יומן לונדון – הממלכה הלא מאוחדת מארחת אולימפיאדה


הייתי חייב לקנות את הגארדיאן לנסיעה ברכבת לבורנמות' אחרי שראיתי את נבחרת הנשים של בריטניה ככתבת השער עם הכותרת "אנחנו מנצחים את המשחקים האולימפיים". אני זוכר את השיחה עם אבי מלר אחרי שליברפול וצ'לסי עלו לחצי גמר הצ'מפיונס ב-2005 המופלאה על ההבדלים בין תקשורת הספורט הישראלית לבריטית ואיך הוא טען בדבקות שבממלכה הסיקור נייטרלי, ואין "הם" ו"אנחנו". יש רק "לאנגליה תהיה קבוצה בגמר". והנה, יום לפני פתיחת המשחקים האולימפיים הגארדיאן זועק "We're winning the Olympics" – גם אם יש בזה נימה מסוימת של ציניות.

לצערי, מסע הלפיד תפס אותי שלוש פעמים מאז ההגעה ללונדון – פעם בסטרטפורד מחוץ לפארק האולימפי, פעם בדרך לתחנת קינגס קרוס ופעם בווסטמיניסטר בדיוק כשבאתי לבקר בדאונינג 10 החסום. ובכל פעם זה כלל רבבות אנשים שחסמו את המדרכות והכבישים. בכל פעם שעולים על האנדרגראונד נשמעות הודעות בכריזה להימנע בשימוש ברכבת התחתית במהלך המשחקים ובכלל שכדאי לבקר באתר Stay ahead of the Games כדי להקל על החיים בלונדון.

אולימפיאדת לונדון אמורה להיות בהרבה מובנים "האולימפיאדה של האנשים". הוועדה המארגנת מנסה להוציא את תושבי לונדון לרחובות בשלל אירועים תרבותיים סביב המשחקים – מה שנקרא "קלטורל אולימפיאד". המוקד המרכזי אמור להיות בהייד פארק, שם מידי יום יערכו הופעות חיות לצד שידורים חיים של תחרויות וטקסי המדליות על מסכי ענק.

באמת יש לי הרבה יותר השקה עם תושבי לונדון מאשר עם תושבי בייג'ין לפני ארבע שנים. אם בבייג'ין הייתי עובר את הבידוק הביטחוני במלון ומאז שאני עולה על ההסעה למרכז התקשורת נתון ב"בועה אולימפית" ובחסדי הוועדה המארגנת (ורואה בנסיעה בנתיבים האולימפיים רק מה שהם רוצים שאראה), בלונדון אין ברירה אלא כל הזמן להיכנס ולצאת מהאזורים האולימפיים ובכך להיות במגע עם התושבים והתיירים.

אבל למרות הכותרת המחמיאה הזקפה הלאומית עדיין לא שם. הייתי אמור לנסוע היום למנצ'סטר לראות את משחק הבכורה של נבחרת הגברים של בריטניה משחקת מול סנגל, אבל בגלל שלא היתה רכבת חזרה ללונדון בסיום המשחק (עוד טעות של הוועדה המארגנת לדעתי) החלטתי לנצל את היום ולנסוע לבורנמות' לסידורים אקדמיים באוניברסיטה החדשה שלי.

בורנמות' עיירת חוף חביבה מאוד בדרום אנגליה, שנמצאת בין סאות'המפטון לווימות'. ולמרות שהיא נמצאת במרחק של פחות משעתיים ברכבת מלונדון וכרבע שעה מאתר השייט האולימפי, אין לאולימפיאדת 2012 שום אזכור. לא במרכז העיר, לא בטיילת על החוף המקסים, שום מקום. "האולימפיאדה מעניינת בעיקר את תושבי לונדון וסביבתה", מסבירה לי חבורת סטודנטים על החוף. "אם אתה רוצה לחוות את האולימפיאדה יותר, תיסע לווימות'", אמר לי נהג המונית שהחזיר אותי לתחנת הרכבת ללונדון, "מה שמעניין אותנו כאן זה שאחרי הרבה חודשים גשומים סופסוף השמש יצאה ואפשר ללכת לים. חייבים לנצל את זה, כי שבוע הבא מזג האוויר שוב יתהפך".

השבוע הגעתי פעמיים לקיימברידג' כחלק מכנס בינלאומי בו העברתי פרזנטציה על האסטרטגיה התקשורתית של אולימפיאדת בייג'ין. בין היתר לקחתי סיור מודרך בעיר האוניברסיטאית החביבה בעקבות ההיסטוריה הספורטיבית המרתקת שלה (אני מאוהב ביריבות הספורטיבית בין קיימברידג' ל"מקום האחר"). להבדיל מבורנמות', בקיימברידג' כן אפשר למצוא ברחובות פה ושם אזכורים למשחקים בלונדון, הרבה בזכות השפעת הסרט "מרכבות האש" שיצא השנה בגרסה מחודשת והריצה המפורסמת של הרולד אברהמס בטריניטי קולג'. לפי מה שהבנתי גם בטקס הפתיחה אמורה להיות התייחסות לסרט. אבל להגיד שקיימברידג' נושמת אולימפיאדה תהיה הגזמה פראית.

למעשה, גם לונדון לא מאוחדת סביב המשחקים. כשהגעתי להייד פארק לראות את ראיין גיגס הארור ובריטניה על מסך ענק, נדהמתי לגלות שהמשחק בכלל לא יוקרן שם והערב יוקדש רק להופעות. אז נסעתי ללסטר סקוור ולכיכר טרפלגר שתמיד שוקקים חיים (שם יערכו שידורים על מסך גדול במהלך המשחקים הפאראלימפיים) וגם באזורים האלה מצאתי רק פאבים ספורים ששידרו את המשחק.

לבסוף התרציתי והתיישבתי בפאב ספורט גדול, וגם בו היתה יותר התלהבות מהמשחק של ברזיל נגד מצרים (2:3) מאשר מהמשחק הראשון של הממלכה המאוחדת. כלומר של אנגליה, עם כמה שחקנים וולשים שהחליטו למרוד בהחלטת ההתאחדות שלהם וללא שחקנים סקוטיים שהתבקשו על ידי ההתאחדות הסקוטית שלא לשחק באולימפיאדה כשברקע שאלת רפרנדום על התנתקות. יש משהו קצת אירוני שאין שחקן סקוטי בנבחרת הכדורגל של בריטניה, אבל גלזגו מארחת משחקים. ויש משהו עוד יותר אירוני שדווקא שם נעשתה הפדיחה של דגלי דרום קוריאה בהצגת שחקני צפון קוריאה. המשחק אגב נגמר ב-1:1 עם עוד פדיחה כשבתכנייה של המשחק ג'ו אלן הוולשי נכתב כאנגלי.

אז יש וולשים, וסקוטים, ואנגלים, ולונדונים, ולא לונדונים, ולונדונים קוטרים ולונדונים נלהבים ולכולם יש דעה ולא תמיד עולה התמונה של גאווה לאומית בריטית סביב המשחקים. הערב טקס הפתיחה יחל באופן רשמי את אולימפיאדת לונדון 2012. אולימפיאדה שויתרה מראש על הניסיון להתחרות בהפקה המרשימה ובתקדימים ובתקציבים שהעמידה בייג'ין (למעלה מ-44 מיליארד דולר), אלא סימנה על דגלה אחריות חברתית, כלכלית (למרות שמדובר באולימפיאדה השנייה הכי יקרה בהיסטוריה) וסביבתית ורצון לחשוף את התרבות הבריטית העשירה, לפתח את לונדון ולשתף את התושבים בחגיגה, תוך שמירה על המקום הרביעי בטבלת המדליות. אלה יעדים מאתגרים, אבל אם הם יצליחו, באמת לא תהיה כותרת ראויה יותר מאשר "ניצחנו את האולימפיאדה".

הפעם העולם יסתדר בלעדיו / יואב ויכסלפיש
עיניים ירוקות (סיפור לסוף השבוע)

6 Comments

gיא 27 ביולי 2012

לאומנות אמיתית או זוטא יוצאת מכל החורים בכל מקום ומכל היבט.
טרם זכיתי לראות משהו טוב באמת קורה שתחילתו באקט לאומני.

בני תבורי 27 ביולי 2012

נהדר. וד"ש מיפעת לדר.

יואב דובינסקי 27 ביולי 2012

ד"ש בחזרה. בחורה טובה, עם המון אהבה למוזיקה

ניינר 27 ביולי 2012

בורנמות' ודורסט בכלל זה מקום נהדר. ביליתי שם הרבה. תהנה!

יואב דובינסקי 27 ביולי 2012

תודה, אני לא אגור שם באופן קבוע. רק אבוא לבקר פעם בשנה או משהו כזה.

דשו 28 ביולי 2012

מציע לכלם ללכת להופס.קו. איל ולקרוא את הפוסט של ד"ר לס על פתיחת האולימפיאדה. מסטר פיס ממש.

Comments closed