יורו 2020 – הזדמנות למלחמה בגזענות ולמינוף דו קיום

ישראל צריכה למנף את ההצעה של טדי דרך מלחמה בגזענות. התעלמות מהמצב הפוליטי, תקשה על זכייה באירוח

צילום: ווליסון אלפונסו CC Lisence

אופ"א הכריזה היום על 32 המדינות שיתמודדו על 13 חבילות האירוח למשחקי יורו 2020 שייערכו ברחבי היבשת. באפריל יצטרכו כל המועמדות להגיש באופן רשמי את חבילת המועמדות לאירוח ובספטמבר הבא ייקבעו המארחות. צריך להדגיש שמדינות שיזכו בחבילות אירוח לא יעפילו לטורניר אוטומטית.

בגלל עניינים בירוקרטיים מטופשים באופ"א, האצטדיון החדש בחיפה שעדיין לא הושלם לא הוגש בביד הישראלי (מה זה משנה עבור טורניר שייערך בעוד שבע שנים אם האצטדיון יהיה פעיל עכשיו, במרץ או בספטמבר הבא?) אלא רק טדי המשופץ נבחר כאצטדיון בו ישראל תנסה לארח חבילת משחקים. ישראל מתמודדת על אחת משתי חבילות המשחקים לאצטדיונים של 30,000 מקומות, בעוד יתר האצטדיונים מחויבים לקיבולת של 50,000 או 60,000 לשלבי הגמר.

אני חושב שלאצטדיון רמת גן היה יותר סיכוי להיבחר. איני יודע מדוע ההתאחדות לא בחרה בו, אבל אם אחת הסיבות היא שהגיע הזמן להיפרד מהאצטדיון הזה אחת ולתמיד, עם או בלי היורו, הרווח יהיה של כולנו.

הביד צריך לשחק על היתרונות היחסיים של ירושלים. ההצלחה באירוח אליפות אירופה עד גיל 21, הניסיון באירוח משחקי המכביה בקיץ האחרון בירושלים, ההיסטוריה של ירושלים והגודל של ישראל שמתאים מאוד לטיול כוכב אטרקטיבי של עשרה ימים.

יחד עם זאת, הבחירה בירושלים היא בחירה פוליטית ולביד הישראלי אסור להתעלם מזה אלא צריך להפוך את הביקורת הזו מחולשה ליתרון. כלומר, להראות את השינוי שחל באוהדי מכבי תל אביב ביחס לגזענות, להראות כמה קשה המאבק למיגור הגזענות בטדי (איציק קורנפיין טוען שלה פמיליה ניצחו) ולהדגיש שקבלת אירוח המשחקים יוביל את ההתאחדות למאבק בלתי מתפשר באלימות, בהסתה ובגזענות בספורט הישראלי בכלל ובירושלים בפרט. כשכל זה מגובה בסקרים על רצון התושבים בארץ לארח משחקים בישראל ולמגר את האלימות מהספורט.

הסיכויים של ישראל לא גדולים במיוחד, בעיקר בגלל המצב הביטחוני. בישראל נוטים לזלזל בדאגה שמביעים ראשי הוועד האולימפי וראשי פיפ"א מהפגיעה בחופש התנועה של ספורטאים פלשתינאים, אבל כאן זה עשוי להיות בעוכרי ההצעה הישראלית.

אם המלחמה בגזענות תעמוד בחזית ההצעה הישראלית, לא מהפה ולחוץ כפי שקרה בעונה החולפת, אלא עם תכנית פעולה מגובשת, מנומקת וחובקת רשויות, יש פה הזדמנות גם עבור אופ"א וגם עבור ישראל לנצל את הכדורגל לקידום תהליך חברתי חשוב ביותר.

כאב ראש לוגיסטי או פניה לקהל הרחב

על אף כאב הראש הלוגיסטי שהטורניר יהיה עבור השחקנים, המשלחות, העיתונאים והאוהדים שילוו את נבחרותיהם, אני דווקא מאוד מבסוט משיטת הטורניר היות והוא יהיה נגיש יותר עבור אוהדים ממדינות שם כדורגל ברמה בינלאומית גבוהה לא נגיש עבורם. טורניר כזה יכול גם לתת תחושת פיל-גוד למדינות שרואות עצמן בשוליים של הכדורגל האירופי ושהפעם ירגישו שהזרקור עליהן. מה עוד שכן יהיה אימפקט תיירותי מסוים והטורניר יתבסס על אצטדיונים קיימים, כך שהוא לא יותיר מורשת של פילים לבנים. ולצופים בטלויזיה שבמילא לא התכוונו ללכת למשחקים זה לא באמת משנה איפה נערך הטורניר.

זו יכולה להיות הזדמנות יפה עבור אופ"א לארגן טורניר במדינות שלא חוות משחקים בינלאומיים ברמה גבוהה ולתת לאוהדי הכדורגל שם צ'אנס לחוות את הכוכבים הגדולים של אירופה מתמודדים במשחקי מאני-טיים אחד מול השני ולא רק באים פעם בשנתיים לטיול קל בבירה שלהם, נותנים חמישייה והולכים הביתה.

יורו הקטנות יכול לכלול את: ארמניה (ירוואן), בלארוס (מינסק), אזרבאיג'ן (באקו), פינלנד (הלסינקי), מקדוניה (סקופיה), הונגריה (בודפשט), קרואטיה (זאגרב), סרביה (בלגרד), שבדיה (סולנה), קזחסטאן (אסטנה), בולגריה (סופיה), צ'כיה (פראג) ושלב חצי הגמר והגמר שייערך בטורקיה (איסטנבול), שמסתמנת כפייבוריטית לזכות בחבילה היוקרתית אחרי שהפסידה בקול אחד את ההתמודדות על אירוח יורו 2016 ובתחילת החודש הפסידה גם ההתמודדות לאירוח המשחקים האולימפיים.

לעומת זאת, אופ"א יכולה ללכת על הבחירות המוכרות והסולידיות. אלה שארחו טורנירים גדולים מאז פתיחת המילניום, קבוצותיהן משחקות באופן סדיר בליגת האלופות ואף ארחו את משחק גמר ליגת האלופות, גמר הליגה האירופית ואירועי ספורט גדולים אחרים.

הבחירה השמרנית יכולה לכלול את: אנגליה (לונדון), סקוטלנד (גלזגו), צרפת (ליון), גרמניה (מינכן), הולנד (אמסטרדם), פורטוגל (ליסבון או פורטו), ספרד (ברצלונה, מדריד, בילבאו או ולנסיה), איטליה (רומא או מילאנו), רוסיה (סט פטרסבורג), שוויץ (באזל), פולין (וורשה או שורזוב), אוקראינה (קייב או דונייצק) ויוון (אתונה), כשהגמר יכול להיערך כמעט בכל אחד מהאצטדיונים הללו.

יש גם דרג ביניים, של מדינות שמשתתפות באופן קבוע בליגת האלופות ולקחו חלק באירוח משחקים חשובים כמו; בלגיה (בריסל) שארחה ביחד עם הולנד את יורו 2000, רומניה (בוקרשט) שארחה את גמר הליגה האירופית לפני שנתיים, אירלנד (דאבלין) שאמנם לא שולחת קבוצות לליגת האלופות אבל ארחה את גמר הליגה האירופית לפני שלוש שנים ומתמודדת קבועה על העפלה לכל טורניר גדול, דנמרק (קופנהאגן) שנמצאת בסטטוס דומה וארחה את גמר גביע אופ"א הראשון של המילניום או ווילס (קארדיף), שאמנם לא מתמודדת בטורנירים הגדולים ולא שולחת קבוצות לצ'מפיונס אבל ארחה חלק ממשחקי הכדורגל במשחקים האולימפיים ושימשה כבית המחליף של וומבלי לגמר הגביע האנגלי. כמובן שכל קומבינציה אפשרית.

היות ועד ל-2020 יהיו פה עוד שלוש מלחמות בערך, לא אתפלא אם גם במידה וישראל תזכה באחת מחבילות האירוח לשלב הבתים + שמינית גמר, יהיו כמה מועמדות בסטנד ביי. ג'אסט אין קייס.

בתפקיד בראד פיט: פאולו סוזה
המתמודד הצרפתי

12 Comments

ניצן פלד 20 בספטמבר 2013

פילים לבנים? אחרי יורו? רק אם אתה מספיק מטומטם לתת את האירוח לפולין ולאוקראינה, בלי לדאוג לדברים האלה כחלק מהביד.

איזה פילים לבנים יהיו אחרי יורו אם הוא ייערך בהולנד, בלגיה, גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, פורטוגל, אנגליה, ועוד ועוד מדינות באירופה שלא צריכות להוסיף מושב אחד כדי להיות מסוגלות לאכלס טורניר שכזה?

טיעון הפילים הלבנים לא תופס פה. כי אתה לא מתקן טעות שלך (שנתת את האירוח לפולין ולאוקראינה ולא הגבלת בביד כמה הם בונים ובשביל מה בדיוק) בעוד טעות (או, במקרה הטוב, הימור). אתה פשוט חוזר למה שעבד טוב כל השנים.

והלו, אולי מספיק כבר עם הפילנתרופיה הזו? יש סיבה שהמשחקים הגדולים, האצטדיונים הכי מבוקשים והקבוצות הכי פופולריות מגיעות מאותן מדינות שוב ושוב… כי זה מה שעובד וכי זה מה שהקהל רוצה.

נהיו פילנתרופיים עם שלב הבתים של ליגת האלופות, אמרנו פסדר. לא משנה שהמבנה הנוכחי של הצ'מפיונס מוציא את המינימום האפשרי מטורניר שחייב להיות מפעל הספורט השנתי הכי גדול בעולם.

ועכשיו נהיים פילנתרופיים עם היורו?

אתה מחפש בכוח כיוונים אופטימיים למשהו שהוא תולדה של פוליטיקה זולה שמונעת מאינטרסים אישיים.

מי רוצה ללכת לראות יורו בארמניה ובבלארוס? תמיד יהיו כמה אנשים שזה יקסום להם, אבל אני מדבר על המאסות. המאסות רוצות לראות משחקים במדינות שהם נוסעים אליהן גם ככה לאורך השנה לראות כדורגל.

מה הקהל בישראל או בקזחסטן עשה כדי להרוויח את זה? אירוח משחקי יורו? על מה ולמה? ולמה שהקהלים של שתי מדינות שעלו ליורו יצטרכו לנסוע כל כך רחוק כדי לראות את הנבחרת שלהם? ומה יהיה בשלב הבא? עוד נסיעה? שלא לדבר על הנבחרות וכל מי שקור בטורנירים האלה.

אין כאן גם ניסיון "יפה" או "מקורי" להמציא את הגלגל. זה סתם רעיון שעלה בגלל שיקולים פוליטיים ואינטרסנטיים, והתוצאה שלו מחורבנת. זה לא טורניר. מה ההבדל בין זה לבין… לעשות את המוקדמות במגרשים ניטראליים? זה בדיוק מה שזה. זה פשוט מייצר שלב "מוקדמות מתקדם", שמשוחק במגרשים נירטאליים. הרי מה היה היורו לפני שנהיה 8 ו-16 נבחרות? היה טורניר "פיינל פור". אז עכשיו חזרנו לפיינל פור שכזה, במקום אחד – אבל איזה שלב "הזדמנות אחרונה" הזוי, שמפוזר על פני חצי גלובוס.

בקיצור, לא רעיון משהו.

יואב דובינסקי 20 בספטמבר 2013

אני לא חושב שרק המדינות הדמוקרטיות/ העשירות צריכות להיות אלה שמארחות ונהנות מכדורגל איכותי (או ספורט איכותי). לכן יש כאן הזדמנות בלתי חוזרת עבור מדינות קטנות.
המארחות לא מעפילות אוטומטית, ככה שזה לא יפגע באיכות הטורניר. מבנה ליגת האלופות שערורייתי. אם אתה טוען שיורו צריך להיות בן 16 נבחרות ולא 24, אני מסכים, אבל זה לא קשור לפורמט האירוח.
הטורניר יגיע להרבה יותר אוהדי כדורגל. לא רק לתושבי מדינה או שתיים שייארחו את הטורניר + כמה מאות בודדות של אלפים שיגיעו במיוחד, אלא למיליונים שגרים מסביב לכל אצטדיון. לכן אני לא חושב שמדובר בפילנתרופיה, המגרשים יהיו מלאים באוהדים מקומיים, תושבי ארמניה ובלארוס, שיהנו מהזדמנות חד פעמית להיות בטורניר גדול.
כאוהד כורסא זה לא מפריע לי אם הולנד ישחקו את שלבי הבתים והנוק אאוט בשבדיה ודנמרק ואת הגמר בטורקיה במקום את כל הטורניר בצרפת. לא רואה כמעט שום הבדל עבור מי שבמילא לא מתכוון לנסוע לחו"ל עבור הטורניר. ככה שהמובן של פיינל פור, ישפיע על מי שנוסע לטורניר במיוחד. הטורניר פה פונה פחות לתיירות, לאווירת הפאן זונס והפולואו מיי טים. חד וחלק. הוא פונה לקהל יעד אחר, אבל הרבה יותר גדול.

עופר פרוסנר 21 בספטמבר 2013

אני אתייחס לנקודה אחת חשובה כאן – נושא הפילים הלבנים. בוא ניקח את היורו שהיה בפורטוגל – ונוריד ממנו ארבעה איצטדיונים – (שני אלה שבליסבון, דס אנטאס של פורטו ובראגה, ונשארת עם שישה איצטדיונים של 30 אלף מקומות לשש קבוצות שבחיים לא ימלאו אותם – לירייה, פארו ואביארו הן ערים קטנות שתקועות עם איצטדיונים של 30 אלף מקומות שהתחזוק שלהם עולה המון כסף.

כך שלמעשה – מבחינה חסכונית למדינות היורו במתכונת של 2020 הוא עדיף – אי אפשר להתעלם מהמשבר הכלכלי, ולכדורגל כן יש תפקיד או חובה אפילו לנסות ולא להפוך את עצמו למעמסה כלכלית. לפחות מבחינת האיצטדיונים.

רועי מ 20 בספטמבר 2013

לדעתי ראיון לא משהו תיזוז נבחרות ואוהדים ברחבי היבשת לא משהו.
זה משחק בין נבחרות איזה אווירה תהיה אם חצי מהאצטדיון יהיה נייטראלי.
כאשר נראה את אנגליה או צרפת. ושירת הימנונים תשמע רק מהרמקולים?.
זה נכון שההתאחדויות הבין לאומיות מושחתות. הצבת התנאים של אצטדיונים ענקיים לא נכונה לכל מדינה. ואולי באמת עדיף שלא כל מדינה תת ודד עם מסות כאלה אם יפגע כלכלית ולא לטובת המקומיים.

אסף THE KOP 20 בספטמבר 2013

הרעיון מצוין.
אבל אין סיכוי שאירופה תסכים למשחקים בי-ם. אין סיכוי.
הגיהינום יקפא קודם לכן.

יואב דובינסקי 20 בספטמבר 2013

בגלל זה התסכול שחיפה לא מועמדת.

פולדש 20 בספטמבר 2013

אבל זה יקרה לפני שיתנו איזשהו משחק לבלארוס והמנהיג המשוגע שלה

אסף THE KOP 20 בספטמבר 2013

אל תהיה כל-כך בטוח.
בכל הקשור לאירופאים, אתה מתעסק פה עם חלאות צבועות מהזן המבחיל ביותר:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4431621,00.html

ג'וני 20 בספטמבר 2013

זה הולך להיות טורניר הזוי
פלאטיני הוריד הכדורגל לזנות
אין יותר ארגון מושחת מאופ"א

רועי ויינברג 20 בספטמבר 2013

אני חושב שלא תהיה בחירה שתהיה שמרנית לגמרי, או קיצונית לגמרי (רק ארמניה ובלארוס, והגמר באיצטדיון אתא טורק). אני חושב שיהיה שילוב בין האופציות, נניח משהו כמו:

בריסל, דבלין, קופנהאגן, זאגרב, איסטנבול, באזל, בלגרד, דונייצק, ירושלים, פריז, פראג וסן סירו, שיארח את חצי הגמר והגמר.

יואב דובינסקי 20 בספטמבר 2013

אוקיי, בוא ננסה להמר. צריך לזכור שפלטיני רוצה להתחנף למוקדי כוח שיכולים לעזור לו בהתמודדות לראשות פיפ"א.

אני כמעט בטוח שהגמר באיסטנבול ושהעסק כבר תפור פוליטית.

לגבי 12 ההצעות הנוספות:
מדריד (פרס ניחומים על הפסד האולימפיאדה וכדי לרצות את הבן של סמראנש), מינכן (תומאס באך יסדר כפרומו לאירוח אולימפיאדת החורף ב-2022 ויש את אדידס כספונסרית), אתונה (יעזור לכלכלה, אירח את גמר הצ'מפיונס ב-2007 וכמובן את אולימפיאדת אתונה), סנט פטרסבורג (פוטין יסדר, להשאיר את ההייפ אחרי המונדיאל), באקו (יש שם המון כסף והם הולכים חזק על ספורט, יארחו את המשחקים האירופאים הראשונים ב-2015, קצת קריצה לעולם המוסלמי ולשייחים שפלאטיני מחבב), ילכו על אחד הבריטים (אולי לונדון עשור לאולימפיאדה ואולי גלזגו שתארח את משחקי הקומונוולת' בקיץ הקרוב), סקנדינבית אחת (לא יודע מי), רומא/מילאן (יש תחושה באופ"א שדפקו את איטליה כשנתנו לפולין ולאוקראינה שנה שעברה).

צרפת תארח את יורו 2016 אז את הלובי שלו הוא כבר יעשה שם, אז לא נראה לי שליון תיבחר. ירושלים סיכון גבוה עם רווח פוליטי די נמוך. הצ'כים והוולשים יהיו מסופקים מאירוח הסופרקאפ, ככה שפלאטיני יהיה בסדר איתם בכל מקרה. קזחסטאן, ארמניה ובלארוס, נראות לי קצת אפורות מידי. אמסטרדם ובריסל קצת נחמדות מידי, לא באמת יתנו לפלאטיני משהו אקסטרה.

יכול להיות שבאזל עם כל מוקדי הכוח השוויצרים שבלאטר אוהב תהיה בחירה אפורה כזאת שתתאים לפלאטיני כדי להעביר אותם אליו. נשמע הגיוני לתת מועמדות אחת להונגריה או רומניה ואחת למדינת בלקן כמו זאגרב או סרביה. אולי אפילו לשתיהן כדי להראות סוג של שיתוף פעולה ואיך כדורגל יכול לחבר בין עמים שהיו במלחמה וכו'. ואם לא, אז ייקח את פורטוגל, שתתכתב יפה עם ספרד. זהו, 13.

like_u_15 22 בספטמבר 2013

רעיון ממש מגוחך, יכול להרוס את הטורנירים. יהיו בטח הרבה בלגאנים בתכנון ובלוגיסטיקה, מכירת כרטיסים וכאלה. ואנשים שירצו לראות כמה משחקים, לא יוכלו לעשות את זה.

אני לא חושב שלירושלים יש סיכוי באמת. החבר'ה כאן נימקו היטב למה ערים אחרות יהיו עדיפות.. אבל מי יודע? אולי פלאטיני זוכר שהגמר של היורו כאן היה סבבה.

Comments closed