טורפים

טורונטו בפלייאוף היסטורי, מורידה קופים ומשנה סטיגמות לגבי הכדורסל הקנדי הנחמד והלוזרי

כשהייתי בחטיבת הביניים קינאתי בקנדים כשהNBA התרחבה צפונה וקבוצות חדשות קמו בטורונטו ובוונקובר. אולם, כשגרתי בקנדה (2010-2012) הגעתי למסקנה הפוכה – שהרפטורס חונקים את הכדורסל הקנדי ומונעים ממנו להתפתח.

טורונטו העיר המרכזית בקנדה. היא המרכז הכלכלי והתרבותי, שם הכל קורה. על כך היא יוצרת המון טינה ממי שלא גרים בGreater Toronto Area, או בקיצור GTA. טורונטו מואשמת שהיא לא מספיק קנדית. שהיא מנסה להתחבב על ניו יורק ועל האמריקנים מהדרום. אלה עם הרובים וההמנון עם הפצצות באוויר. לא שלקנדים חסרות סטיגמות על עצמם. ונקובר היפסטרים, ליברלים מסוממים. מונטריאול עיר של צרפתים עצלנים, שתויים וכפויי טובה שחיים על חשבון הממשלה הפדרלית ורוצים להיפרד. אוטווה עיר של בירוקרטים והיתר, בין אם בפרינס אדוארדס, בניופאונדלנד, ביוקון או בקלגרי, חיים באיגלו. וטורונטו זאת לא קנדה.

הגריזליז שרדו חצי עשור בונקובר בטרם הבינו שיש מקומות עדיפים וחמים יותר ועברו לממפיס. טורונטו נשארה, אבל במשך יותר מעשור וחצי לא שיחק שם אפילו שחקן קנדי אחד.

קנדה מדינה שמתפרשת על פני שטח עצום, פיזור האוכלוסייה בה מאוד בעייתי ולא שוויוני (מרבית האוכלוסייה מרוכזת באונטריו ובעיקר סביב טורונטו ובקויבק, בעיקר סביב מונטריאול) וכמובן שהחורף קטלני. כל זה מקשה מאוד על קיום ליגות מקצועניות סדירות שיכולות לתחזק את עצמן. למעט ליגת הפוטבול הקנדי, הCFL שאיכשהו מצליחה לגרד 9 קבוצות של פליטי NFL, כמעט ואין ליגות מקצועניות מקומיות. פה ושם יש ניסיונות, אבל זה לא ממריא.

למעט ההוקי, שם טורונטו מייפל ליפס ומונטריאול קנדיאנס הן שתיים משש המייסדות והקנדים הם הדומיננטיים בענף, ברוב ענפי הספורט האחרים קבוצות קנדיות מהערים הגדולות הצטרפו כנספחות לליגת האמריקניות. למעט בהוקי, בדרך כלל הן גם בשוליים.

תהיה הסיבה אשר תהיה, ברגע שקבוצה משוק כמו טורונטו מחליטה לעבור לליגה אמריקנית, זה חונק כל סיכוי להקים ליגה קנדית מקצוענית רצינית כי האוהדים ישקיעו את הכסף בכרטיסים ובמרצ'נדייס לרפטורס. היעדר ליגה חזקה יוצרת מצב מצב שאין אופק התפתחות. התרבות הקנדית מושפעת מאוד מהתרבות האמריקנית, אבל הספורט בבתי הספר ובעיקר באוניברסיטאות לא מזכיר את ההתמקצעות שמדרום. אז ילדים גדלים על כדורסל ורואים כוכבים שמגיעים לביקור ומשחקים בשכונה, אבל אין להם את השיטה שבסיומה תהיה פרמידה שתוביל אותם לקבוצה המקצוענית המקומית.

קנדה מדינת ספורט עצומה, המון מודעות לבריאות הגוף והנפש, המון פארקים, אז כישרונות אתלטיים יש. יהיה את האחוזון הקטן שיצליח להשיג מלגה לאוניברסיטה אמריקנית ואחוזון עוד יותר קטן יגיע לדראפט. כמובן שהיו לא מעט שחקני NBA קנדים, לרבות אלוף סדרתי כמו ריק פוקס, באק-טו-באק MVP כמו סטיב נאש ובחירות דראפט ראשונות כמו אנתוני בנט ואנדרו וויגינס, אבל מאחורי כל אלה אין עומק. לראייה אפשר לראות את דלות ההישגים של הנבחרת הקנדית. לא רק שהיא לא מצליחה לבסס את עצמה כמספר 2 בעולם, היא בכלל מתקשה להעפיל למשחקים האולימפיים מהאמריקות ובאליפויות העולם אפילו לא הגיעה לחצי הגמר. כי כשאין ליגה סדירה עם תחלופה של שחקנים מקצוענים, קשה לבנות על המשכיות והתלות בכישרונות נקודתיים עצומה.

במשך שנים טורונטו היתה סוג של קוריוז בNBA. אלה שבשבילם שרים את ההמנון הקנדי, אבל לא משחקים שם שחקנים קנדים. הקבוצה הזאת ששחקנים לא רוצים להגיע בגלל מיסים כפולים וכי לא קולטים שם ESPN אלא את TSN, הגרסה הקנדית שפותחת את מהדורות ספורט סנטר עם הוקי וגרסה מקוצרת של PTI ("גודנייט קנדה" מוסר קורנהייזר) ואלה שכבר כן מגיעים ומככבים, הופכים לאויבי האומה אחרי שהם עוזבים ומתקבלים חזרה בשריקות בוז (וינס קארטר פרסונה נון גרטה ובמידה פחותה בן דודו טרייסי מגריידי ובשנים האחרונות כריס בוש). קבוצה שעד לפלייאוף הנוכחי מעולם לא עברה סיבוב של הטוב משבעה משחקים ותמיד מצאה דרך מקורית להיחנק.

השנה טורונטו רפטורס משדרת וייב אחר. לא עוד מקום מתנצל על תודה שאתם משתפים אותנו ומן רכות קנדית נחמדה ומנומסת של הפסדים בכבוד, אלא דומיננטיות. רודפים אחרי קליבלנד, מארחים את האולסטאר, דרייק הופך לאוהד-סלב הכי מזוהה עם קבוצה מאז ספייק לי וג'ק ניקולסון וצועק על היריבות (יש לו גם איזה מעורבות עסקית שם). לא עוד איגואנות מחמד, אלא טי-רקסים. פארק היורה הם קוראים למתחם האוהדים.

דוויין קייסי מאמן מאוד מרשים שעשה עבודה רצינית מאוד בהפיכת תכנית כושלת למנצחת ולמרות הפסדי בית וכוכבים שלא תפקדו, טורונטו הראתה המון אופי בפלייאוף. קצת מזל (שלשת שוויון של אינדיאנה שנקלעה עשירית שניה אחרי הבאזר במשחק 5) וקצת עזרה מהשופטים (עבירה שלא נשרקה על הפייסרס בהתקפה מכריעה בסיום משחק 7) גם לא הזיקו, אבל זה מאפיין קבוצות מנצחות. אפילו יש שחקן מקומי, קפטן הנבחרת קורי ג'וזף, שנותן תפוקה. במשחק השביעי מול מיאמי הראפטורס הריחו דם וטרפו. קורה שם משהו מיוחד.

אני לא יודע אם ההצלחה של הרפטורס תשנה בצורה מהותית את הכדורסל הקנדי. דווקא נעשו כמה צעדים חיוביים בשנים האחרונות עם ליגה קנדית שמבוססת בעיקר על קבוצות מערים קטנות יותר באונטריו וטורונטו רפטורס מקימה קבוצת בת בD-League, אבל עדיין לרוב הילדים שחוגגים בהתלהבות בפארק היורה או מול המסך ויוצאים החוצה לזרוק לסל, אין מסלול מספיק ממוסד לגדול דרכו למקצוענים. מה שכן, מבחינת הפיל-גוד, קנדה מאוד אוהבת להתאחד סביב ספורט. זה קרה במשחקי ונקובר 2010, זה קורה סביב נבחרת ההוקי ובקיץ 2015 סביב מונדיאל הנשים ומשחקי פאן-אמריקה. בדרך הטרמפיסטית שלהם, לקראת הסדרה מול קליבלנד יש מדינה שמתאחדת סביב טורונטו. אם סופרים גם את קנדה, אז אולי אפילו שתיים.

התגעגעתי - מאיר יהב
אוקלהומה את הראשון

26 Comments

קלבדוס 17 במאי 2016

כל הכבוד, הרמת את הכפפה. ואחלה פוסט.
ובניגוד לצפוי, יהיה פייט. לנצח פעמיים גיים 7 אחרי שלא עברו קודם שלב, לצאת מבור אחרי המשחק הראשון עם מיאמי – טורונטו גידלה אופי, שלב ההוכחות עבר.
חוץ מזה, גם טורונטו מסתכלת על אוקלהומה ואומרת, בעצם, למה לא אנחנו גם.
סדרה של לא פחות מ-6 משחקים.

יואב דובינסקי 17 במאי 2016

עבורם זאת עונה היסטורית, אבל לצערי המשחק הרביעי בטורונטו יהיה משחק NBA האחרון שיתקיים בקנדה העונה.

shadow 17 במאי 2016

גם אני אומר לפחות 6 משחקים.

אדם 17 במאי 2016

הוידאו הזה מזעזע, השדרים אומרים שכולם מתנהגים ״כמו שצריך״. נורא.

dmc 17 במאי 2016

לגמרי. שמישהו יסביר לכל הפרשנים שרכשו את תרבות הספורט שלהם בסבנטיז שילדים צופים בזה ומפנימים

dmc 17 במאי 2016

תודה על הפוסט הזה, זווית מעניינת וחדשה עבורי

יואב דובינסקי 17 במאי 2016

מי שבכל זאת מתעקשים לעוד הגיגים שלי דווקא על היריבה, לינק לכתבה בכלכליסט על השינויים שנעשו תחת לו:

http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3688265,00.html

אופיר 17 במאי 2016

"הגריזליס שרדו חצי עשור בונקובר בטרם הבינו שיש מקומות עדיפים וחמימים יותר ועברו לממפיס" LOL. איך הם יכולים "להשתדרג" מכאן עוד? לעבור ללוד…?

יואב דובינסקי 17 במאי 2016

תשאל אותם למה עברו. הייתי שני לילות בממפיס. ביקור תיירותי בגרייסלנד ומשחק של הגריזליז מול הספרס. רק חיכיתי להסתלק משם. אחת הערים שהכי פחדתי להסתובב בהם.

אופיר 17 במאי 2016

ביקרתי שם השבוע ואני מסכים.

גיל 17 במאי 2016

דווקא ונקובר אחלה עיר (חוץ מזה שיורד גשם הרבה). לא בטוח שהרבה יותר חם בממפיס, בטח לא בחורף.

Riverman 17 במאי 2016

דווקא הרבה שחקנים לגיטימיים יש לקנדה לאחרונה.
לא רק קורי ג'וזף ואנדרו וויגינס אחד גם ביגמנים כמו טריסטן טומפסון וקלי אוליניק.
יכולים להעמיד חמישייה שתיתן פייט לכל נבחרת אירופאית.

יואב דובינסקי 17 במאי 2016

אבל אין עומק. זה לא שיש לך קאדר רחב ברמה של יורוליג ועוד כמה שחקני NBA כמו באירופאיות. יש כמה שחקני NBA קנדים ואז צריך לחפש בנרות איך משלימים מניין. עובדה למשל שהם הפסידו לונצואלה ולא הצליחו להעפיל אוטומטית לריו. עכשיו הם צריכים לעבור טורניר הזדמנות אחרונה ולסיים מעל נבחרות כמו טורקיה וצרפת.

Oded 17 במאי 2016

לא יודע איזה טורונטו יגיעו לסדרה – אלה של העונה הסדירה והבלחות בפלייאוף או רוב הפלייאוף, בהחלט שאלה מעניינת
לגבי הכדורסל בקנדה – אני לא מכיר מספיק את הנושא אבל נראה לי שלהאשים את טורונטו בצרות של הכדורסל הקנדי זה קצת מוגזם…:), יש הרבה פחות תושבים על שטח גדול יותר, די קשה לתחזק ליגה מקצוענית ככה במיוחד שמדרום יש את הליגה הטובה בעולם
גם בארהב קשה לתחזק ליגות בענפי ספורט שהם לא המובילים בעולם (כדורגל לדוגמא) וזה עוד במדינה שצריכה בכלל וצריכת ספורט בפרט היא גבוהה יחסית לשאר העולם

יואב דובינסקי 17 במאי 2016

דווקא בגלל ארה"ב אין סיבה שקנדה לא תהיה מעצמת כדורסל (מה עוד שקנדי בכלל המציא את המשחק). טורונטו לא המציאה את הבעיות של ליגות מקצועניות בקנדה, אבל היא מנציחה אותם. בלי טורונטו אי אפשר לקיים לאורך זמן ליגות לאומיות מקצועניות כי שם נמצא הכסף וכוח הקניין. אז כשטורונטו בוחרת להתחרות בליגות אמריקניות (כדורסל, בייסבול, כדורגל וכו'), זה אומר שהליגה הקנדית הופכת לזניחה.

ההוקי זה היוצא מהכלל.

אריק האדום 17 במאי 2016

והאנגלים המציאו את הכדורגל…
So?

Yavor 17 במאי 2016

ארצות הברית כל כך עליונה בכישרון, כך שזה לא משנה שמשחקים בחוקי פיב"א ברמת הנבחרות. ראינו מה קרה כשהם התחכמו והעמידו נבחרות קצת פחות כישרוניות וכשלעולם היה סוג של "דור זהב" (ארגנטינה, ספרד, יוון).
לקנדה יש אולי את קאדר ה-NBA הכי מרשים חוץ מארה"ב, אבל אין לה את היתרון העצום בכישרון, שמייתר את הצורך בהתמקצעות בחוקים הבינלאומיים ובהסתמכות על מסורת של נבחרות צעירות, וכמו שכתבת – ליגה מקומית כבסיס.
לכן הציפיות מהם ברמת הנבחרת קצת מוגזמות, כי ההסתכלות ההשוואתית של "סגלי NBA" של כל נבחרת אינו מדד להצלחה, ויכול לבלבל ולהטעות.

גיל 17 במאי 2016

מההתרשמות שלי, קנדים אוהבים ספורט חורף והוקי וזהו בערך עם דגש על ענפים אינדיבידואליים. אני לא חושב שבאמת יש הגיון בליגות ספורט מקצועניות קנדיות בגלל המרחקים העצומים ובגלל העובדה ש80% מהקנדים גרים במרחק 100 מייל מארה"ב. אבל הבושה השנה בהוקי גדולה. אף קבוצה קנדית לא עלתה לפלייאוף.

ישרון 18 במאי 2016

הם מכורים להוקי אפילו השנה כמו שציינת שאין קנדית בפלייאוף הרייטינג שם יותר גבוה מארה"ב (ירד טיפה משנים שיש נציגה באופן טבעי). אבל זה שטויות העניין של הבושה שנה אחת לא אומרת כלום צריך להסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר כמו כמות הזכיות בסטנלי קאפ: 1. מונטריאול-24 2. טורונטו- 14 3. דיטרויט-11 4. בוסטון/שיקאגו-6 5. אדמונטון-5, 3 קבוצות בשישייה הראשונה ששתיים מתוכן מקום ראשון ושני מדבר בעד עצמו שלא לדבר אל כמות השחקנים הקנדיים בקבוצות בארה"ב.

7even 17 במאי 2016

אז לא הבנתי, יואב…יש או אין ליגת כדורסל קנדית?

oz 17 במאי 2016

יש, והיתה אליהם לאחרונה כתבה מעניינת בניו יורק טיימס:

http://www.nytimes.com/2016/02/14/sports/basketball/its-like-the-nba-minus-the-money-fame-and-fans.html?_r=0

oz 17 במאי 2016

עליהם

יואב דובינסקי 18 במאי 2016

כל כמה שנים יש ניסיונות, אבל זה מאוד מתקשה להמריא.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 17 במאי 2016

נראה לי שהסיבה היא שבקנדה יש פחות שחורים

ישרון 18 במאי 2016

תודה אחלה פוסט

NoOne 18 במאי 2016

יש מצב שכמו בפינג פונג אחרי 3 משחקים הסדרה תסתיים? חבל על בזבוז הזמן של כולם

Comments closed