מה זאת מורשת?

צילום: Country Lemonade באדיבות: CC Lisence

אני מאוד אוהב את הדרך בה מתייחסים לחקר ספורט בצפון אמריקה ובבריטניה. את הימים האחרונים ביליתי בכנס Sport Legacies Research Collaboration באוניברסיטת טורונטו. זה הכנס השלישי שלי בחודשיים האחרונים ובחודש הקרוב יש עוד אחד שאשתתף בו כמנחה ביוון ועוד אחד בעוד שבועיים של "פורום הספונסרשיפ הקנדי" שאולי אקפוץ אליו במונטריאול, שם אהיה במילא כדי לראות מרוץ פורמולה 1.

הכנס השבוע היה מיוחד כי הוא היה כנס ראשוני, שהחשיבות המרכזית שלו היתה הגדרת יעדים ובניית רשת של חוקרים צפון אמריקאים המתעסקים בחקר של השפעת אירועי ספורט, כשהמעטפת הגדולה, או התירוץ לכינוס הראשון היה אירוח משחקי פאן אמריקה ב-2015 בטורונטו.

הדיון המרכזי היה על ההגדרה של legacy – בתרגום חופשי, מורשת. האם מורשת של אירועי ספורט מתבטאת במתקנים החדשים שנבנו? בבנייה מסביב? בתשתיות הספורט? בהשפעה הפוליטית? בעידוד ספורט עממי? בשיפור תדמית העיר/ מדינה המארחת? בהשפעה כלכלית? חברתית? בהצלחה הספורטיבית? או האם אירועי ספורט הם בכלל קרקס נודד שאחרי שבועיים של קרנבל מתנדף כלא היה. במשך יומיים ישבו פרופסורים וחוקרים מאוניברסיטאות מכל רחבי קנדה (ביניהן טורונטו, ונקובר, יורק, אלברטה ודוקטורנט ישראלי אחד מאוטווה), מאוניברסיטאות שונות בארצות הברית ובבריטניה ובעלי תפקידים מגופי ספורט שונים בקנדה ודנו איך הם חוקרים את הדבר הזה שנקרא legacy, מה ההשלכות ומה אפשר להשיג.

אני לא רוצה להיכנס לנושא המחקר שלי יותר מידי לעומק כרגע, אבל אני מתעסק בחקר ההשפעה של משחקים אולימפיים על תדמית המדינה המארחת, כשמקרה המבחן המרכזי שאני מתמקד בו לדוקטורט יהיה אולימפיאדת לונדון 2012.

רוב הכנס לא היה רלוונטי ישירות למחקר שלי, אבל גם להכיר 4-5 חוקרים חדשים יכול לפתוח דלתות בעתיד הקרוב והרחוק. לורנס מאוניברסיטת אוסטין טקסס חוקר את התנועה האולימפית כבר עשרות שנים והוא ישלח לי מחקר של חוקרים קוריאנים עם מתודולוגיה שלדעתו יכולה לעניין אותי. לטראוויס מרצה בקולג' בצפון קרולינה שחוקר איך משתמשים בקט-רגל בצפון אירלנד כדי לחבר בין ילדים קתולים ופרוטסטנטיים, אעזור בחיבור עם היוזמות של מחלקת הספורט של מרכז פרס לשלום כדי שיוכל להוסיף פן השוואתי. ועם רוברט מאוניברסיטת בריטיש קולומביה שחוקר את ההשפעה של משחקי החורף בוונקבור בכלל מסתמנת תחילתה של ידידות מופלאה.

אתה לא יכול לדעת איזה הזדמנויות יכולות ליפול ומי צריך מה ומתי. זאת לא ישראל עם מכון וינגייט אחד (שאמנם נהנה ממוניטין מקצועי מצוין בעולם בעיקר בכל הקשור לפיזיולוגיה אבל הוא עדיין רק אחד), חמש אוניברסיטאות שבקושי משקיעות במחקרים על ספורט ותרבות ספורט מביכה (לפוסט על היעדר מוזיאוני ספורט והיכלי תהילה בישראל). רק בשבוע שעבר צצה לי הזדמנות ללמד באוניברסיטת דיוק בקיץ כי מישהו ביטל שם ברגע האחרון. זה לא הסתדר כי אהיה בארץ באותם תאריכים, אבל קבענו לדבר שוב לקראת השנה הבאה, בתקווה שהתאריכים לא יפלו על האולימפיאדה. מיותר לציין שאני מאוד רוצה ללמד באוניברסיטת דיוק. אבל גם אם זה לא ייצא לפועל, משהו אחר כן.

ככל שהרשת המחקרית רחבה יותר, כך יגדל הסיכוי להיחשף לתחומי מחקר חדשים ולהזדמנויות מעניינות. אף אחד לא מבטיח שייצא משהו, אבל ככה מתחילים מורשת. אני מניח שזה נכון לגבי כל תחום בחיים.

שליטה, נגיעה, מסירה. סקולס
נראה שזה הולך להיות קצר וכואב

11 Comments

מולי 1 ביוני 2011

קראתי בשימת לב את מה שכתבת וחושב שיש לי עבורך תוספתא: לגסי זה שינוי חברתי שבו אירועים הופכים לאגדות.
אגב, זה גם יכול להיות קריטריון לקנה מידה להצלחה של אולימפיאדה/מונדיאל: עד כמה האירוע הופך לאגדה הן במינון והן בעוצמה.

יואב דובינסקי 1 ביוני 2011

היי מולי,
אבל אתה נשאר עם הגדרה אמורפית משהו של מה זאת "אגדה"? ואיך מודדים "אגדתיות"?
וזאת בדיוק הסוגיה שהשקענו הרבה מאוד זמן ומחשבה. כי המטרה מצד אחד לגרום לכל חוקר שמתעניין בלגסי לקחת חלק בקבוצה הזאת, ומנגד לא לגרום לה להתפזר על יותר מידי נושאים שאין להם קשר אחד לשני.
בסוף החלטנו שלא כדאי להיכנס להגדרה אחת אלא לשמור על המונח "לגסי" כדי למשוך חוקרים מכמה שיותר תחומים.

מולי 1 ביוני 2011

עברתי לאגדה כי שמתי לב שלא הזכרת את הצד האנתרופולוגי שלטעמי הוא המהותי כאן.

ובאשר למדידה של מידת האגדתיות, תלוי אם מדובר במדידה כמותית או איכותית.
כמותית ניתן למדוד במגוון דרכים: הכרות עם מורשת בקרב האוהדים (שאלון למשל) או מדד סיפורי עבר בשידורי טלויזיה או כימות שירי אוהדים לגבי גיבורי ההווה/עבר קרוב כמו גם כימות שירי שנאה במגרש.

אגב, מאוד מעריך ואוהב את הפינה המוקדשת לגיבורי העבר ב"שירים ושערים" במתכונתה הנוכחית, כך נוצרות אגדות: כשיש מי שמספר אותן…

איכותית השיטות שונות כמובן אבל בימינו החלק הקשה הוא האיסוף. שהרי בימינו קל יחסית לערוך דיגיטציה של כלל החומר הנאסף (באמצעות OCR וזיהוי דיבור) וליישם עליו אלוגריתם חיפוש וסטטיסטיקה זה או אחר שייתן חומר גלם להשערות.

יואב דובינסקי 2 ביוני 2011

מעניין.
כמובן שיש גם פן אנתרופולוגי.
אם ניקח את אולימפיאדת מונטריאול 76' כדוגמא (ואפשר לקחת כל אולימפיאדה כמובן), המורשת שלה מצד אחד היתה קטסטרופה כלכלית שתושבי מונטריאול וקויבק נכנסו לחובות שכוסו רק ב-2006 מצד אחד ומנגד מורשת ספורטיבית של נדיה קומאנצ'י, המתעמלת הכי מפורסמת בהיסטוריה שעד היום מהווה מודל לחיקוי. ללגסי יש ספקטרום מאוד רחב שמקשה על הגדרה גורפת.

זיזו 1 ביוני 2011

על הסרט taking lives שמעת?

מנחם לס 2 ביוני 2011

עבורי LEGACY היא גם מין ירושה או נחלה שאתה משאיר לבאים אחריך שתהיה איזו שהיא אחריות להמשכיות את מה שיצרת או בראת. בספורט למשל, כשלמדתי באוהיו, היה תיכון בשם מסקינגום שלא הפסיד משחק בית בפוטבול איזה 30 שנה (אני לא זוכר את הפרטים). הלגסי היתה האחריות אם תרצה לדורות הבאים לשמור על "הבית", כמו "ביתי הוא מבצרי". בלונג איילנד היה תיכון בשם "סיוואנאקה" שהיתה לו מסורת אדירה בלקרוס. בסיוונאקה משך שנים (אולי עד היום), האתלטים הטובים ביותר בוחרים בלקרוס לפני פוטבול או כדורסל או בייסבול. מין אחריות TO KEEP THE TORTCH BURNING.

מנחם לס 2 ביוני 2011

הפנים המכוערות בתמונה הם של דורפן נדמה לי…

מנחם לס 2 ביוני 2011

אם מדברים על ישראל, בבת גלים היה לגסי של כדורמים של עשרות שנים. היום אותו דבר קורה בקרית טבעון המייצרת כבר שנים שחקני כדורמים מעולים ברמה ישראלית. אותו דבר גבעת חיים. היו כמה קיבוצים שהיה להם לגסי כזה משך שנים רבות.

יואב דובינסקי 2 ביוני 2011

אפרופו מורשת ספורט בישראל, היום איגוד האתלטיקה הודיע על ביטול מרתון טבריה.

מוזגטס 2 ביוני 2011

דיון מעניין מאוד.
לא ממש אהבתי את התרגום LEGACY למורשת. מורשת היא הרבה יותר הסתכלות על העבר ולגסי, בדומה להגדרה של מנחם, היא הדבר איתו או בעזרתו בונים את העתיד.
אני חושב שכיוון טוב לבדוק "אגדתיות" או לגסי היא משנתו של יונג על תת-מודע קולקטיבי וארכיטיפים. לכל אומה יש אופי ואולימפידה או אירוע ספורטיבי אחר יכול להיות מכונן ומשנה את התת-מודע הקולקטיבי והתפישה של אותה אומה את עצמה. האם היכולת של היוונים לארגן אולימפידה באופן מופתי ומפתיע הותיר חותם ושינוי. כמובן צריך לבדוק את זה לאורך זמן. ההשפעה של אולימפידה תהיה שונה אחרי חודשיים או שנתיים או עשרים.
אבל ניסוח של הרעיון של יונג בצורה של שאלון רחב או סקר יאפשר השוואה בין לפני ואחרי, בין מושגים שונים, בין אומות שונות ולאורך זמן.

דובינסקי 3 ביוני 2011

היי מוזגטס,
מקבל את ההערה לגבי התרגום.
בהחלט מחקר פרה-פוסט זה אחד הכלים שמשתמשים בו.

Comments closed