געגועים לארץ קטנה במזרח התיכון

פוסט מאת יואב דובינסקי (אוטווה, קנדה)

 

ביום שבת בקי גריפין היקרה כתבה בסטטוס שלה בפייסבוק שערוץ NBA TV ישדר בשידור חי את גמר היורוליג ביום ראשון. למשך כשתי דקות התלהבתי, חשבתי שאולי אוכל לראות את הגמר במלואו בטלוויזיה ולא לראות את השידור של ספורט 5 בפיקסלים בלפטופ ולהיות תלוי בהפסקת שידורים אפשרית.

השמחה נמשכה למשך שתי דקות. כי בעוד בקי נהנית בניו יורק משידור איכותי, בערוץ הקנדי החליטו אחרת, ובמקום גמר יורוליג הריצו בפעם המאתיים אותו שידור חוזר שרץ מחמש בבוקר. אמריקה היא אולי לא האח הגדול, אבל קנדה היא בהחלט האח החורג.

היומיים של יום הזיכרון ויום העצמאות הם היומיים האהובים עלי בשנה בישראל. מאדם ציני אני הופך ל-48 שעות לאדם רגשי, גאה מאוד במקום שממנו אני בא. ישראל מדינה אמיתית. מדינה מתפתחת עם הבלחות נקודתיות של עולם ראשון וסממנים מושרשים של עולם שלישי, אבל מדינה אמיתית, עם מטקות ושניצל ועם חומוס וקטשופ ועברית ו'מה אברך', שלעולם ועד יגרום לי צמרמורת בבית האחרון.

את ראש השנה לא חגגתי ואת פסח עשיתי עם חברים ממכבי קנדה. בשניהם לא הרגשתי חסך, אבל ביומיים האלה אני מרגיש געגועים לארץ. שירי יום הזיכרון חסרים לי בחו"ל. ובכלל, גם בטקס יום השואה וגם בטקס יום הזיכרון באוטווה שמתי לב לאי דיוקים ולכך ששרים פה את ההמנון באינטונציה אחרת (הם שרים פנייימה ולא פפפפ-נימה ובאאארצנו ולא בבבארצנו"). אלה דברים קטנים שמרגיזים אותי. מי הם שישירו את ההמנון שלי אחרת.

קנדה קצת שונה במובן הזה. את אליס היפיפה הכרתי לפני שבועיים. למרות שהיא כבר דור שלישי בקנדה ומעולם לא ביקרה במזרח אירופה, היא מגדירה את עצמה כאוקראינית. עם מישל נפגשתי לבירה לראות את גמר אליפות העולם לנבחרות צעירות בהוקי. היא מגדירה את עצמה כגרמניה, בגלל שבילתה שם כמה חודשים. עם אמילי, אחת הבחורות המבריקות שהכרתי כאן (בלי ציניות), הלכתי להופעה של בון ג'ובי. היא חשבה שלאונרד כהן כבר מת. שיהיה.

רוצה לומר, קנדה מתקשה לייצר זהות ודווקא יש וואחד תרבות. יש זמרים קנדים מיתולוגיים, לאונרד כהן, ניל יאנג, ג'וני מיטשל ועוד. גם אלאניס, בראיין אדאס וסלין דיון הם קנדים. תוסיפו לזה להקות כמו ניקלבק וארקייד פייר ואת המקק ג'אסטין ביבר, וקיבלתם מוזיקה מגוונת.

קצת מדהים אותי שהקומיקאים האהובים עלי לאורך השנים הם קנדים (ג'ים קארי, מייק מאיירס, מייקל ג'י פוקס, לסלי נילסן) או יהודים (ג'רי סיינפלד, ג'ון סטוארט, מל ברוקס ומאט סטון מיוצרי סאות' פארק). אבל תמיד קיימת ההתבטלות הזאת. פעם זה בפני ארצות הברית ופעם בפני המלוכה הבריטית המתחתנת. חסרה גאוות יחידה, חסרה זהות.

(זהירות, פסקה גזענית) הרבה מנותני השירותים כאן איראנים או לבנונים. יש המון מסעדות ערביות, שווארמה, קבב וכו'. לדעתי הן משמשות להלבנות כספים, כי דבר אחד די משותף – החומוס חרא. אני לא מבין איך החומוס במסעדה הלבנונית באבו גוש כל כך טוב ופה אפילו הלבנונים הם לבנונים בלאי. ובכלל, הם מקפלים את הפיתה אחרת ויוצרים חיץ של בצק, שהורס את כל השילוב של מיצי הסלט עם הבשר. זאת התחושה בכלל: חסרה כאן האותנטיות, חסרה הנשמה.

אני לא יודע אם העתיד צופן לי קריירה אקדמית מפוארת בצפון אמריקה, ג'וב באירופה או חזרה לארץ. ואולי גם וגם וגם. כבר הפסקתי לנסות לנחש מה היעד הבא. אבל הלב, תמיד, בתל אביב.

ברכות לשמעון מזרחי ויום עצמאות שמח לכל בית ישראל וקוראי וכותבי "דה באזר"

ואם יש בעיות, תאשימו את קנדה:

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חובת ההוכחה
קבאב וקרייבן קוטג' - קולינריה וכדורגל

23 Comments

אור שחולם להיות אלבס 10 במאי 2011

בתור מעריץ מושבע של סאותפארק וחובב ישראל מצאתי את הפוסט הזה נפלא :)
חג שמח!

ניינר 10 במאי 2011

ומה עם ראסל פיטרס? הקנדי הכי מצחיק בימים אלה!

איציק אלפסי 10 במאי 2011

מדויק ומרגש!

גיאקו 10 במאי 2011

לייק!

בני תבורי 10 במאי 2011

איזה יופי של פוסט!
שאלות:
1. מה עם גורדון לייטפוט?
2. לאונרד כהן מת זו ההגדרה החדשה לבחורה מבריקה?
3. בון ג'ובי פור כרייסט סייק?

דובינסקי 10 במאי 2011

תודה לכולם,
ניינר ובני, ברור שיש עוד הרבה אמנים וקומיקאים שלא הזכרתי.
בני, אני יודע שאתה מאוד מודאג לגבי כל בחורה שאני יוצא איתה. אני מעריך מאוד את הדאגה מרחוק. לדעתי היא התבלבלה עם לסלי נילסן שמת לפני כמה חודשים.
ולגבי בון ג'ובי, אין לי אלא לקחת את האשמה עליי. הוא נתן הופעה מאוד אנרגטית, פשוט השירים שלו דבילים. בספטמבר ראיתי פה את רוג'ר ווטרס מבצע את "החומה". זה היה מדהים.

בני תבורי 10 במאי 2011

דובינסקי,
מצטער, בדיחה חסרת טעם. לגבי בון ג'ובי, הוא לא כוס התה שלי, על רוג'ר ווטרס אני כועס בגלל האגו הנפוח שפוצץ את הפלוידים. גם בהופעה שלו בארץ לא הייתי. יחד עם זאת מדובר באחד היוצרים הגדולים אי פעם.

דובינסקי 10 במאי 2011

שטויות, בני, הבנתי שאתה צוחק. דווקא שעשע אותי.

אריאל 10 במאי 2011

אני מבין מצוין על מה אתה מדבר, גם לי השנה היה חסר מאוד יום העצמאות, יחד עם יום הזכרון שקודם לו.
אני יכול לנחם אותך שזה לא רק בקנדה החומוס חרא, גם בארה"ב. זה מצחיק, כי נהיה מאוד מאוד פופולרי החומוס פה – בסופרים אתה רואה מדפים מלאים חומוס (איום ונורא) בהרבה מאוד מסעדות אתה רואה בתור מנה ראשונה חומוס, רק מה – לדפוקים אין מושג מה עושים עם זה, אז הם מגישים את זה יחד עם גבינה ועוד כל מיני תוספות שלא קשורות לכלום.
בקיצור, יש לי עצה אחת בשבילך – תכין לבד..

בני תבורי 10 במאי 2011

אריאל,
גם בכמה מסעדות ערביות ברח' אדג'וור בלונדון, אכלתי חומוס מחורבן. אני לא מכיר את החומוס בקנדה וארה"ב, אבל במקומות שאכלתי בלונדון ובהרבה מקומות בארץ, אומץ החומוס הסורי/לבנוני שהוא חמצמץ ומשחתי יותר וממש לא לטעמי. להכין חומוס לבד זו הרפתקאה, אני נכשלתי כמה פעמים ולא ניסיתי עוד.

דובינסקי 10 במאי 2011

ב2007 הייתי עם אח שלי בלונדון ומצאנו חומוסיה מאוד חביבה של בחור ישראלי ובחור ערבי. חזרנו לשם כמה פעמים, היה אחלה חומוס.

אריאל 10 במאי 2011

האמת היא שהרבה פעמים זה פשוט עניין של חומרי גלם טובים, מה שלאו דווקא יש בלונדון או בפורטלנד.

מוזגטס 11 במאי 2011

מתכון שנוסה ונטעם והוכרז כמעולה.
אם לא יוצא אז חופשי תאשימו את המרכיבים
http://humus101.com/?p=4

סימנטוב 10 במאי 2011

היי ראש… עם גדי לי (לייבוביץ)

ניינר 11 במאי 2011

ג'רי ויינריב, לא לייבוביץ

סימנטוב 11 במאי 2011

וואלה, עבור שנים מאז… אהבתי אותם בעיקר עד ל moving pictures

טל בן יהודה 11 במאי 2011

היי יואב,

למרות שעליתי לארץ כילד עם משפחתי לפני 25 שנה, אני עדיין מחשיב עצמי כקנדי – וטיפה העלאת את חמתי עם הנקודה שלך לגבי ה"זהות הקנדית" (למרות שבכלליות אני מאד נהנה לקרוא את טוריך משם).

איני יודע כמה זמן אתה כבר במדינה הנפלאה הזו, אבל המסקנה שהיא מתקשה לייצר זהות, נראית לי קצת שטחית ומגיעה מהסתכלות צרה על אירועים נקודתיים.

כשאני מבקר בעיר מולדתי טורונטו, אני נמצא בסביבת חברים ומשפחה קנדים גאים שיודעים מי הם ולאן הם הולכים. הם לא מחשיבים עצמם פולנים, רוסים או ישראלים כמו הוריהם שהגיעו לקנדה על ספינות או מטוסים… הם קנדים. זו גם ההרגשה שאני מקבל בסביבה בה אני נמצא.

אחד החלקים האהובים עלי למשל במשחקים של הבלו ג'ייס בטורונטו הוא באמצע האינינג השביעי. כשבארה"ב שרים את "God Bless America", בקנדה יש מין קטע נחמד של "We Are Canada" שבו כולנו מתגאים בקבוצת הבייסבול שלנו ובכך שאנחנו קנדים.

האם זו נראית לך חבורה של אנשים שאין להם זהות:
http://www.youtube.com/watch?v=kcz-ig6uGFY&t=4m1s

מה היא קנדה? מדינה מהגרים (כמו ישראל, אגב) שדוגלת בשוויון, פתיחות וסובלנות. או כמו שאני מרבה לתאר את המדינה: גרסה מנומסת, יפה ונקייה יותר של ארה"ב.

תמשיך ליהנות שם,

טל

דובינסקי 11 במאי 2011

היי טל,
תודה, אני מעריך את תגובתך הכנה.
אני תוהה רבות לגבי זהות קנדית ואני רחוק מלהיות מסופק. אני בהחלט חושב שלישראל יש זהות הרבה יותר ברורה מאשר הזהות הקנדית, שמגדירה עצמה בהרבה מקרים על דרך השלילה או בהשוואה למדינות אחרות (כפי שכתבת – יותר מנומסים מארה"ב).

העובדה שהבלו ג'ייז הם אח חורג בליגה האמריקאית קצת קשורה לנקודה הזאת. ועוד יותר העובדה שבטורונטו ראפטורס לא משחק שחקן קנדי. אבל אני מוצא שבספורט ובעיקר בהוקי קנדה מצליחה לייצר לעצמה זהות וקולקטיב.

ההמנון הקנדי גורם לי צמרמורת בכל פעם שאני שומע אותו. אני לא שר אותו, כי לא נעים לי לשיר המנון של מדינה אחרת, אבל הוא מרגש ביותר.

bc-lions 11 במאי 2011

חייב להודות כי התיאור על חוסר נשמה בקנדה מדוייק
גרתי שם שנתיים והמילה שמבחינתי תיארה הכי טוב את הקנדים הייתה: פרווה..!!! הם נחמדים פותחים לך את הדלת ושואלים מה שלומך רק כדי לשאול, לא שופטים אותך אך גם לא מחבקים אותך וממש לא גורמים לך להתאהב או לשנוא את המדינה הכל כך פרווה הזאת..

אלטמן 12 במאי 2011

דברים שמעצבנים בקנדה (או לפחות בטורונטו) –
1. המחיר בחנויות הוא לא כולל מיסים
2. דיווח על טמפרטורות לרוב הוא בלי אפקט הרוח (בחורף) או הלחות (בקיץ)
3. אין כמעט מסעדות שמכינות לאפות כמו בארץ. הם שמים את האוכל על הפיתה ולא בתוך.
4. עשר שנים אני גר כאן ועוד לא נתקלתי במישהו שימכור לך שווארמה עם צ'יפס. צ'יפס תמיד יבוא בצד
5. כל כך הרבה אירופאים גרים כאן וקפה סביר פלוס תוכל למצוא בארומה
6. כנ'ל לגבי ארוחת בוקר

דברים שעושים את החיים כאן לנפלאים –
1. הרשימה למעלה נגמרת אחרי שישה סעיפים.
2. בקיץ השמש שוקעת כאן בתשע בערב
3. בסך הכל הכללי, אחרי שמוסיפים את הטוב ומחסירים את הרע כאן, הפלוס כאן גדול יותר (בשבילי).

קצת סטיתי מהנושא אבל דובינסקי, מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

דובינסקי 12 במאי 2011

אלטמן,
המחירים שלא כוללים מיסים משגעים גם אותי. מה אכפת לי מה המחיר לפני מיסים? מה שמעניין אותי זה כמה אני משלם בתכל'ס!
אתה כל כך צודק לגבי הפיתות. עניין מטריד מאוד.
עכשיו באוטווה מזג האוויר מקסים. פשוט כיף לעשות הליכות ולצאת החוצה בכל שעה ביום.

אלטמן 12 במאי 2011

אומרים שזו עיר מקסימה. מקווה להגיע בפעם הראשונה הקיץ הזה..

אריאל 12 במאי 2011

מחירים בלי מיסים נכון לגבי כל צפון אמריקה, לא רק קנדה. כמו כל דבר כמעט אצל הקנדים, גם את זה הם ייבאו מהאמריקאים. וכן, זה מטריף

Comments closed