4 החלטות ששינו את אפריקה (הכנה לאליפות היבשת)

לב הסיפור של הכדורגל האפריקאי: המאבק באפרטהייד בדרום אפריקה

מאת: איתמר דובינסקי (מאסטרנט ללימודי אפריקה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון)

 

בניגוד לדימוי השמרני שדבק בפיפ"א, בעבר הוועדות השנתיות של התאחדות הכדורגל העולמית הציגו לא פעם החלטות בעלות חשיבות והשפעה רבה על עולם הכדורגל. לקראת גביע אפריקה לאומות 2013, שיhערך בדרום אפריקה בין ה-19 בינואר ל-10 בפברואר, אציג את אופן התפתחות הטורניר, בהסתכלות על ארבע ועדות, שהתקיימו בין 1954 ל-1964. ההחלטות שהתקבלו בוועדות אלו סייעו לקדם את מעמד מדינות ויבשת אפריקה בזירת הכדורגל העולמית ולמאבק בשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה.

ברן, 1954: פיפ"א מצרפת יבשת עם ארבע מדינות 

ברן, שוויץ, אירחה את ועידת פיפ"א ב-1954, שם נכחו ארבעת נציגי המדינות האפריקאיות העצמאיות דאז: מצרים, סודאן, אתיופיה ודרום אפריקה.  בזכות פעילותן החליטה הוועידה להכיר ביבשת אפריקה כאחת משש נציגות האזורים העולמיים המסונפים לפיפ"א.

ההחלטה פורצת הדרך  לא התקבלה בקלות, שכן ארגנטינה ונציגים אסיאתיים התנגדו למהלך, בתואנה כי רמת הכדורגל באפריקה נחותה, אך לבסוף עברה ההחלטה ברוב של 24 לעומת 17 קולות. הנציג המצרי, עבדאללה סלאם, היה זה שנבחר לייצג את אפריקה בוועדה הניהולית של ההתאחדות, לקדם את מעמדה של אפריקה בזירה  העולמית ולשפר את רמת המשחק  וניהולו ברחבי אפריקה.

ליסבון, 1956: מבשלים התאחדות ליבשת 

שנתיים לאחר מכן, בוועדת 1956 בליסבון, נציגי מצרים, סודאן ודרום אפריקה (הנציג האתיופי לא יכול היה להגיע) הסכימו על הצורך בהקמת גוף כדורגל פאן-אפריקאי.

הדיונים שהחלו במהלך הוועדה הגיעו לכדי הבשלה ב-1957 בחארטום, סודן, עת הכריזו ארבע המדינות על הקמת התאחדות הכדורגל האפריקאית (CAF). בנוסף, הן הכריזו על הקמת גביע אפריקה לאומות (AFCON), שיערך בבירה הסודאנית. כך הפך CAF למוסד החלוצי הפאן-אפריקאי הבולט ביבשת, שש שנים לפני הקמת "הארגון לאחדות אפריקה" (שלימים הוחלף ב"איחוד האפריקאי").

לפני שהטורניר הראשון הצליח לצאת לדרך, ארבע המייסדות היו חייבות לפתור מספר סכסוכים פוליטיים מהותיים. ראשית, המלחמה הקרה הייתה בעיצומה והשפעותיה לא דילגו על אפריקה. היריבות בין המדינות הנתמכות בידי המערב לנתמכות הגוש הקומניסטי  היריבות היוותה כר פורה למחלוקת בסוגית מיקום מטה התאחדות הכדורגל. אתיופיה חששה מהקמתו דווקא אצל יריבתה הפוליטית מצפון, מצרים. לבסוף, תמיכת סודאן במצרים הכריעה. מושב ההתאחדות האפריקאית נקבע בקהיר.

לאחר יישוב סכסוך זה, ולמרות ההבדלים האידיאולוגיים בין המשטרים, יכלו מצרים, סודאן ואתיופיה לאחד כוחות במאבקם העיקרי – שלטון האפרטהייד הלבן בדרום אפריקה. נציגי שלוש המדינות דרשו מהנציג הדרום אפריקאי ׁ(הלבן כמובן) ב-CAF לשלוח לתחרות נבחרת מעורבת מבחינה גזעית, אלא שהשלטון בפרטוריה אסר על התאחדות הכדורגל הדרום אפריקאית (SAFA) לפעול למען שילוב של שחורים והודים בהתאחדות הלבנה. עקב כך, החליטו שלוש המדינות פה אחד על סילוק דרום אפריקה מהטורניר.

הכניסה למוזיאון האפרטהייד בסוואטו, יוהנסבורג, נועדה להמחיש למבקרים את השפעות המשטר הגזעני

 

פרופ' פיטר אלגי, חוקר אפריקה מאוניברסיטת מישיגן סטייט ומחבר הספר African Soccerscapes: How a Continent Changed the World’s Game , כותב כי "הרשמים מהדיון שנערך בדרום אפריקה בנושא שילוב לא-לבנים בנבחרת נשרפו, כך שאין הוכחה כתובה לכך. דרום אפריקה מצידה טענה כי משבר תעלת סואץ והתחייבויות קודמות של הנבחרת לשחק באירופה מנעו את השתתפותה בטורניר". הסברים אלו לא סיפקו את מצרים, אתיופיה וסודאן אשר החליטו למנוע את השתתפות דרום אפריקה בטורניר בשל אי-רצונה לשלוח נבחרת מעורבת.

בהגרלת המשחקים נקבע כי סודאן המארחת תשחק מול מצרים ואתיופיה מול דרום אפריקה. אתיופיה העפילה אוטומטית לגמר, אבל מצרים, לאחר שניצחה את סודאן 1-2, הייתה גדולה עליה. ניצחון 0-4 הבטיח ל"פרעונים" את הזכייה הראשונה בגביע אפריקה. שנתיים לאחר מכן, בגביע אפריקה לאומות 1959, שנערך במצרים, דרום אפריקה עדיין הייתה מורחקת. הטורניר המשולש התנהל הפעם בצורת ליגה, ומצרים חגגה זכייה שנייה ברציפות.

*

בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים יצאו מדינות רבות באפריקה לעצמאות והצטרפו מיד לארגונים על-מדינתיים, בהם התאחדות הכדורגל האפריקאית. למרות הבדלים אתניים, תרבותיים ואידיאולוגיים, רובן התאחדו סביב המאבק בדרום אפריקה הגזענית ודרשו כי לא-לבנים ישולבו בנבחרת הכדורגל הדרום אפריקאית הלבנה.

בתגובה, כתב שר הפנים של דרום אפריקה יוהאנס דה-קלרק (בנו, פ.ו דה-קלרק, היה לימים לנשיא דרום אפריקה שביטל את משטר האפרטהייד ושחרר את נלסון מנדלה ממעצרו) להתאחדות הכדורגל של אפריקה, כי "הממשלה לא תתמוך בפעילויות ספורטיביות של לא-לבנים, אשר מנוגדות לנוהג של המדינה בהפרדה שבין שחורים ללבנים, בכל תחום שהוא".

רומא, 1960: בדרך להשעיית דרא"פ

עמדה נחרצת זו מצד דרום אפריקה, אל מול ההתאחדות הפאן-אפריקנית, עמדה לדיון בוועידת פיפ"א ברומא ב-1960. בתמיכת מדינות קומוניסטיות ואסיאתיות אימצה פיפ"א סעיף לחוקתה, שקובע כי "על התאחדות לאומית להיות פתוחה לפעילות כדורגל של כל אדם במדינה, ללא קשר לגזעו, דתו או השתייכותו הפוליטית".

להתאחדות הדרום אפריקאית ניתנה שנה לשנות את מדיניותה הגזענית בהתאם לסעיף זה. בספטמבר 1961, שנה לאחר מכן, השעתה פיפ"א את דרום אפריקה, לאחר שזו לא שינתה דבר.

היבחרו של סר סטנלי רוס האנגלי לנשיאות פיפ"א בהמשך השנה פגעה במאבק בגזענות. הנשיא החדש היה בעל סימפטיה רבה ללבנים הדרום אפריקאים, וב-1963 ביטל את ההשעיה. במסקנותיו מביקור שערך במדינה כתב כי "אין בדרום אפריקה אפליה מכוונת מצד התאחדות הכדורגל הדרום אפריקאית" – החלטה שהסעירה את התאחדות הכדורגל האפריקאית.

טוקיו, 1964: נצחון האחדות האפריקאית

לנוכח עמדתו של רוס, מאבק התאחדות הכדורגל האפריקאית עלה מדרגה, וכלל תמיכה מצד מדינות נוספות, לצד שיתוף פעולה עם ארגונים דרום אפריקאים שהתנגדו לאפרטהייד ותמכו בחרם ספורטיבי.

בוועידת טוקיו ב-1964 נשא  המאבק פרי, עת התקבלה מחדש ההחלטה להשעות את דרום אפריקה. "האחדות האפריקאית ניצחה באותו יום", קובע אלגי בספרו, "פיפ"א הכירה בכוח הפוליטי הגובר של אפריקה".

החרם הבינלאומי צבר תאוצה גם בתחומי ספורט אחרים (כמו החרם האולימפי החל מ-1964) ואילו הכוח הגובר של מדינות אפריקה בפיפ"א בא לביטוי פעם נוספת בבחירות שנערכו לנשיאות הארגון ב-1974: סטנלי רוס התמודד לכהונה נוספית, שואף לבטל את החרם על דרום אפריקה, בעוד יריבו, ז'ואאו הבלאנז' הברזילאי, קיבל הבטחה מהנציג האתיופי בעל ההשפעה, טסמה, כי מדינות אפריקה יצביעו לו במידה שיבטיח להשאיר את החרם על כנו. הבלאנז' לא היסס, בחר לגנות את שלטון האפרטהייד וניצח בבחירות – אשר השאירו אותו בתפקיד במשך יותר מעשרים שנה.

 

Rainbow Nation

סיום שלטון האפרטהייד בשנות התשעים סימן גם את סוף החרם הספורטיבי על דרום אפריקה. שחרורו של נלסון מנדלה מהכלא ב-1991 הביא להחזרת דרום אפריקה לפיפ"א ולהתאחדות האפריקאית. ב-1994 דרום אפריקה כולה יצאה לממש את זכותה הדמוקרטית ובבחירות לנשיאות זכה מנדלה.

בעזרת המשרד לאיחוד לאומי פנה מנדלה לספורט, ובפרט לכדורגל, בכדי לבסס תחושת אחדות לאומית. הוא שאף לממש את חזון ה-"Rainbow Nation" של הארכיבישוף דזמונד טוטו, שהאמין כי "דרום אפריקה שייכת לכל מי שחי בה, שחור או לבן".

לאור בעיות כלכליות של קניה בהתמודדות על אירוח 16 הנבחרות בגביע אפריקה לאומות ב-1996, נבחרה דרום אפריקה על ידי התאחדות הכדורגל האפריקאית להחליף את קניה. ה"בפאנה בפאנה" ("הבחורים" בשפת הזולו) הציגו לראשונה בטורניר נבחרת רב-גזעית, ולמרות שהוגרלו לבית קשה עם מצרים וקמרון העפילו מהמקום הראשון והמשיכו עד הגמר, שם ניצחו 0-2 את תוניסיה וזכו לראשונה בגביע אפריקה.

"השערים הובקעו על ידי מארק וויליאמס", מתאר החוקר אנדרו גסט בכתבה מרתקת אודות הטורניר, "אשר הוגדר במהלך תקופת האפרטהייד בתור 'צבעוני', בהיותו בן תערובת". המאבק של התאחדות הכדורגל האפריקאית לביטול האפרטהייד, שתורגם להחלטות החשובות שהתקבלו בועידות ברן, ליסבון, רומא וטוקיו, התווסף למאבק העולמי בדרום אפריקה הגזענית. הודות לו זכינו לראות שינוי ספורטיבי ומדיני אמיתי ששינה את העולם.

יהיה מעניין:

אי-הוודאות המדינית בלוב, שנבחרה  במקור לארח את משחקי גביע אפריקה לאומות בשנת 2013, הביאה השנה את התאחדות הכדורגל האפריקאית לפנות שוב לדרום אפריקה, כדי שזו תארח את המשחקים. בתור המדינה בעלת תשתית הכדורגל המפותחת ביותר ביבשת – יחד עם הניסיון המוצלח מאירוח המונדיאל ב-2010 והידיעה כי תעפיל באופן אוטומטי לטורניר – הסכימה דרום אפריקה להצעה.

הנבחרת הדרום אפריקאית שתעלה לכר הדשא אמנם תמשיך לתת השראה לרבים ברחבי העולם, אך  גם תייצג מדינה שהפערים הכלכליים והבעיות החברתיות בה ממשיכים לנכוח בה גם במאה ה-21. על כך מומלץ לקרוא בספרו של ד"ר אלון ליאל, לשעבר שגריר ישראל בדרום אפריקה, אשר מתאר בעיות אלה על רקע המסע שערך במדינה במהלך המונדיאל.

ניצחון אתיופיה במוקדמות על סודאן הבטיח כי שתיים מתוך ארבע המייסדות ישתתפו בגביע (מצרים הודחה בשלב הראשון של המוקדמות), ולמרבה ההפתעה, מדובר בפעם הראשונה שאתיופיה ודרום אפריקה ישתתפו באותו הטורניר.

כדי לדעת האם 57 שנים לאחר שנמנע המפגש בין השתיים, בשל החרם על דרום אפריקה, הן סוף סוף ישחקו זו מול זו, היכנסו לערוץ היוטיוב שפתחה התאחדות הכדורגל האפריקאית, שם תועבר ההגרלה בשידור חי (יום רביעי, 15:30).

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לקריאה נוספת של חדשות ודעות אודות אפריקה – אפריכאן.

 

יומן האליפות של הג'איינטס - זה לא רק אברהמי
פוסט סיכום עונה

17 Comments

דן 23 באוקטובר 2012

כתבה יפה וברמה,
זה תמיד מעלה גיכוח שבזמן שהמדינות דיכאו את התושבים שלהם באש חיה וטבחו באזרחים נציגיהם מוצאים זמן להיות "מוסריים" כלפי חוץ.
כמובן שהנידוי של דרום אפריקה היה חיובי אבל הצביעות חוגגת.

MG 23 באוקטובר 2012

מעניין מאד.
מעניין גם אם מדינת ישראל היתה מקבלת החלטה שכל (אבל ממש כל) השחקנים צריכים לשרת בצבא, האם היו רואים החלטה זו (בין אם על רקע גזעני ובין אם לאו) מקרה המצדיק השהיית ישראל ממשחקים בינ"ל.

בני תבורי 23 באוקטובר 2012

פוסט מצוין וחשוב. מאכזב מאוד לדעת כי דרום אפריקה דורכת במקום, במקרה הטוב, בכל הנוגע לחיי היומיום במדינה. את הגזענות החליפו הרוע והרצחנות.

אמיר ברמן 23 באוקטובר 2012

פוסט מרתק יואב. מעניין לאן תגיע יבשת אפריקה בשני העשורים הבאים עם התרחבות מעמד הביניים ביבשת ועם כניסת כספים גדולים מהמזרח.
דרך אגב, מעניין שבשנות החמישים והשישים מדינת ישראל לקחה דווקא את הצד של משקט האפרדטייד בדרום אפריקה.

דורפן 23 באוקטובר 2012

מעניין???? סתם מחפיר

יואב דובינסקי 24 באוקטובר 2012

נדמה לי שיש איזה סיפור על נבחרת האיגרוף של ישראל שהתחרתה נגד דרום אפריקה בתחילת שנות ה-70 למרות החרם הספורטיבי הבינלאומי

אסף THE KOP 24 באוקטובר 2012

דורפן, אתה קצת מחמיר בביקורת.

אל תשכח שישראל הייתה מבקרת חריפה של האפרטהייד בשנות ה-50 וה-60 ומנגד יצרה קשרים דיפלומטים חמים עם מדינות אפריקה השחורות. מה שישראל קיבלה הייתה כמובן יריקה עסיסית בפרצוף, כאשר אותן מדינות ממש נכנעו לחרם הנפט של העולם הערבי בשנות ה-70 ועל ניתקו את קשריהן עם ישראל.

ישראל שנשארה ללא קשרים באפריקה "כמעט ונדחפה" לקשר עם דרום אפריקה.

זאת ועוד, היחסים הדיפלומטיים של ישראל עם דרום אפריקה בשנות ה-70 היו קריטים להתפתחות הגרעינית של ישראל.

אז נכון, ישראל עשתה עסקים עם משטר חשוך, אבל מה לעשות ? מותר שגם לנו יהיו אינטרסים. זה לא ששאר השכנות שלנו במזרח התיכון או שאר המדינות לצורך העניין נוהגות למקם את ערכי השוויון והחופש לפני האינטרסים המדיניים/ביטחוניים שלהן.

יואב דובינסקי 23 באוקטובר 2012

יואב דובינסקי – אכן פוסט משובח. רק חשוב לי להדגיש שאת הפוסט הזה כתב אחי איתמר דובינסקי.

איציק 23 באוקטובר 2012

יופי של פוסט,
אולי ביטול האפרטהייד היה אחד ההישגים הגדולים של יבשת אפריקה, אך הבעיות שם הם הרבה מעבר לכך, והעולם שותק. מעניין האם העולם ינסה שוב להתערב באפריקה, אך הפעם לא כדי לכבוש אותה, כי אם כדי לשחרר אותו. משום מה נראה שלשחרר את אפריקה לא מעניין אף אחד, פרט להצהרות של לצאת ידי חובה. כמובן במושג לשחרר הכוונה היא טיפול ברצח עם, פיראטיות, רעב, התעללות בנשים וילדים, מגפות ועוד. אפריקה לא מסוגלת לטפל בזה בעצמה.

אסף THE KOP 23 באוקטובר 2012

איציק, אם חלילה מדינות המערב יתערבו שם צבאית, והרי אין דרך אחרת לנקות את המקום, מה שיקרה זה שאחרי שהם יורידו את הרודן, הם יהפכו בעצמם למטרה. זה קרה בעירק, זה קורה באפגניסטן.

אין קסמים – אי אפשר לשווק ערכי שוויון, שלום ואחווה למי שלא חפץ בכך.

לא נעים להגיד, אבל לפעמים צריכים לירצח בינם לבין עצמם בכדי להגיע למסקנה שאולי עדיף להם לחיות בשלום עם שכניהם.

איציק 23 באוקטובר 2012

אסף,
אתה ידע מה, יש משהו בדבריך, אבל אם על כל הצהרה נגד ישראל באום, היתה הצהרה בעד מה שצריך להיות באפריקה, רק כדי לעלות מודעות, רק למראית עין, היתי יכול לחשוב מילא.
העולם לא יכול להיכנס, להפיל שלטון ולעשות מה בא לו, אבל הוא כן יכול במסגרת האום להכניס כוחות שידאגו לטיפול בילדים וברעב. עושים זאת אבל פחות או יותר כמו יוניפיל בלבנון, כלומר, מתחבאים כל פעם שאפשר במקום לבצע את המנדט שניתן להם. אין לי פיתרון קסם, ואני לא מדינאי, אבל בפרספקטיבה של זמן, יש שם אסון בלתי רגיל, והעולם ברובו שותק.

אסף THE KOP 24 באוקטובר 2012

איציק, לדעתי הבעיה האחרת.

באו"ם, שמרבית המדינות החברות בו הינן מגוש המדינות הבלתי מזדהות מעדיפים להשתלח במדינות ארות, ובראשן ישראל, על מנת להסיט את תשומת הלב ממה שמתחולל בחצר שלהן. המדינות האפריקאיות, הדרום-אמריקאיות וחלק ממדינות אסיה, יצביעו אוטומטית נגד ישראל, העיקר שחלילה לא יתעסקו בהפרת זכויות אדם ודיכוי שמתחולל אצלן.

וכך, מתעסקים ומגנים יום ולילה את ישראל. מוקיעים אותה כ"פושעת מלחמה" בשעה שמאות נרצחים מדי יום בעימותיים פנימיים במדינות אחרות, משקרים על "רעב" בעזה בזמן שאלפים גוועים באפריקה, מדברים על "פליטים" (פלסטינאיים ולאחרונה מסתנני עבודה לישראל) בשעה שעשרות אלפים עלולים להירצח באפריקה, בעירק, בסוריה וכו' אם רק יעזו לחצות את הגבול וכן הלאה וכן הלאה.

אין מה לצפות מהאום, מדובר בארגון רקוב שחי מכסף אמריקאי ולא מתבייש לנשוך את היד שמאכילה אותו.

Zak 23 באוקטובר 2012

קריאה מעניינת, תודה!

מישהו 23 באוקטובר 2012

טוב מאד!

יואב דובינסקי 24 באוקטובר 2012

הגרלת המשחקים לא זימנה מפגש בין דרום אפריקה לאתיופיה בשלב הבתים. משחק הפתיחה יהיה בין חוף השנהב לקייפ ורדה. להלן ההגרלה:
בית א': דרום אפריקה, אנגולה, מרוקו, קייפ ורדה
בית ב': גאנה, מאלי, ניג'ר וקונגו
בית ג': זמביה, ניגריה, בוקינה פאסו, אתיופיה
בית ד': חוף השנהב, אלג'יריה, טוגו, טוניסיה

יואב דובינסקי 24 באוקטובר 2012

כמובן שמשחק הפתיחה יהיה בין דרום אפריקה לקייפ ורדה

Comments closed