מה למדת בבית ספר על טבח מינכן?

אשמח אם כל אחד מכם, קוראי דה באזר היקרים, ישאל את הילד מה הוא למד אתמול על י"א חללי מינכן, 39 שנים בדיוק אחרי הטבח.

 

אשמח אם כל אחד מכם, קוראי  דה באזר היקרים, ישאל את הילד מה הוא למד אתמול  על י"א חללי מינכן, 39 שנים בדיוק אחרי הטבח. 

את התזה לאקדמיה האולימפית הבינלאומית ביוון כתבתי על יחסי ישראל והתנועה האולימפית. כחלק מהמחקר ערכתי עשרות שיחות וראיונות עם ראשי הספורט בישראל. אחד הראיונות הארוכים שערכתי היה בתחילת 2010 עם אברהם זוכמן, אז המפקח הארצי על החינוך הגופני במשרד החינוך. 

בחוברת "הוראת ידע והבנה בחינוך גופני – חוברת עזר למורים ליישום תכנית הלימודים בחינוך גופני" שיצאה מטעם משרד החינוך ב-2007 (אני לא בארץ, אז התנצלותי אם בגרסה המעודכנת יש נהלים אחרים), מצוינים התכנים העיוניים שאמורים להילמד על ידי המורים לחינוך גופני במסגרת שיעורי החינוך הגופני. נושא מספר 3 נקרא "ההיסטוריה של החינוך הגופני" (ראו טבלה) כשלכל נושא מצורפת הפנייה למאמרים ביבליוגרפים שעליהם המורה יכול להסתמך ורמת היסודיות שבה המורה אמור לכסות את החומר (בסיסי, בינוני או מתקדם). 

 

אני מדלג על יתר הנושאים ומתמקד בי"א חללי מינכן. על פי חוברת ההנחיות כל תלמיד מכיתה ה' ועד כיתה י' אמור ללמוד את הנושא בשיעורי החינוך הגופני ברמה כזו או אחרת. בראיון עם זוכמן דרשתי אותו לנושא והוא הבהיר לי שבכל 5 בספטמבר מורים לחינוך גופני אמורים לדבר עם התלמידים על הטבח. 

ישראל נמצאת היום בשנה אולימפית, שעל פי הוועד האולימפי מציינת 20-40-60; 60 שנה למשחקים הראשונים בהם השתתפה ישראל ב-1952 בהלסינקי, 40 שנה לטבח מינכן ו-20 שנה למדליה האולימפית הראשונה בברצלונה. הוועד האולימפי מתכנן אזכרה לי"א החללים במהלך החודש, בחוויה האולימפית יש חלק ניכר שמוקדש לחללים, השנה אמור לקום מכון ללימודים אולימפיים ואני מאמין שעד למשחקים בלונדון ייערכו פעילויות חינוכיות נוספות בהקשר. 

זה לא כתב הגנה או תודה לוועד האולימפי, אבל יש שיפור בעשור האחרון בנושא המודעות להיות ישראל חלק מתנועה שמצהירה על קיומם של ערכים חינוכיים שיש בפעילות גופנית. אם אתעכב על התפקיד המורחב והמצומצם שאפשר לייחס לוועד האולימפי הישראלי, אסיים את הפוסט הזה לקראת טקס הפתיחה של אולימפיאדת ריו. אבל הוועד האולימפי הוא לא משרד החינוך וגם לא צריך להיות. 

האם מישהו באמת חושב שתלמידי ישראל למדו היום על הרגע המכונן ביותר לא רק של הספורט הישראלי אלא של המדינה כולה. אני לא. אבל לא אהיה קטנוני, אולי היום לא יצא כי לא לכולם יש שיעור חינוך גופני. ניתן שבוע שלם. בעצם, יודעים מה, שבוע ראשון ללימודים, עדיין היכרות עם התלמידים, חוויות מהחופש הגדול. בסדר, ניתן חודש. אבל ספטמבר זה חגים, למה לערבב שמחה בשמחה.  קחו את כל השנה, רק תחנכו את מה שהבטחתם. 

אם משרד החינוך לא מרוצה מהתכנים שאמורים להילמד, שנו את התכנים. אם הנהלים לא בסדר, שנו את הנהלים. אם המורים לא מספיק טובים, חנכו אותם או תחליפו. ואם הפיקוח לא עובד, שנו את הפיקוח. אבל לא יכול שמבטיחים חינוך לתרבות ספורט ונותנים כדור לשחק מחניים. 

ונפרד ברוג'ר הודג'סון ממקימי להקת סופרטראמפ, אותו ראיתי השבוע בפסטיבל כדורים פורחים בקויבק. שנת לימודים מהנה ומוצלחת.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

דה באזר בפייסבוק

הספורטאי שהכי השפיע עליי הקיץ
פרננדז ועוד אחד עשר

32 Comments

ניר 6 בספטמבר 2011

"הרגע המכונן ביותר לא רק של הספורט הישראלי אלא של המדינה כולה"??

יואב דובינסקי 6 בספטמבר 2011

של הספורט הישראלי בוודאי.
של המדינה, הוא רגע מאוד מכונן כי יש בו כל כך הרבה רבדים, משמעויות והשלכות בכל רמה ובכל רובד שאתה רק יכול לחשוב עליו.

MOBY 6 בספטמבר 2011

בדקתי לא למדו אבל…
הם מתחת לכיתה ה'.
גם אתה אומר קחו את כל השנה, נראה לי שלקראת לונדון התכנים יהיו יותר רלוונטים ולא ביום השנה (אולי אני טועה).
גם אני לא למדתי על מינכן במערכת החינוך אלה בעזרת הערוץ המושמץ (שגעגועי אליו עולים משנה לשנה) הערוץ הראשון, אנשיו, שדריו והארכיון המופלא שלו. ולא זה לא אותו ערוץ כיום.

נון 6 בספטמבר 2011

כבוגר של בית ספר מסויים באזור חיפה אני סמוך ובטוח שלפחות בשבע השנים האחרונות לא הוזכר הטבח באף שיעור, כמו שדורפן ציין ״ קחו כדור ושחקו״

יואב דובינסקי 6 בספטמבר 2011

כבוגר של בי"ס אליאנס בת"א, היו לי מורים לחינוך גופני שבשנים האחרונות אימנו בליגת העל בכדורגל, בליגת העל בכדורסל וסיימו דוקטורט. אני לא זוכר שיחה אחת על י"א חללי מינכן. אבל עברו 12 שנים מאז שסיימתי.

B. Goren 6 בספטמבר 2011

יואב, בני אמיר סיים השנה כיתה י"ב. על הטבח במינכן הוא יודע ממני ולא ממוריו בתיכון.

חננאל 6 בספטמבר 2011

יואב אתה לא באמת מצפה מערן קוליק שלמשהו בסגנון נכון? הבנאדם לא זוכר איפה אולם הספורט של בית הספר, אבל להעלות קבוצת כדורגל לליגת העל הוא יכול…
(בוגר אליאנס ת"א)

B. Goren 6 בספטמבר 2011

הרצח במינכן היה בהחלט אירוע מכונן עבורי. הייתי אז בתחילת דרכי בתיכון והלכתי להלוויות שנערכו בקרית שאול שם נטמנו 5 מהם: קהת שור, עמיצור שפירא, אנדרי שפיצר, אליעזר חלפין ומארק סלבין. הזכרון של אסתר רוט כשהיא בקושי גוררת את עצמה אחרי ארונו של עמיצור שפירא, עדין טרי בראשי כאילו זה היה אתמול. לפני חודשים ספורים נקלעתי שוב לבית העלמין בקרית שאול, הפעם בנסיבות אישיות, ופקדתי את קבריהם של כל החמישה. הם טמונים אחד על השני ממש בכניסה לבית העלמין.

B. Goren 6 בספטמבר 2011

אחד על יד השני כמובן ולא כפי שכתבתי בטעות.

אזי 6 בספטמבר 2011

אני עובד בבסיס צבאי
לפני כשעה נשלח מייל לכל החיילים ביחידה על רצח מינכן, אבל זה מעשה של חייל שהחליט לקחת יוזמה, לא משהו רשמי חינוכי

צור שפי 6 בספטמבר 2011

אין ספק שצריך וחובה ללמוד וללמד על הטבח במינכן. כמו B. Goren הייתי אז בתיכון והארוע חי חזק מאוד בזכרוני. יחד עם זאת, ואני כותב את הדברים בכל הדחילו/רחימו והטאקט שאני מצליח לגייס, צריך להיזהר עם הגדרות כמו "הארוע המכונן של הספורט הישראלי". אם אני הייתי צריך לבחור את הארוע המכונן בהא הידיעה של הספורט הישראלי הייתי מצביע כנראה על מדלית הכסף של יעל ארד או הזהב של גל פרידמן. אלו שני השגים ראשוניים וחסרי תקדים שהוכיחו שהספורט הישראלי מסוגל לעשות את זה ברמות הכי גבוהות. מיותר להרחיב על המשמעויות והרבדים השונים של הרצח במינכן אבל בסיכומו של דבר כשמדברים על ארוע מכונן הכוונה היא להשפעה שיש לו על התפתחות הספורט הישראלי. אני לא מזהה השפעה ארוכת טווח כזו ובתחושה שלי זהו ארוע טראומתי שייחודו נובע מצירוף הנסיבות (ספורט-ישראל-גרמניה-אולימפיאדה-טרור-מחדל בטחוני) הממוקם בהקשר הלאומי וכמובן מהווה גם ציון דרך עצוב בהיסטוריה של הספורט שלנו.

יוני 6 בספטמבר 2011

אחת האסוציאציות שלי כשעולה נושא הטבח היא הקמת האגודה "עמיצור" שאני מכיר מקרית אונו. דבר ראשון, היא מנציחה את שמו את עמיצור שפירא, כמובן. שנית, זו מסגרת נהדרת לילדים ונוער, טיולים, שדאות, כושר גופני, הכנה לימי סיירות וכו'.

אסף THE KOP 6 בספטמבר 2011

למיטב זכרוני, מעולם לא למדתי על הטבח בבית הספר או התיכון.

לגבי השיר – הכי מתאים לנושא הוא דווקא השיר הבא שנכתב על האסון:

http://www.youtube.com/watch?v=eO7tVypeYAo&ob=av2e

טל 12 6 בספטמבר 2011

לדעתי,צריך ללמוד על טבח מינכן במסגרת שעת מחנך או משהו כזה.לתת קצת רקע,גורמים מהלך ותוצאות.

אני לא בטוח שזה צריך להיות חלק מחינוך גופני.

אריאל 6 בספטמבר 2011

כמה שאני לא מסכים איתך. לא רק שטבח מינכן לא היה האירוע המכונן בספורט הישראלי, הוא לא אירוע שקשור לספורט בכלל לטעמי. זה אירוע טרור שכוון נגד ספורטאים, זה הכל. ובטח לא צריכים ללמד את זה בשיעורי חינוך גופני, אין שום קשר בין אירוע טרור לבין חינוך גופני. מה הילדים יילמדו מזה בדיוק, שהספורטאים היו גיבורים?
אני אגיד לך יותר מזה – הגישה שלך היא בדיוק הדבר שדופק את המדינה הזאת, שתמיד קבורה בקונספט "הבאים לכלות אותנו". בגן של הילד שלי, בן 3 וחצי בסך הכל, שמו על הקיר תמונות של גלעד שליט, רון ארד וג'ונתן פולארד. אני מסתכל על זה ואני מת. למה ילד בן שלוש צריך להתעסק עם צרות כאלו בכזה גיל? זה בדיוק חלק מהמאפיין שלנו שגורם לכך שבעיות אזרחיות נדחקות לשוליים על סמך בעיות ביטחוניות, אפילו אם הן בנות 30 שנה (אלוהים ישמור, רון ארד).
שילמדו את טבח מינכן בשיעור היסטוריה, לא בשיעור חינוך גופני. עדיף כבר שייתנו לילדים כדור שיישחקו

יואב דובינסקי 6 בספטמבר 2011

כן, הרגע המכונן של הספורט ואחד הרגעים המכוננים מאז הקמת המדינה וגם של התנועה האולימפית המודרנית. אבל אני מאוד מבין למה אתה מתכוון ומה מפריע לך.
משרד החינוך קבע שמלמדים בשיעורי חינוך גופני. ככה הוא מנחה את המורים. אכפת לי איפה מלמדים? מבחינתי שילמדו בשיעורי תנ"ך, העיקר שילמדו.

אריאל 6 בספטמבר 2011

אני חושב שצריך להבדיל בין התנועה האולימפית – שזה בהחלט הרגע המכונן שלה (יחד עם האולימפיאדה הקודמת שנערכה על אדמת גרמניה) – וכמובן שלא לטובה. ההחלטה להמשיך את המשחקים היא כנראה אחת האומללות אי פעם.
מצד שני, מבחינת הספורט הישראלי זה לא ממש רגע מכונן. שום דבר לא באמת השתנה בספורט הישראלי בעקבות האירוע הזה (אלא אם מחשיבים ליווי בטחוני למכבי בטורקיה..)

ניר 6 בספטמבר 2011

לא ברור לי איך זה האירוע המכונן של התנועה האולימפית?

יואב דובינסקי 6 בספטמבר 2011

במובן הכי פשטני ונראה לעין, טבח מינכן הקפיץ את עלויות האבטחה למצב שבו האולימפיאדה לא היתה כדאית כלכלית, מה שהוביל לפשיטת רגל של קויבק אחרי אולימפיאדת מונטריאול ולכניסת הספונסרים הפרטיים באולימפיאדת לוס אנג'לס ולמסחור שקיים היום.

תום 7 בספטמבר 2011

היום רק פגיעת אסטרואיד או התקפה בסדר גודל של 11 בספטמבר תעצור אולימפיאדה.

רפאל זר 6 בספטמבר 2011

באופן די מוזר בשבוע האחרון השיר הנפלא הזה מתנגן לי בראש עשרות פעמים.
הגרסה שלו (רוג'ר) הרבה יותר טובה משלי.
הוא גם יודע את כל המלים.

תודה יואב

ניר 6 בספטמבר 2011

אני חושב שצריך לקחת את הדברים קצת בפרופורציה. הטבח היה אירוע טרור, לא אירוע ספורטיבי וודאי לא מכונן – לא בספורט הישראלי, לא בתולדות המדינה ולא בתולדות האולימפידות (אלא אם כן אני לא מבין את משמעות המלה "מכונן").

לא נראה שלילדי ישראל יש מחסור במורשת קרב (או, יותר גרוע, מורשת קרבנות) ובשיעור התעמלות צריך להתעמל ואולי לדבר על המדליה של גל פרידמן ומה עשה אתמול עמרי כספי.

ברור שצריך לזכור ולדבר על הטבח, אבל יש זמן ומקום לכל דבר. לא כל יום הוא יום הזכרון ולא כל בית ספר הוא יד ושם.

אלקו 7 בספטמבר 2011

פוסט מעניין מאוד.
אני מאמין שאני יותר צעיר מרובכם, אין לי ילדים ואת מערכת החינוך עזבתי לםני 9 שנים בלבד. אני זוכר בבירור שמתישהו כן ניסו ללמד אותנו על הטבח במינכן, אבל בטוח שלא בשיעורי חינוך גופני, שכן אני לא זוכר שהמורים לחינוך גופני בכל 12 שנות לימודי אמרו אי פעם משפט בעל יותר מ-3 מילים.
באחד המקצועות האחרים המורה העלה את הטבח וזכינו להרצאת שנאה קצרה וממוקדת על האולימפיאדה ההיא, שכללה הקבלות בין גרמניה של אז לגרמניה של 33-45, דוגמאות מהשואה כמובן ועוד שלל האשמות נגד כל העולם ש"שוב עמד מנגד".
אני מעדיף שלא ידברו על זה בכלל מאשר שיציגו את זה כמו שהציגו לי

דובי מילר 7 בספטמבר 2011

מכיוון שהיסטוריה וספורט מתחברים אצלי, תמיד ומכיוון שאני מחנך ומורה, בשנה שעברה תלמידי ההיסטוריה שאני מלמד (4 כיתות י') עשו פרויקט הנצחה גדול שכלל גם את נרצחי אולימפיאדת מינכן (אני חושב שכתבתי על זה כאן).
השנה, שוב בכיתות שאני מלמד, הזכרתי את זה כמובן בשיעורים, אבל לצערי, אני כמעט בטוח שאני היחיד…

בכל תחילת שנה מקבלים המורים לוח אירועים "מיוחד" – יום רבין, יום רחבעם זאבי, יום הרצל ויום זבוטינסקי ואנ מניח שהבנתם..אין יום מיוחד לרצח הי"א…אבל עכשיו אדאג להעביר מייל לגורמים הרלבנטיים במשרד החינוך שגם יום זה יצויין, נקווה לטוב.

עודד ברידא 7 בספטמבר 2011

הייתי אז בטירונות וקהת שור היה המדריך שלי במועדון הקליעה ברמת גן. אבל בקושי ראינו אז עיתון, שלא לדבר על טלויזיה. יפה שאתה מעלה זאת.

גיאקו 7 בספטמבר 2011

צר לי, אבל אתם מפספסים את העיקר.

השאלה אינה האם טבח מינכן הוא "אירוע מכונן" אם לאו, השאלה היא למה כותבים חוברת ל: "הוראת ידע והבנה בחינוך גופני", שלא שווה את הנייר שהיא נכתבה עליו, ואפילו לא עוטפים איתה דגים??

הרי לכולנו ברור שברוב המוחלט של בתי הספר בארץ (למעט יחידי סגולה כדובי מילר, שלוקחים על עצמם פרויקטיים אישיים) המורים לחינוך גופני עושים מעל ומעבר אם הם באים עם משרוקית לשיעור…

ואני בטוח שזה לא רק בחינוך גופני, אלא בכל מערכת החינוך. גם שם תוכניות הלימוד יפות ומרשימות, ובפועל המורים מקיאים את חומר הלימוד הנדרש, אם בא מפקח עושים לו הצגה יפה, ובעיקר לא עושים כלום (שלא נדבר על להיות מודלים לחיקו).

תגידו: "מה זה קשור לספורט?" אבל זה שורש הבעיה. הזריקה הטוטאלית. זה מתחיל בשיעורי חינוך גופני, פושה בכל החברה, ובספורט – בו באופן אינהראנטי הכי קל למדוד הצלחה או כשלון – זה הכי בולט.

פני הספורט כפני החברה…

מעבר לזה, יואב, פוסט רקצר יפה וקולע. סחתין..

אלקו 9 בספטמבר 2011

אתה צודק במאה אחוז. נראה לי שחינוך גופני זה הדובדבן הרקוב שבקצפת המקולקלת שנקראת מערכת החינוך, שכמובן משפיעה בסוף על כלל החברה. ועדיין, כמו שכתבתי, אני מעדיף שייתרשלו בתפקידם ופשוט לא יעלו את הנושא הזה לתלמידים מאשר שייהפכו את הטבח לפסטיבל שואה ושנאת גרמנים וזרים כמו שקרה אצלי, ואני מניח שרוב המורים שנוגעים בנושא הזה בארץ מגיעים רק לנקודה הזאת. חוץ מדובי מילר המרגש כמובן, היוצא מהכלל המעיד על הכלל.

יורם אהרוני 9 בספטמבר 2011

רצח מינכן היה עבורי חוויה קשה. הייתי אז בתחילת כתה יב' ושכבתי במיטה עם קצת חום. בגלל הרצח נשארתי עוד שבוע במיטה. פשוט לא בא לי ללכת לבית ספר וגם לא לראות טלוויזיה. לא הייתי מסוגל. בתקופת ההכנות למינכן הייתי לא מעט בוינגייט והלכתי לצפות באימוני המתאבקים באולם פלדמן. היו שם חלפין וסלבין. סלבין היה רק מספר חודשים בארץ ולא ידע עברית. חלפין היה כבר כמה שנים בארץ ושימש גם כמתורגמן עבור מוני ויינברג. מוני היה אדם מרכזי בוינגייט כי בנוסף על כך שהיה מורה ומאמן היה גם אחראי על תיאום המתקנים ואחראי על המעונות. גם את עמיצור שפירא ראיתי לא מעט בוינגייט. לגבי הוראת ידע והבנה: אני נוהג כל שנה ללמד בתחילת השנה ארבעה שיעורים עיוניים את הכתות שאני פוגש לראשונה בחטיבה העליונה. השנה אני עושה זאת עם כתה י'. אני מדבר עם התלמידים בעיקר על כושר גופני אבל אם הם שואלים על נושאים אחרים, אני עוסק גם בהם. מטבע הדברים שואלים אותי יותר על משחק השרוכים… ( הייתי מאמן הכושר של בית שאן). מדי פעם אנחנו מקדישים שעות מרוכזות בכל הכיתות ועוסקים בנושאים הקשורים לספורט. אני זוכר שבשנת ה – 60 למדינה עשינו פעילות בכל כיתות ז' עד י' במקביל בנושאים הקשורים לספורט בישראל. הייתי חבר אז בצוות של מורים שפיתח מערך שיעור שהועבר במקביל בכל הכיתות על ידי מורים למקצועות שונים שקבילו מאתנו את מערך השיעור. לפעמים עושים גם חידוני ספורט אבל אז יש לי רתיעה מלהזכיר את נושא רצח מינכן. לדעתי הוא לא מתאים לחידון.

ניר 12 בספטמבר 2011

יורם, שמעתי ברדיו בתוכנית של דורון נשר, הספד למורה בבית אלפא שכתב יורם אהרוני, זה אתה ?

סתם אחד 12 בספטמבר 2011

פשוט חבל. יש חוברת מצוינת ודיסק נלווה של אורי אפק שהפיק משרד החינוך בשנת 2002 אבל לצערי כל הכותבים כאן, לרבות המורים, פשוט לא מכירים או לא משתמשים.
יואב, מייד לאחר חזרתך מקנדה תאלץ לבחור: האם להיות עיתונאי (ואז העובדות לא יבלבלו אותך) או איש אקדמיה (ואז תאלץ להתבלבל מהעובדות ולבדוק יותר לעומק). כך או כך, חבל שלא הכרת לעומק את המורה שלך איציק רם..

יואב דובינסקי 13 בספטמבר 2011

איציק איש יקר. אני מעריך אותו מאוד ולזכותו ייאמר שתמיד היתה מחשבה פילוסופית מאחורי השיעורים שלו. כל משחק כדור שהוא היה נותן לנו היה עם מסר או עם מטרה (עבודת צוות וכו') ולאו דווקא כדורגל או כדורסל.
דיברתי איתו ארוכות כשכתבתי את התזה ופה ושם אנחנו שומרים על קשר.
הוא היה שוער נהדר וכשחקן נוער של אס"א ת"א יצא לי לשחק לא מעט נגד הבן שלו (למרות שאני הייתי בעיקר על הספסל).
לצערי, אני לא זוכר שהוא לימד אותנו על מינכן. אבל הלוואי והיו עוד מורים כמוהו. אני בטוח שהסטודנטים שלו בוינגייט נהנים ממנו מאוד.

Comments closed