יומן לונדון – נבחרת בריטניה בוומבלי


חשבתי שלחוות את וומבלי בפעם הראשונה במשחק של נבחרת בריטניה במשחקים האולימפיים יהיה אירוע השיא של היום שלי. יום שכלל גם ניצחון של סון הסיני על לוכטה במוקדמות 200 מ' חופשי בבריכה וטיול קליל של ארצות הברית מול צרפת בכדורסל (הארגון היה מחריד). אבל אחרי מחצית אחת כבר הבנתי, משחק כדורגל של נבחרת בריטניה בוומבלי פשוט לא מרגיש נכון.

ואני מאוהבי טורניר הכדורגל האולימפי. הזכייה של ניגריה ונוואקה קאנו הנפלא בזהב האולימפי באטלנטה היתה בלתי נשכחת, מרגשת ונוסטלגית. גם הזכייה של קמרון בסידני היתה יפה והוסיפה לתדמית הלוזרית של ספרד ושתי מדליות הזהב הרצופות של ארגנטינה, רק העצימו את האכזבות במונדיאלים שבאו אחר כך. כמובן שנבחרת עד גיל 23 פלוס שלושה שחקנים מבוגרים זו אנומליה ושיטה יותר טובה יכולה לשפר את הטורניר. אבל אסור להוציא אותו מהמשחקים.

גם הסיפור של נבחרת בריטניה הוא סיפור מעניין. ראיין גיגס הארור סופסוף מקבל את ההכרה שמגיעה לו מכל הממלכה כקפטן, קרייג בלאמי אחד מאהובי הקהל, שחקנים צעירים ורעבים שמנסים לפרוץ וכמובן הסקוטים שהקשיבו להתאחדות שלהם ונשארו מחוץ לסגל.

אבל הניסיון של 85,000 צופים לדחוף בכוח את המילה "בריטניה" במקום המילה "אנגליה" בשירי העידוד די מביכה. בכלל, ההפקה האולימפית נותנת הרגשה של קלאב-מד ובמקום שירים פטריוטים, יש גל.

ועדיין, זה וומבלי עם כל ההילה שסביבו. יש אופי אחר לטורניר הזה ביחס של הבריטים. אף אחד לא יושב בו לסטוארט פירס על הראש שהוא חייב להביא זהב כי אם לא, אוי ואבוי, כבוד הממלכה יוכתם. להפך, סוג של חגיגה לכל המשפחה, בתקווה לכל הממלכה אפילו.

בשעה הראשונה לא היה כוחות. ראיין גיגס כבש את הראשון ורק זלזול, חוסר מזל וכמה קורות מנעו מאיחוד האמירויות תבוסה מוחצת. אבל כמו במשחק מול סנגל (ניצחה 0:2 את אורוגוואי), שוב בריטניה נרדמה ובעקיצה שהובילה לשריקות בוז רמות, הערבים השוו ועוד היו יותר טובים והגיעו להזדמנויות של אחד על אחד. אבל הפעם בריטניה דווקא התעשתה ושני שערים של סקוט סינקלייר (טעות שוער) ודניאל סטארידג' (הקפצה יפה), סידרו 1:3 מכובד שהבטיח לאוהדים שלא יפסידו כלום גם אם ייצאו 10 דקות לסיום כדי להימנע מהפקקים.

למרות הניצחון, בריטניה צריכה לפחות תיקו מול אורוגוואי של לואיס סוארז במשחק האחרון של שלב הבתים כדי להיות ברבע הגמר. בעקרון סימנתי את המשחק הזה כ"יום קארדיף", ששיאו יגיע במשחק המאוחר באצטדיון המילניום. אבל למרות ההדחה המפתיעה של ספרד או היכולת הטובה של ברזיל, עד לשלבים המאוחרים של טורניר הכדורגל באמת עדיף להתמקד באירועים אחרים. היתה חוויה נחמדה בוומבלי, אבל נראה לי שאוותר על הנסיעה לבירה הוולשית ואעדיף לראות את אלכס שטילוב בגמר הקרב רב.

כוחה של היסטוריה, כוחו של הספורט
ליגת שוקי ההון: ישראל זה לא אירופה

5 Comments

עומר 30 ביולי 2012

הבנו שהארגון לא משהו, אבל הגיע הזמן שתתגבר על זה ותפסיק להתלונן. אחרי הכל, אתה באולימפיאדה ורוב קוראי הבלוג הזה יכולים רק לקנא בך.

יונתן 30 ביולי 2012

וזה גם לא לעניין לכתוב "הערבים"

יריב 30 ביולי 2012

יש לך הצעה לשם אחר לקבוצה? המדינה היא "איחוד האמירויות הערביות".

יונתן 30 ביולי 2012

זה המקרה היחיד בשתי הפסקאות האחרונות שבהן הכותב בחר לכנות נבחרת בלאום שחקניה ולא בשמה, בכל שאר המקרים נכתב "בריטניה" ולא הבריטים, "סנגל" ולא הסנגלים וכדומה. גם כאן הכותב יכול היה לכתוב "איחוד האמירויות" (בדיוק כמו שנכתב בשורה השנייה בפסקה הלפני אחרונה), או בקיצור "האמירויות".

נכון שזה להיכנס לקטנות, אבל בכל זאת, במציאות שבה חיים רוב קוראי טקסט בשפה העברית, יש למילה "הערבים" אך ורק קונוטציות שליליות.

עיתונאי כושל 31 ביולי 2012

יונתן אולי תפסיק להיות פוץ ולבלבל את המוח עם הפוליטקלי קורקט

Comments closed