ותודה לנטשה הנפלאה שלימדה אותי להחליק

פוסט מאת יואב דובינסקי (אוטווה, קנדה)

בהשראת הפוסטים של נועם שיזף ותמונות של חברים שסיימו את מרתון תל אביב (כבוד!), יצאתי לבדוק את מסלול ה-10 ק"מ ש"ארוץ" במאי כחלק מסוף שבוע מרתון אוטווה.

נקודת הפתיחה בדאונטאון נמצאת חמישה בלוקים מהדירה שלי ושלושה בלוקים מהפרלמנט של קנדה. חציתי את מרכז העיר ומשם המשכתי לצ'יינטאון. כבר תקופה ארוכה שאני מקטר שלא מצאתי מסעדה סינית טובה וקיבלתי כמה רעיונות. המסלול משם המשיך ל"ליטל איטלי", לאגם "דאונס לייק" ומשם לאורך ה"רידו קנאל" שמוביל בחזרה לנקודת הפתיחה.

הרידו קנאל זוהי האטרקציה המרכזית שיש לאוטווה להציע (ויש שיאמרו היחידה). זוהי התעלה הארוכה בעולם שאנשים יכולים להחליק עליה כשהיא קופאת בחורף. אורך מסלול ההחלקה עומד על 7.6 ק"מ – מהפרלמנט לאגם. כל כמה מאות מטרים יש נקודת כניסה/יציאה, ככה שהיא נגישה לכל תושבי העיר, וכל קילומטר או שניים יש דוכנים שמוכרים ביבר-טיילז, שוקו חם ופוטין – מאכל קוייבקי משמין ולא טעים העשוי מתפוחי אדמה, גבינה ורוטב.

הקרח בתעלה לא חלק כמו קרח בזירת הוקי, אלא מלא גבשושיות וחורים, שגורמים לך לאבד שיווי משקל אם אתה לא נזהר. בפעם הראשונה שעליתי על הקנאל נראיתי מגוחך – עם קסדת סקי ומגני מפרקים של רולר בליידס מתחת לכפפות. בפעם השנייה הקסדה נשארה בבית, בשלישית המגנים נשארו בתיק ובפעם הרביעית כבר החלקתי את מסלול התעלה הלוך ושוב (ותודה לנטשה הנפלאה שלימדה אותי להחליק על הקרח – פסח שמח מותק).

בסופי שבוע התעלה עמוסה ובקושי אפשר היה לזוז. לפעמים היינו נפגשים כמה חברים כדי להחליק ביחד, אבל אני אהבתי בעיקר להחליק לבד בערבים. בשיא החורף הטמפרטורה היתה מינוס ארבעים מעלות – במצב כזה אתה מנסה להיות בחוץ כמה שפחות – אבל רוב הזמן הטמפרטורות נעות סביב מינוס עשרים. עם מעיל טוב, צעיף, כפפות, כובע גרב, חולצה תרמית וגטקס, ההחלקה בערבים היתה מעוררת. סוג של התנתקות מהכל. רק אני, הקרח ותיסלם באייפוד.

כבר כמה שבועות שהתעלה סגורה, הטמפרטורות חיוביות והסנאים מקפצים. אמרתי שכשהשלג בקנאל יימס אכריז על סיום החורף הראשון שלי בקנדה.

כשצעדתי מהאגם לאורך התעלה ראיתי שכבר כמעט ואין שאריות לקרח. פה ושם בפינות יש עוד קצת, אבל הברווזים חזרו לשכשך במים. סיימתי את המסלול וכשחזרתי הביתה שמתי בפייסבוק לינק לשיר Alive  של פרל ג'אם, מודיע בגאון ששרדתי את החורף הקנדי.

מאז כבר יומיים שלא מפסיק לרדת מבול.

 ונסיים באחד השירים הכיפיים ביותר להחלקה על קרח

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הניצחון על צ'לסי. בינתיים הכי טובים מחוץ לספרד
הפּוּדֶל

8 Comments

חצי גולדסטאר 13 באפריל 2011

יואב, תודה על עוד פוסט נהדר. הסיפורים שלך על החורף באוטווה גורמים לחורף הנוראי שהיה בבוסטון השנה להיראות כמו חופשה באי טרופי. אבל סוף-סוף זה נגמר ואפשר לצאת לריצות על שפת הנהר במקום באולם הסגור והמדכא. אביב נעים לכולנו!

דובינסקי 13 באפריל 2011

אכן סוף-סוף זה נגמר

אלון 13 באפריל 2011

צריך להיות לא נורמלי בשביל לגור במדינה הזאת.

תבורי 13 באפריל 2011

יואב,
יופי של פוסט. באופן כללי הקנאה אוכלת אותי ככל שהטמפרטורות כאן עולות והיתושים חוגגים.
שאלה: איפה רואים תמונה של נטאשה?
קצת גאווה משפחתית: את כל עיצוב הבמה של תיסלם, המסכים והתאורה מעצב אחי האהוב אייל.

דובינסקי 13 באפריל 2011

תודה בני,
באמת גאווה משפחתית. בחודשים האחרונים תיסלם רצים אצלי באייפוד.
נטאשה היתה המורה שלי להחלקה על הקרח. סטודנטית יהודיה חביבה שהיתה מתחרה בנעוריה בהחלקה אומנותית.
אני לא מתגעגע ליתושים (למרות שגם את זה יהיה לי באוגוסט), אבל מינוס ארבעים זה לא שפוי. אתמול יצאתי החוצה בפעם הראשונה במכנסיים קצרים וטי-שירט. הרגשה נפלאה.

בקרמן 13 באפריל 2011

"סטודנטית יהודיה חביבה" זה נחמד

תבורי 13 באפריל 2011

וגם סקסי

גיאקו 14 באפריל 2011

פוסט אדיר!

Comments closed