תרומת ישראל לתנועה האולימפית – כאב ראש פוליטי

אני לא יודע אם יש עוד מדינה בעולם שיש בה פער כל כך גדול בין התרומה השולית ביותר שלה למשחקים האולימפיים כחגיגה בינלאומית ולספורט עצמו, לעומת כאב הראש הפוליטי שהיא עושה ותוהה את מי המצב הקיים משרת?

תומאס באך, אלכס גלעדי ואילנה רומנו עם הלפיד ממינכן 72'

לפני שמונה לקונסול ישראל בניו-יורק, עידו אהרוני עבד במשרד החוץ על מיתוג ישראל. הוא טוען שכדי לשפר את התדמית הבינלאומית של ישראל, צריך לשנות את המדיניות הציבורית של ישראל ממדיניות של הסברה או פרופגנדה בה ישראל מנסה לשכנע למה היא צודקת (והפלשתינאים/איראנים/טורקים/עמלקים טועים), למיצוב ישראל מחוץ לשיח על הסכסוך ולמציאת גורמים מקרבים. כלומר, אם מתוך 10 אנשים אחד תומך בישראל, שניים נגד ישראל, שניים לא החליטו ולחמישה לא אכפת ורוצים להתרחק מהנושא, במקום להשקיע את מירב המאמצים לשכנע קהל יעד מצומצם למה המדיניות הישראלית נכונה או צודקת, ישרת את ישראל יותר להשקיע את המאמצים בשינוי השיח ופניה לקהל יעד רחב יותר ולהראות צדדים מקרבים. למשל סטארט-אפ ניישן, אוכל, היסטוריה, ים, תרבות, מוזיקה או ספורט.

רק שגם במשחקים האולימפיים ישראל מצליחה לפספס ונחשבת למי שפוגעת באווירת החגיגה הגלובלית. עבור רוב המדינות המשתתפות במשחקים האולימפיים, להן לא ממש אכפת מהסכסוך במזרח התיכון, ישראל נתפסת כמדינה מרחיקה וקונטרוברסלית באחד האירועים הכי מאחדים של האנושות.

*

ב-15 משחקי קיץ לישראל 7 מדליות אולימפיות, זהב אחד, 0 שיאי עולם, 0 שיאים אולימפיים ואינספור תקריות בינלאומיות. קשה לדרג טבלה רשמית היסטורית כי מדינות התפרקו והתאחדו, אבל ישראל בעשירייה השמינית או התשיעית בהיסטוריה, כשרק שבע מדינות השתתפו ביותר משחקים אולימפיים מישראל וחזרו עם פחות מדליות ומתוכן רק לשתיים אוכלוסיה גדולה מזו בישראל (פרו וסרי-לנקה). גם בנושא המלחמה בגזענות ודו-קיום אנחנו לא ממש מביאים בשורה לעולם. משלחות ישראל למשחקים האולימפיים מנו 320 ספורטאים, כשרק שניים מהם (מרים המשקולות אדוארד מרון והכדורגלן ג'ימי טורק) היו ערבים-ישראלים (פחות מאחוז אחד). בכל הקשור למודעות לאיכות סביבה או קיימות וספורט, כמו שימוש במים מותפלים להשקיית אצטדיונים, אנרגיה סולרית להפקת חשמל באולמות או אפילו נייר ממוחזר בדפי סטטיסטיקה אין פה שום מודעות.

ישראל קוץ בתחת של התנועה האולימפית עוד מלפני הקמתה. הוועד האולימפי הארץ-ישראלי דחה הזמנה להשתתף במשחקי ברלין 1936. ב-1948 חודשיים אחרי פרוץ מלחמת העצמאות, ישראל לא הוזמנה להשתתף במשחקים בלונדון אחרי לחץ של מדינות ערב וכתוצאה בירוקרטית מזה שלמדינת ישראל לא היה ועד אולימפי רשמי. ב-1952 בן גוריון דרש מהספורטאים הישראלים לעברת את השמות שלהם. ב-1956 ישראל שלחה משלחת מצומצמת בגלל מבצע קדש, מצרים לא השתתפה ועיראק ולבנון החרימו את המשחקים. ב-1972 היה טבח מינכן והמשלחת עזבה באמצע וב-1976 המשלחת הישראלית צעדה עם 11 סרטים שחורים על הדגל. ב-1980 ישראל בכלל החרימה את המשחקים במוסקבה כתוצאה מדרישת ג'ימי קארטר וארצות הברית. ב-1988 ספורטאים ישראלים לא התחרו ביום כיפור מסיבות דתיות ופספסו מדליה. ב-2004 יריב איראני החרים קרב ג'ודו של אודי וקס ובגמר אולימפיאדת הנוער ב-2010 יריב איראני החרים קרב על הזהב בטקוואנדו נגד גילי חיימוביץ'. בלונדון 2012 המשלחת הישראלית צעדה עם מטפחות שחורות לציון 40 שנה לטבח הי"א. כנס של הוועדים האולימפיים האירופיים שהיה אמור להיערך בחורף שעבר באילת, הועבר לרומא בגלל מבצע עמוד ענן. כמו כן, ישראל קיבלה לא מעט אזהרות ונזיפות על התערבות פוליטית בספורט ובעיקר על פגיעה בחופש התנועה של ספורטאים פלשתינאים.

אני לא יודע אם יש עוד מדינה בעולם שיש בה פער כל כך גדול בין התרומה השולית ביותר שלה למשחקים האולימפיים כחגיגה בינלאומית ולספורט עצמו, לעומת כאב הראש הפוליטי שהיא עושה.

*

הייתי בשני ערבי האזכרה לחללים בבייג'ין ובלונדון, הייתי בגיבושונים של המשלחת בתל אביב ובירושלים לקראת שני המשחקים האולימפיים האחרונים, בלא-יודע-כמה מסיבות עיתונאים של הוועד האולימפי הישראלי, שוחחתי לא מעט עם המשפחות השכולות, עם אנקי שפיצר ואילנה רומנו ועם אסתר רוט שחמורוב שאיבדה את מאמנה עמיצור שפירא ז"ל במינכן ונשאה את הדגל במונטריאול. שוחחתי עם מספר חברים בוועד האולימפי הבינלאומי, שמעתי את ז'ק רוג מתייחס לנושא מספר פעמים בלונדון, דיברתי עם מספר פוליטיקאים ועסקנים בארץ, עם לא מעט חוקרים של התנועה האולימפית ופעילים באקדמיה האולימפית הבינלאומית. אני בספק אם יש איזה טיעון שלא שמעתי עדיין.

האם התנועה האולימפית גדולה וחזקה מאירועים פוליטיים שמנצלים את הפלטפורמה שהיא מייצרת? כן. האם נרצחו ספורטאים חפים מפשע כתוצאה מסכסוך פוליטי וארגון משחקים שערורייתי? בוודאי. אם ישראל רוצה להרגיש מקופחת ולצעוק על כל העולם, יש לה יופי של טיעונים להרגיש שהיא צודקת. האם זה יקדם את מקומה בתנועה האולימפית? לא. האם זה יקדם את אזכור הספורטאים? לא כפי שזה נעשה כרגע. אני חושב שקרבה השעה להגיע להבנות לגבי הנצחת י"א הספורטאים, אבל זה יקרה בדיפלומטיה וגמישות ולא בצעקות פופוליסטיות, בטח לא של פוליטיקאים שחוגגים על הבמה הבינלאומית שהם מקבלים.

ישראל אלופת העולם בלתקוע משאים ומתנים בינלאומיים. בשנים האחרונות אני תוהה מי בישראל בכלל רוצה להגיע למצב בו חללי מינכן יונצחו בצורה רשמית ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי ואת מי המצב הנוכחי משרת. ישראל מאוהבת בשיח הקורבני כי הוא משאיר אותה רלוונטית. הרבה יותר קל לדחוף את הסכסוך שלנו לכל מקום ולהגיד שהכל רקוב ומי הם שיחנכו אותנו, מאשר לנסות להתמודד, להשתלב ולהתקרב. כי כשהישגי הספורט דלים ואין מסרים של דו-קיום, למה שמישהו בתנועה האולימפית בכלל יתעניין בנו?

מה הוא בדיוק עושה בנס ציונה?!
המקרה המוזר שקרה אתמול בבלומפילד

43 Comments

איציק 12 בנובמבר 2013

כשאני קורה אותך אני מבין למה האויבים שלנו ינצחו בלי להזיז אצבע. אתה ואנשים כמוך עושים בישבילם את העבודה!!!
לומר שישראל גורמת בעיות בגלל שאיראני לא הסכים להופיע נגדה (ויש עוד דוגמאות) זו דמגוגיה זולה. אם הועד האולימפי היה עושה את עבודתו ומקפיד להעניש כל אחד שמערב פוליטיקה בספורט, מדינות כמו אירן מזמן היו בחוץ, אבל לא, ישראל היא מקור הבעיות.
לומר שישראל עושה רעש יחסית לתרומה הסגולית הנמוכה זה טיעון בזוי. האם זה בסדר שילד קטן יעשה רעש ויפריע לפירומנים, אם במקרה פירומאנים אלו גם מנתחים בכירים, או אנשי עסקים מוצלחים? הרי הוא עדיין לא נתן כלום למדינה לעומת הפירומאנים הללו. זה שהספורט לא משהו אצלנו לא עושה אותנו שוגים, וכאלו שצריכים לסתום את הפה. אין קשר בין הדברים.
השקט שאתה מדבר, פן לא להכאיס את הדב, זו בושה. אין אני אומר שצריך לצעוק ולקרוע את החזיות (ואולי אף לשרוף אותן) כל הזמן ועל כל דבר. ולגבי היעילות של דיפלומטיה שקטה אין לי ויכוח. אך מה שאתה אומר, תהיו בשקט, למה להפריע, למה להרוס… כי יש שחיטות ויש אי-צדק (וזה ממש לא משנה כמה ספורטאים ערבים היו באולימפיאדות, אין גם ערבים זוכי נובל ישראלים, ואם להוציא את פרס נובל לשלום, אין כמעט זוכי נובל ערבים בכלל). אתה מציע שאם יש ונדאליצם ורצח, לא לפנות למשטרה, כי זה יכול לגרום לעוד ונדאליזם. שב בשקט, ואולי לא יגעו בך, או יגעו רק קצת.
היכן החינוך לערכים שלך, לפני שאתה לוקח את המקלדת כדי לכתוב את מה שאתה כותב? הומניות זה לא רק לחזק ולונדאליסט, זה גם למי שצודק גם אם הביצועים שלו לא משהו.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

בלשון המעטה, ישראל לא במיוחד נתפסת כמצפון של העולם. ובצדק.

איציק 12 בנובמבר 2013

אז לא נתפסת, גם גלילאו נחשב לכופר…
זה תרוץ חלוש מאוד. העולם צבוע במקרים רבים (גם ישראל לוקה בזה פעמים).
אשמח אם תסביר במה ישראל אשמה שאירני לא הופיע וזיכה אותנו בכך שכתבת את זה כמשהו בו ישראל בעייתית?

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

אני מצייר לך מציאות מורכבת שבה ישראל לא מפסיקה להביא איתה את המטען הפוליטי שלה לחגיגה הכי גדולה של האנושות. לפעמים זה לא באשמת ישראל, לפעמים זה כן, לרוב צריך שניים לטנגו, כלומר אחריות חלקית.

איציק 12 בנובמבר 2013

אתה לא!
היכן כתבת שלאירן גם יש חלק באשמה?
היכן פרטת איזה חלק באשמה (לא תרוץ כי אם אשמה) שיש לישראל באי-הופעת ספורטאי איראני?
כל מה שאני קראתי זה שישראל גורמת לרעש במערכת, ואחת הדוגמאות זה הספורטאי האיראני. זה לא הגון.
אני לא בא ואומר חלילה שבישראל הכל טוב. נהפוך הוא, יש לי הרבה ביקורת, אך ביקורת כשמה כן היא, אחרי הביקורת יתכנו שימצאו גם דברים חיוביים. צריכים להיות מוכנים לשוק הזה שחלק גם חיובי. את השלילי חובה לתקן אך אין להתבייש בחיובי גם אם מושחת זה או אחר לא אוהב את זה.

IDO 12 בנובמבר 2013

זה לא ממש הטיעון שלו. הוא טוען שישראל רואה צל הרים כהרים ומתלהמת ומחרחרת ריב במקום לפתור את בעיותיה בצורה דיפלומטית.

אבל לא נורא.. תגיב על מה שבא לך איציק…

איציק 12 בנובמבר 2013

אם זה היה הטיעון היחידי היתי חי איתו בשלום, אבל הוא טוען הרבה יותר. אבל לא נורה, תגיב מה שבא לך IDO…

אריאל גרייזס 12 בנובמבר 2013

אני מסכים איתך על רוב הדברים, במיוחד הגישה הקורבנית שנורא אוהבים בארץ.
אבל הועד האולימפי לא ממש גורם לי לרצות שישראל תשנה את הגישה כלפיו. סתם בתור דוגמא – איגוד הטניס העולמי השעה לשנה את טוניסיה מגביע דיוויס בגלל שטניסאי שלהם סירב לשחק מול ווינטרוב. אם הועד האולימפי היה עושה דבר כזה לכל מדינה כמו אירן שספורטאי שלה מסרב להתחרות מול ישראלי, הם היו חושבים פעמיים לפני שהם היו עושים זאת שוב.
אבל כמובן, הכל פוליטיקה וראשי הועד האולימפי צריכים את הקולות של הערבים הרבה יותר מאשר של הישראלים, אז הם מתיחסים בסלחנות לדברים כאלו או מסרבים לעשות הנצחה כלשהי לספורטאים שנרצחו במהלך משחקים אולימפיים (איזה בושה, יא אללה)

איציק 12 בנובמבר 2013

אריאל,
איך אתה אומר שהכל פוליטי כשהדגל של הועד האולימפי (ואיגודי הספורט האחרים) הוא שאין מערבים פוליטיקה בספורט. את מקעקע את העיקרון הבסיסי עליו הכל מושטט.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

עיתונאי מהבילד ראיין אותי בשבוע שעבר בנושא ויינטרוב ובנושא תחרויות השחייה שנערכו בדוחא ובדובאי. לא יודע אם יצאה מזה כתבה בסוף.

אלכס (החיקוי) 12 בנובמבר 2013

מסכים עם ארואל ואיציק:
1. זה שהישגינו דלים במדליות (כן, באמת, זו המרטה של ספורט? גוש מתכת על שרוך מגוף פוליטי מסואב?) לא מצדיק ולא מוכיח כלום, וטוב היה להשאיר את זה בחוץ.
2. ישראל אכן מחרחרת מדון, אבל לכלול את הספורטאים שלא הופיעו מולנו בתור משהו שישראל עושה נגד רוח הספורט? פרופגנדה במקרה הטוב. איך לעלות לתחרות ספורט מול יריב שמאיים בהשמדה שלך זה לא טוב? אני חושב שזה התגלמות הגישה של "בוא נשאיר את הפוליטיקה בצד ונשחקנתחרה בצורה נקייה".
3. הוועד האולימפי קיים כדי לארגן את התחרויות האלה, ולא כדי שיהיה גוף שעל רצונו הטוב נוכל להתחרות.
4. לא מסכים עם איציק שזה שאין ערבים זוכי נובל (חוץ משלום) מצדיק שלא יהיו ערבים במשלחת. (סעיף 1)
5. "לדחוף" את הנצתח הספורטאים, בעיני, זה כבוד מינימאלי כלפיהם. להשתמש בזה בתור תירוץ להתלהמותהתבהמותקידום אג'נדותזמן מסך או כדי לא לתקן כלום זה אכן שפל, ולא עוזר.

איציק 12 בנובמבר 2013

כנראה שלא הבנת את ההתייחסות שלי לערבים. ההכללה שלהם במשלחת צריכה להיות על-פי הישג ראוי ולא על-פי הייחס באוכלוסיה. אם לא היו יותר משנים שראוים לא צריך שיהיו יותר משנים!!!
חשבון הנפש שלנו צריך להיות, איך יכול להיות שלא דאגנו שבמגזר הערבי יתפתח הספורט בצורה ראויה (כמו עוד כמה דברים). אם הוא יתפתח, אז כמות הספורטאים שלהם תעלה באופן טבעי ולא מלאכותי.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

או, סופסוף אתה מתחבר לרוח הפוסט. על חשבון הנפש הפנימי שלנו.

איציק 12 בנובמבר 2013

אני אף פעם לא נגד חשבון נפש פנימי, והגבתי לך גם על זה. ביקורת עצמית חשובה מאוד. רק לא צריך לשכוח שני דברים:
1. כשעושים ביקורת עלולים למצוא גם דברים שעשית טוב. לא הכל חייב להיות רע.
2. זה שאתה טועה, לא גורר במידי שכל השאר בסדר.
תוסיף לזה, שגם אם לך יש ליקוים זה לא אומר שאסור לך להצביע על ליקוים של אחרים ולדרוש שישתפרו. ראשית, זה הכי קל; שנית, זה לא פוטר את עצמך מתיקון.
כל הנאמר, או סותר את התגובות הקודמות שלי.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

אוקיי, בוא נלך בטוב. בינתיים לא הראית לי איפה ישראל כן מנסה להצטרף לחגיגה, אלא בעיקר פסלת אחרים. לפעמים במידה מסוימת של צדק. אשמח אם תראה לי איפה ישראל כן תורמת לתנועה האולימפית. מה היא כן עושה כדי להצטרף לחגיגה הזאת. כמו למשל ירדן ג'רבי שזוכה באליפות עולם ובמקום לשמוח הדבר הראשון שהיא עושה זה לדאוג שהחברה שלה שהיא הרגע חנקה חוזרת להכרה.

no propaganda 12 בנובמבר 2013

ישראל מגיעה ומתחרה באולימפיאדה, בלי להבריז מול איראנים, מצרים ומי לא. זאת בדיוק רוח הספורט האולימפית.

איציק 12 בנובמבר 2013

עצם העובדה שהיא שומרת על רוח הספורט, זו התרומה הצנועה שלה. הלוואי והרבה אחרים היו עושים כך.
זה שבתוך הועד הישראלי, ורשויאק ושות לא טובים מהמאפיה העולמית, הלוואי והיתי יכול לקוות לטוב.
זה שישראל מצפיעה על פגם מוסרי בנוגע לאיזכור פעולות נפגעי טרור אולימפי, זו תרומה לרוח האולימפית והעובדה שהועד העולמי לא מקל זאת, זו נקודת שפל שלהם ולא אומר שלא צריך נביא בשער לומר להם זאת. איך לומר, זו שאלה אחרת. אולי יש דרכים טובות יותר.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

נושא המדליות היה להדגיש שישראל לא מייצרת ספורטאים שהפכו לגיבורים אולימפיים או מודלים לחיקוי שאפשר להתחבר אליהם, לסיפור שלהם, לרוח האולימפית. אפילו עם גל פרידמן פספסנו. התמונה הראשונה שהעולם רואה מייד אחרי הזכייה בזהב זה את שרת הספורט שמתנפלת עליו. כלומר, זהב אולימפי לישראל = התערבות פוליטית או הישג פוליטי.

איציק 12 בנובמבר 2013

בנושא פרידמן אתה כל כך צודק שאפילו לימור לבנת הבינה זאת והצטערה בשידור טלביזה על המעשה. נמחל לה על זה, יש לה הרבה מגרעות אחרות.

MOBY 12 בנובמבר 2013

ואם נעשה קולות של שטיח האם משהו ממה שכתבת ישתנה?

MOBY 12 בנובמבר 2013

אף אחד מהספורטאים הישראלים לא נתפס על שימוש בסמים.
אף אחד מהספורטאים הישראלים לא רצח את חברתו.
אף מדליה של הספורטאים הישראלים לא הועפה לשום נהר או הוחזרה לוועד האולימפי לחלקה למישהו אחר.
והכי חשוב
למדינה ולוועד האולימפי הישראלי אין מספיק כסף לכופף את "הרוח האולימפית" ולשפדה על נס הגיחוך (בייג'ין, סוצ'י, מינכן)

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

אתה צודק שאפשר היה להזיק הרבה יותר. הרקורד של הספורטאים הישראלים באמת נקי. תקריות בודדות ושוליות בלבד ולא על הבמה האולימפית. היה שחיין מקס ג'יבן שעלה לישראל דרך המכבייה אם אני לא טועה ונתפס בשימוש בחומרים אסורים ולכן הושעה מסגל המשלחת לאולימפיאדת בייג'ין.

תומר חרוב 12 בנובמבר 2013

גם אודי גל שטען שזה בגלל הפרופסיה נגד ההתקרחות.

ובכל מקרה אין מספיק מדליות/נהרות בישראל.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

נכון, אודי גל והתרופות נגד התקרחות. בסוף סלחו לו והוא התחרה. לא בהצלחה יתרה.

תומר חרוב 12 בנובמבר 2013

שיח מלא בצביעות מכל הכיוונים. שישראל תדאג קודם כל להנצחה ראויה של הי"א במסגרתה ולא תיזכר בהם פעם בארבע שנים גדי שאיזו שרה תגרוף קצת כותרות והון פוליטי ושהוועד האולימפי, ובכן, שיפסיק להיות הועד האולימפי.

איציק, אין דבר כזה בלי פוליטיקה, לטוב ולרע, הכל פוליטי.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

דווקא בישראל הי"א מונצחים בצורה מכובדת מאוד. כיכרות, אצטדיונים, רחובות, טבעת בחוויה האולימפית, הוועד האולימפי מציין כל שנה את טבח הי"א בתחילת ספטמבר בביקור באנדרטה בת"א. בעקרון עפ"י תכנית הלימודים גם אמורים ללמד על זה בבתי הספר בשיעורי חינוך גופני, אבל בפועל זה לא קורה. גם לא חושב שזה קורה במסגרת תולדות ארץ ישראל או היסטוריה של ארץ ישראל.
פוליטיקאים נהנים לתפוס על זה טרמפ במשחקים אולימפיים, כי זה מקבל כותרות בארץ ובעולם. זה דוחה.

איציק 12 בנובמבר 2013

תומר, זו הטענה שלי. ראה תגובות שלי במיוחד לפוסט הקודם של יואב. הבעייה שלי זו הצביעות שועדי הספורט מאיימים לנדות אותך אם הפוליטיקאים יתערבו, כאשר הם עצמם פוליטיקאים לא קטנים וניזונים הרבה מהכח הפוליטי והקשרים הפוליטיים.

ש. בן ד. 12 בנובמבר 2013

הספורט שלנו נגוע בפוליטיקה מיום הקמתו (הרבה לפני הקמת המדינה), הבעיה היא לא עם הפוליטיקאים "הרשמיים"…

הבעיה העיקרית של ישראל היא שאין שום תרבות ספורט שמכבדת את עצמה – שום אזכור של כוכבי עבר (הדבר הכי קרוב למשהו כזה היה במלון ספורט באילת בניסיון למשוך לקוחות), שום שיתוף שלהם בניהול הספורט, הספורט הוא לא חוויה תרבותית (אולי מלבד מכבי בכדורסל), אין השקעה נאותה בספורט וכו'.

אותי תמיד לימדו שכשאתה מפנה אצבע מאשימה למישהו אז תמיד יש 3 אחרות (שלך) שמופנות אליך. בגלל זה, רק כשנהפוך למדינת ספורט מתוקנת נוכל לבוא בטענות למישהו אחר.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

אם לצטט את סיום שירם המועמד לאוסקר של שניים מהיוצרים החביבים עליי, ט. פרקר ומ. סטון, "תאשימו את קנדה"

We must blame them and cause a fuss, before somebody thinks of blaming us

באבא ימים 12 בנובמבר 2013

למה לעצור בישראל ובתנועה האולימפית? היהודים באופן כללי הם קוץ בתחת של העולם המודרני עוד לפני שהיה עולם מודרני. הם סרבו באופן עיקש להצטרף לחוויה המאחדת של האימפריה הבבלית, הפרסית, ההלנית, והרומאית (ומדי פעם היתה להם את החוצפה לשאת נגדן נשק). דחו בגסות את החגיגה הנוצרית והמוסלמית שלא לדבר על האצבע בעין שהם דחפו לנוצרים עם יהודה איש קריות. הם לא היו מוכנים לאכול בחדר האוכל המשותף בגלל כל מיני עניינים הקשורים בתפריט. אפילו על סקס איתם היה על מה לדבר, הם העדיפו לעשות את זה בינם לבין עצמם ולא להיות חלק מן החברה וכדי להכניס אותם למיטה היה צריך לאנוס אותם וזה המון עבודה. בקיצור – לא היה כיף איתם.

הם קבלו לא מעט אזהרות ונזיפות בגלל העמדה שלהם תוך שניתנת להם הזדמנות אחר הזדמנות לשנות את עמדתם ללא כל תועלת. ב – 1492 הם אף הורחקו למספר שנים ולא ממש הבינו את הרמז. אח"כ היתה מינכן (וברלין, ופרנקפורט, והמבורג, ווינה, וקראקוב, קייב, וורשה, קובנה, אמסטרדם, פאריס וכו') ולא זו בלבד שהמשלחת, אפעס, קצת הצטמצמה – הם עזבו את החגיגה שוב והתכנסו בתוך עצמם. כמה מזה היה יכול להמנע אם הם היו מפעילים קצת אינטיליגנציה רגשית ומבינים שבעולם מורכב לא כדאי לעשות כאלה גלים?

מה שכן, במדליות הם זכו גם זכו: כימיה, פיזיקה, ספרות, אומנות, מוזיקה, תיאטרון, רפואה, פילוסופיה, מחשבה פוליטית. מזל שלפחות זה קרה אחרת הם בטח היו ממש בצרות.

יואב דובינסקי 12 בנובמבר 2013

זהו, חזרנו לצעוק שואה, שואה, שואה?

באבא ימים 12 בנובמבר 2013

בערך 5% מהתגובה שלי התייחסה לשואה. אני לא נורא מופתע שדווקא בחלק הזה התמקדת.

היות שהתעקשת לפפספס את הנקודה נעשה את זה ברור. הטיעון "הם הביאו את זה על עצמם כי הם לא היו חלק מהחבר'ה" הוא טיעון ישן, מוכר ומגעיל. הוא מגעיל בבית ההספר, הוא מגעיל בצבא, הוא מגעיל בהיסטוריה העולמית וכן – הוא מגעיל גם בתנועה האולימפית. להגיד אותו בגוף ראשון לא הופך אותו ללגיטימי – רק למזוכיסטי.

אם היית אומר "תראו, זה משחק מגעיל וציני, כולם זונות, אבל מה לעשות – אם אנחנו רוצים בטובתנו אנחנו חייבים לשחק את המשחק ולהציג פנים מחייכות" זה דבר אחד. לאמץ את הנאראטיב של הזונות, זה דבר אחר.

איציק 12 בנובמבר 2013

לא מספיק שאתה לא סובל את הועד האולימפי, עכשיו אתה יוצא גם נגד הזונות???
אתה פותח לעצמך חזיתות מכל כיוון ;)

בן מיטלמן 13 בנובמבר 2013

אדיר

אסף THE KOP 12 בנובמבר 2013

דובינסקי,

בהשתתפות צפון-קוריאה תנוחם.

דורפן 12 בנובמבר 2013

אני רק להגיד איפה דובינסקי צודק. זה לא שאנחנו לא צודקים. אבל רבאק. גם להיות צודק מעייף. לכו למשחקים האולימפיים לעשות ספורט. שלימור לבנת תהיה צודקת בועידת הליכוד או במכביה.

איציק 12 בנובמבר 2013

בספורט אנחנו חלשים, מה נשאר, להלחם על הצדק, שם אולי יש סיכוי גדול יותר לנצח.

ניר 12 בנובמבר 2013

ישראל היא כאב ראש לוועד האולימפי בגלל שאנחנו מנדנדים להם על מינכן? אני מניח שהוועד בקושי מרגיש בזה, ואנחנו כאב ראש בגלל כל האומות שלא מוכנות להופיע מול ישראלים וכל האירגונים שרוצים להרוג ישראלים. במקרה כזה, שילכו להתדיין.

הטיעונים של דובינסקי על רמת ההצלחה של ישראל במפעלים האולימפים מגוחכים. ישראל לא טובה יותר ולא פחות מהצפוי ממדינה בסדר הגודל שלה.

ש. בן ד. 12 בנובמבר 2013

עפ"י כל המחקרים בנושא (גודל, תקציב והישגים בתחרויות בינ"ל) ישראל צריכה לזכות לפחות ב-3 מדליות (1 מזהב) בכל אוליפיאדה.

מתי 13 בנובמבר 2013

לגבי ההצלחות הספורטיביות: אם היינו בסדר הגודל של איסלנד או מקדוניה זה היה טיעון סביר. בגודל אוכלוסיה ושטח אנחנו בערך דנמרק, והדנים ייעלבו מהשוואה עם ישראל. ההשגים שלנו עלובים גם ביחס לאירופיות קטנות יותר – במדינות הבלטיות, למשל, יש הרבה פחות תושבים על שטח דומה והן לא רואות אותנו ממטר.

באבא ימים 13 בנובמבר 2013

עם זה ברור שאין לי בעיה.

MOBY 13 בנובמבר 2013

יואב
לשיטתך המלך היה הולך עירום על פמלייתו עד עצם היום הזה. והילד המעצבן הזה במה הוא מועיל?

יואב דובינסקי 13 בנובמבר 2013

אנחנו הילד? תושבי מינכן צריכים אותנו כדי לזרוק את הוועד האולימפי הבינלאומי עם נשיאה הגרמני החדש מכל המדרגות ולהגיד שהם לא רוצים אולימפיאדת חורף בעיר?

Comments closed