קנדה, המקום ההגיוני בעולם

קיד קואלה. צילום: Pat Beaudry

כחלק ממסע הופעות ברודווי בקנדה ראיתי אתמול את ההצגה מלך האריות (מומלץ בחום). במהלך כל האקט השני עלו בי המחשבות על רגע החזרה לישראל כמלך, על הבן האובד שהיה צריך להתבגר בארץ רחוקה לפני שישוב הביתה.

אולי היום הזה יגיע, אבל החיים לא דיסני. עבר שבוע בדיוק מאז שחזרתי לקנדה ויש בי קצת רגשות אשמה שאני לא בתל אביב, מביע הזדהות עם הזעקה המוצדקת כל כך. יחד עם זאת, אני גם מתחבר ללוינטל ואם להודות על האמת, לפעמים גם לא כל כך מבין.

שלשום הייתי במונטריאול ביום הראשון פסטיבל המוזיקה השנתי Osheaga. את הפסטיבל פתח דיג'יי "קיד קואלה", שעלה לבמה בתחפושת מטופשת של דב קואלה, כי הפסיד בהתערבות. מונטריאול תמיד מתקשרת לי עם טראש, ריח של גראס, בירה וילדים עם שיער ירוק. הופעה של אמינם היתה התירוץ להוציא את כל אלה החוצה. ליד הבמה מאות או אלפי ווירדוז ומשוגעים לדבר, אבל קצת יותר רחוק אפשר לעמוד בשקט עם מבוגרים אחראים וליהנות מווייט טראש מיינסטרימי ששר עם המון הומור על הקשיים בדטרויט.

ואפרופו השכנים מהדרום, כל ערב תכניות הבידור האמריקאיות של ג'ון סטוארט, סטיבן קולברט וקונאן אובריין צוחקות על המשבר הכלכלי. חלק אפילו איימו שבארבע בבוקר אמריקאים יעלו צפונה לקנדה ויודיעו: "פינו אותנו, לא שילמנו שכר דירה לסינים".

להבדיל מארצות הברית שצוחקת על קנדה בכל הזדמנות, תכניות הבידור הקנדיות המעטות (רוב הטלויזיה שנקלטת כאן מבוססת על סדרות מארה"בת) לא צוחקות על השכנים. כי כזאת קנדה, נחמדה מכדי לצחוק על מי שבאמת בצרות.

השבוע שיחקתי כדורעף חופים ואחרי שהעפתי כדור קיבינמט, וונדי (אותה פגשתי ערב קודם בקיאקים) צעקה לעברי "באד לאק יואב, גוד טריי". נזכרתי בספר "אימפריה" של שלומית גיא שאני קורא עכשיו (גם כן מומלץ בחום). אחד הדברים ששלומית מתעכבת עליו הוא הדרך בה הורים מעודדים את הילדים שמשחקים באקדמיות כדורגל בלונדון, ובכל פעם שהם מאבדים כדור הם מעודדים בקריאת "מזל רע".

בכלל, שלומית כותבת שבגילאים הצעירים אין ליגות, אלא בעיקר משחקי ידידות שבהם בכלל לא נהוג לשאול מה התוצאה. בקורס מדריכי כדורסל שעשיתי לפני שנה הסבירו לי שגם בקרואטיה ובסרביה עובדים ככה על פיתוח של ילדים, כדי לשפר את היכולת האישית ולמזער את הלחץ של מבחן התוצאה.

מעבר למחקר המעניין, אני מאוד מזדהה עם כל מיני אנקדוטות על חיים של ישראלי שרק עבר לחו"ל, ובעיקר עם תחושת המבוכה האיומה אחרי שאתה מבין שחוש ההומור הציני שלך לא מתאים למנטליות המאופקת והמנומסת. בקנדה זאת תרבות ספורט הפנאי. זה יכול לשגע לפעמים. אני מאוד אוהב טראש טוק כשאני משחק (אחרי הנחתה מוצלחת שלחתי עקיצה מחויכת "ווייט מן קאנט ג'אמפ, איי?"), אבל זאת התרבות כאן, לשחק לכיף, לא לספור נקודות, לעודד כשלא הולך. נפרדתי מוונדי בחיבוק וקבענו להיפגש במסיבת שנות השמונים.

אני יודע שעוד יגיע השלג והצביעות והדיסטנס הקנדי עוד ישגעו אותי, אבל בינתיים מזג האוויר מקסים, כל יום יש פה הופעה או פסטיבל, הברווזים והברבורים משתכשכים באגם, הכל מאוד נחמד. קשה לי להודות בזה, אבל בזמן שישראל נמצאת במחאה חברתית, יוון מתפוררת, נורווגיה השקטה מתאבלת על נפגעי טרור, ארה"ב על סף פשיטת רגל ושלא תעיזו לדבר עם הבריטים על שום דבר מלבד האולימפיאדה – דווקא קנדה, המדינה בה אין ליגות מסודרות ושלפעמים נראית לי חסרת אופי לחלוטין, הפכה בעיני למקום הכי נורמלי והכי הגיוני בעולם. מדינה שמספיק בטוחה במי שהיא ולא מחפשת לעצמה זהות חדשה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

האמריקאים האלו משחקים בדברים של בנות
ליגת העל: קראנו לו אפולה אדל

19 Comments

בני תבורי 1 באוגוסט 2011

הו קנדה, זכרונות נפלאים מחצי שנה שם…בספטמבר הקרוב עוד שבועיים ברוקי'ס. אתה בא?

יואב דובינסקי 1 באוגוסט 2011

תעשו חיים, מקווה שהמפות עזרו. נראה לי שלא אוכל להצטרף. אבל תזכור את ההזמנה שלך לסטייקים בקיבוץ בפעם הבאה שאני בישראל.

בני תבורי 4 באוגוסט 2011

זוכר זוכר, אתה מביא את לוינטל ובירות. השאר עלי. המפות מצויינות.

IDO 1 באוגוסט 2011

מההתרשמות שלי עם העולם האנגלו סקסי,
שמשהו אומר לך GOOD EFFORTS סימן שהוא לא מרגיש מספיק מקורב בשביל להגיד לך YOU SOCKS.

יוני 1 באוגוסט 2011

עומרי?

מנחם לס 1 באוגוסט 2011

יואב, כל מה שכתבת בפוסט נכון, עד שזה מגיע להוקי קרח, ואז הם הופכים ליותר פסיכים אפילו מהאמריקאים.

יואב דובינסקי 1 באוגוסט 2011

עידו, זה מאוד תלוי בקונטקסט.
מנחם, אני מאוד אוהב את הטירוף הזה סביב הוקי. לא את ההתפרעויות בוונקובר, אבל אני מאוד אוהב את זה שיש ספורט שמוציא מהקנדים משהו אגרסיבי ופטריוטי.

YB 1 באוגוסט 2011

כבן לאם קנדית (מונקובר) וכמחזיק באזרחות קנדית אני לא אוהב לקרוא שאין לנו אופי, ואנחנו צבועים ואנחנו מנומסים מדי. אז נכון שאין ליגות ספורט מסודרות גדולות למעט ההוקי קרח (שהוא טירוף בקנדה, גם בעיירות הקטנות יותר שם יש ליגות הוקי בעיקר לנערים ולנשים). ונכון שהמוצרים בקנדה יקרים מאלו בארצות הברית וגם מרוויחים לרוב פחות כסף (ועדיין מרוויחים מצוין בהשוואה לישראל וגם המוצרים זולים יותר מאשר בארץ הקודש). אבל חוץ מזה, קנדה היא מדינה יפהפיה עם אחלה אנשים ועם מנטליות יותר סוציאליטסית ופחות גזענית ואלימה מאמריקה. ואני עוד אוהב את אמריקה.
אז יואב, תמשיך לעשות חיים בארץ הקודש האמיתית- CANADA.

יואב דובינסקי 1 באוגוסט 2011

אתה צודק בכל מה שאתה כותב. למרות שאני בכלל לא בטוח שמרוויחים פחות מבארה"ב. אני ביחסים מאוד מעורבים עם קנדה מאז שהגעתי. אני חושב שזה די מורגש בטורים שלי.
אבל כן, אני חושב שבישראל אנשים אמיתיים יותר מאשר בקנדה, או באוטווה לפחות.

גמל (סתם גמל) 1 באוגוסט 2011

בלי טראש טוק?!

YB 1 באוגוסט 2011

דובינסקי- אוטווה זה חתיכת חור. מקום יפה וחביב, אבל חור. בקנדה צריך לגור או בטורונטו, או במונטריאול או בונקובר. כשגם קלאגרי לא כל כך רעה. כל היתר הם מקומות מאוד פרובינציאלים, כולל אוטווה כמובן. ועדיין, זוהי מדינה נפלאה ואני גם מאוד אוהב את המנטאליות של התושבים. הם פתוחים, מקבלים, אדיבים, והרבה פחות אגריסיבים מהישראלים או האמריקאים- שהם גם פחות אגרסיבים מהישראלים.

יואב דובינסקי 2 באוגוסט 2011

לכל מקום יש יתרונות וחסרונות.
טורונטו רבתי (GTA) נתפסת כ"מדינת תל אביב". יש שם הכל, אבל אני מכיר הרבה מאוד אנשים שעברו לגור שם כי חשבו ששם המרכז וברחו אחרי שנה. כל כמה חודשים אני קופץ לבקר.
מונטריאול מקסימה, אבל המנטליות בקויבק שונה לגמרי.
בוונקובר לא הייתי. בהחלט בתכניות ברגע שיהיה דיל זול.

dice 2 באוגוסט 2011

שני הסנט (הקנדי) שלי – משיחה עם חבר שמתגורר בטורונטו שנים רבות ועובד בIBM שם, הבנתי שמבחינת עלויות נוספות (ביטוחי בריאות וכו') ממש לא משתלמים למהנדסים ומתכנתים לעבור לארה"ב רק בשביל העלאה קטנה במשכורת. בצורה גסה הוא אמר שמשכורת שנתית של 60K בקנדה שקולה ל100K בארה"ב.

מצטרף להמלצה על ונקובר-ויקטוריה (וסיאטל, אם כבר אתה שם).

YB 2 באוגוסט 2011

כן, לא זול לטוס לונקובר. אבל העיר שווה את זה. ותבקר גם בויקטוריה, עירו של סטיב נאש והבוצ'ארט גארדנס (הגנים היפים בתבל), מרחק שעתיים הפלגה מונקובר.

גיא אלטמן 3 באוגוסט 2011

בתור תושב טורונטו (אוטוטו עשר שנים), אני חצי מסכים וחצי לא.. בטורונטו יש ציניות לא פחותה מתל אביב (רק באנגלית זה נשמע אחרת כמו שכתב IDO) אבל העיר לא חיה כמו בתל אביב (אפילו סניף ארומה ליד הבית שלי נסגר באחת עשרה בלילה)אני מניח שהכל זה יחסי.
מסכים שהקיץ הזה מוציא דברים נהדרים מהאנשים ומהעיר – אולי מעריכים את זה יותר כי זה בסך הכל חודשיים שלושה.
מהטיול שלי במערב קנדה ראיתי קנדה אחרת.. פחות מהגרים יותר "קנדים ותיקים".
אני לא יודע אם 60 אלף כאן שווה 100 אלף בארה"ב. יש כאן את עניין כוח הקנייה פלוס קנדה יקרה יותר מרוב ארצות הברית (אוכל, מחייה, ביטוח וכו').
מצטרף להמלצות על מערב קנדה.. אם מישהו רוצה טיפים והמלצות למקומות שמצאתי ולא מופיעים בספרים (לפחות בזמן שאני טיילתי) מוזמן לשלוח לי מייל.

בני תבורי 4 באוגוסט 2011

והמייל שלך הוא?

יבור 3 באוגוסט 2011

נשמע מצוין!
עוד חודשיים ננחת במונטריאול, נתכסה לשנת חורף (חוץ מגיחות למקגיל פה ושם) ונפשיר לאביב המקסים שם…
oh canada…

דניאל 3 באוגוסט 2011

הספר של שלומית גיא פשוט מצוין, אני בעמודים האחרונים שלו.
נשמע כמו הדבר הנכון להגיד, good try, אבל נראה לי שילד ישראלי פשוט יתעצבן מזה יותר…

Comments closed