מקור המרמור על הספורט הישראלי, ליגות ילדים ודצמבר

כתבתי באחד הפוסטים הקודמים שבכיתה ד' הצטרפתי לבית הספר לכדורסל של מכבי תל אביב וכעבור שנתיים, בכיתה ו' עזבתי אחרי ריב עם המאמן. בראייה לאחור, 20 שנה אחר כך ועם שני תארים שניים, זו החלטה שאני מאוד מתמרמר עליה. אני בעיקר כועס כי זו היתה סיטואציה שילד בן 12 לא אמור להתמודד איתה. אפילו לא סיטואציה דרמטית, סתם שיטה של מערכת שפגעה לי בכבוד

December Carolyn A Pappas CC Lisence

ישבתי בשבת על כוס קפה עם חבר טוב שמלווה אותי עוד מימי היסודי. בראייה נוסטלגית זרקתי לו שההחלטה בכיתה ו' לעזוב את הכדורסל ולעבור לשחק כדוריד היתה אחת ההחלטות הכי הרסניות שקיבלתי.

כתבתי באחד הפוסטים הקודמים שבכיתה ד' הצטרפתי לבית הספר לכדורסל של מכבי תל אביב וכעבור שנתיים, בכיתה ו' עזבתי אחרי ריב עם המאמן. בראייה לאחור, 20 שנה אחר כך ועם שני תארים שניים, זו החלטה שאני מאוד מתמרמר עליה. אני בעיקר כועס כי זו היתה סיטואציה שילד בן 12 לא אמור להתמודד איתה. אפילו לא סיטואציה דרמטית, סתם שיטה של מערכת שפגעה לי בכבוד.

*

למרות שהתפתחתי יחסית מאוחר, הייתי מהמבוגרים בשכבה – יליד דצמבר 81' בשנתון 82'. כשנרשמתי לבי"ס לכדורסל של מכבי ת"א לא היתה קבוצה קרובה לבית בשנתון שלי אז הצטרפתי לשנתון שמבוגר ממני בשנה ולילדים שלמדו בכיתה ה' (שנתון 81') ושם שיחקתי במשך שנתיים; כיתה ד' – בית ספר לכדורסל, כיתה ה'- ליגת קט-סל. לא הצטיינתי, עליתי בעיקר מהספסל, אבל נהניתי מכל רגע.

בכיתה ו', כשהקבוצה התפרקה, יתר הילדים עלו לחטיבה והמאמן עזב, אני צורפתי לקבוצה החדשה שקמה בינתיים, ילדי השכבה שלי – שנתון 82'. למרות שהייתי אחד השחקנים היותר טובים בקבוצה, שם חרב עליי עולמי.

מה התברר, מותר היה לרשום בטופס משחק רק שני ילידי 81' ולנו בקבוצה היו ארבעה. כלומר, כל משחק שני ילדים בכלל לא מתלבשים, בלי שום קשר ליכולת או להתנהגות או לשום דבר. רק בגלל שהטופס מכתיב שהפרש של פחות משבוע בלידה הופך אותך לחריג לעומת חבריך לשכבה. בלי קשר לזה שאתה גם ככה די נמוך.

היות ומדובר במדינת קומבינה, זה כמובן נועד כדי שמאמנים לא ירשמו בקבוצות ילדים שחקנים שנשארו שתי כיתות, גבוהים מהיתר בשני ראשים ומתגלחים כל בוקר, רק בשביל לצבור ניצחונות ואליפויות. מכאן כמובן מתחיל הלחץ המטופש.

*

הרוטציה הנוראית הזאת תסכלה אותי מאוד ויצרה חיכוכים בלתי פוסקים עם המאמן. למה שילד בן 12 יצטרך בכלל להתעסק בטפסים ואיגודים ואישורי חריגים וכרטיסי שחקן.

יצא ששבוע אחד הייתי חולה ופספסתי כמה אימונים. כשהגעתי ביום שישי לגמנסיה הרצליה, שם היו נערכים משחקי הליגה, המאמן הודיע לי שאני לא מתלבש כי לא הגעתי לאימונים. בעקרון זו היתה נורמה ראויה אם היה מקפיד עליה מול כל שחקני הקבוצה, אבל הוא ניצל אותה כדי לקצר את רוטציית החריגים.

שאני אשב בחוץ שני משחקים ברציפות? שהוא ילביש אותי רק במשחק אחד מתוך ארבעת האחרונים? מי הוא שיפגע לי ככה בכבוד? עזבתי בזעם את חדר ההלבשה, חזרתי לאוטו של אבא וככה נגמרה קריירת הכדורסל שלי.

*

מאוחר יותר באותה שנה, לקראת סוף כיתה ו', הייתי צריך לקבל החלטה מה לעשות לקראת סיום היסודי והעלייה לחטיבה. בלי שאני משחק בקבוצה סדירה לא היה לי סיכוי להתקבל לכיתת כדורסל והאופציות שנותרו היו להמשיך עם החברים ביסודי לכיתה רגילה בחטיבה, או לנסות להצטרף לבי"ס לכדוריד של אס"א ת"א, שם שיחק אותו חבר שנפגשתי איתו לקפה וככה להשתחל ברגע האחרון לכיתת כדוריד ובכל זאת להיות בכיתת ספורט עם חבר מהכיתה המקבילה ביסודי.

הייתי איום ונורא בכדוריד. חושך מצרים. שש שנים שיחקתי כדוריד באס"א ת"א, פה ושם גולים בגארבג' טיים והרבה מאוד זמן ספסל. זה מאוד פגע לי בביטחון העצמי (ובכבוד) ואת רוב החברים לקבוצה שגם היו בני כיתתי לא ממש סבלתי.

גם שם היה את הסיפור של ילידי 81', אבל הוא פחות הפריע לי גם כי היינו רק שלושה חריגים בגיל ובעיקר כי גם כשכן הייתי מתלבש הייתי מבלה את רוב המשחק על הספסל. עד שהבנתי שמכדוריד לא תצא הבשורה, הייתי כבר עמוק בתוך החטיבה ולא היתה אפשרות לעבור פתאום לקבוצת כדורסל שרצה כבר שנים ביחד, אז מכוח האנרציה המשכתי עוד שנה ועוד שנה.

*

עדיין נהניתי לשחק כדורסל. כשבאס"א היינו עושים חימום כדורסל הייתי מהטובים בקבוצה, עם שני חברים סיימנו במקום השני של טורניר קונברס 3 על 3 בגני יהושוע וברמה השכונתית הייתי בסדר גמור. בטח שלא מעבר.

גם אם הייתי ממשיך לשחק כדורסל, לא היה יוצא ממני שחקן. אבל אם הייתי ממשיך לשחק כדורסל, אני בטוח שזה היה בונה לי אחרת את הביטחון העצמי כילד וכנער מתבגר ואולי היה ממשיך כתחביב. בסופו של דבר כבוד פוצץ את העסק (ולא בפעם הראשונה או האחרונה), אבל התסכול בראייה אחורה זה שכבר בכיתה ו' הרמתי ידיים וויתרתי על מה שאהבתי לעשות בגלל בירוקרטיה, טפסים ונהלים שהרציונל שלהם מנסה למנוע קומבינות כאלה ואחרות בליגות ילדים.

אלה בדיוק המקומות שבהם צריך לפתח את האהבה של הילד למשחק, לא את התיעוב לניהול הספורט בארץ ואת המרמור על המערכת. צריך להפסיק משחקי ליגה עד לגיל הנערים. לא פשרת ביניים של ארגון ליגה בלי טבלה אבל עם תוצאות שמפורסמות באתרים כאלה ואחרים באינטרנט, אלא פשוט בלי ליגה ורק משחקי ידידות.

ככה ימנעו הקומבינות. ככה ירוסן קידוש הניצחון בכל מחיר. ככה מאמנים יתמקדו בלימוד יסודות וחינוך ולא בטקטיקה, הורים יהיו מעורבים אך לא מתערבים, מרכז אליצור לא ימנעו משירה גרינבוים למיניהן לשחק, קבוצות לא יעשו לילדים ולהורים את המוות על כרטיסי שחקן והמערכת תעבוד לטובת הילד כדי שספורט יהפוך להיות לכלי חיובי שבונה ביטחון עצמי ולא לכלי מרחיק שמוציא לילד את הנשמה עם סעיפים ותתי סעיפים על למה הוא חריג רק כי נולד בדצמבר

ליגת שוקי ההון - ההזדמנות בפנסיה, לא האיום
זר לו היה נקלע למקום

31 Comments

ויקטור מורוז 1 בדצמבר 2013

מה שאתה מתאר, בעצם, הוא מדינת ספורט מתוקנת.פה בישראל?! השתגעת?!

עידוקוליס ליפשיץ 1 בדצמבר 2013

שיחקת באלונים אצל שאול?

יואב דובינסקי 1 בדצמבר 2013

שיחקתי באליאנס. אבל שאול היה המורה שלי להתעמלות בניצנים.

דיזידין 1 בדצמבר 2013

20 שנה אחרי, בני, יליד דצמבר, נמצא בדיוק באותה בעיה.

יואב דובינסקי 1 בדצמבר 2013

לצערי אני לא מופתע

אדם בן דוד 1 בדצמבר 2013

צודק. מאוד. ועצוב. מאוד. וכנראה שלא ישתנה. למה? ככה.

איציק 1 בדצמבר 2013

מסכים, רק חשוב לציין שההצעה שלך תדחה את הקומבינה לגיל נערים או נוער. כלומר בנוסף להצעתך הנכונה, צריך נהלים ברורים שימנעו קומבינות. תמיד יהיו צאריכים כי צריך להעביר גבול בין ילדים לנערים לנוער לקדטים וכו', רק צריך שזה יעשה בצורה חכמה, שלא תפגע בשחקנים. צריך ענישה של מי שנתפס על קומבינה של הרחקה לזמן רק מכל פעילות באיגוד (אפס סובלנות). כאשר הקומבינאטורים יבינו שזה לא משתלם הם יחפשו קומבינות במקום אחר.

יואב דובינסקי 1 בדצמבר 2013

לתחרותיות יש צדדים חיוביים ושליליים. בשלב מסוים היא חיונית, אבל רק כשהילדים בשלים לזה פיזית ומנטלית. בגילאי היסודי והחטיבה הם עדיין לא. זה לא אומר שאי אפשר לקחת את הכישרונות הגדולים מכל קבוצה למחנות מרוכזים בווינגייט, לטפח את הכישרון שלהם ולהקים סגלי נבחרות קדטים למיניהם. אבל עד גיל 15 אסור שיהיו ליגות תחרותיות.

איציק 1 בדצמבר 2013

כנראה לא הבהרתי את עצמי. אני מסכים איתך!!!
טענה אחרת היא שגם בגיל 15 או 17 יהיו כאלו שבגילאים גבוליים שיופלו בגלל שבוע או יומים, כי היכן שהו צריך להעביר את הגבול. נכון שבגיל15 זהקל יותר להתמודדות אבל זה בילתי נמנע.

יואב דובינסקי 1 בדצמבר 2013

אל חשש איציק, הבנתי שאנחנו מסכימים.
לפחות בזמני נערים היו שני שנתונים משותפים של כיתות ט'-י' (15-16) ונוער כיתות יא'-יב' (17-18). בנוער למעשה לא באמת צריך את הסעיף הזה של ילידי השנתון החריג כי במאקרו אין הבדלים בהתפתחות הגופנית בין גיל 18 ל-19. ואז למעשה הבעיה של ילידי הביניים (אלה שלא פרשו מסיבות שלא קשורות), מצטמצמת רק למחזור אחד של הנערים. ובזה אפשר לטפל נקודתית כל מקרה לגופו, בשנתון ספציפי אחד. זאת לא הופכת לבעיה מערכתית מגיל 11 שמלווה ומתסכלת את הילד כל שנה.

אלון רייכמן 1 בדצמבר 2013

יואב, אני חושב שהפסקה האחרונה מרכזת ומסכמת את הכל בצורה נהדרת.
מסכים לגמרי עם הרעיון – וחושב שבמקום כל התחרותיות הזו בגיל צעיר, יתמקדו בלהקנות לילדים עוד יסודות (וביטחון).
כך גם לא נראה מאמנים שלוקחים שחקן קצת גבוה ותוקעים אותו כ"סנטר" מתחת לסל שייקח ריבאונד. ואחר כך, כשהוא גדל ונעצר על בקושי 2 מטר – הוא מתגלה כשחקן מוגבל שלא יודע לכדרר.

יואב דובינסקי 1 בדצמבר 2013

זאת מחלה. ששחקנים שמתפתחים מוקדם נעצרים בלי לדעת לקלוע או לבעוט בשמאל בגלל מאמנים שמחפשים תוצאות בגילאי ילדים.

איציק 1 בדצמבר 2013

למה ללכת רחוק, אותי שמו סנטר כי היתי אחד מהשנים הכי גבוהים ואני כולה 187 ס"מ, איפה ה-200 עליהם דיברת :-(

red sox 1 בדצמבר 2013

תכנית הרדיו "יהיה בסדר" בגל"צ העלתה לא מזמן לשידור אמא לילד בן 11 שהוא חריג גיל בקבוצתו. מסתבר שהיא נדרשת להגיש בכל שנה מחדש בקשה להתאחדות לכדורגל להחרגה של הילד.
זה לא נשמע בלתי סביר? ומה עם זה שהעמלה על הדבר הזה היא 1000 ש"ח?!
1000 ש"ח עבור מה? אתם בטח שואלים. אז התשובה היא שזה עבור כינוס של ועדת החריגים שאפילו לא רואה את הילד (שלא נדרש להופיע בפניה). מסתבר שכל פנייה לערכאה משפטית של ההתאחדות מחויבת בסכום הזה בלי קשר למהותה. ההתאחדות אומרת שהיא גובה את זה מהמועדון. אתם כבר מבינים לבד מה המועדון עושה עם החיוב הזה.

זו לא חלמאות, זה סתם עושק.

אסף THE KOP 1 בדצמבר 2013

מקרה קלאסי להתערבות משפטית.

יואב דובינסקי 1 בדצמבר 2013

בדיוק. מערכת שכל תכליתה לייצר בעיות כדי שהיא תוכל לנסות לפתור אותן ובכך להצדיק את קיומה המיותר ואת הכספים שהיא מקבלת והמינויים שהיא מייצרת ומה לא.

תומר חרוב 1 בדצמבר 2013

פוסט מעולה.

אני מבין אותך, אמנם לא שיחקתי כדורסל אבל גם אני הייתי חריג גיל(יליד נובמבר) וזה צילק אותי, אני חושב ששווה לעשות מחקר סוציולוגי על תופעת וולדי סוף השנה.

יורם אהרוני 1 בדצמבר 2013

יש פתרון די פשוט לבעיה. הגיל הקובע צריך להיות אחד בספטמבר ולא אחד בינואר. יש הרבה ילדים, ילידי השליש האחרון של השנה, שהוריהם מחליטים עבורם שישארו עוד שנה בגן ולכן יתחילו כתה א' בגיל 7 במקום בגיל 6. יש די מעט ילדים המתחילים כתה א' שנולדו לפני אחד בספטמבר (כלומר באחד בספטמבר הם כבר חגגו שבע שנים). זה יאפשר כמעט לכל הילדים לשחק עם בני כתתם. רק ילדים שנולדו לפני אחד בספטמבר יחשבו כך לחריגים וכמעט שלא תהיה בעיה.

משה 1 בדצמבר 2013

אני לא חושב שזה יפתור את הבעיה. אתה תגרום לכך ששליש מהילדים באותו שנתון (ספטמבר-דצמבר) ישחקו עם ילדים בכיתה נמוכה יותר.

ש. בן ד. 2 בדצמבר 2013

משה,

את הרעיון שאמר יורם הגו כבר לפני שנים באיגוד הכדורסל והוא היה אמור להיות מיושם כבר לפני שנים. חבל לי שזה עדיין לא המצב.

לגבי הבעיה שאתה מציג – לא צריכה להיות כזאת. אין שום מניעה שילדים שקטנים יותר בכמה חודשים ישחקו עם בני כיתתם.

איתן מסוארי 1 בדצמבר 2013

כמה שאלות פשוטות – מרים לכותבי הפוסטים כאן להנחתה:

למה המון שחקני כדורגל ישראלים לא שולטים מספיק ב"רגל החלשה"?

למה אין לנו מספיק שחקני בית ישראלים בתפקידי הגנה?

למה הנבחרות הצעירות בכדורגל משיגות תוצאות טובות יותר באירופה מהנבחרת הבוגרת?

לפחות לפי הסטטיסטיקות, השחקן הישראלי רץ פחות קילומטראז' בממוצע למשחק מאשר חברו האירופאי. האם זה כלכך מסובך לשנות את זה?

גיסנו 1 בדצמבר 2013

תשובות פשוטות:

– זה מצריך אימונים קשים.
– זה מצריך למידה ארוכה.
– כי זה מצריך השקעה לטווח ארוך.
– כן, כי זה מצריך יותר מאימון אחד שדוחסים בו כושר+תרגולות+אימון כדור+אסיפה טקטית+וידאו. הרבה יותר קל להראות קטע ממשחק של דורטמונד או באיירן או ברצלונה ולומר "תראו אותם, תשחקו ככה!"

אסף THE KOP 1 בדצמבר 2013

עדיף לכולנו שילדים ילכו לשחק כדוריד במקום כדורסל.
כדורסל הוא משחק בו יכולים להצליח או מוטציות (בכל הקשור לגובה), ואם זכית להיות "רק" 1.90 אתה באמת צריך להיות עילוי.

זאת אחת הסיבות למה אני מתעב כדורסל. משחק שנועד מלכתחילה לאלו שהיו יכולים להיות פריקים בקרקס (אני מגזים כמובן).

אין ספורט בו נתון פיזי של שחקן הוא כל-כך משפיע ומובהק מאשר הכדורסל.

האסון של הכדוריד הוא שמאות ילדים "מתבזבזים" בכדורסל, בשעה שהם יכולים להיות כוכבי כדוריד.

חוץ מזה – כדוריד הוא משחק הרבה יותר מדליק. אבל אני מראשון, אז אני בטח משוחד.

תומר חרוב 1 בדצמבר 2013

http://www.youtube.com/watch?v=7m3Ab7UzetA

הכדורסלן הטוב בכל הזמנים.

אסף THE KOP 1 בדצמבר 2013

Rest my case

תומר חרוב 1 בדצמבר 2013

טוב, עם מה שמאיר טפירו עשה הערב, אסור ללכלך על כדורסל.

איציק 1 בדצמבר 2013

"הכדורסלן הטוב בכל הזמנים" וכולה 1.54 :-)

red sox 1 בדצמבר 2013

1.59מ' אבל מי סופר.

איציק 1 בדצמבר 2013

במצבו כל ס"מ חשוב ;)

יואב דובינסקי 1 בדצמבר 2013

להבדיל מכדורסל שאני יכול ליהנות כמעט בכל רמה, כדוריד אני אוהב לראות רק ברמות הגבוהות. לראות את ברצלונה בכדוריד או משחקי נבחרות בטופ האירופי, זה כיף גדול. משחק מלהיב של התקפות לא נגמרות מצד לצד. מאבק מתמיד בין הגנה אגרסיבית והתקפה מהירה, חזקה ואתלטית. אבל הכדוריד בארץ משחק מאוד איטי של תפירות חסרות תכלית לרוחב. לפעמים יוצאת הנשמה עד שיש זריקה לשער.

ש. בן ד. 2 בדצמבר 2013

יש המון דברים שניתן לעשות כדי לשפר את הספורט בארץ. אם נתחיל יהיה אפשר למלא בלוג שלם…

הבעיה היא שאנחנו ממשיכים להתעלם מהמציאות בעולם, ובמיוחד ממדינות מצליחות.

שנתונים, ביטול הליגות ובניית שחקנים באופן זהה עד גיל 15 זה נוהג נפוץ באירופה. רק אצלנו נתקעים בעבר…

Comments closed