מפגש מחזור

הקסם של אליפות ישראל באתלטיקה נמצא בקשר הישיר בין הקהל למתחרים ולראשי הספורט בארץ והמרכז ללימודים אולימפיים מקדם מסורת של כנס שנתי שמפגיש בין הספורט האולימפי לעולם האקדמי

אליפות ישראל באתלטיקה (צילום: יואב דובינסקי)
אליפות ישראל באתלטיקה (צילום: יואב דובינסקי)

אני מאוד מחבב את אליפות ישראל באתלטיקה. יש בה משהו מאוד ידידותי ולא יומרני. לא מנסים לצייר אותה כאיזה תחרות של ספורטאי על עם פרומואים נוצצים שיותר מושקעים מהספורט עצמו. להפך, היא מאוד נגישה. ראשי הספורט בארץ, אלופי עבר וספורטאים שמתחרים בתחרות עצמה, לא מופרדים מהקהל, יושבים סביב האוהדים שהגיעו ומסתובבים ביניהם. תחושה של מפגש מחזור שנתי בין העוסקים בדבר, חובבי ספורט ואתלטיקה ודור העתיד.

הצד השני של המטבע, זה שהבעיות באתלטיקה בארץ נחשפות. בגמר ה400 מ' משוכות נשים למשל התחרו רק שתי ספורטאיות ועמדת הזוכה במדליית הארד על הפודיום נשארה ריקה. לא היה רגע שיא מרגש לערב השני. אולגה לנסקי לא הצליחה לקבוע את הקריטריון לריו, דניאל פרנקל רחוקה מאוד מהכושר שהיתה בו לפני הפציעה ופוסלת בגבהים נמוכים ובכלל היתה נוכחות דלילה מאוד ביציעים למרות שהיורו במנוחה.

מי שכן הפגינו נוכחות מוגברת היו האחראים על בדיקות סמים. ישראל אמנם לא מעצמת מדליות אולימפית, אבל להישגים הצנועים שלנו במשחקים האולימפיים הגענו ביושר.

וילסון קיפקטר, שלוש פעמים שיאן עולם ב800 מ', שזכה בשתי מדליות אולימפיות ובשלוש מדליות זהב באליפויות עולם, היה בין מעניקי המדליות. קיפקטר הגיע לארץ כאורח כבוד כדי להשתתף ביום עיון של המרכז ללימודים אולימפיים שנערך באותו בוקר. הוא דיבר על המסע שלו ונשמע כן כשסיפר על ההחלטה כיליד קניה לייצג את דנמרק.

סביב ה23 ביוני, התאריך בו הוקם הוועד האולימפי הבינלאומי ב1894, מציינים ברחבי העולם את היום האולימפי. בדרך כלל זה קורה בפעילויות ספורטיביות ובכנסים המסבירים על התנועה האולימפית וערכים חינוכיים בספורט.

במחזור האולימפי הנוכחי, הוועד האולימפי הישראלי שם יותר דגש על הנושא של אקדמיה אולימפית ואולימפיזם, עם מרכז פעיל יותר של לימודים אולימפיים. בישראל היום צוין ביום עיון בנושא התנועה האולימפית במכללה בוינגייט, ששילב בין היתר שיח על ערכים אולימפיים, אורחים מחו"ל, סקירה לקראת ריו ופאנל אתלטים.

מעבר לפאנלים ולהרצאות, גם שם החלה תחושה של מפגש מחזור שנתי באווירה מאוד לא מאיימת בין עולם הספורט לעולם האקדמיה. בכל פעם שיוצא לי להיות בכנס כזה, אני שמח במיוחד לפגוש את ד"ר איציק רם שהיה מורה שלי לחינוך גופני באליאנס. אלה דברים חשובים בעיני. ליצור מסורת, לבנות קשרים בין עולמות, לשמר מערכות יחסים ולהכניס אנשים חדשים לשיח.

ליגת שוקי ההון - כשיד ימין נלחמת בשמאל
הראשון שלי - אריאל בר חיים

18 Comments

YG 24 ביוני 2016

ואחת, רחל גברצדוק.

גילי פלג 24 ביוני 2016

איציק רם הוא אגדה. איש חכם, מצחיק וצנוע. גם בגיל 70 פלוס הוא מעביר כל שיעור חינוך גופני ברצינות תהומית, עם כבוד עצום למקצוע, ועם אנרגיות של בחור צעיר.

יואב דובינסקי 24 ביוני 2016

האיש אגדה. אותו חוש הומור כמו לפני 20 שנה. תמיד כיף לי לפגוש אותו.

shohat 24 ביוני 2016

יפה יואב, ההתייחסות המכובדת לאתלטיקה. תודה!
הערה אחת בתגובה…
יש לקוות שרוב ההישגים של ספורטאינו הושגו/מושגים ביושר אבל אין מקום להתהדר בכמות הבדיקות המבוצעות כאן, שהיא "מזערית" ביחס למקובל ברוב הארצות (בציטוט חברי מולי אפשטיין שכיהן משך שנים כיו"ר הועדה למניעת סימום של הועד האולימפי). ישנו שיפור מסוים בשנה האחרונה, וטוב שכך. בדיקות מחוץ לתחרות כמעט שאינן מבוצעות בכלל (בעולם למדו מזמן שהן החשובות יותר). שיעור הספורטאים שנכשלים בבדיקטת, מבין הנבדקים, דומה לסטטיסטיקה בעולם. כמובן שבאתלטיקה דלת תקציבים ודלת הישגים בינלאומיים, ישנה בעיית משאבים ותמריצים, אובייקטיבית.

חלילה אני לא בא לרמוז על אף ספורטאי ספציפי באליפות הזו, רק מגיב שמי שמצוי בתחום יודע שגם בארץ אין מקום לנאיביות או שביעות רצון מוגזמת בנושא המצער הזה. היו ביזיונות, ולצערי עוד יהיו. סליחה שאני מבאס פוסט חגיגי אבל צריך להיות כנים עם עצמנו. אפשר וצריך לעשות הרבה יותר בתחום הזה.

shohat 24 ביוני 2016

רק לציין שהרוב הגדול של המשתתפים באליפות ישראל הם ספורטאים ישרים והגונים. לזה אני בהחלט מסכים. הסתייגתי אך ורק מההערה לגבי כמות הבדיקות.

יואב דובינסקי 24 ביוני 2016

דיברתי עם גילי לוסטיג על זה בתחרות. הוא אמר שמפציצים השנה בבדיקות ברמה של אליפות עולם ויותר. גם משבר עולמי כשאתלטיקה קבוצת סיכון גבוהה וגם כמובן לוודא שלא תהיה בושה גדולה בריו.

shohat 24 ביוני 2016

טוב לשמוע. חידשת לי.

רפי רז 24 ביוני 2016

איציק רם-
בנוסף לחוש ההומור המיוחד,הוא בעיניי המורה מספר אחד בארץ לחינוך גופני!
"רצתי" להשתלמויות שלו,בכל פינה בארצנוו הקטנה,ותמיד יצאתי נשכר ולמד.

יג 24 ביוני 2016

אין על איציק רם! ענק בדורו! אפילו עוד עומד בשער בימי שישי..
ממש נפיל!
יג

אלעד כץ 24 ביוני 2016

אפשר פירוט לגבי הסיבות של קיפקטר להתחרות דנמרק?

אלכס דוקורסקי 24 ביוני 2016

יואב, נהניתי לקרוא. הזדהיתי מאוד עם הפסקה הראשונה לגבי האווירה של תחושת מחזור. לא נכחתי באליפות הזו, אבל קשה לפספס את זה כשיושבים ביציע. רואים שם הרבה אתלטי עבר ובעלי תפקידים שונים באיגוד, כיום ובשנים עברו. רובם גם אנשים נגישים ונעימים מאוד. החלפתי שם מדי פעם מספר מילים עם החבר'ה, ששמחו לשתף אותי בכל מני חוויות מאליפויות עבר וכיו"ב, אף על פי שאינני מבין גדול בענף ולא אתלט עבר או משהו בסגנון.

אתייחס גם לפסקה השניה, על רמתם של חלק מן המקצועות. לא סוד שישנו היעדר עומק בחלק מן המקצועות, בייחוד הטכניים שבהם (המקצוע אליו התייחסת, 400 משוכות, דורש יכולת מעבר משוכה בתנאים מאוד מאוד קשים של גרעון חמצן. במילים אחרות, מקצוע מפרך מכל היבט). דלילות זו הינה תוצאה, בין היתר, של מספר אגודות האתלטיקה המועט במדינה, ומאבקן של חלק מהאגודות הקיימות לשרוד עקב תקציבים נמוכים והיעדר מתקנים מתאימים. האתלטיקה היא ענף מורכב למדי, שכידוע כולל מקצועות שונים שלעתים הקשר ביניהם רופף (וכי מה בין יידוי פטיש ל-3,000 מכשולים?). גיוון המקצועות מצריך גם ציוד מיוחד ולא זול (למשל, מזרנים, מתקנים לקפיצה במוט ולגובה, מכשירי זריקה שונים, כלובים לאחרונים ועוד). מעטים הם היישובים בארץ שקיים בהם מגרש בעל מסלול ריצה סינטטי, כל שכן יתר הציוד שהוזכר.
אינני ודע מדוע הנוכחות ביציעים היתה דלילה. הייתי במספר אליפויות שהיציעים לא היו מלאים לגמרי, אך הגיעו רבים יותר מהתמונות (פשוטן כמשמען, כי גם לא צפיתי בשידור הטלוויזיה) שראיתי באתרים השונים.

היה בהחלט מעניין לקרוא את הדיון שלך, יואב, ושל נחשון, על בדיקות הסמים ותדירותן. היה חידוש עבורי שדווקא הבדיקות מחוץ לתחרויות הן החשובות ביותר (לאחר כמה דקות מחשבה, הבנתי גם מדוע). כיום, עם הפיכתה של אליפות אירופה באתלטיקה לתחרות שמתקיימת אחת לשנתיים, במקום כל 4 שנים, בכירי האתלטים הישראלים מתחרים למעשה כל שנה באליפויות בין-לאומיות גדולות (בשנים האי זוגיות מתקיימת אליפת העולם). צריך גם לזכור כי הקריטריונים להשתתפות באליפות היבשת נוחים יותר משתי האליפויות הנוספות, מה שגורם למספר רב יותר של אתלטים ישראלים לקחת בה חלק. לאור זאת, הבדיקות צריכות להיעשות, לעניות דעתי, במשך כל השנה ואין מנוס גם מבדיקות פתע (בגבולות הטעם הטוב. לא הייתי רוצה שיטרידו אדם בביתו בשעות לא נוחות, אבל בהחלט אפשר לגשת למישהו במהלך האימון ולבקש דגימה). ברור לי, כי הדבר דורש משאבים רבים, שאינם קיימים בארץ ובעולם אוטופי, המשאבים הללו היו מיועדים לחיזוק האגודות ולמטרות נוספות כי כולם היו נקיים, אבל לא כך הדבר (אם כי בהחלט מסכים שרוב האתלטים נקיים).

יואב דובינסקי 24 ביוני 2016

ההערה על הקהל היתה ביחס לשנים קודמות. בדרך כלל יש הרבה יותר אוהדים, היציעים די מלאים ויש תחושת קרנבל. לפחות ביום השני של התחרויות השנה (לא הייתי ביום הראשון כי רק חזרתי לישראל ברביעי), הגיעו הרבה פחות אוהדים ממה שהתרגלנו. עדיין היתה אווירה מאוד נחמדה וחיובית, אבל הדלילות הורגשה.

לגבי 400 מ' משוכות, זה לא שאני מצפה שנהיה מעצמה, אבל זה בלט כי הפודיום לא היה מלא. באותם רגעים דווקא חשבתי על הפודיום של סרגי ריכטר שזכה אתמול בארד והאיראני שזכה בכסף לא הגיע לטקס חלוקת המדליות. הרגשתי לא בנוח לראות שלישראל אין אפילו 3 מתחרות במקצה הזה. פודיום עם רק 2 ספורטאיות זה לא מראה מכובד במיוחד בעיני.

אלכס דוקורסקי 25 ביוני 2016

מסכים לגבי הפודיום החסר. מראה לא הכי נעים, קל וחומר כשזה קורה באליפות הלאומית.
כשראיתי את התגובה הראשונה, של YG, חשבתי מעט גם על מספר תהליכים חיוביים, לצד הבעיות שפורטו כבר, שעוברים על האתלטיקה הישראלית. מקצתם נראו בשני ימי התחרויות, וחלקם לא תמיד ניתנים להבחנה מתוך צפייה בתחרות אחת.

הנקודה החיובית הראשונה היא ההתקדמות של מספר אצניות צעירות – אולגה לנסקי, דיאנה וייסמן, ניצן לוי ועוד מספר אתלטיות מוכשרות – שמתמחות במאה ובמאתיים מטר. אתלטית מעולה נוספת היא גל קדמון, הזוכה הצעירה ביותר השנה בתואר אלופת המדינה, בת 16, שמצטיינת בריצת ה-400. לצד קדמון, ישנן אצניות מעולות שרצות את ההקפה המלאה כמו שני לנדן ואלכסנדרה לוקשין. תחרות ביניהן, כמו גם בין האצניות למרחקים קצרים יותר, עשוייה לסייע להן לשפר משמעותית את שיאיהן האישיים וכמובן גם לתרום לשני מרחקי השליחים.

תהליך חיובי נוסף, הוא הקמת אגודות חדשות וחיזוק חלק מהאגודות הקיימות (אם כי, כפי שכבר נכתב בתגובה הקודמת, קיים בכל זאת מספר מועט מאוד של אגודות ולא מעטות מהן סובלות מקשיים רבים). רחל גיבריצאדיק, שזכתה ב-1,500 מטר, מתאמנת באגודת "אתלטי הסמטה דרום ת"א", שרבים מחבריה, וגם רחל עצמה, הינם ילדים של הנתינים הזרים, שמתגוררים באיזור דרום תל אביב. חלק מחבריה הגיעו לתוצאות מאוד יפות, ואף ייצגו את ישראל באליפויות בין-לאומיות שונות בקטגוריית הגילים הצעירים. מרבית האתלטים של האגודה מתמחים בריצות הבינוניות והארוכות, ומתאמנים תחת הדרכתו של יובל כרמי, אבל ישנם גם אתלטים במקצועות אחרים, כמו ויקטוריה צ'יסום דורו, מהאצניות הטובות במדינה כיום.
באופן אישי, כיף גדול לראות בתחרויות השונות את האתלטים הצעירים של האגודה, כשהם יושבים ביחד, לפעמים מכינים קצת שיעורים ומעודדים את חבריהם. הקמתה של הקבוצה הזו היא אחת מנקודות האור הבולטות של האתלטיקה והספורט בארץ בכלל.

אגודה נוספת, ותיקה אמנם, שהתחזקה בצורה משמעותית היא "אתלטי כיוונים באר שבע", מבירת הנגב. האגודה מנוהלת במסירות ובמקצועיות בידי המאמן הותיק ברוך שפירא, שמאמן גם חלק מן האתלטים. אחת מהתוצאות של התחזקות האגודה היא התקדמותן של כמה מן האתלטיות המצטיינות שלה השנה: ג'ומאן ג'ובראן, שהחלה את דרכה בעירוני אחי נצרת, ומזה מספר שנים מתגוררת בבאר שבע עקב לימודיה, זכתה השנה באליפות ישראל בקרב 7, גל קדמון, האלופה הטריה ל-400 כבר הוזכרה, והאתלטית השלישית, ורוניקה צ'יינוב, חניכתם של ברוך שפירא ואירינה סבניקוב, בת 13.5 (ומפאת גילה לא יכלה ליטול חלק באליפות לבוגרות), עברה השנה גובה של 1.75 בקפיצה לגובה, תוצאה נדירה לבת גילה (מה שכמובן לא בהכרח מעיד על גרף ההתקדמות העתידית אבל מראה ועוד איך על הפוטנציאל שלה והעבודה של הצוות המקצועי שם).
יחד עם האגודה מב"ש, שינה גם התקדמות באגודת "לידר" ירושלים, שמנוהלת, בין היתר, על ידי אלכס אברבוך. אתלטיה גם כן מגיעים להישגים יפים.

הנה כי כן, לצד הבעיות הלא פשוטות של האתלטיקה הישראלית, קיימות בכל זאת מספר נקודות אור בולטות (וישנן נוספות, כמו התקדמותם של אתלטים נוספים בענפים מסויימים – לב סקוריש, איתמר באסטקר, דניס גולדובסקי ואדוארד פלוטניקוב בקפיצה במוט ואלן פרבר בהטלת כידון. כל זאת בזכות מאמנים מעולים כמו אלכס אברבוך, פבל קוגן, גרש גרשקוביץ' ורבים נוספים).
לא כתבתי על אתלטים ומאמנים נוספים, שעושים חיל, גם כי אינני מעורב ממש במה שקורה עם מלכת הספורט בארץ ובעיקר כי השעה מאוחרת ואינני פיכח במיוחד…

אלכס דוקורסקי 25 ביוני 2016

נפלה טעות בדברי. ורוניקה צ'יינוב השתתפה באליפות. קפצה 1.69 לגובה. תוצאה שהקנתה לה את המקום הרביעי הכללי והשלישי בין הישראליות.

יואב דובינסקי 27 ביוני 2016

אתלטי הסמטה באמת פרויקט יפה מאוד.
כמו כן, כבר שנה שנייה שאני מתרשם מדיאנה וייסמן. בהחלט מישהי שכדאי לעקוב אחריה.

יניר 24 ביוני 2016

איציק רם- אגדה אמיתית,
עבד עם נפילים כמו יהושע ברוך וערן קוליק.

יואב דובינסקי 25 ביוני 2016

קוליק היה מורה שלי בחטיבה, מר ברוך לא היה מורה ישיר שלי. כתבתי בעבר גם על עמי נאווי שהיה מורה שלי שנה או שנתיים בתיכון.

יאיר אלון 24 ביוני 2016

איציק רם היה מרצה שלי השנה לפילוסופיה של הספורט. איש משכמו ומעלה ואני נהנתי מהשיעורים איתו בצורה בלתי רגילה.

Comments closed