ככה ספונסר צריך לעבוד

פוסט מאת יואב דובינסקי (אוטווה, קנדה)

אני נהנה לראות שיתופי פעולה נכונים בין ספורטאים לחברות מסחריות. ספונסרשיפ או פרטנרשיפ טוב לא מתבטא רק בכמות הכסף שהושקע, או ברמת החשיפה שהמפרסם מקבל,.אלא בראש ובראשונה בערכים משותפים שחולקים נותן ומקבל החסות.

הדוגמא הטובה והמפורסמת ביותר היא נייקי ומייקל ג'ורדן. שניהם מייצגים ערכים של עבודה קשה ומצוינות, ושניהם השיגו את זה בזכות שיתוף פעולה. אלה לא רק נייקי ששילמו לג'ורדן מאות מיליונים, וזה לא רק ג'ורדן שעשה שפטים על המגרש. זה החיבור.

קונברס (שלימים נקנתה על ידי נייקי) היתה הספונסרית הרשמית של נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת ברצלונה ב-1992 – נבחרת החלומות. מייקל ג'ורדן היה השחקן הטוב בעולם, אבל רחוק מלהפוך לאגדה שהוא היום. לפני האולימפיאדה ג'ורדן פנה לנייקי ושאל אם להשתתף וללבוש את הטרנינג של קונברס, נייקי אמרו לו בוודאי.

נבחרת ארה"ב טיילה לזהב וג'ורדן-מג'יק-בירד-בארקלי וחבריהם הציגו את נבחרת הכדורסל הטובה ביותר שראה העולם. בטקס חלוקת המדליות ג'ורדן ביוזמתו עטף את עצמו בדגל ארצות הברית שהסתיר את הלוגו של קונברס. התמונה הפטריוטית הנציחה את הנאמנות ההדדית בין ג'ורדן לנייקי.

גם עשור אחרי שפרש, נעלי נייק אייר ג'ורדן נמכרות במחירים כפולים מנעליי נייקי אחרות (אפילו לי יש זוג רטרו) והלוגו של ג'ורדן המרחף נמצא על תלבושות מכללת צפון קרוליינה. במהלך טורניר המכללות ג'ורדן נפגש עם שחקני האוניברסיטה והבטיח להם נעלי אייר ג'ורדן אם יגיעו לפיינל פור.

ג'ורדן לא רק שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים, הוא פרץ את הדרך לסכומים המטורפים של היום והוא יכול להמשיך להמר כמה שהוא רוצה בלי לדאוג לשכר הלימוד של נכדי הנכדים שלו או שהתדמית שלו תתלכלך. נייקי זה ג'ורדן, ג'ורדן זה נייקי, שניהם מייצגים מצוינות.

הדוגמא הטובה ביותר בארץ היה שיתוף הפעולה ארוך השנים בין מכבי תל אביב ל'עלית', ששאפו לייצג ערכים של מצוינות ישראלית שמצליחה גם בחו"ל.

כתבתי לא מעט על נושא הזהות הקנדית, אבל יש ספונסרשיפ שאני מאוד אוהב לראות. "טים הורטונס" (או בקיצור "טימיז") היא רשת מזללות קנדיות, שמקבילה פחות או יותר ל"דאנקן דונאטס". טים הורטון, שחקן הוקי לשעבר, פתח את המסעדה הראשונה בשנות השישים והיום יש מעל 3,000 סניפים בקנדה ועוד כמעט 600 בארצות הברית.

המיתוג של הרשת מאוד קנדי. "טימביטס", מיני דואנטס קטנים, זה מושג שגור בקנדה בערך כמו "ביג מאק". מהקפה (המגעיל) בבוקר, לסנדוויץ' באמצע היום ועד למפגשים חברתיים בערב – טים הורטונס הצליחה לבסס את עצמה כמקום מפגש קנדי.

טים הורטונס מנסה לבסס את עצמה דרך ספורט כמודל לזהות קנדית לכל קהל יעד. היא נותנת חסות להרבה מאוד ליגות ספורט לילדים עד גיל 8 – ליגות טימביטס. היא מספקת תמיכה לאיגודים ולציוד ספורט ומקבלת חשיפה על הבגדים ובמקומות אחרים.

הגאונות היא שטים הורטונס הבינו שילדים שמחים אם הם מנצחים, מבואסים אם הם מפסידים, אבל מה שהם באמת רוצים זה משהו מתוק לאכול. ועם מסורת של ארוחות קבוצתיות או משפחתיות אחרי משחקים, ורצון להרגיש קנדים, טים הורטונס זה המקום ללכת אליו. בעזרת הספונסרשיפ טים הורטונס ואירועי הספורט הצליחו למתג את עצמם כחוויה קנדית אותנטית לכל המשפחה.

ברמה המקצוענית, טים הורטונס נותנת חסות משנית לכל מיני קבוצות הוקי קנדיות ומשמשת כספונסרית הראשית לטורניר הקארלינג היוקרתי "בראייר קאפ". אין הרבה ליגות קנדיות וה"בראייר קאפ" נחשב אולי לתחרות הפנימית שהכי מעניינת את הקנדים. את הלוגו של טים הורטונס אפשר לראות בכל פריים בטלויזיה, כולל במרכז עיגול האמצע, אליו מנסות הקבוצות לקלוע (בטח יש ניסוח מקצועי יותר טוב מזה).

עלה המייפל הוא אולי המותג המזוהה ביותר עם קנדה ברמה הבינלאומית, אבל טים הורטונס פונה לקנדים, לשאלת הזהות ולתחושת האחדות שבאה לידי ביטוי בספורט. רוצים לעשות משהו קנדי,  בואו אלינו.

אז במקום להתמקח על התווית בחולצה, או לשלם מאות אלפי דולרים לחסות חד פעמית, עדיף לחשוב על ערכים משותפים שיכולים להועיל לשני הצדדים לטווח ארוך. מה המוצר מייצג ומה הענף? זה לא חייב לבוא לידי ביטוי בכסף, אלא גם בשווה ערך.

ספונסרשיפ לליגת ילדים בתמורה לסיפוק ציוד ומדי ספורט עם הלוגו לכל הקבוצות בארץ, יביא להגדלת מכירות. חיילים שמגיעים במדים מקבלים הטבות, אז למה לא ילדים שיגיעו במדי הספורט לסניף של הספונסר. בורגר ראנץ', לתשומת לבכם.

 ונסיים בפרסומת האהובה עליי ביותר של ג'ורדן ונייקי:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

פוסטים קודמים / יואב דובינסקי 

 

תחרות רובינשטיין (היום השלישי): מסי?? רשקובסקי!!!
בלקבורן (חוץ)

11 Comments

בני תבורי 14 במאי 2011

יופי דובינסקי, עכשיו אתה מחזיר לי על הקבב…
בדקתי ביומן המסע שלנו מקנדה ושם רשום שב 4 יוני 1982, שתינו קפה בפעם הראשונה בסניף טימיז' בהמילטון אונטריו. אגב, הדונאטס שלהם לא משהו, לעומת זאת המאפינס שלהם הכי טובים שפגשנו.
ועוד אגב, בעלי הרדיו בו אני משדר, הם גם בעלי בורגר ראנצ' ישראל ומהיכרות איתם, ילדי ישראל יצטרכו לחפש ספונסר אחר…
ועוד עוד אגב, אנחנו מתכננים טראקים לשמונה ימים ברוקי'ס הקנדיים בסוף ספטמבר. מצטרף?

זיזו 14 במאי 2011

פוסט יפה.

הנה עוד אחד:
http://www.youtube.com/watch?v=9zSVu76AX3I

דובינסקי 14 במאי 2011

היי בני,
ב-4 ביוני 1982 הייתי בן שישה חודשים ושבוע :-) איזה יופי שיש לך יומן מסע. זה מקסים בעיני.
אני בקושי אוכל שם, אבל באפשרות הראשונה שתהיה לי אנסה את המאפינס ואתן לך חוות דעת.
עבדתי בחטיבה בסניף בורגר ראנץ' בתל אביב. אחת העבודות המהנות שהיו לי. הסניף נסגר בגלל בעיות ניקיון. אני מכחיש כל קשר.
לא יכול להגיד לך כרגע לגבי סיבוב ברוקיז, אבל בעוד חודש אני מגיע לביקור מולדת וחייבים לארגן קפה או קבב.

בני תבורי 14 במאי 2011

מצויין, כתוב לי לפני שתגיע.

צור שפי 14 במאי 2011

אני זוכר שבתקופה בה התחיל החיבור בין ג'ורדן לנייקי היתה הרבה ביקורת על כך שהחברה מייצרת נעליים תוך שימוש בעבודת ילדים באסיה. אין לי מושג אם זה היה נכון אז ו/או אם זה ממשיך להיות נכון היום וגם אם יש/היו חברות אחרות שעשו אותו הדבר. יהיה מעניין להתעדכן.

דובינסקי 14 במאי 2011

נכון. אני לא יודע אם זה קשור לספונסרשיפ עם ג'ורדן, אבל לנייקי בהחלט יצא מוניטין של העסקה בתנאי עבדות בסווט שופס באסיה.

הם מאוד מנסים להתרחק מזה.

אחת הסיבות שהם משקיעים הרבה כסף באימוץ פעילויות חברתיות וספורט ותמיכה באירועי ספורט לשכבות חלשות ותרומה של ציוד זה כדי לגרום לאנשים להרגיש נוח עם הפעילות החברתית של המותג.

ארז (דא יונג) 15 במאי 2011

יופי של פוסט.
בארץ אולי אפשר למצוא מקבילה חד סטרית עם משפחת שפע וארומה, אבל לא חושב שזה עובד לכיוון השני של חזרה לקהילת הספורט…

כעז 15 במאי 2011

אף ספונסרשיפ מופלא כל שיהיה לא יכול לכפר על הקפה האיום של טים הורטון.

הפלא הגדול בעיני איך רשת בתי קפה / חנויות נוחות/ מזללות יכולה להצליח כל כך עם קפה בטעם של מי ספונג'ה?

אלטמן 15 במאי 2011

די בפשטות – זה הכי זול שיש, לוקח להם עשרים ושמונה שניות לטפל בך (אם אתה מזמין שתייה), זה לא באמת גרוע יותר מסטארבקס (על קפה רגיל) ויש לזה ניחוח קנדי.
חוץ מזה, יש להם דרייב טרו – פתרון מושלם לעצלנים וכשאתה מזמין מידיום קופי רגיולר אתה מקבל כמות כזו של סוכר וחלב שהופכת את הקפה למשהו די משני.
מילא שהקפה בינוני ומטה, עד לפני שנה ומשהו היית חייב לשלם במזומן(!), הם לא היו לוקחים שום כרטיס. בעיני, זה היה יותר מפתיע מאיכות או חוסר איכות הקפה שלהם.

מנחם לס 15 במאי 2011

הקפה של מקדונלד עולה בטיבו על הקפה הרגיל של סטאובאק (ניו יורק טיימס פוד סקשיון) והוא עולה 65 סנטס לסניורס

בעז 15 במאי 2011

על טעם ועל ריח. זה הקפה היחיד בימי חיי שלא הייתי מסוגל לשתות ( בקפה אני שותה הכל כולל אבקה של עלית ושחור עם גרגרי הל בגודל של אפונה).

אחרי שלושה ניסיונות ( גיסי התעקש שזה קפה טוב אתם חייבים לנסות אולי קרה מקרה) הרמתי ידיים.

Comments closed