ידיד חדש – אבא של גרצקי

פוסט מאת יואב דובינסקי (אוטווה, קנדה)

 

בפוסט הקודם סיפרתי שהייתי בכנס של "ברית תיירות הספורט הקנדית" ושהיו בו נציגים מגופי ספורט שונים, רשויות מקומיות, ספונסרים וכו'. מלבד הרצאות, אוכל ואלכוהול, בקומה הרביעית במלון "ווסטאין" היו פזורים עשרות דוכנים, שניסו לפרסם את היעד האטרקטיבי הבא לאירוח אירוע ספורטיבי.

בכל דוכן חילקו פליירים ואיזה פיצ'פקס כמו עט או פק של הוקי עם כיתוב של משרד התיירות של מונטריאול או משהו בסגנון. כמו תצוגה במרכז הירידים בתל אביב, רק הרבה יותר אמריקאי. ככה זה כאן: כולם אנשי מכירות.

בפרוזדור ליד השירותים היה דוכן של עיריית ברנטפורד עם גלגל המזל כשהמספר 99 – המספר של וויין גרצקי – כתוב עליו בגדול. אז סובבתי את הגלגל ולצערי פספסתי את הספרה 99 רק במעט, וזכיתי באיזו חתיכת בד שאמורה לנקות אבק מהפלאפון ושוויה פחות מסנט וחצי.

וויין גרצקי נחשב לשחקן ההוקי הגדול בהיסטוריה. הוא מזוהה בעיקר עם אדמונטון אוילרס, עימה זכה ארבע פעמים ב"סטנלי קאפ". המעבר שלו ללוס אנג'לס קינגס גרם להפצת ההוקי ברחבי ארצות הברית ואחרי תקופה קצרה בסנט לואיס סיים את הקריירה בניו יורק ריינג'רס.

גרצקי שבר שיאים באין ספור קטגוריות סטטיסטיות, וכשפרש ב-1999 הוכנס ישר להיכל התהילה, בלי תקופת המתנה מקובלת. את החולצה מס' 99 אף שחקן בליגה לא רשאי ללבוש יותר (אבל אם תשאלו את תושבי קויבק, הם יגידו ששחקן ההוקי הטוב בכל הזמנים הוא מריו למיו, יליד מונטריאול).

איך שהסתובבתי, איש זקן ותמהוני עם חולצה מס' 99 החל לדבר איתי. לפני שברכתי אותו על הזכייה בחולצה הוא החל לקשקש משהו על גבי פתק ושאל אותי איך מאייתים את השם שלי. לא רציתי להעליב אותו, אז זרמתי. כשסיפרתי לו שאני מישראל הוא התרגש וניסה לשגע אותי בחינניות עם שאלות על בניית הכותל ואיפה צלבו את ישו. נתתי לו חיבוק חם, בירכתי אותו ליום טוב והמשכתי ללכת.

אחרי כמה צעדים הסתכלתי על הפתק שהוא דחף לי ליד: "ליואב, ברכות חמות, וו. גרצקי". על הפתק תמונה של האיש, עם הכיתוב "ברנטפורד אונטריו קנדה, הבית של וולטר גרצקי". לא מאמין לך. נכנסתי לגוגל בבלקברי והרצתי וולטר גרצקי, כן, הוא אבא של וויין. הסיפור כל כך הצחיק אותי, שחזרתי לתמונה למזכרת.

כשנפגשתי עם חברים בערב, הבנתי שהאיש הרבה יותר מהאבא של ה-"Great One" (הכינוי של וויין גרצקי). הוא אגדה בקנדה. הוא קיבל את הכינוי ""Canada's Hockey Dad" והוא היה פעיל מאוד בכל הקשור בהוקי ופעילויות קהילתיות.

מעבר לתרומה של וולטר כאב דומיננטי להתפתחות של הבן, בקנדה מעריכים במיוחד את ההשקעה של ההורים בחיי הספורט של הילד. בגלל המרחקים הבלתי נתפסים, להסיע את הילד למשחק או לאימון ובחזרה זו פעילות מלאה בפני עצמה.

אלה לא נסיעות בין האולם בגימנסיה הרצליה לקרית שרת בחולון או לארזים ברמת גן. מדובר לפעמים בנסיעות שבקלות יכולות להגיע לשלוש שעות ומעלה לכל כיוון, ומחייבות השקעה גדולה מאוד מצד ההורים, שלא רק מקפיצים למשחק אלא נשארים שעתיים ומחזירים הביתה. וזה לפני קייטנות, מחנות אימון וטורנירים מחוזיים, ארציים ובינלאומיים, שמחייבים סופי שבוע או נסיעה של כמה ימים רק כדי לצפות בילד.

וולטר הוא סמל לאומי וגם לורד של כבוד מטעם עיריית ברנטפורד. הוא הגיע לכנס כדי לקדם את ברנטפורד כבירת אליפויות הוקי הרחוב של קנדה, ולנסות ולמשוך גופי ספורט נוספים שיערכו שם תחרויות.

בארוחה החגיגית בה חילקו פרסים לתחרויות הספורטיביות המוצלחות ביותר שנערכו בקנדה ב-2010, כולם באו לעשות כבוד לוולטר וגם עיריית ברנטפורד שלו זכתה בפרס. הוא אפילו בירך לפני האוכל וסיפר כמה בדיחות.

במהלך שלושת הימים של הכנס קשקשנו לא מעט. גרצקי קשישא שאל על ישראל, סיפרתי לו על מרכז קנדה במטולה ועל האחים זרצקי שהתחרו בוונקובר, ועשיתי היכרות בינו לבין חברים מהכנס שפחדו לגשת אליו. גם איתם הוא התבדח וגם אותם ניסה להביך.

אני עדיין מחייך כשאני נזכר בזה. קשה להאמין שוולטר תיאר לעצמו שיש מישהו בקנדה שלא מזהה אותו. בטח לא עם חולצה מס' 99 וגרצקי על הגב.

סוף סוף אפשר להתרגש (טל בן יהודה)
כרוניקה של תינוקות מפונקים

8 Comments

בני תבורי 4 במאי 2011

יואב,
מדליק לגמרי! פוסט מחכים ומשעשע, אחד הטובים. מכאן נראה לי שאתה חי בלונה פארק…

בני תבורי 4 במאי 2011

כשהייתי בקוויבק ב 82', האנגלים שם דווקא חשבו שגרצקי הוא הגדול מכולם, אבל אמרו את זה כמו שאמרו שתי מדינות לשני עמים בישראל בסבנטיס…

דובינסקי 4 במאי 2011

תודה בני,
כן זה בערך ככה עם השתי מדינות לשני עמים.
שלשום היו פה בחירות. סטיבן הרפר והמפלגה הקונסרבטיבית זכו ברוב מוחלט בפרלמנט, המפלגה הליברלית התרסקה והגוש הקוייבקי נמחק כמעט לגמרי. מי שלקחו פיקוד על האופוזיציה הם הדמוקרטים החדשים.

אריאל 4 במאי 2011

בסוף השבוע הייתי בונקובר ולמרות שנהניתי מהעיר, התרשמתי שהאנשים שם הרבה פחות אדיבים מאשר האמריקאים – זה ונקובר עצמה או שככה זה בקנדה?
כשהסתובבנו ברחוב ראיתי מישהו עומד עם שלט "להצביע לקונסרבטיבים זה כמו להרוג את הילדים שלך" (נשבע שזה מה שהיה כתוב שם)- ואני חשבתי שהשיח הפוליטי בארץ אלים..

דובינסקי 4 במאי 2011

היי אריאל
דבר ראשון אני מקנא בך כי עדיין לא יצא לי להיות בוונקובר. הבנתי שזאת עיר יפיפיה.
ממה ששמעתי מחברים קנדים שמגיעים מבריטיש קולומביה, ונקובר עיר נינוחה יותר, פחות לחוצה ועם נטייה ליברלית מאוד. משהו בסגנון של סן פרנסיסקו, למרות שגם שם עדיין לא יצא לי להיות.
המפלגה הליברלית התרסקה והקונסרבטיבים, שבשתי הממשלות האחרונות היו בשלטון עם ממשלת מיעוט, עכשיו נהנים ממשלת רוב. אז אני מניח שזה בטח קשור.

אריאל 5 במאי 2011

אכן עיר מדהימה, וביחס לקנדה גם עם מזג אוויר נוח (גשום הרבה, אבל אתה לא קבור תחת ערימות שלג חמישה חודשים בשנה כמו טורונטו או מונטריאול).
ממה שאני ראיתי, זאת עיר מאוד רב-תרבותית – אתה יכול לראות שם המון המון זרים מ"סוגים" שונים – יפנים, הודים, סינים, הרבה ערבים ואירנים – מה שאני מניח נותן לה את המימד הליברלי אבל אולי גם הופך אותה לפחות נחמדה (כלומר, קנדית). קצת כמו שניו יורק היא לא ממש דוגמא מייצגת של ארה"ב

לוינטל 5 במאי 2011

אין כמו קלגרי!

sui 5 במאי 2011

don't chase the puck, go where it's going to be (c)
Walter Gretzky

Comments closed