ולא רק בספורט!

פוסט מאת יואב דובינסקי (אוטווה, קנדה)  (צילום: אריק סולטן) כחלק מפרויקט שאני עושה עבור "מכבי קנדה" דיברתי בשבוע שעבר עם […]

פוסט מאת יואב דובינסקי (אוטווה, קנדה)

 (צילום: אריק סולטן)

כחלק מפרויקט שאני עושה עבור "מכבי קנדה" דיברתי בשבוע שעבר עם טל ברודי – עוד לפני הבחירה (הראויה בעיני) בשמעון, והמהומה שאחריה. אני מנסה לעזור למכבי קנדה בפן התקשורתי, לחשוף את הספורט הישראלי בקנדה ולספר על ספורטאים שהגיעו לישראל דרך המכביה. "המכביה של 1965" סיפר לי ברודי, "גרמה לי לשנות את המטרה שלי בחיים, שעד אז היתה להגיע ל-NBA. למדתי על ההיסטוריה, התרבות והרגשתי חיבור למדינה".

ברודי סיפר על מכבי תל אביב ומשרד החינוך שפנו אליו אחרי המכביה בבקשה לעלות לישראל, על עודף הגארדים בבולטימור בולטס שבחרו אותו בדראפט ("נבחרתי במקום ה-12 או ה-13, תלוי למי אתה מאמין ואם אתה קורא ויקיפדיה"), על מכבי והגביע ב-77' ועל הנשארים במפה כמובן. זה לא היה ראיון מעמיק, לא חיפשתי להוציא משהו שקהל ישראלי לא מכיר, אלא לחשוף את ברודי לקהל הקנדי שלא ידע את גבורת המכבים.

בשנה שעברה ברודי מונה ל'שגריר רצון טוב של ישראל' מטעם משרד החוץ. הוא פעיל מאוד ברשתות חברתיות ומדי יום מעלה לפייסבוק כתבות על ישראל באנגלית. בין היתר הוא גם נוסע לדבר באוניברסיטאות ובבתי ספר תיכונים בישראל וארצות הברית.

"שבוע אפרטהייד ישראל" השנתי השביעי (למעשה מדובר בשבועיים ברחבי העולם ועוד שבוע בבריטניה) מתקיים בימים אלו בחמישים ערים בעולם. הפגנות נגד ישראל, קריאות לחרם, סנקציות, דה-לגיטימציה וכל הג'אז הזה. אוטווה, בירת קנדה, היא אחת מחמישים הערים. רוב הפעילות האנטי ישראלית מתקיימת בקמפוסים, והקהילות היהודיות בהחלט מוטרדות.

"נושא ההסברה הישראלית הוזנח במשך שנים ואת זה אני מנסה לשנות", אומר ברודי. "דיברתי בהרווארד, ביו.סי.אל.איי, באוניברסיטאות אחרות, בתיכונים, ועם קהילות יהודיות ולא יהודיות בארצות הברית. אני מסביר למה ישראל לא מדינת אפרטהייד, אבל עדיין מותר לנו להגן על עצמנו. כשמדובר באנשים פתוחים, זה עוזר". 

אגב, גם בקי גריפין היקרה נמצאת עכשיו בארצות הברית אחרי מסע הסברה באוניברסיטאות בניו יורק, וושינגטון ובוסטון.

*

אני מבין את בקרמן שאומר שלמרות שברודי הביא את הכדורסל האמריקאי לישראל, השם הראשון שעולה בציבור הוא מיקי ברקוביץ'. בקיץ הקודם, בין החזרה מהאקדמיה האולימפית ביוון לבין המעבר לאוטווה, עשיתי קורס מדריכי כדורסל מזורז בשלוחת וינגייט בהדר יוסף, שהועבר על ידי חנן קרן וארז ביטמן (סיימתי ראשון בכיתה בטקטיקה). קרן הדגיש את החשיבות של ברודי לפיתוח הכדורסל, אמר שהוא זה שלימד את ישראל איך לשחק, ואפילו הדגים כמה עליות לסל שברודי הביא איתו מאמריקה.

במהלך השנה ברודי יגיע לניו יורק פעם נוספת, לטקס בחירתו להיכל התהילה של הספורט היהודי בארצות הברית. הוא גאה מאוד בבחירה, אבל מבחינתו הפרס החשוב ביותר היה קבלת פרס ישראל בשנת.

"זה הטופ של הטופ, לקבל את הפרס כעולה חדש גרם לי גאווה גדולה מאוד. כשאני מדבר עם אמריקאים קשה לי להסביר את המשמעות של פרס ישראל, אבל זה כמו ה'מדאל אוף פרידום' שביל ראסל קיבל מברק אובמה. זה הכבוד הגדול ביותר שאזרח יכול לקבל מהמדינה, וזה רק גורם לי למוטיבציה להמשיך לפעול למען ישראל".

 ברכות לשמעון.

 וזה שיר על טורונטו – סוג של שילוב בין אמפייר סטייט אוף מיינד וצהוב עולה

 

קיק, אלון, קיק!
גם אצלנו יש כדורסל מכללות!

תגובות

  • אנונימוס

    נשמע ליש קרן קצת הפריז בחשיבות של ברודי, עם כל הכבוד. הוא היה הראשון אמנם, אבל היה אחריו שטף גדול של מתאזרחים, וכבר באותה שנה היה מתאזרח איכותי בהפועל ת"א, מאמן כדורסל בשם בילי וואלד שנתן למרות גילו המבוגר עונה מעולה וגם היה בנבחרת. אחריו באו בארי לייבוביץ' ששיחק בABA, וטורנשיין, ששניהם שיחקו בליגה ובנבחרת במשך שנים ארוכות. וכמובן שהיו עוד בקבוצות אחרות.
    אז אולי ברודי "הביא את הכדורסל האמריקאי", אבל הוא ממש לא עשה זאת לבדו

  • Tal

    אהבת ציון כזו יכולה להיות רק אצל עולה חדש :)

    אין ספק שמדובר באיש יקר ואוהב ישראל אמיתי.

  • B. Goren

    פעילות חשובה ומבורכת רק חבל שזה כמן טיפה בים. דרך אגב, גם לבן מרסר עוסק מדי פעם בהסברה למען ישראל.

Comments are closed.