לא היכל ולא תהילה

פוסט מאת יואב דובינסקי (אוטווה, קנדה)

 

שתי רשתות השידור המרכזיות במחוז אונטריו הן TSN הגדולה, שמשדרת כמעט כל מה שיש ב-ESPN ו-The Score שחיה על תקצירים ושאריות, כמו הליגה האיטלקית בכדורגל ומגוון היאבקויות ולחימה משולבת. השבוע ראיתי ב'סקור' פרסומת ל'רסלמניה' שייערך מתישהו באפריל. מה שמשך את העין היה האזכור ששון מייקלס נבחר להיכל התהילה. WTF, אפילו להיאבקות מבוימת יש היכל תהילה?

כן, אני כועס. היעדר היכלי תהילה ומוזיאוני ספורט בישראל זה אחד הנושאים הקרובים לליבי. בלי עבר אין עתיד וכל זה. בארץ, משום מה, זאת רק סיסמה. אני כבר לא זוכר עם כמה התאחדויות, קבוצות, רשויות וארגונים דיברתי, מתעניין מדוע אין מפעלי היכל תהילה פעילים או מוזיאוני ספורט, ותמיד אותן תשובות, שנעות סביב ריבים פנימיים או היעדר כדאיות כלכלית.

באחד הביקורים שלי בטורונטו, לפני כמה חודשים, הגעתי להיכל התהילה של ההוקי, הממוקם במרכז העיר באחד האזורים היקרים במדינה. היכל תהילה מכובד, אבל לא משהו שעם קצת מאמץ אי אפשר לחקות.

היו חולצות של כל הקבוצות בליגה, חולצות וינטאג', העתק של חדר הלבשה של מונטריאול קנדיאנס, חולצות של נבחרות שונות מתקופות שונות (כולל ישראל), כמה קירות שמוקדשים לספורטאי-על כמו וויין גרצקי וחבריו, כמה קירות עם לוחות פלטינה לכל חבר חדש שנבחר להיכל, כמה משחקים אינטרקטיביים וכמובן ה"סטנלי קאפ" העצום, שאנשים נהנים להצטלם איתו. וכמובן שיש גם חנות מזכרות.

מקום נחמד מאוד, ששווה לשלם כמה דולרים כדי להעביר בו איזה שעה-שעתיים וללמוד קצת על הוקי, אבל ממש לא משהו שלא ראיתי בשום מקום אחר. בטח לא משהו שאי אפשר לעשות לכדורסל הישראלי, לדוגמא. לכל קבוצת כדורגל אירופאית שמכבדת את עצמה יש מוזיאון שפתוח לקהל או סיורים מודרכים באצטדיון. ראיתי כאלה באנפילד, באמירויות, באמסטרדם ארינה וגם במדיסון סקוור גארדן.

בכל מקרה, בארץ לא קיים הסיפור. שמעתי תירוצים על היעדר כדאיות כלכלית, שמעתי על ויכוחים פנימיים בין ועדים/קבוצות/רשויות/מינהלות, ושמעתי אפילו על פחד מאוהדים של קבוצות יריבות שיבואו ויחריבו את המוזיאון. מילאן ואינטר דווקא מצליחות לקיים מוזיאונים וסיורים משותפים בסן סירו.

מה שכן יש בארץ זה "מוזיאון הספורטאי היהודי", שנמצא אי שם באיזה בניין בוינגייט, "מוזיאון המכביה", הנמצא בקומה השנייה והשלישית של בניין פנימי בכפר המכביה ברמת גן ו"החוויה האולימפית" שבמשרדי הוועד האולימפי בהדר יוסף.

בעיני החוויה האולימפית היא אטרקציה מאוד מכובדת וראויה, אבל במינהל הספורט יש הרבה ביקורת על הדרך שבה נעשו הדברים. בכלל, יש עכשיו מתח גדול מאוד (בלשון המעטה) בין מינהל הספורט לוועד האולימפי, בעקבות הוועדה הלאומית לספורט.

בכל הקשור להיכלי תהילה הסיפור מביך הרבה יותר. כל הפואנטה בהיכל תהילה היא התהליך – מדי שנה נוספים עוד אנשים, ויש טקס, ומדברים ומעלים סיפורים ונזכרים ועושים כבוד. אז מה היה פה? 50 הגדולים בכדורסל? ערב חד פעמי של היכל תהילה בכדורגל, שלווה בהייפ תקשורתי של כמה חודשי בחירות ובשידור של שעתיים? כמה יוזמות נקודתיות בנתניה או באר שבע? מכבי ת"א מחלקת כמה פרסים לפני משחק יורוליג?

זאת לא תרבות ספורט, זאת בדיחה. כל כך קשה לקיים היכל תהילה קבוע, ערב גאלה שנתי מכובד, נגיד ערב גמר גביע המדינה למשל? אפשר לחשוב שחסרים בורקסים.

לגבי הביקורות על כדאיות כלכלית, אמריקה, אם הקפטיליזם החזירי, עורכת היכלי תהילה לכל דבר שזז. אז כנראה שאפשר לגרום לזה לעבוד. להמחשה, טל ברודי נבחר השנה להיכל התהילה של הספורט היהודי בניו יורק.

משגע אותי שריבים פנימיים וחוסר חזון מונעים התפתחות של תרבות ספורט בישראל. לפי מה שאני זוכר, שון מייקלס היה פותר בעיות על ידי בעיטה בפרצוף. לפעמים אני חושב שהוא צודק.

 http://www.youtube.com/watch?v=OO9AMV0Jvq4

 

סוף העונה? סוף העולם!
סיכום השבוע בליגת שוקי ההון: תכנית המשחק של ברננקי

12 Comments

גיל שלי 3 באפריל 2011

יואב – בקנדה ובארצות הברית, ספורט זה תרבות. בישראל ספורט זה אמצעי להגברת הכבוד הלאומי. כאשר הספורט יהיה חלק אינטגרלי מהתרבות בישראל, היכלי התהילה יקומו מעצמם

דובינסקי 3 באפריל 2011

אגב, היום דניס רודמן נבחר להיכל התהילה של הNBA

זלטן 3 באפריל 2011

אחלה פוסט!
גם במגרשי הכדורגל הנידחים ביותר בסקנדינביה תמצא איזור שמוקדש להיסטוריה של המועדון. במגרש הביתי של ואלור האיסלנדית התארים (20 אליפויות!) שזכתה מוצגים לקהל בדרך ליציע-
http://a4.sphotos.ak.fbcdn.net/photos-ak-snc1/v4794/120/79/707085081/n707085081_7592955_9179.jpg

אצל טרומסו הנורווגית, שאין לה מסורת של תארים, החליטו לפאר נצחונות חשובים (כמו "משחק השרוכים" מ-2003) מהעבר-
http://a4.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc1/5960_241470010081_707085081_8042326_2082610_n.jpg

דובינסקי 3 באפריל 2011

בזאגרב הוקם מוזיאון דראזן פטרוביץ'. לא זאת בלבד, אלא שגם הכיכר בה נמצא המוזיאון נקראת דראזן פטרוביץ' פלאזה. המוזיאון הוקם בשיתוף קרן דראזן פטרוביץ', ממשלת קרואטיה, עיריית זאגרב ומוזיאון הספורט הקרואטי. בקרואטיה הרשויות יודעות איך לשתף פעולה כדי לכבד ספורט. בגלל זה קרואטיה מעצמת ספורט ואנחנו לא.

מנחם לס 3 באפריל 2011

משדה התעופה:

גם פיל ג'קסון ניבחר. איזו באסה!

דובינסקי, פוסט חשוב ביותר. גם אני חשבתי על כך כמה פעמים, ובזמנו דברתי על כך עם אורי זמרי ז"ל, אבל הצרה היא שבישראל היחידים שהיו מבינים על מה אתה (ובזמנו אני) מדברים, הם כמה אנשי ספורט מהעולם האקדמאי בזמן שהוא נישלט ע"י עסקנים, שרובם לא קראו ספר אחד בחייהם.

פה לידי קיים "היכל הדייג". מקום מקסים לבקר בו, ובשלוש-ארבע שעות אתה יוצר הרבה יותר מלומד על חיי דגים, נדידות להקות דגים (אצתמול מהסירה ראיתי איזה 30 להקות דולפיניחם מקפצים ומתקדמים לעבר מימי קנדה הקרים), שיטות דייג, סוגי פתיונות, וכמובן הרגעים הגדולים בדייג, והדייגים הגדולים ביותר.

אחרי ביקור במוזיאון כזה אתה מבין איך לבובי נייט, לארי בירד, ו…לי, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אין הרבה דברים בחיים מעניינים ומרגיעים יותר מדיג. זה יחסר לי יותר מכל בחודש שאהיה בישראל (פעם הייתי דג ליד הקזינו בבת גלים, אבל כל הבורים והסרגוסים נעלמו ואינם)

דובינסקי 3 באפריל 2011

עשית לי תיאבון מנחם. השמש חזרה אלינו ואני מקווה שגם הדולפינים בדרך. אברר איפה אפשר לדוג באזור (לא דולפינים).
תהנה בישראל

מולי 3 באפריל 2011

כל מילה – פגז!

דובינסקי 3 באפריל 2011

תודה

גיא 6 באפריל 2011

באיצטדיון החדש של חיפה מתוכנן מוזיאון של הקבוצה. מתקדמים פה אבל לאט
:)

YB 7 באפריל 2011

הכל נכון.

ויכסלפיש 7 באפריל 2011

האם אורי זמרי נפטר? לא ידוע לי על כך וגם חיפוש בגוגל לא מעלה זאת.

השאלה המעניינת לדעתי היא איך גופים חזקים כמו מכבי ת"א בכדורגל וכדורסל או הפועל ת"א מכבי חיפה ובית"ר לא דאגו להנצחת המורשת למען דורות האוהדים הבאים

Comments closed