ה-Legacy של ורשביאק: קיטוב בספורט הישראלי

המילה הכי פופולרית בשנים האחרונות בהקשרים אולימפיים היא Legacy – מורשת, מורשה או נחלה. ה-Legacy שצביקה ורשביאק משאיר אחריו אחרי 16 שנים כיו"ר הוועד האולימפי זה תוהו ובוהו ארגוני בספורט הישראלי, חיכוכים בלתי נגמרים וחוסר שיתוף פעולה בין ארגוני הספורט הגדולים במדינה: מנהל הספורט, הטוטו והוועד האולימפי (וההתאחדות לכדורגל).

באמצע שנות ה-80, לאחר אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הוחלט שלא מספיק שישראל תשתתף באולימפיאדות אלא גם רוצים תוצאות. לכן, בשיתוף פעולה בין הממשלה לגופי הספורט ובהתייעצות עם מומחים מחו"ל, הוקמה במכון וינגייט היחידה לספורט הישגי והוחלט לעבוד בתכנית מסודרת ולהתמקד במקצועות בהם יש לישראל יתרונות יחסיים – מקצועות הקרב ומקצועות הים. התוצאה היתה שבסיאול 1988 ישראל פספסה מדליה ראשונה בשייט בגלל יום כיפור ובין ברצלונה 1992 לבייג'ין 2008 עמד לפחות ספורטאי ישראלי אחד על הפודיום, כולל מדליית הזהב של גל פרידמן באתונה. רצף שנשבר הקיץ בלונדון.

כלומר, כשגופי הספורט בישראל מחליטים שהם עובדים ביחד, אפשר להגיע לתוצאות טובות ולבנות משהו נכון. בטח כשמתייעצים עם מומחים מחו"ל.

המצב היום שונה. ורשביאק נבחר לראשות הוועד האולימפי ב-1996, לפני אולימפיאדת אטלנטה ואחרי התפרקות ההתאחדות לספורט. תחת ורשביאק הפך הוועד האולימפי לארגון הגג של הספורט הישראלי.

ורשביאק איש ריכוזי, שנהנה ממעמד יציב וחזק במרכז מכבי, השולט ביד רמה בוועד האולימפי. לזכותו ייאמר שהספורטאים האולימפיים כיום נהנים ממעטפת מקצועית ורפואית, ממלגות תמיכה ומענקים שלא חלמו עליהם כשנכנס לתפקיד. לחובתו, במשך 16 שנים הוא עדיין לא הצליח להגדיר את גבולות הגזרה של הוועד האולימפי, הנציח את העסקנות במרכזי הספורט, יצר קיטוב בין גופי הספורט השונים ולא מפסיק לנסות לאכול את הבורקס ולהשאיר אותו שלם.

מצד אחד הוועד האולימפי הוא ארגון הגג של הספורט ומנגד הוא טוען שהאחריות לספורטאים היא של האיגודים והאגודות והוועד האולימפי מוגבל בהשפעתו. מצד אחד הוא בונה על תמיכות להכנות אולימפיות של הממשלה ומנגד בכל פעם שמנהל הספורט רוצה לבדוק לאן הולך הכסף או מביע ביקורת על התנהלות הוועד האולימפי או אחד האיגודים, מייד מונף הדגל "אם נתלונן על התערבות, יזרקו אותנו מהתנועה האולימפית". גם אבי לוזון בהתאחדות לכדורגל למד לנופף בדגל הזה. מנהל הספורט משתמש במועצה להסדר ההימורים בספורט כדי לאיים על הוועד האולימפי וההתאחדות לכדורגל שלא יקבלו כספים מהטוטו. רק שבטוטו מפחדים מרפורמות שמנהל הספורט יוזם, כך שכרגע כל אחד מגופי הספורט הללו מושך לכיוון אחר.

כדי למנוע מצב בו גופי הספורט מתפזרים, ברוב מדינות אירופה יש גוף ריכוזי עם תפיסה מערכתית שדואג לפיתוח הספורט העממי, המתקנים ואגודות הספורט, שם צומחים הכישרונות לספורט התחרותי. לאורך כל הקדנציה שלו כראש מנהל הספורט, ד"ר אורי שפר מנסה להקים את "המועצה הלאומית לספורט" כדי להתמודד עם המצב העגום שקיים בישראל. רק שהמשמעות של מועצה כזו היא פגיעה בכוח ובסמכויות שיש לכל אחד מהגופים האחרים. בטוטו מפחדים שהמועצה הלאומית בספורט תיקח מהם את הסמכות להכריע כיצד יושקעו הכספים המגויסים דרך ההימורים, מי יקבלו וכמה ואיזה מתקנים ייבנו. בוועד האולימפי ובאיגודי הספורט מפחדים שהמועצה הלאומית בספורט תעקר את הכח הפוליטי של המרכזים ומייד מאיימים שיתלוננו על התערבות ממשלתית. אין ממשל שרוצה לשנות את המנגנון שמינה אותו.

ורשביאק הפך לסמל לעסקנות פוליטית בספורט, אבל מינויים והדחות היו לפניו ויהיו גם אחריו. ורשביאק הוא תוצר של השיטה המעוותת שעליה נבנה הספורט הישראלי ותרם רבות להנצחתה גם עבור יורשו, בין אם יהיה זה אריה זייף, יגאל כרמי או כל עסקן אחר. כל עוד שלטון מרכזי הספורט ימשיך להכתיב את התנהלות הספורט הישראלי, יימשכו משחקי הכבוד והכוח בין ארגוני הספורט הגדולים במדינה, הספורט הישראלי ימשיך ללכת אחורה בעוד כל העולם מתקדם.

***

לדעתי, עד שלא יפורקו מרכזי הספורט מכוחם הפוליטי לא באמת משנה מי יעמדו בראש, כי במילא המרכזים הם שיכתיבו את ההתנהלות. אבל כל עוד ממשיכים בשיטה הנוכחית, כדי לגשר על הפערים ולאחד את הכוחות, צריך שבראש הוועד האולימפי תהיה דמות מקובלת ומוערכת על כל עולם הספורט – דמות פתוחה ועניינית, כזו שספורטאים יסתכלו עליה בהערצה, שגופים כלכליים ירצו לשתף איתה פעולה, שעיתונאים יכבדו, דמות שגדלה בספורט אבל יצאה לעולם העסקי, כזו שארגוני הספורט הגדולים ירצו לעבוד איתה ושטובת הספורט חשובה לה יותר מהכיסא עצמו. קוראים לה יעל ארד.

חוזר מהכפור לתוך הקור. סיכום המחזור ה-17
הפוך גוטה הפוך

12 Comments

איציק 9 בינואר 2013

ורשביאק הוא עסקן שרק העסקנות בראש מעייניו. שלושת הסיבות שהוא ציין כסיבות לפרישתו הינן מבישות וכך גם פני הוועד.
הוועד האולימפי לא צריך לתת תנאים טובים לספורטאים (הוא כן אבל זה לא מספיק), הוא צריך לתת תנאים לקבוצה פוטנציאלית שממנה יצמחו ספורטאים אולימפיים או ספורטאים עתידים, גם אם זה כרוך בסיכון שחלק מהם לא יצליח. כאשר יש ספורטאי אחד בטיפוח אז יש לו יתרון מובנה, לפעמים ליותר מאולימפיאדה אחת. צריך שהיהיו 3-4 ספורטאים שיקבלו מימון ותמיכה ושיתמודדו בתנאים שווים כל הזמן עד לרגע ההחלטה. מרגע שמשהו נבחר, הוא יקבל יחס עודף בלי לזרוק את השאר, כיוון שיצטרכו אותם שוב לאחר האולימפיאדה. חשיבה מערכתית לא כלולה בוכוח על בורקס או רבע עוף וכך זה נראה.
כמובן יש עוד, אבל נסתפק בזה הפעם.

יואב דובינסקי 9 בינואר 2013

איציק, הרבה מהביקורת על ורשביאק לא מוצדקת. ורשביאק לא אשם שבישראל רק כאחוז אחד מהאוכלוסיה רשום במרכזי ספורט בעוד שבאירופה האחוזים נעים בין 18 ל-50 אחוזים מהאוכלוסייה. ורשביאק לא אשם שרישום לאגודות ספורט ולחוגים עולה בישראל 3,500 שקלים לשנה בעוד באירופה 50 יורו לשנה. העובדה שממוצע קבוצות הכדורגל ל-7 מיליון תושבים הוא בערך פי עשר מישראל, גם לא באשמת ורשביאק. הבדיחה שנקראת שיעורי חינוך גופני וספורט במערכת החינוך גם לא באחרויותו. ככה שבאמת מספר הספורטאים שהוועד האולימפי הישראלי יכול לעבוד איתם מצומצם מאוד. כמו שהם אומרים, מחפשים ספורטאים בפינצטות.
יש ביקורת מוצדקת סביב הקריטריון הישראלי שמנע מקלע חץ וקשת להתחרות בלונדון למרות שעמד בקריטריון הבינלאומי. ו-ורשביאק בעצמו הודה שכשיש תחרות על מקום אחד בסגל, כמו בין שחר לצוברי, צריך להכריע הרבה קודם כדי שהספורטאי לא יגיע תשוש לאולימפיאדה.

איציק 9 בינואר 2013

יואב,
לא האשמתי אותו בכול הקשור לפסקה הראשונה שלך. הטענה שלי לכול הנושא האולימפי מתוך המבחר שיש. אפשר גם ממבחר זה למצוא יותר ג'ודאים (אולי ג'ודוקאים או ג'דאים) יותר גולשים, יותר סייפים, גם אם הם לא בטופ שבטופ, אבל מהווים פוטנציאל, ולהשקיע בכולם לאורך זמן של נניח 3.5 שנים, כדי שלא יהיה ברור תמיד מי זוכה. הרי ברגע שאחד מקבל תנאים וכול השאר לא, אז גם יש להם פחות מוטיבציה, ופחות תנאים ואפס (בקרוב) סיכוים. זה גם הופך את הנבחר לפחות דרוך (וכן, האולימפיאדה עצמה והקריטריון האולימפי הם תמריץ מספיק). בצרפת אלן ברנארד הגיע לאולימפיאדה כמחליף בשליחים. זה לא קסם, זה גם תשתית מועדונים אבל גם כיוון שבסגל ההכנה לאולימפיאדה יש הרבה יותר מתמודדים ממה שיסעו. את זה צריך לספק גם הועד האולימפי.
התנאים לפרישתו: גיל, חוסר תלונת ספורטאים אולימפים, מחליף ראוי הזוים.
1. האם זו מליכה שבה המלך מפנה את מקומו כשהוא מת או מחליט להעביר את השרביט. אחד התנאים הבסיסים לשיפור, זו השונות בדעות ובגישות. אין דרך אחת נכונה וזהו. זו הסיבה שבמקומות אקדמיים מסודרים, בעלי התפקיד מתחלפים, באם ירצו ובאם לא.
2. אז 30 ספורטאים לא מתלוננים, אבל יש עוד עשרות שהוא לא סופר אותם. מזה הטיעון הזה. ואם היה אחד מתלונן, אז הוא היה יושב עוד 4 שנים?
3. בית קברות מלא אנשים שאין להם תחליף, וכך גם לורשביאק יש והיה תחליף בכול רגע נתון (ואני מאחל לו שנים רבות של בריאות, רק שהתחליף היה צריך לבוא קודם).
האיש מלא בשיגעון גדלות וקטנות רוח, וזו הבעייה העיקרית שלו.

יוני 9 בינואר 2013

ורשביאק עשה תואר דוקטור בעסקנות אל תשכח את פרשת הסיליקון והחשד לשחיתות להטיית מכרז שהיה דירקטור במועצת ההימורים.
לדעתי אין לציבור מספיק מידע לגבי מה שנעשה שם בתוך הוועד האולימפי ואיך החלטות מתקבלות דווקא לתקשורת יש חלק חשוב וגדול בחשיפה של אדם כמוני שלא מעורה בפרטים לגבי מה שקורה שם ועד כמה זה תקין.
העובדה שורשביאק מניף את דגל איסור ההתערבות בכל פעם זה כבר אומר שיש שם משהו לא תקין אותו דבר אצל לוזון.
כאן התפקיד של התקשורת להביא לציבור את האמת נטולת האינטרס.

יואב דובינסקי 9 בינואר 2013

יוני, הנקודות שלך על פרשת תנובה ועל האצטדיון בנס ציונה במקום. ורשביאק לא טיפש, להפך, הוא מנופף במסמך של מס הכנסה שמשבח את ההתנהלות הכספית של הוועד האולימפי. אין שחיתות במובן של גניבת כספי ציבור לכיס הפרטי. זה לא קיים. אפשר לבקר על נסיעות לכנסים בחו"ל ולשאול האם זה מוצדק או לא.
הריקבון נמצא במרכזי הספורט, מכבי, הפועל, בית"ר ואליצור. בגלל שהעסקנים האלה יושבים בכמה וועדות שונות בספורט הישראלי, בגלל שהאינטרסים במינויים ובהצבעות אלה אינטרסים של מרכזי הספורט, אז הספורט הישראלי שבוי בפוליטיקה הפנימית הזאת של מינויים והדחות והצבעות עפ"י אינטרסים שלא נותנים לספורט לצמוח.
למה שי שני הודח מתפקידו כיו"ר איגוד הכדורסל? האם היתה סיבה להדיח אותו ולמנות את קופל לתפקיד, בזמן שקופל היה יו"ר מנהלת הליגה? למה מכבי, בתמיכתם של ורשביאק ומזרחי, פתאום עברה לתמוך בקופל והפילו את שי שני? זאת הפוליטיקה של המרכזים.

איציק 9 בינואר 2013

יואב,
את שני היה צריך להדיח. הוא עסקן כמו זה שהחליף אותו ולא עשה כלום לקידום הכדורסל. הבעייה היא לא בהדחה עצמה כי אם בדרך ובמי.
בנוגע לורשאויאק אתה חוזר לגבות אותו כמו שקיבל גיבוי בתגובה אלי. אולי הוא לא שם כלום בכיס הפרטי, אך ההתנהלות לא היתה עובר שום אסא כשר וקוד אתי מינימאלי. אנשים יותר מיד נתפסים לחוק, אך יש גם אתיקה, שהיא הרבה מעבר וברוב המקרים הרבה יותר חשובה. בזה הוא כשל וכול הועד איתו.
הכישלון הנוסף הוא בקידום הספורט, ואל תספר לי על מרכזים. שהוא מתפקידו וכוחו ירים את הדגל וינסה למשוך את המרכזים אחריו. הוא אפיל לא חשב על זה. אפשר לספר שהמרכזים הם אם כל רע, אבל כול עוד הם נמצאים צריך גם מהעז הזה לנסות ולהוציא חלב. אולי חלב לא יצא, אבל משהו. הוא לא ניסה כלום.

יואב דובינסקי 10 בינואר 2013

איציק, אתה צודק לגבי שני ולגבי ירמי אולמרט ולגבי כל מינוי אחר. ההדחה של שני היתה דוגמא לפוליטיקה של מרכזים. כמובן שגם המינוי שלו.
וכמובן שאתה צודק שתפקיד הוועד האולימפי בכל מדינה הוא בקידום הספורט, וגם פה ורשביאק רשם הישגים בינוניים מאוד.
לזכותו כן ייאמר שבתקופתו כיו"ר הוועד האולימפי ספורטאים אולימפיים השיגו כמות גדולה יותר של מדליות באליפויות אירופה ואליפויות עולם וזה כשישראל מתחרה באירופה התחרותית ולא באסיה או אוקיאניה. זה לא אומר שיש תשתית ספורט טובה בארץ, אבל זה לא משהו להתעלם ממנו.

razman 10 בינואר 2013

להזכירכם יעל ארד שיתפה פעולה עם אדון וורשביאק כנציגת הספורטאים והצביעה כנגד דעתם בבחירות לוועד האולימפי. תיזהרו במה שאתם מייחלים לו . היא לא מתאימה ולא ראויה ובנוסף לזה פעם אחת ולתמיד אורן סמדגה הוא המדליסט הראשון של ישראל

יואב דובינסקי 10 בינואר 2013

לכן אני אומר שכל עוד הכוח נמצא אצל המרכזים, מי שיעמוד בראש עדיין יצטרך לפעול עפ"י אינטרסים שלהם. אני מאוד מקווה לראות את יעל ארד בראש הוועד האולימפי, בין אם שתיכנס לתפקיד כחלק מרוטציה לפני ריו או בין אם בבחירות הבאות. יהודה מעיין כמובן שראוי, אבל הוא במרכז הלא נכון. אני גם מבין ששמו של זאב בילסקי נזרק כמועמד של הפועל שעשוי לקבל את תמיכת מכבי.

matipool 10 בינואר 2013

רזמן – נא הסבר לזה שאורן סמדג'ה הוא המדליסט הראשון של ישראל ( אין ספק שהדרך שלו למדליה הייתה מרשימה פי כמה מזו של ארד ( איפונים מרהיבים לעומת קרבות חפירה משעממים ), אבל מה לעשות שמישהו החליט בלו"ז שהתחרות של ארד תהיה יום לפני סמדג'ה ) .
חוץ מזה , כמו שכתב דובינסקי – המדלייה הראשונה הייתה צריכה להיות כבר בסיאול לולא יום כיפור .

איציק 10 בינואר 2013

רזמן צודק בשני מובנים:
1. סמדג'ה קובל ארד :-)
2. הוא היה מדליסט ראשון, היא היתה מדליסטית (לא נחשב). חוץ מזה, היא קיבלה כסף, הוא קיבל מדליה.
3. הוא טועה.

יוני 10 בינואר 2013

זה בדיוק מה שדיברתי עליו באתר אחר עם כתבה בנושא המרכזים זאת הבעיה המרכזית כיום אין טעם בהם.
לא הכוונה שלי הייתה שהוא העלים כספים אבל הנהנתנות שלו לא ראויה למחזיק בתפקיד ציבורי.
הכוח שיש במרכזים פשוט הופכת את הספורט לשדה פוליטי שבו יש עדיפות לקומבינטורים ולא לעשייה אמיתית.
הייתי רוצה לראות לחץ מתון אבל ממושך באמצעות קמפיין תקשורתי יכול אולי לשנות דברים.
כמובן שיש לשקול את האפשרות שאולי שווה שיעיפו אותנו מהאולימפיאדה והכדורגל לכמה שנים כדי לפתור את הבעיה לתמיד באמצעות התערבות באמצעות חקיקה.

Comments closed