ספורטאי השנה

אנדי מארי לא היה הספורטאי הכי דומיננטי ב-2013. גם לא היה הטניסאי הכי טוב של 2013. אולי גם לא השלישי. אבל הוא גרם לי לחנק בגרון ולדמעות בעיניים. ואת זה אף ספורטאי אחר לא עשה. ב-2013 אנדי מארי הפך לאגדה

אנדי מארי מגשים את הנבואה (צילום Tim Schofield CC Lisence)
אנדי מארי מגשים את הנבואה (צילום Tim Schofield CC Lisence)

הוא שבר את הקללה, זרק את הטבעת לאש היוקדת של מורדור, האחד שניפץ את המטריקס, הגשים את הנבואה והחזיר את האיזון, שלף את אקסקליבר, קרא לכוח הגולגולת האפורה והרג את וולדמורט. אנדי מארי הפך ב-2013 לאגדה.

כל כך מגיע לו. הוא כל כך סבל בדרך וכל כך ראו את זה עליו. עם הממלכה המניה-דפרסיבית והפאסיבית-אגרסיבית, ובדיחות מנצח אתה בריטי מפסיד אתה סקוטי והאמא המעיקה והתקפי התסכול והזעם וחילופי המאמנים ושלושה ענקים בקנה מידה היסטורי שמשאירים אותו בצל וקוף הגראנד סלאמס שעם כל הפסד בגמר גדל לגורילה ולאורנגוטן.

את הרגע הוא בנה ב-2012, בהדרגה ובדרמטיות. הפסד בגמר ווימבלדון והתפרקות מול האומה, כיבוש הפחד וניצחון על המדורג ראשון בעולם חודש אחר כך באותו מגרש כדי לזכות מול הקהל הביתי בזהב אולימפי. וחודש אחר כך שחיטת הקוף עם גראנד סלאם ראשון ומיוחל.

כל שנשאר היה להגשים את הנבואה. שוב ווימבלדון, שוב מול מדורג ראשון בעולם. לא יתנו לו את זה, הוא היה צריך לקחת. והוא לקח. ועוד בשלוש מערכות עם גיים אחרון אפי. לא משאיר ספק. אנדי מארי, אלוף ווימבלדון 2013. הלוזר הרוטן הפך ויקטוריוס. מגראמפי להאפי אנד גלוריוס. הוא כמובן קיבל ברכה מבית המלוכה ואות כבוד OBE וכשיפרוש יהפוך לאביר. סר אנדרו.

כשפגשתי אותו ב-2011 במונטריאול באירוע גאלה לפני הרוג'רס קאפ ראיתי אצלו זיק בעיניים שלא ראיתי אצל דיוקוביץ', נדאל ופדרר. ב-2012 באולימפיאדה ראיתי אותו בווימבלדון רק במשחק זוגות מעורבים והתרשמתי מהאצילות ומהאהבה שהוא מקבל מהקהל. הגמר שלו מול פדרר נפל דווקא על גמר הקרקע שטילוב, אז לצערי ראיתי רק את הסט האחרון בטלויזיה באחד מחדרי התקשורת, לקול צהלות השמחה של המתנדבים והעובדים במקום.

מארי הפך לפנים של האולימפיאדה ולחיבור של הבריטים למשחקים. לא רק של תושבי לונדון. הקריאה GB שבתחילת המשחקים נשמעה מוזרה וסינתטית, הפכה בזכותו לסימן ההיכר של המשחקים הכי מכווני קהילה. הזכייה שלו השנה בווימבלדון, איחדה מחדש את בריטניה ושמה בצד מחלוקות פנימיות כמו משאל העם על היפרדות מהממלכה שיתקיים בספטמבר הבא בסקוטלנד.

אנדי מארי לא היה הספורטאי הכי דומיננטי ב-2013. בטח פחות מלברון עם אליפות שניה, ריברי והטרבל, ריי לואיס והפרישה המעוטרת, בולט ואליפויות העולם שלו או מיסי פרנקלין ושש מדליות הזהב שלה באליפות העולם. מארי גם לא היה הטניסאי הכי טוב של 2013. גם לא השני הכי טוב. אולי גם לא השלישי. אבל כשהכדור של דיוקוביץ' נתקע ברשת, מארי גרם לי לחנק בגרון ולדמעות בעיניים. ואת זה אף ספורטאי אחר לא עשה.

לפעמים הכלבים נובחים והשיירה נעצרת
שיהיה להם בהצלחה...

21 Comments

גל ד 24 בדצמבר 2013

ולא לשכוח שני ביקורים בקהל של Mock the Week.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 24 בדצמבר 2013

אני לא סובל אותו אבל די שכנעת אותי. אני חושב שהסיפור של מארק מארקז הוא הסיפור הכי מדהים השנה בספורט העולמי אבל לצערי המוטו GP ענף לא פופולארי מספיק כדי שידברו על ההישג המופלא שלו

יואב דובינסקי 24 בדצמבר 2013

באופן כללי קשה לי עם ספורט מוטורי.

no propaganda 24 בדצמבר 2013

גם אני חשבתי עליו

edgecator 24 בדצמבר 2013

קשה לי מאוד להסכים עם הטענה ש"לא נתנו לו" – דג'וקוביץ' היה חלש להחריד בגמר. לא שלא מגיע למארי קרדיט.

יואב דובינסקי 24 בדצמבר 2013

הוא ניצח בגמר את המדורג ראשון בעולם. לא את מי שהדיח את מי שהדיח את המדורג ראשון בעולם.

edgecator 24 בדצמבר 2013

לא הבנתי למה זה משנה. הרי לנצח שחקן מסוים ביום נתון שבו הוא משחק הרבה מתחת לרמתו, זה רחוק מאוד מלנצח את אותו שחקן ביום אחר שבו הוא משחק ברמתו – בין אם מדובר במדורג ראשון ובין אם לא.

משה 24 בדצמבר 2013

יש משהו באנדי מארי שמעורר בי אנטגוניזם. אולי זו הבכיינות(למרות שגם נולה בכיין לא קטן), אולי זו אמא שלו, אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק. עם זאת, אני חושב שהוא נתן טניס נפלא השנה ונלחם בשדים ענקיים כשכל הממלכה מלחיצה אותו. לא יודע אם הוא ספורטאי השנה שלי אבל הוא בהחלט מועמד ראוי.

יואב דובינסקי 24 בדצמבר 2013

גם בי הוא עורר בהתחלה אנטגוניזם, עד שהתחלתי למצוא בזה חן מסוים.

אלעד ב.א. 24 בדצמבר 2013

יואב-דייקת להפליא.
אני לא חשבתי אי פעם שאשמח כשאראה את מארי זוכה בתואר כלשהוא אבל משהו בזכייה שלו בווימבלדון השנה פשוט הוציא ממני פרץ של שמחה ספונטנית. אני לא קרוב אפילו לאהוב אותו ולאהוד אותו אבל היה קשה להישאר אדיש.

אני חושב שהבילד-אפ לזה היה בהחלט ההפסד בגמר 2012 לפדרר והזכייה בארה"ב באותה שנה. לא היה ספק מה צריך להיות ההמשך.

קובי 24 בדצמבר 2013

אותי הוא לא ריגש,הסיפור עצמו מרגש אבל יש בו משהו שגורם לי לא לחבב אותו,לא יכול לשים את האצבע על מה בדיוק,אבל זה שם.
אולי זה הטניס שלו,אני אישית לא יכול לצפות במשחקים שלו,
שעמום טוטאלי.

איציק 24 בדצמבר 2013

אני חושב שאם מארי ספורטאי השנה, אז לנדל מאמן השנה, רחוק שנות אור מכל השאר. האדם שאינו יודע לחייך, הוא גם אחד שלא נשבר אף פעם כשחקן (והיו לא הזדמנויות), הצליח להוציא ממארי את כל מה שהאחרים לא הצליחו, ובמיוחד את הלחץ המטורף של אמא שלו.

יואב דובינסקי 25 בדצמבר 2013

אי אפשר לנתק את ההצלחה של מארי מההשפעה של לנדל.

shohat 24 בדצמבר 2013

יופי של פוסט.

אלכס דוקורסקי 24 בדצמבר 2013

בחירה ראויה, ובדיוק מהסיבות שציינת. קצת סולד מהביטוי "לוזר", ומ"הענקתו" לספורטאים (ולאנשים) לעתים תכופות. לפני שזכה באליפות ארה"ב, שיחק ארבע פעמים בגמר של טורנירי גרנד סלאם והפסיד בכולם. זה לא הופך אותו ללוזר (לא מבין בכלל את משמעות המושג), כי אם לשחקן שעבר 6 סיבובים בטורניר גדול והפסיד למישהו עדיף.

יואב דובינסקי 25 בדצמבר 2013

אתה צודק

אלעד ב.א. 25 בדצמבר 2013

אלכס-זו בהכרח חשיבה חיובית ויפה. אני מסכים.
הביטוי לוזר משקף את תמצית החברה המערבית: כזו מקדשת רק את היפים והמצליחים ולא נותנת ביטוי למשהו טיפב שונה.

משיח 25 בדצמבר 2013

לא רק שהוריד את הקוף מהגב גם בעט בו ודרך עלין,

הוא שימח ממלכה שלמה אחרי שנות דור זהו הישג ענק שחורג מגבולות מדורי הספורט והופך אותו לאליל בבריטניה

אריק האחר 25 בדצמבר 2013

יואב אהבתי את הפוסט
לפני הקריאה לא הייתי חושב על מארי כספורטאי השנה .
חסר לו אבק כוכבים.
אבל אחרי הקריאה חשבתי על הנימוקים שכתבתה.
ופתאום זה מסתדר.
בהחלט מועמד ראוי.

יואב דובינסקי 25 בדצמבר 2013

אני חושב שהוא עשה משהו היסטורי, בסדר גודל שאף ספורטאי אחר לא עשה השנה.

אלעד ב.א. 26 בדצמבר 2013

לגמרי!!!

Comments closed