.

.

.

.

.

.

.

אייל סגל

במידה רבה, אפשר לומר שהדבר המעניין ביותר שקרה היום במשחק התרחש כבר במסע הראשון. אנאנד, במקום לנסות להמשיך ולבחון את הגנת גרינפלד של גלפנד (בהנחה שזה היה ממשיך לשחק אותה), עבר לעולם אחר של פתיחות עם רגלי ל-ה4 במקום ד4 כמסע ראשון. גלפנד, בתגובה, הצליח כנראה להפתיע אותו, כיוון שבחר בהסתעפות סוושניקוב בהגנה הסיציליאנית במקום באחת משתי ההגנות העיקריות בהן השתמש עד כה בקריירה שלו – הסתעפות ניידורף בסיציליאנית, שהיא מאוד חריפה ואגרסיבית, והגנת פטרוב, שהיא מאוד סולידית. במסיבת העיתונאים אחרי המשחק, כשניסו לחקור קצת את גלפנד לגבי בחירת הפתיחה שלו, הוא הפטיר: "נחכה עם זה עד אחרי סוף הדו-הקרב".

 כמו במשחקים 2 ו-4, בהם גלפנד היה הלבן, גם היום הלבן לא השיג כמעט שום דבר מהפתיחה – אולי יתרון מיקרוסקופי, אבל כזה שהשחור הצליח לנטרל בקלות. עבורינו הצופים זה סיפק מעט מאוד בידור, אבל מדובר בהצלחה משמעותית של גלפנד וציוותו מבחינת עבודת ההכנה שהשקיעו. עכשיו לפנינו שני משחקים רצופים של גלפנד בלבן, כיוון שבחציו השני של הדו-קרב מחליפים את סדר הצבעים (הרעיון הוא למנוע מצב שבו שחקן אחד ייהנה באופן קבוע מהיתרון הקל של לשחק בלבן מייד לאחר יום המנוחה).

***

אנאנד אכן ביצע את התמרון של הרץ ל-ג6 (תוך שהוא תוקף את הצריח השחור), אבל גלפנד צפה זאת וקידם את הרגלי שלו ל-ב3 כדי שיוכל לשים את הצריח על א2 כשזה יקרה. אחרי המסע ה-26 של שני הצדדים, מלכה ל-א3 של הלבן וצריח ל-ב8 של השחור, נראה שיהיו חילופי רגלים באגף המלכה. היעלמותם של הרגלים הללו מהלוח מבטלת את האלמנט הדינאמי הרציני היחיד שהיה למעשה בעמדה ומובילה לשוויון מוחלט – ובעוד אני מקליד זאת, אכן תיקו.

***

כמו במרבית המשחקים הקודמים, ללבן יתרון קל מאוד שאפשר לשחק עליו אבל ספק רב אם הוא יכול להספיק לניצחון. המסע ה-22 של גלפנד (מלכה ל-ב6) הוא טבעי – המלכה תומכת ברגלי על ב4 ומגינה מפני פלישה אפשרית של צריח לבן ל-א6, אבל יש לו גם חיסרון פוטנציאלי – הוא מאפשר לרץ הלבן (שהיה די חסר תועלת על ז2) לחדור ל-ד7 ואז ל-ג6, ובכך להצדיק את תמרונו ל-ח3.

***

גלפנד ממשיך לשחק מהר, למרות שכבר הגענו למסע 20. האם הוא עדיין בתוך ההכנה שלו? (הרעיון של רץ ל-ה6 ואז הכאת הפרש הלבן על ד5 הוא פחות או יותר חידוש ברמות הגבוהות; התכנית שהזכרתי קודם עם פרש ל-ה7 היא הסטנדרטית).

***

אנאנד מחליט ללכוד עם הרגלי ג'. לעומת החיסרון שציינתי קודם, יתרון ברור של המסע הזה הוא סילוק הפרש השחור מעמדתו הנוחה על ג6 (כיוון שהרגלי הלבן מאיים עליו). אנאנד מנצל זאת מייד ומשחק 18.רגלי ל-א3 , כדי לערער את עמדת הרגלי השחור על ב4, שכבר איננו נתמך על-ידי הפרש.

***

במקום זה, גלפנד מחליט להיפטר מהפרש על ד5 בעזרת הרץ (מה שמבטל את ההיבט של זוג הרצים שהזכרתי קודם) . אנאנד צריך להחליט כעת איך ללכוד בחזרה, ויש לו שלוש אפשרויות: עם שני רגלים, או עם המלכה. חסרון אפשרי של לכידה עם רגלי הוא שזה יסגור את הטור ד' ויבטל, לפחות באופן זמני, את פוטנציאל הלחץ על  הרגלי ד6 השחור.

***

לאחר המסע ה-15 של אנאנד (הצרחה), תוכנית סבירה לשחור נראית להביא את הפרש ל-ה7, כדי להחליף או לסלק את הפרש הלבן החזק על ד5, ואז לשחק את המלכה ל-ב6 ואולי לקדם את הרגלי א' באגף המלכה. השניים מגיעים כעת לסף השלב שבו הם כבר לא עוקבים אחר משחקים קודמים ששוחקו (לפחות בתחרויות ברמה גבוהה).

***

לאוטייה דיבר קודם על כך שחלק מהבעיות שנוצרות כתוצאה מהתפוצצות הידע התיאורטי בפתיחות קשורות לא ביכולת למצוא רעיונות חדשים, אלא בלזכור אותם. באותו משחק ראשון של 2010 שהזכרתי קודם, בו אנאנד הובס בשלושים מסעים, קרתה לו תקלה כזו: הוא התבלבל ושיחק מסע שהיה בהכנה התיאורטית שלו, אבל לא בסדר הנכון (היה צריך לשחק לפניו מסע אחר). בראיון שנערך איתו לאחר הדו-קרב, אנאנד אמר שאם היה מסתכל על העמדה בלי שום הכנה לעולם לא היה עושה את הטעות הזו.

***

סיכום ביניים של הפתיחה: ללבן יש שליטה חזקה בערוגה המרכזית ד5 (ופרש חזק שמוצב שם), באופן כללי יתרון במרחב, ואפשרות לבנות לחץ על הרגלי השחור החלש יחסית ב-ד6. אבל לשחור יש גם כן פוטנציאל רב למשחק נגדי, למשל באמצעות הטור ג' שנפתח וזוג הרצים.

***

טוב, כל הדיבורים לגבי הגרינפלד התגלו כחסרי משמעות, כי אנאנד פתח ב-1.ה4 במקום ב-ד4… וגלפנד עונה בסיציליאנית (רגלי ל-ג5 במסע ראשון), שהיא גם כן הגנה חריפה ואגרסיבית. אבל, למרבה העניין, גלפנד לא משתמש בנוסח ניידורף, ששיחק לאורך מרבית הקריירה שלו וגם בתחרות המועמדים, אלא במה שמכונה נוסח סוושניקוב. כך שיש לנו כאן דוגמה טובה לנסיונות הדדיים של שני השחקנים להפתיע אחד את השני.

***

השליש הראשון של הדו-קרב מאחורינו. נגמר שלב הגישושים, כמו שאומרים. היום גלפנד שוב בשחור.

 בשני המשחקים הקודמים של גלפנד בשחור הוא פתח בהגנת גרינפלד, שהיא בחירת אגרסיבית הרבה יותר מאשר הפתיחה השקטה והסולידית מאוד שהשתמש בה במשחקים שלו בלבן. כבר ברור שהכין את ההגנה הזו כאחד הנשקים העיקריים שלו לדו-קרב, ולא כהפתעה חד-פעמית. מבחינת התוצאה, לפחות, אפשר לומר שזה השתלם בינתיים, אבל נשאלת גם השאלה איך גלפנד רואה את מהלך המשחקים ולא רק את התוצאה הסופית שלהם. במשחק הראשון גלפנד הצליח להשוות די במהירות, אבל ניתוחים אחרי המשחק הראו שברגע מסויים, אם אנאנד היה מדייק קצת יותר (רץ ל-ו4 במקום ל-ז5 במסע 15), היה יכול להציב בעיות רציניות יותר בפני גלפנד. במשחק השלישי גלפנד הכניס את אנאנד ללחץ כשהשיג יוזמה חזקה תמורת רגלי שהקריב, אבל אנאנד הצליח לייצב את העמדה, גלפנד החמיץ את הרגע הנכון ללכוד את הרגלי בחזרה, והגיע אל סף הפסד. כל זה הוא חלק אינטגרלי מחייהם של שחקני גרינפלד: מדובר בפתיחה שבה השחור לוקח בדרך-כלל סיכונים כדי לקבל משחק נמרץ ואקטיבי, ובכך מגביר את סיכויי הניצחון שלו אבל גם את סיכויי ההפסד. גלפנד צריך לעשות הערכה של מדיניות לקיחת הסיכונים שלו. במיוחד כיוון שברור שאנאנד וצוות העוזרים שלו, גם אם לא התכוננו לפני הדו-קרב לגרינפלד, עבדו בימים האחרונים בצורה מרוכזת על הכנת כלי נשק אפשריים נגדה.

 בדו-קרב, כששני שחקנים משחקים זה מול זה שוב ושוב (בניגוד לטורניר מרובה משתתפים), לבחירת הפתיחות יש חלק קריטי בדינמיקה המתפתחת. האם שחקן יחזור על הפתיחה מהמשחק הקודם שלו באותו צבע; היכן יסטה מאותו משחק – או האם היריב שלו יהיה זה שיסטה קודם; האם שחקן אחד יצליח לגרום לשני לוותר על פתיחה מסויימת ולעבור לאחרת. לדו-קרב על אליפות העולם באים בדרך כלל עם מגוון של פתיחות מוכנות, שעבדו עליהם זמן רב. לכל צד יש תכנית א' ותכנית ב', ומן הסתם גם תכנית ג'.

לפני שיתחיל המשחק, הייתי מעוניין להוסיף משהו על נושא התיקו שכבר נידון כאן (גם בהקשר המשחקים הבודדים וגם בהקשר התוצאה הכוללת של הדו-קרב), אבל מההיבט התחרותי וגם קצת בהקשר ההיסטורי של דו-קרבות על אליפות העולם.

 קודם כל, כדאי לציין שרצף תוצאות התיקו שאנו רואים עד כה הוא לאו דווקא אופייני להתחלה של דו-קרבות, ומעידים על כך שני הדו-קרבות הקודמים על אליפות העולם ששיחק אנאנד. ב-2008, נגד ולדימיר קרמניק (הרוסי), אנאנד זכה בשלושה משחקים מתוך השישה הראשונים ובכך סגר למעשה את הדו-קרב כבר בסוף המחצית הראשונה שלו. ב-2010, נגד וסלין טופאלוב (הבולגרי), אנאנד הובס במשחק הראשון ב-30 מסעים, אבל הצליח להתרומם מייד מהקרשים ולזכות במשחק השני ואחריו גם ברביעי. לא שאין לאנאנד ניסיון גם בסידרה ארוכה של משחקי תיקו. למעשה, הוא היה שותף לשיא של תוצאות תיקו רצופות בתחילת דו-קרב: זה קרה בפעם הראשונה שבה אנאנד שיחק על אליפות העולם, ב-1995 (כשהיה באמצע שנות העשרים שלו) נגד קספרוב. כל שמונת המשחקים הראשונים הסתיימו בתיקו. ואז אנאנד ניצח את המשחק התשיעי. ואז קספרוב, שהיה קצת מנומנם עד לנקודה זו, התעורר מרבצו וריסק את אנאנד כשגבר עליו בארבעה מתוך חמשת המשחקים הבאים (הם שיחקו דו-קרב של הטוב מ-20). כך שלכל דו-קרב דינמיקה משלו.

לגבי האפשרות שכל השלב הקלאסי של הדו-קרב הזה יסתיים בתיקו (זה לא חייב להיות דווקא כתוצאה מ-12 תוצאות תיקו, כמובן), ויוביל לשובר שוויון במשחקים מהירים, כדאי לזכור שעצם האפשרות היא חדשה יחסית – עד ל-2006, כשעברו לפורמט של הטוב מ-12 משחקים, אלוף העולם המכהן היה שומר על תוארו במקרה של שוויון כולל. ומשיטוט באתרי שחמט באינטרנט אני יכול להעיד על כך שישנם די הרבה חובבי שחמט שממש לא אוהבים את האפשרות של שובר השוויון, או לפחות את הנוסח הקיים שלו (בניגוד לבקרמן…). בעיניהם, האפשרות שאליפות העולם בשחמט קלאסי תוכרע בסופו של דבר בבליץ מבזה את המשחק.

 אבל מכל מקום, שובר השוויון הזה, שמרחף כאפשרות, מעורר שאלה מעניינת לגבי האסטרטגיה והפסיכולגיה של שני השחקנים: האם הם חוששים ממנו, או מעוניינים להגיע אליו? נראה שדעת הרוב היא שלאנאנד סיכויים טובים בהרבה במקרה כזה, ולכן שהלחץ לנצח משחקים מוטל קודם כל על כתפיו של גלפנד. לאנאנד, שכונה בתחילת הקריירה שלו The Lightning Kid, יש מוניטין של שחקן rapid  פנטסטי. (rapid הוא שחמט מהיר שמשוחק בקצב שנמצא באמצע בין שחמט קלאסי לבליץ – באיזור ה 25-20 דקות למשחק). ובמקרה של שוויון בשנים-עשר המשחקים הקלאסיים, הולכים קודם כל למיני-דו-קרב של ארבעה משחקי rapid .

 בשנים האחרונות אנאנד זכה, והפגין יכולת מרשימה, בכל אירועי ה- rapid שהשתתף בהם, בין אם היו דו-קרבות חצי-ידידותיים נגד שחקני צמרת אחרים או טורנירים ממש. במיוחד ראוי לציון טורניר מרובע סופר-חזק שהתקיים בשנה שעברה לציון מאה שנה להולדתו של מיכאל בוטביניק (אחד מענקי השחמט הסובייטי), שבו שיחקו ארבעת המדורגים הראשונים בעולם (אנאנד לצידם של מגנוס קרלסן, לבון ארוניאן וקרמניק). אנאנד לא סתם זכה, אלא עשה זאת בפער של נקודה וחצי מהמקום השני (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=74999&crosstable=1). בשחמט זה הפרש עצום – במיוחד בטורניר קצר כל-כך, של שישה סיבובים בלבד. לעומת זאת, יחסית לאלוף עולם, אנאנד די מאכזב בשנים האחרונות בטורנירים קלאסיים, שהם חוט-השידרה של השחמט המיקצועני; הפעם האחרונה שהצליח לזכות בטורניר חשוב כזה היתה בתחילת 2008, ומאז השתתף כבר באחד-עשר. נדמה לי שלפחות מבחינת מספר הטורנירים, מדובר בשיא שלילי עבור אלוף עולם מכהן. כאן יכולה לעלות המחשבה שחוסר-האיזון הזה בהישגיו של אנאנד בשנים האחרונות הוא לא מקרי: הוא ממוקד פחות בטורנירים קלאסיים ויותר בשמירת כוחותיו לדו-קרבות על אליפות העולם, כשההצטיינות באירועי ה-rapid מהווה בעצם חלק מהאסטרטגיה הכוללת בהקשר זה – כלומר, בניית הרתעה. הוא כאילו אומר ליריבו בדו-קרב – לא כדאי לך להגיע איתי לשובר-שוויון, ובכך משיג בחזרה ברמה הפסיכולוגית משהו מיתרון ה-draw odds שאבד לאלוף העולם. זה בא לידי ביטוי דרמטי בדו-קרב של 2010: אנאנד וטופאלוב הגיעו למשחק ה-12 במצב של שוויון; טופאלוב (ששיחק בלבן) ניסה בצורה כמעט נואשת לנצח בעמדה שהייתה למעשה שווה, ובסוף הפסיד (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1582125).

 מצד שני, לא צריך לזלזל בגלפנד. בקרמן כבר ציין באחד הפוסטים הקודמים שבאופן מצטבר – בגביע העולם 2009 ואחריו בתחרות המועמדים שהתקיימה בשנה שעברה – הוא זכה בלא פחות מעשרה דו-קרבות כדי להגיע עד הלום. אפשר להוסיף שבחמישה מתוך העשרה הזכייה הייתה בשובר שוויון, וכל החמישה נגד יריבים חזקים מאוד (ביניהם יקירת הבלוג, ג'ודית פולגאר). באחרון שבהם, בחצי-גמר תחרות המועמדים נגד גאטא קאמסקי, גלפנד אפילו נקלע למצב שבו הפסיד משחק בלבן (בגלל טעות איומה) כך שהיה חייב לנצח בשחור כדי לשרוד, דבר שבמונחים שחמטאיים הוא באמת להיות עם הגב אל הקיר, והצליח לעשות זאת. כך שגם הוא כבר בנה הרתעה מסויימת בכך שהוכיח באופן שיטתי שהוא חזק מאוד בסיטואציות מורטות עצבים שכאלה.

הפרשן האורח באתר הרשמי, שיפרוץ מדי פעם לשידור בהפסקות הקצרות שבין הסרטונים על אמנות רוסית, אמור להיות היום ג'ואל לאוטייה. לאוטייה איננו שחמטאי בקליבר של נייג'ל שורט או יאן טימן, שפירשנו במשחקים קודמים, אבל יש לו נסיון בדו-קרבות על אליפות עולם מזוית מעניינת: הוא היה חלק מצוות העוזרים (מה שמכונה seconds) של קרמניק בדו-קרב שבו גבר באופן סנסציוני על קספרוב, בשנת 2000. דו-קרבות על אליפות העולם מתנהלים לא רק באופן גלוי בין השחמטאים שמשחקים על הלוח, אלא גם באופן סמוי יותר בין הצוותים שלהם – במיוחד בתחום ההכנות התיאורטיות לשלב הפתיחה.

באתר chessgames.com, שמנהל Chess Bookie של הימורים, אפשר כרגע לקבל יחס של 2:1 לניצחון של אנאנד, 3:4 לתיקו, ו-8:1 לניצחון של גלפנד (רק נבהיר שמי שזוכה מקבל שם לחשבונו chessbucks ולא דולרים אמיתיים).

.

לפני הקרב: דורפן שואל אם אנחנו בקץ השחמט

.

מבחינה אחת אין לי ספק שמדובר בדו-קרב היסטורי מאד על אליפות העולם. זו כנראה הפעם האחרונה בה שני המתמודדים הם שחקנים שהוכשרו לפני עידן המחשבים. שניהם טובים מאד בשימוש במחשבים לצרכיהם אבל שניהם למדו את עקרונות המשחק לפני שהחל השימוש הנרחב בהם.

שחקנית אחרת ששייכת לדור שלהם – קצת יותר צעירה אבל הייתה רב אומן כבר בגיל 15 – היא יהודית פולגר. כשהיא קיבלה את תואר הרב-אמן היא שברה את שיאו של בובי פישר לרב אמן הכי צעיר שהחזיק מעמד 33 שנים. מאז היו 21 רבי אמנים צעירים ממנה לפחות (כלומר יש 21 ברשימה של וויקיפדיה של רבי אמנים מתחת לגיל 15 והיא הייתה בגיל 15 ו-4 חודשים, אז אני משער שיש קצת יותר. וכולם בעשרים השנים האחרונות)

ויש עוד תופעה מעניינת: חמשת האנשים להיות "הרב אומן הצעיר בהיסטוריה" לפני עידן המחשבים הפכו כולם לשחקנים היסטוריים: ברונסטיין (שעל פי ההערכות הוכרח על ידי הסובייטים להפסיד קרב כתר) ושלושה אלופי עולם – פטרוסיאן, ספסקי, פישר ופולגר שהיא גדולת השחמטאיות אי פעם. הצעירים ביותר אחריה – חלקם שחקנים נפלאים – כמו קרייקין וקרלסן, אבל חלקם גם קצת אלמונים. זה קשור חלקית לזילות מסויימת של התואר רב-אומן בימינו אבל גם לכך שאפשר לדחוס בעזרת מחשבים המון ידע לילדים.

אז כששאלתי אותה על העניין הזה בראיון לפני שנה היא אמרה דבר מעניין: בעוד השחמטאים הופכים יותר ממחושבים דווקא תוכנות מחשב שונות מפתחות כל מיני תכונות משלהן כמו התקפיות או "נטייה לסבך סיטואציות בשחור" וכל מיני דברים כאלו. מה שכן – יהיה מעניין לראות אם מחשבים יוסיפו עקרונות חדשים למשחק.

בכל אופן: אין ספק בעיני שרמת המחשוב הופכת מוגזמת שיש משהו קצת בעייתי כשאומרים לנו במסע ה-16-18 שהם "כנראה עדיין בתוך ההכנה התאורטית". ופתרון אין: אי אפשר לאסור שימור במחשבים והם כמובן ימשיכו להשתפר.

יש כמה פתרונות לכך: למשל משחק שחמט960 – שהמציא בובי פישר – בו מערבבים את טור הכלים בפתיחה ויוצרים סיטואציות ייחודיות. ברור שגם כאן למחשב יהיה יתרון – אבל קשה לי להאמין ששחקנים יוכלו לזכור בערך פי אלף ידע תאורטי שייווצר.

אפשרות אחרת היא לעבור למשחקים קצרים יותר בזמן. מבחינת "הבאתם יותר ידע מהבית תקבלו פחות זמן לחשוב". הבעיה היא שאז באמת שחקנים ייצמדו למהלכים שהמחשב הכתיב להם. אולי זה ישפר את העניין התחרותי אבל יהרוס את השחמט.

עמית לוינטל, בצחוק, הציע לי להוסיף שורות ללוח – לעבור ללוח של 10×10. אפשר גם לחשוב על שחמט תלת מימד – זה שוב ייתן למחשבים יתרון גדול אבל אולי ימנע מבני אנוש להיות מוכנים בצורה מלאה למשחקים. למרות שאפשר לחשוב על אפשרויות מרתקות ממש – כמו הלוח הביזנטי העתיק בתמונה.

ואפשרות אחרת היא שבדו-קרב כמו זה השחקנים יבודדו כמו בתכנית ריאליטי. בלי עוזרים ובלי מחשבים. שוב – יסייע לתחרותיות, לא לשחמט.

אין לי פתרון ממש טוב.

.

.

.

.

.

.

.

איתן בקרמן:

הניתוח של רב אמן רם סופר למשחק הרביעי! (אל תחמיצו את הוידיאו בתחתית העמוד)

*

חניית ביניים עד מחר. שלוש שעות לפחות כל משחק, יום אחרי יום, זה עמוס גם לצופה אדוק. בטח לשחקנים שנראו אתמול שפוכים במסיבמבה שאחרי המשחק. השחור-לבן השני נגמר שוב בשני תיקו. לפעמים הקרב הזה נראה לי כמו איזה קרב ג'ודו של אריק זאבי נגד עצמו. לך תפיל את המאסטר ההודי. דרך אגב, לרחוב שבו נמצא איגוד השחמט, ברמת אביב הוותיקה, קוראים טאגור. על שם המשורר ההודי רבינדראת טאגור.  ספק אם הרחוב התואם במומביי נקרא על שם ביאליק.

המשחק החשוב היה השלישי, שבו גלפנד ניצל תודות לשעון. ריח של שער עמד שם באוויר. אבל לדעת לשחק עם הזמן זה מרכיב מרכזי בדו-קרב הזה, ועד עכשיו גלפנד לא הסתבך עם זה, לאנאנד היו יותר רגעים דחוקים.

בכל מקרה, נדמה לי שגלפנד נכנס לשליש האמצעי של המשחק בסיטואציה טובה משהתחיל אותו. הענין שבאמת מציק לי זה שהוא לא ניצח את אנאנד במשחק רגיל מאז 1993. תשנ"ג. או שאנאנד די עצבני לפעמים, או שהוא מרשה לעצמו להחצין עצבנות הגיונית, שבוריס שומר בבטן. בוריס, למרות שבלבן זה קצת מבאס, מקפיד קודם כל לא לפספס. נגיע לתיקו וקצת ואז כבר נראה. זה הגיוני.

התחושה שלי היא שבשליש הזה, משחקים 5-8, תיפול ההכרעה של הדו-קרב. כי אם לא, הם יכולים לתת לנו כאן 12 תיקו. שזה קטע בפני עצמו (הלהיט של מסיבת העיתונאים אתמול היתה העובדה שברגע מסוים טור אורך היה מלא בשמונה כלים). אני מעדיף את האפשרות השניה. 12 תיקו נראה לי יותר מסעיר מגול אחד או שניים שיובקעו בלבן. אני מתקשה להאמין שנראה 2-1 בנצחונות בשמונה המשחקים שנשארו, בטוח לא 3-0.

0-0 או 1-1, ולכן אני להוט על הקו של התיקו. 6-6 במשחק האחרון, יומיים דרמטיים של מנוחה, ואז ביום שחותם את חודש מאי קרבות בשח מהיר. ואם גם שם תיקו, קרבות בליץ. אחרוני המטוסים מנסיםן להפיל זה את זה במלחמת העולם.  גם ככה התחרות תהיה מבוססת תיקו, אני רוצה סיום קטלני. דו-קרב בצהרי היום. צלצול שעון צריך להכריע קרב כזה, לא מט ולא כניעה. נופל המטוס שאחרי קרב של שלושה שבועות נגמר לו הדלק.

****

משחק 4: הפעם זה הסתיים בתיקו / פורת ובקרמן

דניאל פורת

שוב התכנסנו כאן לאורגזמה המנטאלית (כדברי קספרוב) היומית שלנו.

…והמוח כבר כואב. מי מתאמץ יותר? שני גאונים בלתי מעורערים שמנסים פעם אחר פעם למצוא את המסע החזק ביותר, או חבורת חובבים שמנסה נואשות להבין מה אותם שניים עושים שם לעזאזל?

לשם כך אנחנו מצטיידים במיטב הטכנולוגיה. לוח וכלים מפלסטיק (או מעץ, לאניני הטעם) הוחלפו במסך המציג את מהלכי המשחק בשידור ישיר. ספרי תיאוריה עבי כרס הומרו בdatabases של מיליוני משחקים. קרב שחמט יפה כבר לא צריך לגזור מהמוסף בהארץ…

שלושה תיקויים, אבל שלושה תיקויים עם kick. ה"כמעט" תיקו עלה לרבים וטובים מאיתנו בחצאי נקודות הרבה יותר מדי פעמים.

או שלא דייקנו ועשינו תיקו במקום לנצח, או שלא דייקנו והפסדנו במקום לסיים את המשחק בשלום.

למזלנו, המרוויח הגדול של אתמול הוא גלפנד שלנו.

הכנה תיאורטית מפחידה בעומקה מזכירה לכולנו שיש כאן צ'לנג'ר אמיתי. החזקת תיקו בסיום נחות מביאה את גלפנד למשחק רביעי בלבן עם ציפיות.

ולמה אנחנו צריכים לצפות? הסלאבית האיתנה של אנאנד כנראה תשוב.  עוד רגע נדע מה גלפנד תכנן. הגיע הזמן לקטוע את רצף תוצאות התיקו!

===

מי שניחש נכון את המהלכים הראשונים הוא גאון! אפשרות אחרת היא שהוא פשוט זכר את מהלכי המשחק השני, שחזרו על עצמם הפעם…

===

10.מהג2 במקום 10.צג1. שום דבר מיוחד. שניהם ידועים ומובילים לעמדות דומות.

גם הפעם, המצב שנוצר כמעט סימטרי, מלבד העובדה שהמלכה ורץ המלכה של לבן כבר בחוץ.

מנגד, הרגלים באגף המלכה עומדים הפוך, כשהסידור השחור נראה מעט טוב יותר. כאמור, שום דבר רציני.

שחור נמנע מלשחק פ:ד5 מיד, ומעדיף להשלים את פיתוח הכלים שלו לפני שהוא מזיז את אותו כלי פעם נוספת על מנת להכות רגלי.

 תיקו-תיקו / איתן בקרמן

לינק לשידור המשחק החל מהשעה שתיים

אתר ניתוח וצ'ט

אם גם המשחק הזה יסתיים בתיקו, זה יתחיל להיכנס ללב הדיון בדו-קרב. התיקו בעד ונגד, התיקו עבר הווה עתיד. מורות חסודות ילמדו את בניהן שתיק"ו זה תשבי יתרץ קושיות ובעיות. תיקו זה ענין מהותני בספורט, שכל מהותו הוא ההשוואה. אפשר לשים לזה לב בשידור של נחמיה בן אברהם מהגול של סטלמך נגד הרוסים ב-1956. "וסטלמד משווה את התוצאות", הוא זועק שם אל השמיים, בשפה ארכאית אבל מאוד מדויקת. תוצאה זה סיכום. תוצאות זה סיכום של כל צד. עכשיו רשום גם בצד של ישראל אחד. הרי לך רגע בו התיקו הוא הישג ענק. כמו התיקואים של הנבחרת במונדיאל 70'.

האמריקאים לא סובלים תיקו. זה מחליא אותם. אם הרווחת סנט אחד יותר אתה הצ'מפיון. בשחמט הגישה די דומה לכדורגל: תיקו מקומי הוא ענין מקובל, אבל הכרעה תהיה גם אם בשפיץ של הנעל בפנדל הששה עשר. זה ספורט. וזה לא נעשה בהחלטת שופטת רומניה על הציון שתקבל מתעמלת הונגריה, פה זה מדיד לגמרי. נקודה, אפס נקודות, חצי נקודה. העניינים ברורים בתחרויות הראש.

יש כמה סוגים של תיקו כמובן. התיקו המכובד הוא תת-זן מעורר פולמוסים. יש דבר כזה? יש גם תיקו מנצח, שהוא סיפור די קל יחסית, כי בו תוצאת התיקו היתה רק כלי לניצחון מקיף יותר. יש תיקו בשיניים. אם להיות כנים, לפי הדברים של אנאנד וגלפנד במסיבת העיתונאים אתמול, זה היה קרוב לתיקו בשיניים.

מה שכן, יתרון הזמן שיצר לעצמו גלפנד והלחץ שהופעל בשל כך על אנאנד, איפשרו לשיניים שלו להחזיק מספיק חזק בזמן הקצר שנותר. עוד חצי שעה ויש מצב שאנאנד כובש. המחשב אותת על יתרון של חצי נקודה לאנאנד, סיכוי באמצע בין תיקו לניצחון. במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק, שני השחקנים הסכימו שאנאנד החזיק במהלך מנצח, ולא שיחק אותו. שניהם לא נראו הלומים מזה.

הם כן נראו עייפים. לכל אחד מאיתנו יש את הרגע הזה שבו הוא נאלץ להפעיל חשיבה מתמטית בדרגה שקשה לו. אצל אחד זה העודף במכולת, אצל השני זה חישובי תספורת לאג"ח, אבל כולם יודעים כמה זה מתיש. פה יושב לך בנאדם, בגמר אליפות העולם, וקודח תחת לחץ ארבע שעות של חשיבה רצופה. מדי פעם הוא חייב להרפות, אחרת המוח עלול להתפוצץ. זה מה שקרה לבובי פישר ועוד כמה אלופים גדולים. שטייניץ, הראשון, סיים את חייו מחובק בחדרו עם לוח שח. טל אכל את עצמו לדעת. אליוכין אולי הורעל למוות.

אצל גלפנד ואנאנד זה יותר בכיוון של חילופי מתנות להולדת הילד, שניהם אנשים שפויים וסולידיים, אבל זה לא עושה אותם פחות עייפים אחרי משחק. אם המחשב היה צובע את גלי המוח שלהם בארבע השעות האלה, את כמויות האנרגיה שמשתחררות ממנו ומשאר הגוף, ומוכיח בזאת שמחשבה היא אנרגיה בתנועה מתמדת – אף מתחכם לא היה מנג'ס בדיון אם שחמט הוא ספורט. בימים האחרונים אני מהרהר בסוגיה האם ספורט הוא שחמט? או.קיי, יש הרבה מוח בכל הרמות, מהזינוק האיסנטינקטיבי של השוער ועד לאסטרטגיות של מאתיים שחקנים יחד בפוטבול, ובארסה זה שחמט בתנועה, אבל האם יתכן ספורט שיכול כולו להתעלות עד למדרגת השחמט?

לסיכום, תכינו את עצמכם להרבה תיקו. לפחות עד לגול הראשון. את התחרות הגדולה האחרונה שלו, לזכר מיכאיל טל במוסקבה, וישי סיים עם תשע תוצאות תיקו בתשעה משחקים.  ככל שנוקפים המשחקים גדל הסיכוי שהכרעה אחת, לכל היותר שתיים, יקבעו אם ינצח ההודי, הישראלי או שהולכים לטירוף של הפנדלים. זה די דומה לכדורגל, אבל במקום תשעים עד מאה עשרים דקות, זה נמשך שלושה שבועות. ואנשים מתלוננים שהדו-קרב קצר מדי בימינו. אין סקר שהשחמט התפתח כשלאנשים היה זמן. היום אין להם זמן, אבל יש להם מחשבים.

עוד שעתיים וחצי זה מתחיל, גיים נאמבר פור, בוריס אין דה ווייט. עוד כמה שעות מורטות עצבים. אתמול מצאתי את עצמי לקראת הסוף יוצא במיוחד למרפסת, לעשן שם סיגריה להירגע. פה הכל על הקצה. כל הדו-קרב יכול לעמוד על מהלך אחד מפוספס או על הברקה אחת.  ב-1972 אנשים התכנסו מול הבנק שליד כיכר העיריה כדי לצפות דרך מסך הטלקסט  במשחקים בין פישר לספסקי. נדמה לי שצור שפי סיפר את זה כאן.

היום יש לך על המחשב את השידור החי. זה של פיד"ה נקטע אמנם להפסקות פרסום מהסגנון הכי סובייטי, אבל ביניהן אתה זוכה לראות את הפרשנים האירופאים המכובדים, רבי האמנים ניי'גל שורט האנגלי (משחקים 1 ו-2) ויאן טימן ההולנדי (משחקים 3 ו-4), מבהירים לך יפה את המשחק גם אם אתה מומחה קטן מאוד בשח.  וואלה, מסתבר שגם אם אין לך יומרה לדעת מה ראוי להיות המהלך הבא, אתה בהחלט מבין מה מתרחש על המגרש. הלוח פתאום הופך למגרש.

ולפינאלה, ציטוט של אנאנד, שהולך ומייצר אצלי תחושה של מאסטר הודי של ממש. מורה רוחני מהרמות הגבוהת.  אתמול סיפרו שם שפעם אנאנד נשאל על ידי כתב ה"גאזטה" האיטלקית מה הכלי המועדף עליו (?!).  אנאנד השיב כי אין כלי כזה. "הפסדתי כל אחד מהם כל כך הרבה פעמים", הוא אמר, "שאני משתדל שלא לפתח קשר רגשי לאף אחד מהם". הוא השתמש במילה אטצ'מנט. אם זאת לא פילוסופיה הודית במיטבה, אני לא יודע מה כן.

*

מוקדש לשני המתחרים:

***

"דה באזר" בפייסבוק

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

יש לנו עוד חוב קטן אחד מעונת הכדורגל המסתיימת – והיא סיכום משחקי ההימורים של הליגה האנגלית והספרדית.

כל המשתמשים ששמם מופיע כאן ככינוי מתבקשים, גם אם לא מחוייבים, למסור את שמם דרך הכתובת ronendorfan@hotmail.com בכדי ששמם יופיע בצורה הנכונה ותהילתם תוודע בציבור. שלא יבלבלו אותם חלילה אם מי שלא ניצחו ואין להם מושג. וכך נודעה לי כבר זהות מנצח אנגליה – ניר גלילי. הריעו!

מנצח משחק הליגה האנגלית היה טימי במשחק לא קל. לא רבים המשתתפים שניחשו את האלופה, למרות שמרבית אלו שעשו זאת ניחשו את סגניתה. ואיש לא צירף נכונה את ארסנל במקום השלישי ואפילו לא את טוטנהאם או ניוקאסל הבאות בטבלה. מספר משתמשים – ביניהם "אהוד", "צחי", "אוהד בני יהודה" וגם "רמי" חשבו שזו תהיה צ'לסי והקדימו את אלו שחשבו שזו ליברפול.

מבין אלו ניצח טימי שניחש נכונה את הקבוצה במקום הרביעי – טוטנהאם.

אגב, ציינתי אתמול בעיתון: חודש עצום לליגה האנגלית מבחינת כבודה העצמי שהיה קצת רמוס. התצוגות המון קבוצות כאילו "ללא עניין" שהשפיעו על יורדות, אלופות ועולות לליגת האלופות היו למופת ממש.

**

מכאן אנו עוברים למשחקי הליגה הספרדית.

המשחק הראשון הוא "בארסה או ריאל ובאיזה הפרש?". המנצח היה ארז נוטה – המכונה "חלפס" – שהימר על ריאל והיה רחוק רק נקודה מההפרש – הוא הימר 8 וההפרש לבסוף היה 9. כל שאר מהמרי ריאל נתנו הפרש נמוך יותר.

המשחק השני הוא "האלופה בלי בארסה וריאל" התאפיין בתופעה די ייחודית. הוא היה המשחק היחיד בו בעל הבלוג ניחש באיזשהי צורה קלושה את מה שבערך התרחש. מבני מנחשי ואלנסיה המנצח היה סימנטוב שנתן לה 65 נקודות, בפועל היא צברה 61 וכולם היו רחוקים יותר. יש לציין שלא מעט קבוצות בספרד שוקלות לאמץ את המשחק הזה ממש ויש אפילו רשתות טלוויזיה שטוענות שבמצב כזה ישקלו לשדר את משחקיהן גם אם באותה שעה יש מסיבת עיתונאים לקראת הקלאסיקו.

צפו בקטע המביך הזה – אוהדי בטיס (סליחה סליחה סליחה – אלו אוהדי סביליה

) מוחים על דחיית פתיחת משחק בכדי לשדר מסיבת עיתונאים של מוריניו וגווארדיולה. לפי הוידאו תקשורת המיינסטרים בספרד מיעטה אפילו לדווח על המחאה הזו נגד תרבות הקלאסיקו:

במשחק "נחש את הפיצ'יצ'י" התעוררה שאלה תקנונית נכבדת! את הסדר 1. מסי, 2. רונאלדו. ניחשו לא מעטים למרות שאיש לא התקרב למספר השערים הדמיוני שהבקיע מסי – 50 (דווקא ההימורים היותר גבוהים עליו היו ממי שדירגו אותו שני). המשתמש אמנון דירג את שני השחקנים עם 38 והמשתמש ניר את מסי ראשון עם 35 ואת רונאלדו שני.

שיטת הדירוג הולכת כך: ראשית, פיצ'יצ'י, שנית, סגנו, שלישית, מספר שערי הפיצ'יצ'י. באי כוחו המלומדים של אמנון טענו שהוא ניחש נכונה את 1 ו-2 והיה קרוב יותר לפרמטר השלישי. פרקליטיו של ניר טענו שהוא ניחש שמסי יקדים את רונאלדו.

נפסק לטובתו של ניר. כי קבלת פרשנות פרקליטי אמנון למעשה הייתה יוצרת מצב בו הוא הימר פעמיים: פעם על הסדר מסי-רונאלדו -ופעם על הסדר רונאלדו-מסי. ולכן פסקו השופטים שהוא הימר ספציפית על שוויון ולכן אינו נכנס כלל לשיקולים – ולמעשה לא נמצא כלל בצמרת. יש לציין שלא הוגשו ערעורים והפרשה הסתיימה ברוח הטובה המאפיינת תמיד משחק "נחש את הפיצ'יצ'י"?

ולבסוף הגענו למשחק "רוח הספורט של הקלאסיקו" בה בחרתם חמישה שחקנים שיקבלו ניקוד על צהובים (נקודה אחת) או אדומים (3 נקודות) בקלאסיקו. יש לציין שנחשבו רק הקלאסיקו של הגביע והליגה כי אלו של אלוף האלופים נערכו לפני השקת המשחק.

דירוג השחקנים היה כזה: ראמוס 5, פפה 4, צ'אבי אלונסו, קנטראו, בוסקטס, פיקה, מסרי, גראנרו ודיארה 2. קאלחון, קרבליו, סנצ'ז, רונאדלו, פויול, קסיאס, משצ'רנו ואוזיל 1. ניתן לראות בברור שמקסימום הנקודות האפשרי הוא 15. שני משתתפים הגיעו ל-13 נקודות – בני גלובינסקי ודני בירן והם המנצחים במשותף. לאחר שנקבע מראש שלא יהיו שוברי שוויון – כי כאן העיקר היא ההשתתפות ולא הניצחון.

]]> http://debuzzer.com/dorfan/13788/feed 16 http://debuzzer.com/dorfan/13776?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2592%25d7%259c%25d7%25a4%25d7%25a0%25d7%2593-%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2593-3-%25d7%2593%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%25a4%25d7%259f-%25d7%259c%25d7%25a4%25d7%25a0%25d7%2599-%25d7%2594%25d7%25a7%25d7%25a8%25d7%2591-%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%25a9%25d7%2597%25d7%259e%25d7%2598-%25d7%259e%25d7%259c http://debuzzer.com/dorfan/13776#comments Mon, 14 May 2012 09:00:29 +0000 ‫chess‬ http://debuzzer.com/dorfan/?p=13776

.

.

.

.

.

.

.

ארנון חלמיש:

סיכום קצר של משחק מספר שלוש.

גם משחק זה הסתיים בתיקו, כקודמיו, אולם הוא היה מענין ומותח בהרבה. לראשונה בדו-קרב הראו ניתוחי המחשב על יתרון משמעותי כלשהו לטובת אחד הצדדים – בשלב מסוים הם הצביעו על יתרון של חצי נקודה (= חצי רגלי) לאנאנד בלבן. לשמחתו של גלפנד ואוהדיו, לא היה בכך די כדי להכריע את המשחק.

בוריס, בשחור, שיחק שוב את הגנת גרינפלד, אך הפעם אנאנד היה מוכן והגיב בווריאנט שונה ותוקפני יותר. התקבל משחק עם הצרחות בצדדים שונים, המבטיח מרוץ התקפות מרתק.

גלפנד הקריב רגלי ומיד אחר כך, סביב המסע העשרים – הוחלפו המלכות. נוצר סיום בו לאנאנד רגלי עודף, ולא סתם רגלי, אלא קדמי מאוד – ד6. כנגד יתרון זה, החזיק גלפנד בזוג צריחים אקטיביים ועשרים דקות יותר על השעון.

בשלב מסוים נראה כי אנאנד השתחרר מהלחץ, וכי הוא יביא לידי ביטוי את יתרון הרגלי. זה השלב בו המחשבים נתנו את היתרון של חצי הנקודה. אבל בדיוק כשהרגלי הקדמי של אנאנד הגיע לשורה השביעית, משבצת אחת מהכתרה, הצליחו הצריחים האקטיביים של גלפנד לחדור לשורה השניה של הלבן ולכפות תיקו בשח-נצחי.

תיקו חשוב מאוד גם מבחינת התוצאה וגם מבחינה פסיכולוגית. אנחנו זוכרים איך בשנת 2000 התיש קראמניק את קספארוב עם "הגנת ברלין", ונראה אם הגרינפלד של גלפנד תשיג אותן תוצאות.

ולכל המתמרמרים על ריבוי תוצאות התיקו, הנה מאמר קצר ששם את הדברים בקונטקסט המתאים לדו-קרבות על אליפות העולם:

***

לינק לשידור המשחק


דניאל פורת:

רגע לפני תחילת המשחק השלישי, אפשר לראות מגמה בשני המשחקים הראשונים. למרות המצבים הנוחים אליהם הגיע גלפנד, במיוחד בשחור, אנאנד נראה כמי שיוזם, לפחות בשלב הפתיחה. הוא נראה מוכן יותר, מגיע עם חידושים והפתעות מהבית, גורם לגלפנד לסחוט את שעון הזמן שלו כדי למצוא המשכים מדויקים על הלוח.

במשחק הראשון, גלפנד הפתיע עם גרינפלד, אבל עדיין צריך היה להתחיל לחשוב די מהר ודי הרבה.

גלפנד, כאנדרדוג, צריך יהיה להכות חזק ומהר.  ככל שהדו-קרב נמשך, זה משחק לטובת ההודי. אם הדו-קרב יעבור למשחקים בקצב אקטיבי ו/או בזק, גם זה יהיה לטובת אלוף העולם, שמהירות היא אחת התכונות המאפיינות את סגנון משחקו.

אין אני רומז שגלפנד חלש מיריבו מנטלית או פיזית. פשוט שהיכולת להפתיע הולכת ופוחתת עם הזמן.

אם כבר מדברים על פיזיות, הקרוב ביותר שהגעתי להתמודדות עם גלפנד היה במשחק קט-רגל על מגרש הספורט הסמוך למועדון השחמט של ראשון לציון לפני מספר שנים. אני בדיוק סיימתי תחרות שח-מהיר וגלפנד כנראה רצה לחלץ עצמות בין אימון שחמט אחד למשנהו.

השיא של המשחק מבחינתי היה בכדור שהצמדתי למשקוף בבעיטת מספרת מקצה הרחבה.

גלפנד הושיט לי יד ואפשר היה לראות שהוא מתרשם. או שאולי הוא רק התרשם ומישהו אחר הושיט לי יד. אני כבר לא זוכר…

איך שלא יהיה, היה זה רגע יפה מבחינתי, אבל כזה שהייתי אמביוולנטי לגביו.

מצד אחד, גלפנד מתרשם מהמשחק שלי. מצד שני, זו הולכת להיות הפעם האחרונה, כשהפעם הראשונה לא הייתה בשחמט…

גלפנד היום בשחור. במשחק הראשון בשחור הוא שיחק הגנת גרינפלד, פתיחה לא שכיחה בארסנל שלו. ניתן לצפות שאנאנד ימשיך לעת עתה עם 1.ד4 ולא יעביר הילוך עם 1.ה4.

האם גלפנד ידבוק בהגנה שנתנה לו מצב טוב במשחק הראשון? יהיה מעניין לראות.

…

אנאנד משחק 3.ו3 במסע השלישי. לשחקן לא מנוסה המהלך הזה ודאי נראה מוזר? מה ההודי מנסה להשיג?

אז בדרך כלל מסע ו3 הוא נגד עקרונות הפתיחה – חוסם את יציאת הפרש לערוגה האופטימלית ופותח את המלך.

מצד שני, הוא יוצר הגנה חזקה על הרגלי ה' לכשיגיע לערוגה המרכזית ה4. מרכז חזק הוא מטרה בפני עצמה בפתיחה.

למסע יש גם חשיבות קונקרטית בהסתעפות הזאת. כל עוד לבן לא משחק פג3, אחרי ששחור מעביר ד5 לבן מכה ושחור מכה בחזרה בפרש,

אין לשחור מה לקחת בפרש אחרי שלבן משחק ה4 והוא נאלץ לסגת (לא אסון לכשעצמו, אבל בכל זאת).

ד5 הוא המסע שיוצר את הגנת גרינפלד ו-ו3 הוא סוג של התנגדות למסע ד5, ועל כן נקרא אנטי-גרינפלד.

—

גלפנד בכל זאת מעביר ד5, האגרסיבי ביותר, ועד מהרה נוצר לנו משחק דו-צדדי מעניין. לבן הולך לכיוון של הצרחה גדולה עם פתיחת קווים באגף המלך מול המלך השחור. שחור שואף לפרוץ במרכז ובדרך לפתוח את נתיב התנועה של הרץ שלו שעל האלכסון הארוך.

—

אחד הדברים הקשים במצבים של הצרחות מנוגדות בעמדות פתוחות הוא נושא התזמון. מתי להוסיף כלים להתקפה ולפתוח קווים ומתי להוסיף הגנה, לעשות מסע פרופילקטי (מונע) שקט במלך. או לעכב את התקפת היריב, למשל ע"י אכילה בחזרה בז6 עם חייל ו' דווקא, ולא חייל ח'.

—

שוחקה הסתעפות שהובילה לחילופי מלכות. לבן מוביל בחייל אבל לשחור תמורה בדמות משחק כלים אקטיבי (הכלים הלבנים מעט תקועים) ומלך בטוח יותר. בסיום (אם יירדו כמה כלים) המלך השחור אף הוא יוכל להפוך לשותף פעיל במשחק השחור. סך הכל נראה שהסיכויים שווים לערך…

—

בטח שמתם לב שרק עכשיו, פתאום, הופיעו כל הפוסטים הללו. זה בגלל שרק עתה אני לגמרי איתכם, אחרי שחזרתי מהדרכת שחמט בצהרון בהרצליה (דווקא ילדים חמודים), ואפשר לעבור לשח-סוליטייר, פרטים למטה…

 

*** דורפן: מה שחמט מלמד אותנו ***

עזבתי את מוסקבה אחרי הצהריים אבל הנה התרשמותי: המתח העצום שהיה ניכר בפניו של בוריס גלפנד פשוט נעלם כלא היה. אני חושב שהוא עבר את השלב המפחיד ביותר עבור האנדרדוג. החשש שהוא יבייש את עצמו או לא יביא עצמו לידי ביטוי. עכשיו הוא באזור הרבה יותר נוח: זה שאין לו מה להפסיד. למרות שאל תחשבו שזה יהיה המצב עד סוף הקרב. אם יתקרב אל אזור 6.5 הנקודות יכולות להגיע המחשבות של "זו האפשרות האחת והיחידה שלי להיות חלק מרכזי מההיסטוריה של השחמט ולא עוד רב אמן מעולה אחד מרבים".

שוחחתי עם ארנון חלמיש, המנתח שלנו, על קריירת השחמט שלי והלקחים החינוכיים שלה. בקצרה: שחקן בנבחרת בית ספר עם פה ושם ניצחון יפה – אבל שחקן לא רציני בעליל. ואם אני צריך לחשוב על הנזק הכי גדול שנגרם לי במהלך הקריירה, זה היה ספרון שקיבלתי, נדמה לי שהיה באנגלית והביאו לי מחוץ לארץ, על "מלכודות בפתיחות".

למה? למדתי את הספר הזה על בוריו והמלכודות הללו הביאו לי שורה ארוכה של ניצחונות קלים על שחקנים גרועים. למעשה אני עדיין די שולט במלכודות הללו ובשחמט חברתי הן מועילות מאד.

אבל העניין הביא אצלי לבטלנות גדולה לגבי לימוד העקרונות הנכונים של השחמט. וכך לא התקדמתי באופן משמעותי במשחק. למרות שהיה לי מורה מצויין בשם הלל אלוני – מומחה לסיומים. הדבר היחיד שבכל זאת קצת למדתי ממנו הוא סיומי צריחים. כי איכשהו הבנתי שסיומי צריחים הם רוב הסיומים בשחמט ובלימודם יש תועלת מיידית.

אבל זו בדיוק הטעות. דווקא לימוד הסיומים היותר נדירים – כמו שני פרשים נגד שני רצים – או צריח נגד רץ ופרש עם עדיפות רגלים או רץ נגד פרש ולהיפך – הם חשובים לא פחות. כי ככל שאתה שולט ביותר סיומים יש לך יותר אפשרויות להביא את המשחק לשלב הסיום שלו בסיטואציה שנוחה לך.

אז הדבר העיקרי ששחמט לימד אותי הוא איך לא לעשות דברים. ואני מביא זאת לידי ביטוי בתחום העיתונאי בביקורת על אנשים אחרים!

ואולי לפני דיוני השחמט – מה ספורט לימד אתכם?

*

 "דה באזר" בפייסבוק




]]> http://debuzzer.com/dorfan/13776/feed 122 http://debuzzer.com/dorfan/13769?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259c%25d7%25a7%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%25aa-%25d7%25a1%25d7%25a0%25d7%2593%25d7%25a8%25d7%259c%25d7%25a0%25d7%2593-2 http://debuzzer.com/dorfan/13769#comments Sun, 13 May 2012 08:44:30 +0000 ‫דורפן‬ http://debuzzer.com/dorfan/?p=13769

לפעמים יש להכיר במהות האמיתית של משחק הכדורגל. לא סופרסטארים, לא תרבות המונים, לא טיקי-טקטיקה, לא סובב ולא מסובב. אלא סערת רגשות שיש אנשים שבאופן התנדבותי מכניסים עצמם לתוכה. מליונים ברחבי העולם לא חוו היום את הדרמה הזו כי הם לא מתעניינים בכדורגל.

אז אולי צריך לקחת בפרופורציות גם את המשחקים הגרועים והנפילות המנטליות שהיו העונה. יש עניינים שהם חזקים ממך. יש דברים שלעולם לא מובטחים. 89 נקודות וארבעה הפסדים הם לא ערובה לכלום. אם העונה הזאת, באנגליה, באירופה, בעוד ליגות כמו איטליה, והמחזור הזה, לא עושים אתכם צנועים יותר לגבי היכולת שלכם לנתח סובב ומסובב בכדורגל… נו טוב.

אני למשל חוזר בי מכל מיני מחשבות כמו "יונייטד הפסידה את האליפות במשחק הזה או במשחק ההוא". היא הפסידה אותו כי סיטי הבקיעה פעמיים בזמן פציעות במשחק האחרון. זהו זה. אינני מאמין באלוהים שמתערב במעשי בני האדם, אבל אני בהחלט חושב שלהסתברויות יש מקרי קצה. ומה הסיבה לכותרת? כי אני מקווה שגם השחקנים קצת מבינים שלאשמה שלהם בעניין כזה או אחר יש גבול. אני מקווה שפרגוסון לוקח אותם עכשיו לפיינט ואומר להם את האמת "האמת חברים? בעצם עשיתם מספיק כדי לזוכות באליפות".

ולא – זו לא הולכת להיות מכה שיונייטד לא תתאושש ממנה. וזה לא ישנה את ההיסטוריה של הכדורגל. אם סיטי נועדה להפוך למועדון גדול – היא תהיה גם אם הייתה מסיימת היום בתיקו. כשליברפול ספגה בדקה ה-90 שער אליפות, שאחריו באמת לא זכתה באליפות יותר  זכתה עוד באליפות אחת (זו של רוזנטל) אבל דעכה אחר כך – זו לא הסיבה. לירידת המועדון שלהם היו סיבות אחרות ומהותיות. ריאל מדריד, באיירן, מילאן – כולן ספגו מכות כאלו וכלום לא קרה. באמת שלא.

אבל כל מה שאני יכול להגיד לאוהד יונייטד – כאחד כזה בעצמי – זה הזמן לאהוב את הקבוצה.

 

וזה מה שנכתב לפני היום הבאמת היסטורי הזה



 

 

יונייטד תסיים את העונה היום עם 86 עד 89 נקודות – שזה 6 או 7 או 9 יותר משנה שעברה – למרות כל בעיותיה. הסיבה העיקרית לכך היא הישגי שיא במשחקי החוץ. בשנה שעברה הכל גינו אותה על אליפות עם הישגי החוץ החלשים אי פעם. ניצחון היום ישווה את הישגי החוץ הנפלאים של 2001-2002 – אותם לא הצליחה יונייטד לשחזר עשר שנים. אז סיימה הקבוצה במקום השלישי. מה שממחיש את חשיבות היכולת בחוץ. אני קורא לכל מי שחשבו "שחייב לבוא שיפור ביכולת החוץ" או "שׁיונייטד חייבת להפגין יכולת חוץ שמתאימה לאלופה" להסיק מסקנות. הם הוליכו שולל בלי בושה את הציבור.

הערה: יחד עם זאת האליפות היום בוודאי לא תושג ללא ניצחון חוץ. אז לא להחפז למסקנות. צריך לנצח היום בחוץ.

יום סיום לעניין. המקומות 3 (אלופות), 4 (אולי אלופות) ו-5 פתוחים לגמרי. שוויון בין שתי הראשונות בטבלה. היורדת האחרונה היא גם עניין פתוח מאד. אלא אם קווינס פארק ריינג'רס תשיג את הנקודה החסרה לה….

הנה שרטוט טקטי מאחד ממשחקיה האחרונים של צ'לסי – לדעתי האלופה האירופית הבאה -



כפי שאתם רואים המערך איננו מושלם. האוטובוס רחוק מהשער וגם לא חזק בכדורי גובה – והיה לה מזל גדול שבתקנון הקבוצה מקטלוניה אוסרים על הגבהות לרחבה. לכן הייתי ממליץ לקבוצה הלונדונית להצמד יותר לעקרונותיה ובעיקר למסורת הלונדונית של הקבוצה – שהיא אוטובוס קומותיים.



אוהדי ק.פ.ר כבר עבדו על העניין:



*
זה בוודאי לא משחק קל היום – יונייטד די חבוטה מהחודש-מירביליס הזה. וקשה להצביע אפילו על הרכב או מערך שאפשר לחזור אליו מבחינת "חזרה ליסודות". שזה הסממן הכי לא טוב לסיום העונה הזו. בשנה שעברה יונייטד סיימה את העונה עם הרכב יציב שהביא לה שורה של ניצחונות מכריעים שהביאו לאליפות ולגמר אירופי. בעצם אפילו קשה לי לחשוב על שחקן בכושר טוב במיוחד בשבועות האחרונים.

*

יש כאן מתדיין בשם "גלן" שטוען לאיזשהי חוסר שמחה מאליפות אפשרית של סיטי בגלל הנסיבות – הזרקת כסף קיצונית של משפחת מלוכה או מקורבי משפחת מלוכה מאבו דאבי. למרות שאלו היוו אפילו שיפור אתי לעומת הבעלות הקודמת.

ואני אומר לא. אוהדי כדורגל באמת צריכים לחתור לתיקון הכדורגל והכנסת מנגנוני שוויוניות בו. אבל הם לא צריכים לחוש איזשהי אי נוחות על משהו שקרה לקבוצת הכדורגל שלהם. לקבוצת כדורגל יכולות כיום לקרות הרבה תקלות מהבחינה הזו. בוודאי כשהיא חברה כללכלית – ואפילו אם היא מועדון חברים יכול לעלות נשיא מושחת או בלתי אחראי. גם הבעלות של מנצ'סטר יונייטד מושחתת – גם אם במקרה של יונייטד השחיתות הזו מפחיתה מיכולתה של הקבוצה.

אוהדי כדורגל אינם אחראים לכל זה והם מתבקשים לחגוג את הישגי קבוצותיהם כיאות וכמקובל!

*
לצערי לא אוכל לעדכן את הפוסט מיד בסיום המשחק – זה ייקח כמה שעות. מה שקרה בלי סוף בעונה ההפכפכה הזו!

]]> http://debuzzer.com/dorfan/13769/feed 195 http://debuzzer.com/dorfan/13750?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2592%25d7%259c%25d7%25a4%25d7%25a0%25d7%2593-%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2593-2-%25d7%2593%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%25a4%25d7%259f-%25d7%25a2%25d7%259c-%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2593-%25d7%259c%25d7%25a4%25d7%25a0%25d7%2599-%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%25aa%25d7%2595%25d7%2597 http://debuzzer.com/dorfan/13750#comments Sat, 12 May 2012 11:20:37 +0000 ‫chess‬ http://debuzzer.com/dorfan/?p=13750


העמדה הסופית

סיכום קצר של המשחק השני.
כצפוי, גלפנד פתח ד4.
כצפוי, אנאנד הגיב בהגנה הסלאבית.
כצפוי, אחרי ששני הצדדים פתחו את המרכז עם ה5 ו-ה4 (אותם מסעים הנפוצים כל כך במהלך הראשון של שחקנים מתחילים או חובבי הפתיחה הספרדית/סקוטית/איטלקית – רק בסדר הפוך), התפתח משחק עם יתרון קטן לגלפנד בלבן.
כצפוי, גלפנד נגרר לפיגור של 40 דקות על השעון.
כצפוי, די מהר הוחלפו המלכות.
כצפוי, הוסכם לתיקו.
כצפוי, עלו שוב השאלות בדבר החוקים המנסים להילחם בתופעת התיקויים הקצרים.
מצפים למשחקים קצת פחות צפויים בהמשך. ולמי שחסר סבלנות ורוצה לראות שחמט ספקולטיבי, מרתק, מקורי ורב מעוף – שיפנה קצת מזמנו ויעקוב אחרי המשחקים של נאקאמורה באליפות ארה"ב המתקיימת במקביל לדו-קרב שלנו.
המשחק הבא: יום שני, שתיים בצהריים שעון ישראל. מהרו והודיעו לבוס על ירידה בתפוקה בשעות אלה.
התוצאה לאחר שני משחקים:  1:1
***
קיבלנו חצי מהלך יותר מאתמול. ואותה תוצאה. וכשכל כך רגוע במגרש, הפרשנים מתפנים לדבר על יחסי הידידות בין שני השחקנים. הם הזכירו את קורצ'נוי שאמר, שככל שהוא שונא את היריב יותר, המוטיבציה שלו גבוהה יותר, והוא משחק טוב יותר. נראה לי שזה נכון בהרבה מקרים. אולי באמת צריכים לעורר קצת דם רע בין השחקנים? קצת פחות חיוכים וג'נטלמניות?
***
ריח של תיקו באויר. קשה להאמין שאפשר להוציא יותר מזה בעמדה שהתקבלה.
***
חשוב להכיר אלמנט נוסף במשחק -רצים שוני צבע או רצים שוני מסלול (כלומר הרץ של אחד הצדדים על משבצות שחורות והרץ של היריב על משבצות לבנות) מבטיחים כמעט תמיד תיקו בסיום, לפעמים אפילו בחיסרון של שני רגלים. לכן המוטיבציה של אנאנד, השואף לתיקו, תהיה להחליף פרשים. גלפנד כמובן ישתדל להשאיר את הפרשים על הלוח, או לגרום לחילופין של פרש בעד רץ.
***
העמדה שהתקבלה היא מה שנקרא "עמדה של שתי תוצאות" – תיקו או ניצחון ללבן. נוח מאד לגלפנד מבחינה פסיכולוגית, ומאפשר לו כרגע להתרכז בשיפור הכושר. כמה קילומטרים הוא הולך בכל משחק?
***
אכן, הוחלפו במהלך ה-18. אולי פשוט יעברו לשח סיני, משחק נפלא בו מלכתחילה אין מלכות?
***
כמו אתמול, המלכות עומדות להיות מוחלפות במהלך ה-18. יתרון קל לגלפנד בזכות האפשרות להכניס צריח לשורה השביעית – מוטיב חשוב בשחמט. אבל שוב, כמו אתמול, כמו תמיד, כמו עכשיו – היתרון הזה מתקזז עם יתרון של 40 דקות לאנאנד על השעון.
***
הפרשן רב אמן נייג'ל שורט מתייחס כרגע לאחת הסוגיות המענינות בשחמט העולמי. לאור ריבוי תוצאות התיקו בכלל ותוצאות התיקו לאחר משחקים קצרים בפרט, נקבעו לפני מספר שנים "חוקי סופיה", המופעלים בלא מעט תחרויות-על. חוקים אלו קובעים כי השחקנים מנועים מהצעות תיקו לפני המהלך ה-30. תיקויים קצרים גורמים לאי-נחת בקהל, שלא מבין מדוע הוסכם התיקו כשיש עוד כל כך הרבה על מה לשחק. שחקני הצמרת רואים את הדברים אחרת, ומגיעים להבנה שבעצם המשחק נגמר, ואין מה לעשות יותר, פרט לצפות לשגיאות שאינן צפויות ברמות הללו. הפרשנים הביאו ציטוט האומר "אתם רוצים תיקו – בבקשה, אבל תעשו את זה בבית. כאן אלפי צופים רואים את המשחקים ומצפים לתמורה לזמנם/כספם. אז תמשיכו לשחק".
הדיון הזה נכון כמובן גם למשחק אתמול (אף שפרמטר דוחק הזמן של גלפנד שיחק שם תפקיד), ואני חושש שעלול לבוא לידי ביטוי גם היום. מבנה הרגלים סימטרי, המרכז נפתח, ולמרות יתרון מה לגלפנד בפיתוח הכלים, אני צופה  חילופי כלים ותיקו תוך לא יותר מעשרה מהלכים. לצרכי ניחוס כמובן.
***

הנה אנחנו מקבלים את הפריצה ה5 של אנאנד. והאיום המיידי הוא  ה4 – מזלג על הרץ ב-ד3 והפרש ב-ו3. עכשיו הרץ ב-ג8 חופשי לדרכו. גלפנד בלבן ודאי יכה ב-ה5, כדי להשאיר את שחור עם רגלי מבודד ב-ד5.

***

הבעיה המרכזית שעל השחור לפתור בפתיחה זו היא הפאסיביות של הרץ לבן-הערוגות ב-ג8. הוא ינסה להעביר את המסע המשחרר ה5, או להציב את הרץ ב-ב7 ולפתוח לו ערוצי פעולה בהמשך. לבן כמובן ינסה למנוע את שחרור הרץ, לדאוג לשחרור הרץ שחור-הערוגות שלו ע"י ה4, ולנסות לבנות התקפה באגף המלך.

 

***

(ארנון)

משחק מספר 2 נפתח, שלא במפתיע, בהגנה הסמי-סלאבית, שצברה פופולאריות עצומה בשנים האחרונות, בכל הרמות ובעיקר ברמות הגבוהות. זוהי פתיחה הנחשבת לסולידית, אולם עשויה להוביל לוריאנטים מענינים ביותר.

*****

דורפן על אנאנד (לפני ניתוח הקרב)


על אנאנד (רונן דורפן)

אנאנד הוא ספורטאי מהרמה ההיא. מהזאטופקים, מהג'קי רובינסונים. הרבה מעבר לשאלה אם היה לו את הבקהאנד או הדאבל פס הטוב בהיסטוריה. אלא איש שההשפעה שלו היא על מיליארד. לאו דווקא בנסיבות של איזה מאבק – רק בנסיבות של ארץ שמנסה להלחם בעוני ובמעמדה הנחות, תוצאת הקולוניאליזם, ולחזור ולתפוש את מקומה בין התרבויות החשובות ביותר של העולם.

ואני מוצא גם דמיון, עם כל השוני, לאיירטון סנה. אדם שנולד וגדל במציאות שונה מאד מבני ארצו העניים. כפי שהילד ברחוב בברזיל לא יכול להתאמן לפורמולה-1 הילד בהודו לא יכול לקבל הכשרה מתאימה להיות אלוף עולם בשחמט. למרות שבמקרה של שחמט הוא בהחלט יכול לשחק – ומליונים משחקים רק בגללו. אבל איכשהו הוא אהוב עליהם כאחד מהם.

והסיבה לכך ברורה לך משלוש דקות בסביבה שלו. האצילות בהתגלמותה. ברהיטות הנהדרת שלו אין אפילו נימה של יהירות. חשבתי על זה: מהקבוצה הקטנטנה של הגאונים ההיסטורים שהגיעו למד כושר 2800 – הוא כמעט היחיד שאינו פסיכופת או אקצנטרי או רודף כוח. כמה משה, כמו סידהרטה הוא מי שיוצא מארמון המלוכה אבל מבין את נפש ההמונים. עניו וצנוע ועם זאת בעל ראיה ברורה של הדרך.

על בגדו לוגו של חברה הודית חשובה ביותר – niit – שעוסקת בחינוך טכנולוגי להמונים. מאלו שהופכות את הודו למעצמת התוכנה. לא מתכנתי העל של IIT שמקבלים משכורות עתק מהחברות האמריקאיות. אלא אלו שמכשירות את המתכנת הפשוט שנשאר בהודו – אליו מגיעות עבודות הoutsource של המערב. וזהו, בלי מרכאות, קו החזית של מלחמתה של הודו בעוני.

גם אם הוא חי חלק מזמנו באירופה הוא רחוק מלהיות מנותק. אשתו למשל מסתובבת קצת בחדר העיתונות. לובשת לבוש הודי מסורתי אבל ללא כל תכשיטים יקרים. משוחחת בגובה העיניים עם העיתונאים ההודים. האנאנדים מכירים בחשיבותם ומכירים בציפיות של אומה של מיליארד כי אנאנד יצליח. אבל רואים בכך אחריות ולא זכות.

לפוסטים הקודמים בסדרה


]]> http://debuzzer.com/dorfan/13750/feed 41 http://debuzzer.com/dorfan/13736?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2593-%25d7%2592%25d7%259c%25d7%25a4%25d7%25a0%25d7%2593-%25d7%25a7%25d7%25a8%25d7%2591-%25d7%259e%25d7%25a1%25d7%25a4%25d7%25a8-1 http://debuzzer.com/dorfan/13736#comments Sat, 12 May 2012 06:38:47 +0000 ‫chess‬ http://debuzzer.com/dorfan/?p=13736

קרב מספר 1:


סיכום קצר של המשחק הראשון:

בלי גישושים, בלי היסוסים, גלפנד הפתיע את אנאנד כבר במהלך השני ובשלישי, כשבחר לפתוח בהגנת גרינפלד שלא שיחק שנים רבות. אנאנד נראה כאילו אינו מופתע, אולי בשל העובדה כי זוהי הפתיחה החביבה על עוזריו של גלפנד בדו-קרב. אולי גם בגלל ששם הפתיחה בעברית כולל את אותיות שם המשפחה של בוריס.

אחרי כעשרה מסעים, נראה היה כי לאנאנד תמורה מספקת לרגלי העודף של גלפנד, בזכות פיתוח כלים עדיף. כמו שקורה פעמים רבות, במסעים הבאים גלפנד החזיר את הרגלי תמורת ביטול יתרון פיתוח הכלים והחלפת מלכות, והגיע לסיום עם עדיפות קלה. עדיפות זו באה לידי ביטוי בזוג רצים וברגלי חופשי בטור א', אולם נראה כי אינה מספיק משמעותית בכדי להמשיך לשחק על ניצחון, בפרט בכך שהיא מלווה בפיגור בזמן.

 כך שבסיום – תיקו. שני הצדדים נראו מרוצים. אנאנד על ששרד הפתעה בפתיחה, גלפנד על תיקו שהשיג בקלות יחסית בשחור. ואנחנו, פרט לאכזבה הקלה מסיומו המוקדם של המשחק, יכולים להיות שמחים על פתיחה מענינת, שמבטיחה רבות לקראת המשך הדו-קרב.

תוצאת הדו-קרב: 1/2-1/2.

שבת שלום.

******************************************************

11 במאי / משחק מספר 1 (פוסט לייב – מהסוף להתחלה) / ארנון

******************************************************

תיקו עכשיו? גלפנד עם יתרון קטן, אולי קטנטן, בודאי מרגיש קצת עייף מהמאמץ ורוצה לנוח לקראת משחקו בלבן מחר. חבל, היתה פתיחה מבטיחה מאד.

***

קצת על אורכו של הדו-קרב. בהשוואה לאליפויות עולם מהעבר, הפורמט הנוכחי קצת יותר, והולם את רוח התקופה. כמו שקיצרו את המערכות בכדורעף ובפינג-פונג, כמו שקיצרו את שעון 30 השניות בכדורסל. אולי הרמה נפגעת, אבל המשקל היחסי של כל משחק (או נקודה במשחקים הנ"ל) עולה, ואיתו עולה גם פוטנציאל ההתרגשות של הקהל.

אבל אני רוצה לקחת את זה לכיוון של השוואה עם מקצועות ספורט אחרים. למה בטניס, בפוטבול ובכדורגל מכריעים הכל במשחק אחד? למה בכדורסל ובבייסבול ההכרעה נופלת אחרי סדרות של חמישה או שבעה משחקים? ולמה בשחמט מדובר ב"סדרות" כל כך ארוכות? נראה שהסיבה העיקרית היא מרווח השגיאה המאד קטן בשחמט – שגיאה אחת חמורה, או אפילו חצי-חמורה, ואתה גמור. בטניס אם עשית דאפל-פולט או חבטת וולי לרשת יש לך הרבה הזדמנויות לתקן. ואולי ישנן סיבות אחרות?

***

בצער רב אנו מודיעים על הסתלקותן של שתי המלכות מהלוח. אנחנו קרבים למה שנקרא – שלב הסיום. ולמרות שזה נשמע כאילו הולכים הביתה, זהו שלב שעשוי להימשך זמן רב. לגלפנד כרגע זוג רצים ורגלי חופשי בטור א'. אם יוחלפו הצריחים תהיה לכך משמעות רבה. מצד שני הוא עדין לא השלים את פיתוח הכלים שלו, מה שמחזיר אותנו לשלב הפתיחה. הצלחתי לבלבל את עצמי… דניאל, מישהו, באיזה שלב של המשחק אנחנו לדעתכם?

***

עולם השחמט קיבל מה שרצה – משחק מענין, דינמי, א-סימטרי. לשחור רגלי יותר, ללבן פיתוח כלים עדיף בהרבה. חומר מול רוח. היום אנחנו בעד החומר.

***

בוריס נזכר ששישי בצהריים והלך לישון. אולי הוא אוגר כח להזיז יחדיו את הצריח ואת המלך בהצרחה.

הוא כבר בפיגור של כמעט 40 דקות, נקוה שלא ישלם על זה בהמשך.

***

יפה. נכשלתי בהימור. אנאנד פתח ד4, ובוריס ענה עם הגנת גרינפלד, אותה לא שיחק 15 שנה. משהו כמו שאתם תשחקו עכשיו חמש אבנים.

***

אזמן לעצמי הזדמנות להימור כושל כבר במהלך הראשון. התחושה שלי היא שאנאנד יפתח ה4, כדי לבדוק אם גלפנד בענין של פטרוב או סיציליאנית. יותר מתחושה זו תקוה. למרות שאני שחקן של ד4. יותר מדי דו-קרבות על אליפות העולם חלפו ללא ה4.

******************************************************

11 במאי / הפתיחה (ארנון ודורפן)

******************************************************

ארנון (חלמיש)

צהריים טובים.

בשעה שאתם מתלבטים בין שלאף שטונדה של שישי לבין בירה צוננת בשמש הנעימה, יתייצבו להם שני גברים בשנות הארבעים של חייהם בגלריה במוסקבה כדי לשחק שחמט.

כתבנו המשוטט רונן נמצא כמובן באתר האירוע, והוא ישתה וודקה קפואה וידווח לנו מהשטח. באולפנים בכרכור ובהרצליה נשב דניאל פורת ואנוכי, נשתה פטל ונצפה במשחק באמצעות אחד האתרים שמשדרים אותו. ונשתדל לשתף אתכם בהתרשמויות ובתחושות שלנו מההתפתחויות במשחק.



קצת על צפיה במשחקי שחמט. במשחקי הספורט האלימים האלה שאתם אוהבים לצפות בהם, אתם רואים את השחקנים עם או בלי הכדור, ומתוך זה מנסים להבין מה הולך. בשחמט זה שונה. אמנם יש גם אתרים שמשדרים את תמונת הוידיאו של השחקנים עצמם, אבל עיקר הענין הוא במתרחש על הלוח, ובראשם של השחקנים.

מכיוון שכרגע אין לנו צילומי CT-מוח זמינים, אנחנו מסתפקים בתמונה של לוח המשחק, המתעדכנת אוטומטית עם כל מהלך של השחקנים. רוב האתרים מספקים גם ניתוחי מחשב של העמדה והמהלכים הצפויים, ומלווים את השידור בפרשנות של שחמטאים בכירים. אלפי הצופים ברחבי העולם משתפים אף הם את הערכותיהם באמצעות צ'אט ומנהלים דיונים סביב המשחק.

האם ניתוח מחשב מעקר חלק מהענין? בוודאי. הדור הממהר שלנו מעדיף במקרים רבים להימנע מהמאמץ של התבוננות בעמדה, הערכתה ובחינת המהלכים הכדאיים, ומקבל את כל אלו מהמחשב.

בנוסף לכך, עולה השאלה לגבי משמעות השידור הישיר עם ניתוח המחשב לעולם כולו על השחקנים עצמם – אם פעם טעות שלהם היתה מתבררת ככזו רק בניתוחים שלאחרי המשחק, היום תוך פחות משניה המהלך נצבע באדום זוהר, ואלפי הדיוטות יכולים לבשר בצ'אטים מה הם חושבים על "רב האמן האפס הזה". אני מניח ששני השחקנים שלפנינו מספיק מנוסים כדי לא להילחץ מכך.

ולבסוף, האם צורת שידור כזאת מצליחה להעביר את הדרמה המתרחשת באולם המשחקים? נסו ותראו. לדעתי השילוב של וידיאו + פרשנות  + ניתוח מחשב עושים את העבודה.

תבלו.

*

רונן (דורפן) 

טוב, אנחנו יוצאים לדרך עם קרב מספר 1. המתח במוסקבה הוא משהו שקצת קשה לתפוש אותו. היה אתמול קטע יפה בטלוויזיה הרוסית. לפני ההגרלה נתנו סרטון פרומו של אלופי העולם. קפבלנקה, אליוכין, בוטביניק ביומני קולנוע. פטרוסיאן מתקבל על ידי ההמונים בארמניה. קספרוב מוקף באלפים ברחובות מוסקבה. המקום הזה נושם וחי שחמט. וחשבתי על גודל המעמד שגלפנד ויתר עליו, בתרבות שרואה כך שחמט, כדי לייצג את ישראל.

במקביל לסיקור אפשר לעקוב חי אחר הקרבות באתר הזה:

]]> http://debuzzer.com/dorfan/13736/feed 65 http://debuzzer.com/dorfan/13732?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%2595%25d7%2593%25d7%25a2%25d7%2594-%25d7%25a2%25d7%259c-%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%2594%25d7%25a9%25d7%2597%25d7%259e%25d7%2598-%25d7%25a6%25d7%2599%25d7%2598%25d7%2595%25d7%2598-%25d7%25a9%25d7%259c-%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2593-%25d7%2595%25d7%2597%25d7%2599 http://debuzzer.com/dorfan/13732#comments Fri, 11 May 2012 05:22:01 +0000 ‫דורפן‬ http://debuzzer.com/dorfan/?p=13732

.
.
.
.
.
.
.

 

שתי הודעות קומרדים – שמגיעות אליכם מלא כל כך רחוק מהקרמלין!

ראשית, הייתה שווה כל הנסיעה הזו למוסקבה רק בכדי להיות במסיבת העיתונאים עם האלוף המכהן. ווישוונת'אן אנאנד, ספורטאי שיש לכם מזל אם תתקלו בחמישה בקלאסה שלו. הנה משפט שלו שציטטתי היום בעיתון. הוא נשאל אם יש לקרב הזה סיכוי להשתוות ל"קרב המאה" בין קספרוב לקרפוב, שהיה קרב התואר האחרון להערך בבירה הרוסית.

תשובתו: "קל יותר להיות קרב המאה בעשור התשיעי שלה לעומת בעשור השני שלה". איזו פרספקטיבה! אני רואה זאת כביקורת ברורה על הברסאיזם, הלברוניזים, הפדרריזם, הקאונטר-נדאליזם, הטנדולדקריסם, ורוב הפרופגנדאיזם – אולי מלבד האוסאין בולטאיזם.

ארנון חלמיש ודניאל פורת, את השני אתם מכירים כאיש הפוקר שלנו, מועמד לאמן ואמן בשחמט, יקיימו פוסטים חיים בזמן המשחקים. עם הסברים להדיוטות שכמותנו על המתרחש בין שני גדולי השחמט הללו.
הפוסטים יופיעו בבלוג שלי! אני אשתדל להוסיף פנימה קצת אווירה מהנעשה במוסקבה. דה באזר- האתר מספר אחד שלכם לאליפות העולם בשחמט.

וגם חידון שהיום הוא לא רוסיה אלא ממש ברית המועצות! שהייתה מדינה מאד מאד בלתי נפלאה, אבל המון ספורט נפלא היה בא. אבל לפני הסיפור עוד סיפור קטן. איפשהו בתחילת העשור הקודם התגוררתי ברמת אביב ויום אחד ירדתי לקניות בסופרמרקט. ומי נעמד מאחרי בתור? עודד קטש. והימים ימי שיא תהילתו במכבי תל אביב. ילדים הביטו בו, אנשים נעצו עיניים, ילד אחד ביקש חתימה. איזה מנהל ניגש אליו בחוסר פורמליות למרות מעמדו הבכיר כמנהל סופרמרקט ואמר לו "כל הכבוד". ילד אחד שאל את אימא שלו אם זה באמת קטש.

ורק הקופאית, לא חשוב מאיזה מוצא, אפילו לא הרימה עיניים כשהיא שואלת "יש לך כרטיס מועדון?".

ולשאלות:

1. מי זכה בשלוש מדליות זהב רצופות בקפיצה משולשת?

2. ממי לקח פטרוסיאן את אליפות העולם בשחמט?

3. מי הייתה האלופה האולימפית בקרב רב בהתעמלות ב-1972 שאחר כך כיהנה בסובייט העליון?

4. איך קראו לקמע של משחקי מוסקבה?

5. באיזה איצטדיון זכתה ברית המועצות ביורו?

6. מי זכה בדאבל 5000-10000 במשחקי מלבורן 1956?

7. מי היה לאוניד ז'בוטינסקי?

8. איזו אלופה אולימפית בהתעמלות נפטרה בישראל אליה עלתה בזקנתה?

9. מי הספורטאי הסובייטי שהיה הראשון – לפני מייקל פלפס – לזכות בשמונה מדליות באולימפיאדה אחת?

10. מי היו שני בני הזוג איתם זכתה אירנה רודנינה בזהב האולימפי בהחלקה אמנותית לזוגות?

11. איזו מחווה עשו אוהדי ההוקי בקנדה לנבחרת ברית המועצות ב-1981?

12. ומה ייחודו של ולאדימיר יאשצ'נקו?

לתשובות הנכונות

]]> http://debuzzer.com/dorfan/13732/feed 54 http://debuzzer.com/dorfan/13729?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%2593%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a9%25d7%2594%25d7%25aa%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%259c%25d7%2599-%25d7%259c%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%25a9%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2594-%25d7%2591%25d7%259e%25d7%2592%25d7%25a8%25d7%25a9-%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%2592-%25d7%25a9%25d7%259c http://debuzzer.com/dorfan/13729#comments Thu, 10 May 2012 09:46:37 +0000 ‫דורפן‬ http://debuzzer.com/dorfan/?p=13729

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.


מכיוון שהחל מין פסטיבל פרידה מהקופסא בנתניה – גם כאן אצל תומר חרוב – אני מרגיש צורך להצטרף אליהם. כזה אני – רואה אנשים שוקעים בסנטימנטליות נוסטלגית דביקה וחסרת תועלת – אני מרגיש צורך להרתם לעשייה.

ראיתי כמה משחקים מפורסמים בהיסטוריה של הקופסא אבל שם ראיתי את המשחק הראשון שלי. מכבי נתניה 0, בית"ר ירושלים 2. תחילת עונת 1976-77. היו שם לא מעט אירועים זכורים. השער השני של מלמיליאן – הראשון היה בפנדל – בבעיטה חזקה ושטוחה מעשרים מטרים. החטאת פנדל יהירה מעין כמוה של מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר. וגם זינוק לאחור של והצלה של יששכר אורבך בשער נתניה כשראשו פוגע בקורה העליונה ועד עכשיו אני לא מבין איך לא מת.

אבל אני רוצה להתרכז בדברים שהכי הפתיעו אותי בביקור הראשון באיצטדיון כדורגל. אני לא יודע כמה הדברים ידברו אליכם. כי עליכם לדעת – באותם ימים לא היו שידורים ישירים וגם לא היה צבע בטלוויזיה. אז הרבה מאד דברים התבררו לי רק במגרש באותו יום. אולי כיום הביקור הראשון מפתיע פחות.

הנה כמה:

- שאחרי שיש גול מתחילים לשחק מהאמצע. חשבתי שמתחילים מהשוער בבעיטת 5. לא רק זאת – למחרת יישמתי זאת במשחק על מגרש החול בשכונה. לא יודע למה לא ידעתי את זה כי ראיתי כמה משחקים מלאים קודם לכן בטלוויזיה – כמו כמה חודשים לפני כן את מקסיקו-ישראל ואת ברזיל ישראל באולימפיאדת מונטריאול.

- שהשדרים של שירים ושערים לא ממש מתארים בדיוק את המתרחש. ספציפית אני זוכר שומעים את יעקב הוזייס אומר שבינתיים אין אירועים מיוחדים ואמרתי לאבא שלי: "אבל ראית את ייששכר אורבך – הוא כמעט מת!".

- שאוהדי שמשון תל אביב הם תימנים. שמשון שיחקה במשחק המוקדם אותו לא ראינו. אצלנו בכיתה היה רק תימני אחד – והוא בכלל אהד את בני יהודה כי הוא היה קרוב משפחה של אבינועם מלחי. בדיעבד אני מייחס זאת לעובדה שלא כל התימנים קרובי משפחה של אבינועם מלחי.

- שעודד וגד מכנס הם לא תאומים זהים ואפשר בקלות להבחין ביניהם.

- שלאברהם לב (בתמונה) היה אפרו יותר גדול משל איזשהו ספורטאי או מוסיקאי מבין הכושים באמריקה.

ומה אתם גיליתם בפעם הראשונה?

]]> http://debuzzer.com/dorfan/13729/feed 87 http://debuzzer.com/dorfan/13726?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259b%25d7%2595%25d7%259d-%25d7%25a2%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%25a7%25d7%25a1 http://debuzzer.com/dorfan/13726#comments Thu, 10 May 2012 07:25:29 +0000 ‫דורפן‬ http://debuzzer.com/dorfan/?p=13726

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.



אולי הברומטר של כל העניין הזה הוא טייסון צ'נדלר. כי צ'נדלר ניצח בשנה שעברה את מיאמי ועכשיו היה חלק מסדרה מביכה בחוסר התחרותיות שלה. לא היה כאן סוויפ אז הוגי הכותרת של ESPN ניסחו זאת "five game mis-match".והשנה אומרים שצ'נדלר השתפר מאד – הן בהתקפה והן בזכייתו בתואר שחקן ההגנה של השנה. ואפשר לראות גם כמה הוא חסר לדאלאס. אז אם צ'נדלר השתפר כל כך ועוד הגיע לקבוצה כל כך מלאה כוכבים גדולים ומחוייבות בלתי מתפשרת למשחק – איך זה שפתאום הוא מוצא עצמו לא רלוונטי מול מיאמי? הרי פתאום הוא עם שני סופרסטארים ולא אחד? האם ג'ייסון טרי וחוזה בריאה באמת היו כוכבים גדולים כל כך? הרי הפער בין הניקס של השנה לדאלאס של שנה שעברה הוא שנות אור. גלקסיות.

יש את הביטוי הזה, שאני ממש מתעב, "הצוות המסייע". הוא עוד חלק מתהליך המצאת הסופרסטארים על ידי התקשורת. הוא שם כדי להסביר למה סופרסטאר אחד של 25 נקודות מנצח וסופרסטאר אחר של 25 נקודות לא מנצח מבלי לפגוע בהייפ התקשורתי סביב הסופרסטאר שמפסיד. זה לא אשמתו. זה שלהוא הביאו שחקנים גדולים יותר.

אבל אי אפשר להסתיר את האמת לגמרי. המביך הוא שלניקס כן הייתה תקופה אחת יפה השנה. כשג'רמי לין הנהיג את כל אלו שתפקידם הרגיל הוא לשרת את הסופרסטארים שלהם. נובאק, פילדס, ג'פריס, שומפרט פרחו אז. אחד לאחד הם קמלו כשחזר כרמלו אנטוני.

]]> http://debuzzer.com/dorfan/13726/feed 36