על סטטיסטיקה ופרשנות ספורט בצפון אמריקה


בקטע מכונן בסרט "מאניבול" חבר בצוות המקצועי של הקבוצה מבקר את ההחלטה של הג'נרל מנג'ר להתבסס על שיטה סטטיסטית בבחירת השחקנים ואומר שבייסבול זה לא מדע מדויק וצריך אנשי מקצוע שיביאו את ה- Intangibles.

 במובן מסוים זה מתקשר לי לפרשנות הספורט בצפון אמריקה, שם מעלים על נס טיעונים שמבוססים על מספרים.

מצד אחד, כשזה עובד, זה עובד. במשך שנים ערוץ הספורט ראה את ESPN כמודל ויש לו מניות גדולות בשיפור סיקור הספורט בישראל. אבל עדיין, אפשר לראות את השוני כשלוקחים את תכניות הדגל של הערוצים. די לראות את ההבדל בין Pardon The Interruption הנפלאה (PTI), שמנתחת במהירות אירועי ספורט יומיים על ידי עיתונאים מושחזים מהוושינגטון פוסט שעל הניתוחים הסטטיסטיים הקרים מוסיפים הומור, לבין "יציע העיתונות" שבעיני הפכה לתכנית של צעקות בה הספורט הפך להרמה להנחתה של בדיחות פנימיות.

מצד שני, יכול להיות ש-PTI לא תתאים לקהל ישראלי, יכול להיות שהשיח יהיה קצבי מידי ולא מספיק מתלהט או מתלהם. אני יכול להבין את זה, וזה לאו דווקא דבר רע. לפעמים כשאני רואה דיונים באולפנים בערוצים הקנדים או האמריקנים אני לא מרגיש שיש שיחה אמיתית, רק סאונד בייטס של שניים-שלושה חברי פאנל שמדקלמים מספרים שסטטיסטיקאי הכין להם קודם.

אני בכלל לא מזלזל בסטטיסטיקות, אבל לא תשכנעו אותי שמסי יותר גדול ממראדונה בעזרת טיעונים על גולים-פר-דקות או כל סטטיסטיקה אחרת. כי עבורי מראדונה הוא הגשמת החלום של כל ילד שאי פעם חלום להוביל את המדינה שלו לתהילה דרך כדורגל. לאומיות ומעמד סוציאלי תמיד שיחקו תפקיד בהילה סביבו. ולכן עד שמסי לא יוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאל הנושא בכלל לא פתוח לדיון מבחינתי.

רוצה לומר, להגשים חלומות של ילדים עניים, להיות גיבור של אומה, או כל עניין אחר הקשור ברגשות זה משהו לא נמדד. אני תוהה אם היעדר המשקל בטיעונים על לאומיות וההתבססות על סטטיסטיקה, נובעים גם מחוסר יריבות לאומית בארצות הברית (אולי למעט באולימפיאדה), שבעיקר מסקרת את הליגות הלאומיות שלה ובקנדה שבעיקר מסקרת את הליגות האמריקניות.

 בגלל אותם Intangibles אני באופן עקרוני תמיד אעדיף פרשן שהיה שם – ספורטאי עבר או מאמן. בדרך כלל אעדיף מישהו שהיה בחדר הלבשה בסדרת גמר מאשר אנליסט תיאורטיקן. העניין שהם צריכים להיות רהוטים מספיק, לדעת את חוקי המשחק הטלויזיוני ולעשות עבודת תחקיר מספיק יסודית כדי להביא גם את הערך הסטטיסטי הנוסף.

 הפרשנים הטובים באמת משלבים את כל העולמות ולצערי בישראל אין מספיק כאלה והקשקשת חוגגת. לעומת זאת, כשיש פרשנים כמו רג'י מילר, ג'ף ואן גאנדי או מארק ג'קסון, שמגיעים מוכנים ומביאים מהניסיון שלהם, חוויית הצפייה מהנה בהרבה. ובעיניו המשוחדות של כותב הבלוג ואוהד פיניקס, מעל כולם, באצילות, ידע, הבנה, הומור וחן, נמצא סר צ'ארלס, שהפך עבורי את עונת ה-NBA ואת מארץ' מאדנסס לאחד הדברים שהכי נהניתי מהם שנה שעברה בצפון אמריקה. איזה שביתה מטופשת!

דה באזר בפייסבוק

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הים השחור
הוא כנראה יותר טוב מבליצ'יק (יומן אליפות של הניינרס)

17 Comments

ויכסלפיש 16 באוקטובר 2011

יש לדעתך פרשן טלוויזיה ישראלי שמשלב בין שני העולמות?

יואב דובינסקי 17 באוקטובר 2011

זאביק זלצר לא רע, מגיע לשידורי כדורגל אנגלי אחרי שגם עשה תחקיר. גם ארז אדלשטיין פרשן טוב בעיני.

ובאופן אישי אני מאוד אוהב לשמוע את איל ברקוביץ' בכל הקשור לכדורגל ישראלי.

D! במולדת 18 באוקטובר 2011

הדבר הכי טוב שיצא לי, בתור אוהד ליברפול, מהעזיבה של בניון זה שאני לא חייב יותר לשמוע את זלצר מדבר. זה מה שאני חושב עליו.

(אני בד"כ צופה באינטרנט אבל משחקים גדולים במיוחד אני נוהג לראות על המסך היותר גדול של הטלויזיה שאינו מחובר לרשת)

מנחם לס 17 באוקטובר 2011

דווקא ב-PTI יש שניים שלא היו ספורטאים מפורסמים, אבל ל-PTI זה אולי עדיף. ובאמת כשטוני הרשהייזר (יהודי קונסרבטיבי מלונג איילנד) הוזמן לשדר משחקי NFL מהאיצטדיון הוא ניכשל קשות. לעומתו מייק ווילבון – שלא שיחק כדורסל מימיו – די מצליח כאנליסט במשחקי NBA. הוא לא מצויין כגמו ב-PTI אך הוא "עובר". האנליסט היחיד שאני מכיר שלא היה ספורטאי, ובאיצטדיון היה טוב כמו הטובים ביותר היה הואורד קוסל.

אני מסכים אתך שיש יתרון עצום כששחקן, או מאמן, הוא האנליסט. אבל בארה"ב המבחר גדול, ומלבד זאת כל סטודנט-אתלט לוקח דבר ראשון באוניברסיטה קורסים ל-SPEECH. שים לב שאפילו בראיונות מהמגרש שחקנים אמריקאים מדברים ביתר שלווה, בשפה יותר נעלה, ובעומק ניכר, הרבה יותר מעמיתיהם הישראלים או האירופאים.

באופן כללי הייתי מדרג את שדרי הבייסבול (והאנליסטים) כטובים ביותר, אחריהם שדרי הפוטבול, אחריהם שדרי ההוקי קרח (במיוחד הקנדיים) ואלה ב-NBA רק מקום רביעי (לפחות בשלוש-ארבע שנים אחרונות). אני דווקא לא מתלהב במיוחד מרג'י מילר שלא אומר הרבה, ומרק ג'קסון שאומר רק את המובן מאליו.

לפי מה אני קובע את טיב האנליסטים? בבייסבול הם מגלים לי עד היום דברים חדשים שכלל לא ידעתי. בפוטבול הם מגלים לי הרבה דברים חדשים על שחקנים. בכדורסל הם טובים, אבל הם לא מחדשים לי דבר. אולי בגלל ששליטתי בכדורסל ובהסטוריה שלו עליונה על זאת שבבייסבול ופוטבול.

בישראל אני שונא להקשיב לספורט, וקופמן גורם לי לסגור את הטלוויזיה. בא"ק השידורים טובים!

יואב דובינסקי 17 באוקטובר 2011

אני מסכים איתך לחלוטין בכל הקשור לספורטאים שבארה"ב עוברים קורסים בהתנהגות עם התקשורת ובאירופה לא. אני מניח שגם העובדה שרובם עוברים דרך קולג' גם תורמת ליכולת שלהם לבטא את עצמם יותר טוב מאשר ספורטאים שבקושי סיימו תיכון.

מסכים איתך גם לגבי PTI. קורנהייזר ו-ווילבון מצאו להם נישה טובה שם שמשחקת ליתרונות שלהם. ראיתי את ווילבון כפרשן כמה פעמים במשחקי פלייאוף, כשהוא יושב ליד בארקלי ומג'יק ג'ונסון. הוא היה בסדר, אבל לא ברמה שלהם.

MOBY 17 באוקטובר 2011

אם שמעתם פרשנות של מוסינזון הייתם מבינים שזה בדיוק זה.
אחד שלא ספר מאמנים יותר מדי והיה חתיכת כשרון (שלא הגיע לאן שיכל, חלק בגלל פציעות) מפרשן משחקים שהוא אוהב ובייחוד את השחקן הישראלי.
גם קטש כפרשן או איוניר (אפילו ברקוביץ כשהוא עסוק רק בפרשנות ולא לובינג שזה מה שהוא עושה בשלוש שנים אחרונות).
אחלה מוסיקה להתחיל את היום.

יואב דובינסקי 17 באוקטובר 2011

מסכים איתך לגבי מוסינזון וקטש.
הבעיה שלי עם איוניר זה שהוא יבש מידי, ואין מה לעשות צריך סוג של הומור כשעוסקים בעיתונות ספורט.

מוקי 17 באוקטובר 2011

קודם כל אני שמח למצוא עוד אוהדי פיניקס כאן באתר. GO SUNS.

אני חושב שהכוונה המקורית של ערוץ הספורט היתה טובה בנוגע ליציע העיתונות.
החומר האנושי שהם הביאו היה בעייתי ולא איפשר להם לבצע את מה שהם תיכננו.
כשהם ראו שעם ישראל בעצם אוהב את זה כשמזלזלים בו ומביאים אנשים שעצם הנוכחות שלהם על המסך בתכנית כזו היא עלבון לאינטליגנציה ולמושג עיתונות (שרף, אוחנה, בזמנו גם גברי לוי לכמה תכניות, איל ברקוביץ לכמה תכניות ואולי עוד כמה) ויריקה בפנים של מי שמשלם להם כסף, הם לא מצאו סיבה להפסיק וכך זה נראה היום.
תכנית שאין טעם לראות.

קורא 17 באוקטובר 2011

עופר שלח

יואב דובינסקי 17 באוקטובר 2011

אני מעדיף מישהו שמגיע מהמשחק עצמו. כשהוא מנחה את חמישיות עם אביב לביא ולצידם יושבים שימי ריגר, גילי מוסינזון, ארז אדלשטיין וכו' הוא מצוין. כשזה רק הוא וניב רסקין משהו חסר לי.

הקומיש 17 באוקטובר 2011

יש גם נסיון פתטינשל ערוץ וואן לחקות את ארונד דה הורן.קוסל היה שדר לא פרשן למיטב זכרוני.ובאמת הפרשן היחיד בארץ שמבין משו זה מולי בא"ק.קופמן שבוע שעבר ניסה לפרשן משחק פוטבול לייב.זה היה עצוב.

יואב דובינסקי 17 באוקטובר 2011

מולי מצוין

ויכסלפיש 17 באוקטובר 2011

לגבי זלצר אני מסכים, כדורסל ישראלי אני לא רואה ואת אייל ברקוביץ' אני מעדיף במיוט

ניינר 17 באוקטובר 2011

כשיהיה בארץ עיתונאי ברמה של מייקל וילבון נוכל להתחיל להשוות את ערוץ הספורט לESPN .
הפרשנות של קופמן לאן אף אל בערוץ הספורט היא ביזיון עד עלבון לצופים. עד שערוץ הספורט קיבל נכס שידורים איכותי הוא מבזה את השידור עם הקוף המאוס

asi 18 באוקטובר 2011

מ-ל-י-נ-י-א-ק. שילוב של חוש הומור,ציניות וניסיון.ימי מכבי היו ממש עליזים איתו.למרות הכיפה שעל ראשי אלי סער לא עושה לי את זה,אדלשטיין מעולה אבל אני אוהב אותו בגלל שאני מאמן ולצופה הפשוט הוא קצת קשה לעיכול.שלח טוב,שימי זה סתם JOKE למירי.אחרי שנבאתי שדאלאס לוקחת בקיץ של שנה שעברה אני עדיין מחכה לכיסא ליד טלפז בשידורי הליגה הטובה בעולם.

קורא אדוק 18 באוקטובר 2011

טור מעולה

יריב 21 באוקטובר 2011

אני חייב לציין שהבעיה שלי אם אמירות מסוג "מסי יותר גדול ממראדונה" הוא שאני לא מבין למה הכוונה. שאלה מוגדרת היטב יכולה להיות "במשחק שמשוחק עם ציוד X, על פי חוקים Y בקבוצה שכוללת את השחקנים Z, האם עדיף לבחור בשחקן א' או ב'". אפשר גם לשאול שאלות יותר כלליות, למשל על ידי ציון מנגנון בחירת שחקנים כלשהו, למשל. עם זאת, לא ברור לי איך עוברים משאלה כזו ל"א' יותר גדול מב'", לא כששניהם שיחקו בספורט שנמצא על רצף התפתחותי (שאקיל וראסל, למשל), ובמידה דומה גם לא כששניהם לא קשורים.

במלים אחרות, האמירה "מסי יותר גדול ממראדונה" (או היפוכה) לא נשמעת לי יותר משמעותית מ"מרק ספיץ יותר גדול מפדרר" (או "ניוטון יותר גדול מבאך").

Comments closed