בייסבול משחק משעמם, מחניים עם מקלות

צילום: Borebid. באדיבות: CC Lisence

תסלחו לי, אבל בעיני בייסבול ספורט מטופש. למעשה, בעיני בייסבול בכלל הרבה יותר קרוב למשחק של שיעורי התעמלות מאשר לספורט תחרותי. סוג של מחניים עם מקלות.

אומרים שבייסבול הספורט מס' 1 באמריקה. אז אומרים. כשהייתי בטורונטו בשבוע שעבר הלכתי למשחק של הבלו ג'ייז נגד קליבלנד אינדיאנס. שמונים אחוז מהשחקנים פרז, רייס, רומרו, אסקובר, וילאנובה, באטיסטה, ריברה… קלטתם את העסק. לאף אחד לא אכפת מבייסבול מחוץ לארצות הברית, כמה מדינות לטיניות במרכז אמריקה ומזרח אסיה. אני בכלל לא מבין איך זה ספורט אולימפי.

נכון, יש מסורת, כי בזה האמריקאים אלופים. יש בייב רות וקללה ויאנקיז ורד סוקס וג'קי רובינסון, ודימאג'יו ומונרו וסטרואידים וזה נחשב לספורט קשה עם אחוז הצלחה נמוך מאוד ואפילו ג'ורדן לא הצליח ואם תבנה את זה הם יבואו… מכיר את כל הטיעונים והסיפורים. עזבו, טכנית זה ספורט, בתכל'ס – מחניים משודרג.

יש לי בעיה קצת עקרונית עם בייסבול ופוטבול שהמשחק לא זורם (כמו הוקי, כדורסל או כדורגל), אלא מתקדם במהלכים או תורות של כמה שניות פעילות כל פעם (דאונס או אינינגס). אבל פוטבול אחד המשחקים המגניבים ושואו זה חלק מהעניין. בייסבול – לא. המשחק איטי, ארוך, תקוע ומשעמם. ומה פתאום משחקים עם מכנסיים ארוכים? זה מביך. והגרעינים שהשחקנים מפצחים על הספסל, ו-162 משחקים בעונה הסדירה, שלא נדע מצרות.

טורונטו בלו ג'ייז בכלל סיפור עצוב. האצטדיון 75% ריק, לא רק שהקהל לא מעורב, השלושה שכן מעודדים מייד מקבלים מבטי נאצה מהיתר. הקבוצה גרועה מאוד, אבל כל הקבוצות של טורונטו מפסידות והבעלים עושים הון כסף.

ועוד אין להם בושה לאמריקאים, לסדרת הגמר הם קוראים "וורלד סיריז". ממש מונדיאל. אבל זה גם קשור במנטליות האמריקאית המתנשאת ובקבוצות NBA שתולות על תקרת האולם דגלי אליפות עם הכותרת "אלופי העולם".

אני יכול ליהנות כמעט מכל ענף ספורט. באולימפיאדת בייג'ין מצאתי את עצמי מרותק במשחק בדמינטון בין דרום קוריאנים לסינים, לא פחות מאשר במשחק חצי גמר הכדורגל בין ברזיל של רונאלדיניו לארגנטינה של מסי. התאהבתי בנבחרת ההתעמלות האומנותית שלנו ותחרות הקפיצות למים בה זכה קופץ אוסטרלי הומו ומנע מהסינים סוויפ של מדליות זהב היתה בלתי נשכחת. קרלינג וגולף ענפים מורטי עצבים ואפילו לקריקט, שאני בור ועם הארץ ולא יודע את החוקים, יש לי כבוד בגלל הקשר של הענף לאימפריה הבריטית ולקולוניאליזם. אבל תהרגו אותי, אני לא מוצא שום חן או יופי בבייסבול.

כדי לנסות ללמוד משהו על המשחק נרשמתי לליגת סופטבול באוניברסיטה. התרומה שלי לקבוצה העונה מסתכמת באימון ומשחק. משחק אחד בוטל בגלל מבול באמצע מאי, לאחד התעצלתי לבוא, שבוע שעבר הייתי בכנס בטורונטו ובשבוע הבא אני טס לישראל לחופשת מולדת, אז אחמיץ את המשך הליגה. בכל מקרה, גם לשחק אותו זאת לא הנאה גדולה. משחק נחמד, כי זה עם בנות ואווירה חברית ומסירה פה ומכה שם ורצים קצת (מאוד) אז זה מתאים לאנשים עם כושר מוגבל כמוני. נחמד. כמו במחניים.

בסוף השבוע אני נוסע לשלושה ימים למונטריאול, לראות בפעם הראשונה מרוץ פורמולה 1. אני מחכה לגראנד פרי כבר תקופה ארוכה, למרות שגם זה בעיני לא ממש ספורט, אבל מסיבות אחרות לגמרי. אבל על כך בפוסט הבא.

אז נסיים ברובינסון, חזוס, דימאג'יו ופול סיימון, שאותך אני אראה בעוד חודש וחצי בר"ג

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כדור-זבל! הביזיון הכי גדול של פיפ"א
מעל הכתפיים

31 Comments

יונתן ארבל 10 ביוני 2011

יפה דובי,
ראינו עין בעין לאורך כל הפוסט.

איך לעזאזל אתה לא מביא סיקורים ופרשנות יומ יומיות מהסטאנלי קאפ.
פתאום 2-2 אחרי שבוסטון מכים בקנאקס ללא רחמים 2 משחקים רצוף.

יואב דובינסקי 10 ביוני 2011

יונתן, אכתוב אחרי המשחק השישי פוסט נוסף על ההוקי. רצה הגורל ואם סדרות הגמר של הNHL או של הNBA יגיעו למשחק שביעי, זה יהיה כשאהיה בדרך לישראל או כמה שעות אחרי הנחיתה.

אריאל 10 ביוני 2011

פייר – אכזבת אותי עכשיו. בייסבול הוא משחק נפלא, אם כי אין סיכוי שאני אצליח לשכנע אותך או מישהו אחר בזה. קודם כל, לקרוא לזה מחניים משודרג זה פשוט לא נכון, כי פה אתה צריך לפגוע בכדור – משימה שבני תמותה כמונו פשוט לא מסוגלים. תנסה ללכת פעם לכלובי חבטה כאלה ולראות אם אתה מצליח לפגוע בפאסט בול של 80 מייל לשעה (שזה איטי מאוד נחשב).
מה שכן, זה לא משחק שצריך לראות בטורונטו או בקנדה. זה ספורט אמריקאי מאוד בקצב שלו, הוא בילוי משפחתי, הוא סטטיסטיקה, הוא מיתולוגיה. רק מי שיודע, מבין

יואב דובינסקי 10 ביוני 2011

אריאל,
יש הרבה דברים שאני לא מסוגל לעשות. לא אמרתי שזה קל. גם לוליינות זה לא קל.
אני מסכים שזאת חוויה משפחתית חביבה. גם די נחמד לתפוס כדור בקהל. אבל מאוד מאוד משעמם לראות את זה. אפילו בוורלד סיריז לא הצלחתי להחזיק מעמד יותר מאינינג פה, אינינג שם.

גיל 10 ביוני 2011

יואב, פספסת בגדול. אני לא מהמעריצים השרופים של המשחק אבל כמו כל ספורט צריך להכיר אותו לעומק, כולל יריבויות והמסורת בשביל להנות ממנו. אני יכול לומר על קריקט אותו הדבר אבל זה משחק שאני פשוט לא מכיר ולכן ביקורת כזו לא רלוונטית. רק כשלומדים על סוג הזריקות השונות, על המשחק חתול ועכבר בין הפיצ'ר לחובט אפשר באמת להעריך אותו. נכון שבייסבול נמצא בירידה לעומת הפוטבול אבל זה הלחם והחמאה של האמריקאים (הפוטבול זה הקוויאר).

אלעד 10 ביוני 2011

צודק במאה אחוז. הידעת שבמשחק בייסבול ממוצע (שאורך יותר מ-3 שעות) משחקים נטו כ-13 דקות!! תבדוק את זה

Amir A 10 ביוני 2011

היה עדיף אם לא היית כותב את הפוסט הזה

אורי הברווז 10 ביוני 2011

לראות משחק בייסבול בטלוויזיה לא משתווה ללראות משחק בייסבול במגרש, אבל של קבוצה עם מסורת. זה העניין של בייסבול, אני לא אוהב את המשחק אבל אני מבין את האובססיביות האמריקאית.
כשחברים אמריקאים שואלים אותי למה אני אוהב כדורגל כל כך אני אומר להם שבשבילי להסביר להם למה אני כל כך אוהב כדורגל זה כמו בשבילהם להסביר לי למה הם כל כך אוהבים בייסבול, זה משהו שנולדים אליו, וזה מלווה בכל כך הרבה סטטיסטיקות וסיפורי צבע, שזה באמת הדבר המקסים במשחק הזה. ובכל זאת, אלא אם כן מביאים כרטיסים למשחק של היאנקיז או המטס ומביאים לי לפחות 10 בירות, אני מסרב ללכת.

יואב דובינסקי 10 ביוני 2011

את המסורת אני מאוד מכבד, בלי קשר למשחק

בלינדר 10 ביוני 2011

דובינסקי, אתה לא לבד. לקחתי פעם חבר שהגיע לניו יורק למשחק של היאנקיס. הגעתי עם ראש פתוח, הרי אין סיבה שאני אשנא ספורט כלשהו רק בגלל שהוא אמריקאי או אוסטרלי. כשהוא שאל בסוף האיניג השלישי אם בא לי לעזוב כמעט חיבקתי אותו. הקהל ד"א לא נראה מתעניין במשחק יותר ממני או ממנו – רובם עמדו בתור לעוד נקניקיה ובירה במחיר של משכנתא. לפוטבל למשל התחברתי מאד מהר אבל הלוואי והיו בו פחות הפסקות לפרסומות. בייסבול הוא אחד מהמשחקים הכי מעניינים לקרוא עליו. באמת שיש הסטוריה אדירה ומרתקת. אבל לראות משחק? מעדיף כבר לראות WNBA.
דווקא את הוורלד סיריוס אני בדרך כלל רואה (בגלל שאני מכור לראות אנשים חוגגיםמבכים אליפויות) אבל משחקים אחרים לרוב משעממים אותי וזה לא משנה אם אני רואה את זה במגרש או בטלוויזיה.

יואב דובינסקי 10 ביוני 2011

ניסיתי לעקוב אחרי הוורלד סיריז הקודם, אני לא מצליח לשרוד יותר מאינינג או שניים רצוף. העונה הסדירה בכלל לא מעניינת אותי.

ניתאי 10 ביוני 2011

תנסה להיכנס לזה דרך הפנטזי. ככה זה כיף בכל מקרה. כמו רב הישראלים, גם אני הרגשתי כמוך ובכל זאת מצאתי 2 דברים שאהבתי. הראשון זה המיני משחק בין החובט למגיש, שלפעמים, ככל ששניהם יותר טובים, זה נהיה יותר מרתק. אבל זה רק לפעמים וגם צריך להיכנס לזה קצת. דבר שני זה שכל הגשה היא כמו פנדל. לא ברמת ההשפעה, אלא ברמת המתח. הכל או לא כלום. אין הנעת כדור במרכז המגרש או משהו כזה.
וחוצמזה, קריקט ובייסבול לא הולכים ביחד?

יואב דובינסקי 10 ביוני 2011

השתגעת? אני לא מתחבר לפנטזי

ויינר 10 ביוני 2011

מה?! עד עכשיו חשבתי שקנדה מדינה יותר טובה מארה"ב.

יבור 10 ביוני 2011

הגדרות מדויקות!
יצא לי להיות ב-2004-5 בצפון אמריקה ולתפוס את הסרת הקללה המפורסמת. חוץ מזה ומהמתח של לחזור מ-3:0, אין שם כלום ושום דבר מעניין.
לעזאזל! כל כך משעמם שם שיש הפעלות מתוכננות של הקהל (7th inning strech). שזה, למי שלא יודע, משהו כמו חיה הלפרין ב"שעת כושר", שמנסה להזיז את הקהל ולמתוח את היד שלו קצת מעבר לכוס הבירה והנקניקייה.

יואב דובינסקי 10 ביוני 2011

הפעלה בהחלט מטופשת

תום 10 ביוני 2011

תצפה בבול דורהאם.

יואב דובינסקי 10 ביוני 2011

מה מיוחד בו?

תום 10 ביוני 2011

הכל. זה אחד מסרטי הספורט הטובים ביותר שנעשו. זה גם הסרט שהכי תופס את הקסם והיחוד שיש לבייסבול.

אלעד 10 ביוני 2011

זה באמת סרט ספורט מצויין, אבל זה רק מדגיש את מה שכבר נאמר כאן- יש הרבה כבוד למסורת ולתרבות הספורט סביב המשחק. המשחק עצמו – משעמם טיכו

גיאקו 10 ביוני 2011

מסכים עם כל מילה!!
ספורט מטופש של עם…. (השלימו לבד).

יפה יואב…

יואב דובינסקי 10 ביוני 2011

חן חן גיאקו :-)

אלון 10 ביוני 2011

לשבת עם המשפחה כמה שעות במגרש עם בירה ונקנקיות זה די נחמד אבל נראה לי שממש להתחבר לזה צריך לגדול על זה. הבן שלי די מתלהב מזה אבל אני חושב שרוב הילדים מתלהבים שנןתנים להם להחזיק אלה ביד.

רועי 10 ביוני 2011

וכל פעם שעולה הדיון הזה אני נזכר בקטע הסטנד אפ הגאוני של ג'ורג' קרלין הי"ד ועל ההשוואה בין בייסבול לפוטבול. מבריק.
http://www.youtube.com/watch?v=om_yq4L3M_I

אלעד 10 ביוני 2011

הגדול מכולם

רועי 10 ביוני 2011

עוד משהו – הסבן אינינג סטרצ' זה כבוד (וזה כן משהו שהאמריקאים מבינים בו) שהאמריקאים עושים לנשיא קנדי, שבאחד ממשחקי הבייסבול שהיה בו היה התמתח במהלך המשחק (בכל זאת מעייף ומתיש) – לפני השביעי.

יואב דובינסקי 11 ביוני 2011

לא ידעתי, תודה

תום 11 ביוני 2011

זה היה לכבוד וויליאם הווארד טאפט. לא שזה משנה כי המנהג היה קיים עשרות שנים לפני שהסיפור הנ"ל הומצא.

רוקו 12 ביוני 2011

טעות שלי. נכון פעמיים. גם שמדובר בטאפט וגם שכנראה זו סוג של אגדה

עמיר 10 ביוני 2011

גם אני חשבתי כך אבל אז הגעתי לניו יורק והיו לי כמה שעות לשרוף אז הלכתי למשחק של היאנקיז מול פיליז והפלא ופלא הסתבר שצדקתי והמשחק אכן משעמן טיכו אבל יצאתי ממנו עם פליס מגניב של היאנקיז (הבת שלי מוכנה להתכסות רק איתו בלילה).

יואב דובינסקי 11 ביוני 2011

פה שכנעת אותי. אז היה שווה כל סנט ללכת למשחק :-)

Comments closed