שליח "דה באזר" יצא לטורונטו והוא מדווח: הם אומללים

פוסט מאת יואב דובינסקי, שליח "דה באזר" (מאוטווה) לטורונטו צילום: דובינסקי טורונטו ראפטורס קבוצה מביכה. בעצם, מעבר למביכה, פשוט עצוב. אחרי […]

פוסט מאת יואב דובינסקי, שליח "דה באזר" (מאוטווה) לטורונטו

צילום: דובינסקי

טורונטו ראפטורס קבוצה מביכה. בעצם, מעבר למביכה, פשוט עצוב.

אחרי 29 שנות חיים ובערך 20 שנות אהדה, סופסוף ראיתי את פיניקס שלי לייב בטורונטו. ברבע הראשון זה היה מקסים. הקהל קיבל את וינס קרטר בשריקות בוז, אז בכדור השני של פיניקס סטיב נאש מסר מהחצי להאלי-הופ, שקרטר סיים בהטבעה אחורית. נאש (7 אסיסטים ברבע הראשון מתוך 11 במשחק – חצה את 9,000 אס' בקריירה), היל וקרטר נתנו נוק אאוט מהיר ובסיום הרבע 14:35 לפיניקס בטורונטו.

המשחק נגמר. לרבע השני עלתה החמישייה השנייה של פיניקס והמשחק נע על פער של 20. בתחילת הרבע השלישי הראפטורס הורידו ל-12, אז פיניקס החזירה את החמישייה הראשונה ותוך כמה דקות שוב 25.

חוסר האונים של טורונטו מעורר רחמים. נאש היה יכול לסיים את המשחק עם טריפל דאבל (ולא עם 7 נק' ו-7 ריב'), אבל ברבע הרביעי אף אחד מכוכבי הסאנס לא הוריד את הטרנינג. החמישייה השנייה, השלישית, החמישית, עלו לשחק וגרמו ל-12 הדקות האחרונות להיות מעיקות לא רק עבור הקנדים ב"אייר קנדה סנטר", אלא גם לאלו שחיכו עשרים שנה כדי לראות את פיניקס לוחצת על הדוושה במשך משחק שלם. תוצאת הסיום של הגארבג' טיים, 92:110, מאוד מחמיאה לראפטורס.

8 תהיות בעקבות המשחק:

1. לטורונטו ראפטורס יש קבוצה אומללה. המאמן, ג'י טריאנו, מצטייר לפעמים כקדוש מעונה שמנסה להוציא זהב מהחבורה הלא מוכשרת שלו. בתחילת העונה ראיתי אותם מקרוב מנצחים את בוסטון, הם נלחמו וחשבתי שאולי משהו יכול להתחבר. ביום חמישי הם ניצחו את שיקגו אחרי רצף של כ-200 הפסדים ב-201 המשחקים האחרונים. 
 
2. ראיתי אותם לא פעם בטלוויזיה, אבל הפעם הבנתי שלא רק שלראפטורס אין פוטנציאל לא ממומש, אלא שכל ניצחון הוא יוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. הקונצנזוס הוא שלטריאנו אין חומר גלם לעבוד איתו, אבל גם ממה שיש לו הוא מצליח להוציא כלום.
3. טריאנו הוא הקנדי היחידי בראפטורס. מסבירים לי בקנדה שאין מספיק כשרונות ביתיים כדי שישחקו בראפטורס (בשביל לרדת בפיגור 35:14 בבית באמת צריך הרבה כישרון), ובכלל שלא כדאי לי לנסות לתת זהות קנדית לטורונטו. שחקנים היגרו לטורונטו מארצות הברית, ספרד, צרפת, איטליה, ברזיל, ליטא – חתיכת קיבוץ גלויות. רק קנדי שכחו להביא. למה לנסות שחקן שגדל בעיר ושהקהל יזדהה איתו? הרי כל משחק סולד אאוט, לא? 
 
4. הקהל של הראפטורס הוא בעיקרון קהל מפונק של הצלחות (לא שהיו מי יודע מה), שמגיע למגרשים כשהקבוצה תחרותית. השנה היא לא, והאולם מלא קרחות, מפרצים והלוואות בריבית. ולמרות ככלות הכל, האוהדים שכן הגיעו הורגשו, כשהריעו לסטיב נאש בהתחלה ושרקו לוינס קרטר בוז בכל פעם שנגע בכדור. 
 
5. אם אוהדי הראפטורס שורקים בוז לטרייסי מגריידי, וינס קרטר, טרייסי מגריידי וכריס בוש, בכל פעם שהם חוזרים לטורונטו (בעיני שלושת השחקנים הטובים ביותר והדומיננטיים ביותר בהיסטוריה של הפרנצ'ייז, שעזבו אחרי תקופות ארוכות בקנדה, אולי גם דיימון סטודמאייר ברשימה), אז למה ששחקנים שיודעים לשחק כדורסל יגיעו לשם מבחירה?
 
6. וסליחה שאני לא מרפה מהזהות הקנדית. אין ליגת כדורסל מקצוענית בקנדה, משחקי כדורסל המכללות לא שווים אזכור, סטיב נאש זקן, והנבחרת סיימה את המונדובאסקט האחרון בלי אף ניצחון. אולי בכל זאת שווה לשקול שימוש בראפטורס לטובת פיתוח כדורסל מקומי? כי להזכיר איך ג'יימס נייסמית' המציא את כל העסק, ולנסות לנכס דרכו את משחק הכדורסל לקנדה, זה לא מספיק כדי ללמד צעד וחצי.
 
7. אנדראה ברניאני שחקן סביר. הוא יכול לתרום לקבוצות כשחקן שלישי או רביעי.
8. אין לי מושג מה אפשר ללמוד מזה על פיניקס. אני מקווה שהם יגיעו לפלייאוף.
הנה אנו המיואשים
מה יותר חשוב: הכי הרבה מדליות או הכי הרבה זהב?

תגובות

  • גיל

    אני לא בטוח שאפשר להאשים את האוהדים הקנדיים. בגלל שאין מסורת של כדורסל בקנדה אז מן הסתם אוהדים יהיו אוהדי הצלחות. הבעייה היא רחבה יותר. טורונטו היא רק קבוצה אחת משרשרת ארוכה ומתארכת של קבוצות שהן פשוט זבל. הבעייה שזה לא מעניין אף אחד כל עוד יש קבוצות כמו מיאמי או ניו יורק.

    • דובינסקי

      בהרבה מובנים טורונטו מזכירה את ניו יורק. גם בצורת הבניה וגם במובן של מרכז חיי התרבות והספורט. לטורונטו יש את הראפטורס, קבוצת ההוקי טורונטו מייפלס ליפס (אחת ממקימות הליגה שלמרות שהיא במצב רע והאליפות האחרונה היא בשנות השישים, האולם כמעט תמיד מפוצץ), טורונטו FC בMLS, קבוצת הבייסבול טורונטו בלו ג'ייז בMLB וקבוצת טורונטו ארגונאוטס שמשחקת בליגת הפוטבול הקנדית. ככה שבאמת לאוהדי ספורט בטורונטו יש אופציות יותר אטרקטיביות מהרפטורס.

  • אזי

    למה טורונטו בכלל משחק בליגות של ארה"ב? איך זה יתכן הסיפור הזה?

    • דובינסקי

      השוק הקנדי לא יכול להשתוות לשוק האמריקאי (ארה"ב), אז קבוצות מנסות לחפש עתיד כלכלי מובטח שם. חלק מהקנדים אגב מסתכלים על הליגות כליגות "צפון אמריקאיות".

      • בלינדר

        מעניין, כי חלק מהאמריקאים מסתכלים על קנדה כמחסן לשעת חירום

  • ינון

    כמה מילים על המכללות הקנדיות שאתה טעון שלא שוות איזכור. במשחקי האוניברסיאדה שהיו בבלגרד ב-2010 הקנדים פגשו את הישראלים בכדורסל. הישראלים שאומנו על ידי ארז ביטמן וארז אדלשטיין ובנחרת שיחקו שחקני ליגת העל בין היתר בן רייס, רוברט רוטבארט ויובל נעימי; הקנדים ניצחו בקלות, 83-56 התוצאה הסופית אם אני זוכר נכון.

    נכון שבמונדובאסקט לא הייתה הצלחה. מצד שני הכדורסל הקנדי מתפתח בצעים גדולים. אם לפני 8 שנים קפטן נבחרת קנדה שיחק בישראל (רואן בארט, מכבי ראשל"צ) היום אין סיכוי שהקפטן ישחק בארץ.

    מעבר לזה, הרמה של המכללות בגברים עולה והשנה מקמסטר וכמובן קרלטון שיחקו עם קבוצות NCAA בטרום עונה. קרלטון שהיא קבוצה מדהימה ניצחה 5 קבוצות NCAA מD-1. נכון שטופ 25 לא היו שם אבל וורמנט ויוטה כן. מקמסטר לקחו את קנטקי עד לסוף והפסידו ב-7. המשחקים בין קרלטון למקמסטר או אווטווה או ריירסון או אפילו ווינדזור מושכים המון קהל. בלייקהד למשל אי שם בת'אנדר ביי באים 5000 איש למשחק בית. קרלטון מביאה לכל משחק 2000 ומשחקים חשובים 10000. כל זה לפני שדיברנו על מערב קנדה שמתעורר ושואב שחקנים שפעם היו הולכים ל NCAA. נכון שהטובים עדיין יורדים דרומה אבל ההחלטה היא לא אוטומאטית.

    במילים אחרות יש כדורסל מכללות טוב מאוד בקנדה. הוא פשוט נמצא בצל של האמריקאי.

    אני מכיר את ריצ'רד פאטי אישית. הייתי אורח במשרדו מספר פעמים במסגרת לימודי תואר שני. פאטי יושב בדירקטוריון של החברה שאחראית על הרפטורס ועל הליפס (הוקי). הוא אומר שנים שהבעיה של טורנטו לא קשורה לשחקנים אלא למיסוי. אם אתה תושב קנדה אתה בוודאי משלם GST ו PST בכל רכישה. שחקנים לא רוצים לשלם 15% מס על כל דבר ועוד מס הכנסה דורסני. מעבר לזה כל מי שאי פעם עבד במרקטניג בטורנטו יגיד לך שטורנטו היא קנדית בערך כמו שקוויבק היא אנגלית.
    טורנטו לא ממש קשורה לקנדה ויעיד המתח הקיים בין אוטווה לטורונטו או בין אלברטה או וויניפג או אפילו וונקובר שרואות עצמן כקנדה האמיתית בעוד טורנוטו היא עיר קוסמופוליטית.

    אין זהות קנדית בטורנטו, שאל כל שחקן בייסבול או הוקי או כדורגל או לה קרוס שעבר בעיר.

    הקהל לא מגיע כי העיר, כמו כל אונטריו עוברת משבר כלכלי. ולא, ההוקי לא בר השוואה. ה CFL יותר רלוונטי ותראה מה המצב של הארגונאטנס או הטייגר קאטס שבאותו אזור. או לחליפין תראה את ההכעס על הרעיון לפתוח עוד קבוצת NHL באזור (במקום פיניקס)

    הקנדים לא אוהבים אנשים שבאים לעשות עליהם סיבובים. אני לא קנדי אבל חייתי מספיק שנים ולמדתי מספיק שנים בקנדה בשביל להבין את הדקות הזו. גם מי שחי בטורונטו או במיססיוגה או בכל אחת מערי הלווין יגיד את זה- קנדים לא מעריכים חברה שבאים לעשות סיבוב והולכים. אם מישהו היה השחקן הכי גדול של הפרנצ'ייז שישאר ולא ילך, זה הסנטימנט הקנדי.

    • אסף

      איזה משבר כלכלי בדיוק? לא שמעתי על שום משבר שעובר על קנדה / אונטריו או טורונטו

  • דובינסקי

    תודה ינון, תגובה מרתקת.
    בנוגע למכללות, הכוונה היא כמובן בהשוואה לארה"ב, שם ספורט המכללות משחק תפקיד חשוב בהתפתחות של ספורטאי. אכתוב בשבועות הקרובים על הכדורסל בקרלטון. הייתי לפני כחודש בCapital Hoops Classic, שזה הדרבי השנתי של אוטווה בין קרלטון רייבנס מאוניברסיטת קרלטון לאוטווה ג'י ג'יז מאוניברסיטת אוטווה. המשחקים (נשים וגברים) נערכים באולם של אוטווה סנטורס מהNHL. זה נחשב לאירוע שמאחד את הקהילה, בוגרים מגיעים אליו וכו'.
    אירוע מאוד נחמד, הגיעו כמה אלפים.
    קרלטון ידועה בגלל הכדורסל שלה. זה מה שהיא מתמחה בו. היא זוכה כל שנה באליפויות המכללות. אבל אין לה באמת תחרות. לאוניברסיטת אוטווה (שמתיימרת להיות תחרותית) מגיעים עשרות אוהדים למשחקים והרמה חלשה מאוד. רוב השחקנים הכשרוניים (ויש מעט) מנסים ללכת למכללות בארה"ב.
    לגבי האוניברסיאדה, היחס של ישראל לספורט באוניברסיטאות מביך. בקנדה הספורט באוניברסיטאות מפותח הרבה יותר מאשר באירופה, אבל מתגמד לחלוטין לעומת ארה"ב.

    לגבי נבחרת קנדה - אני חולק על דעתך. אני חושב שלפני עשור מצב הכדורסל הקנדי היה טוב בהרבה. תסתכל על ההישגים שלהם בטורנירים הגדולים. כיום הם לא מצליחים להעפיל לאולימפיאדה ובאליפות העולם הם מבזים את עצמם.

    לגבי הראפטורס - אתה צודק, עניין המיסוי משחק תפקיד חשוב ומהותי בעניין השחקנים שלא רוצים להגיע. אין ויכוח בכלל.
    הבעלים של הרפטורס הוא אגב גם הבעלים של הליפס, של טורונטו אפ סי ושל האייר קנדה סנטר. שלושת הקבוצות מפסידות על המגרש אבל רווחיות מאוד.

    לגבי המתח בין טורונטו-אוטווה-מונטריאול, אחד הדברים שאני מנסה להבין זה מה המשמעות בלהיות קנדי. אכתוב על זה לא מעט.

    גם לגבי הארגונאטוס אתייחס ברחבה בפוסטים בהמשך. דיויד בדפורד, ראש המשלחות האולימפיות למשחקי בייג'ין וונקובר וכיום סגן נשיא הארגונאוטס, הוא ידיד אישי שלי. ה-CFL לא בר השוואה ל-NFL, אבל היתה שנה טובה יחסית והגריי-קאפ (המקבילה הקנדית לסופרבול) זכה לרייטינג יפה מאוד. אחת הבעיות של הארגונאוטס שתושבי טורונטו מרגישים יותר קרבה לבפאלו בילז ב-NFL בגלל המרחק הקצר. היו דיבורים על העברת הבילז לטורונטו.

    לגבי אנשים שבאים לעשות סיבוב. כריס בוש שיחק שבע שנים בטורונטו, קרטר שש ומגריידי שלוש. זה לא לעשות סיבוב ולא תרגיל עוקץ. יש המון מטען בעיקר על קרטר והשנה האחרונה שלו. טוענים שהוא לא היה משקיע ובעיקר מבלה במועדונים. אחרי שש או שבע שנים במקום מסוים בו ניסית להביא את הקבוצה לרמה גבוהה אבל היא לא הצליחה לספק צוות מסייע ראוי, אני יכול להבין למה בוש וקרטר החליטו לעזוב. זה לא נקרא לעשות סיבוב וזה גם לא פיגו שעבר מברצלונה לריאל מדריד.

    • ינון

      הייתי עוזר מאמן בווינדזור אז אני מכיר טוב מאוד את כל ה OUA (הליגה של אונטריו). נסה לדוג לשיחה את מייק כץ, המאמן היהודי של טורנטו. אם יש לו זמן וחשק הוא איש שיחה ענק עם תובנות מרתקות על החיים בקנדה.

  • אלון.

    יש המון שחקני כדורסל קנדים במכללות אמריקאיות. אני חושב שרק בגונזגה יש 4.

    • דובינסקי

      טוב, המון קנדים לומדים בארה"ב. ובכל זאת מעט מאוד קנדים מגיעים לאנביאיי.

      • בלינדר

        כשלמדתי בפורטלנד סטייט היה לנו סנטר קנדי סביר מאד שגם שיחק בנבחרת הקנדית הצעירה. נדמה לי שגם שבר כמה שיאי בית ספר בריבאונדים ובחסימות. השם משפחה שלו זה מוריסון. בשנת הסיניור שלו הוא עזר לבית ספר להגיע לריקוד הגדול אבל אח"כ הסתבך באיזו תגרה לא מובנת במקסיקו ונעצר שם עם עוד שחקן. בסוף אני מאמין ששחררו אותו מחוסר ראיות אבל לא שמעתי עליו מאז.

        • בלינדר

          איזה כיף שיש גוגל. מתברר שהוא הגיע בסופו של דבר לליגה הפולנית

  • דורי

    על מה שקולאנג'לו עשה שם צריך להעמיד אותו לדין על מעילה בכספים והרס הכדורסל המקצועני בטורונטו בשנים הבאות. החוזים המופרכים שהוא העניק לשחקנים. 55 מיליון דולר לחמש עונות לטורקוגלו המזדקן, 50 מיליון דולר לחמש עונות לקלדרון המוגבל, 50 מיליון דולר לחמש עונות לברניאני המוגבל עוד יותר, 30 מיליון דולר לחמש עונות לאמיר (מי?) ג'ונסון שלא עשה כלום עד אז בטורונטו ולא עושה כלום בינתיים. הוא איבד את בוש בחינם גם כשכל העולם והאחותו ידעו שהוא לא יישאר. הבן אדם עשה כל כך הרבה נזק בחמש שנים בפניקס ואז האנשים הטובים בטורונטו אמרו לעצמם, וואלאק, זה הבן אדם שאנחנו צריכים?! יש דברים שלא אבין לעולם.

  • אמיר

    אבל לפחות יש לנו ביטוח בריאות !!! (התגובה הקנדית הטיפוסית לכל השוואה עם האחות הגדולה)

  • ואלרי חרלמוב

    אין זכות קיום לקבוצת כדורסל בקנדה, בדיוק כמו שאין זכות קיום לקבוצות הוקי בדרום ארצות הברית

Comments are closed.