המשחקים טובים והארגון משתפר

כמחצית ממשחקי ריו דה ז'ניירו 2016 עברו מה שמאפשר מבט קצת יותר מפוקח על התחרויות והוועדה המארגנת. מבחינה ספורטיבית, המשחקים האולימפיים הצלחה גדולה. שיאי עולם נשברים ואגדות ספורטיביות ישנות וחדשות רושמות את שמן בפנתיאון האולימפי. בשני ענפי הספורט המרכזיים שהגיעו לשיאם, התבססו אגדות חדשות וישנות. בראש ובראשונה מייקל פלפס בבריכה אחרי קאמבק נוסף, מסיים כל משחה גמר עם מדליות, לרוב מזהב. לצידו חברתו לנבחרת קייטי לדקי שמנפצת שיאי עולם כשברקע נגיעתה בקיר אין עוד אף אחת בפריים. גם קטינקה הוסו ההונגריה מבדלת את עצמה מהיתר.

גם בהתעמלות מדברים על שני האלופים כספורטאים היסטוריים. את סימון ביילס כבר משווים לנאדיה קומאנץ' ובגברים קוהיי אוצ'מורה נמצא בדיון לגבי המתעמל הטוב בכל הזמנים. עוד ספורטאי שמשחקי ריו 2016 הכניסו לפנתיאון ההיסטורי הוא הג'ודוקא טדי ריינר, שהוסיף לשבע אליפויות העולם שלו זהב אולימפי שני ברציפות (יש לו גם ארד מבייג'ין). כמה שריינר אכזר על המזרן, כך הוא ספורטאי מכבד מחוצה לו. אפשר היה לראות את הכבוד הרב שהוא רוכש לענף וליריבים גם בסיום הקרבות וגם במסיבת העיתונאים אחרי הזכייה.

יש הפתעות מיוחדות, כמו נבחרת פיג'י ברוגבי שביעיות. אי של כ900,000 תושבים הדיח את ניו זילנד והביס את בריטניה בגמר, כדי לזכות במדליית זהב היסטורית. היה פודיום מאוד מרגש, כשכל שחקן קד קידה כשהוענקה לו מדליית הזהב. מצד שני, יש גם נבחרות אגדיות שחזרו בידיים ריקות. נבחרת הנשים של ארצות הברית בכדורגל, אלופת העולם ופעמיים ברציפות האלופה האולימפית, הודחה כבר ברבע הגמר על ידי שבדיה בפנדלים. כך שיש אגדות, יש הפתעות, יש שיאי עולם בענפים נוספים כמו הרמת משקולות, חץ וקשת, אופניים ואתלטיקה, ככה שספורטיבית מדובר במשחקים מצוינים.

עבור ישראל, כמובן שהמשחקים הללו מצוינים בינתיים. ישראל מעולם לא זכתה ביותר משתי מדליות אולימפיות באותם משחקים אולימיים וכבר לאחר מחצית מהתחרויות, השיא הושווה. הג'ודו הישראלי שהיה מהכישלונות הגדולים של המשלחת רק לפני ארבע שנים בלונדון, סיפק לא רק שתי מדליות אולימפיות, מה שלא היו לישראל בענף מאז 1992, אלא גם שני חצאי גמר מה שמעולם לא קרה קודם. שיטת הנבחרות מוכיחה את עצמה. מצד שני, בשני הענפים המרכזיים עד כה, שחייה והתעמלות, המשלחת הישראלית נראתה לא טוב.

ארגונית, אין ספק שהוועדה המארגנת פחות מדויקת מזו של בייג'ין או של לונדון. הבעיות של ברזיל ידועות וזה משפיע על הארגון. מצד שני, הם משתפרים ומנסים לפתור בעיות ובדרך כלל גם מוצאים פתרונות כאלו ואחרים. יש גם חידושים שלא ראיתי במשחקים קודמים, כמו הנוחות בשימוש בWiFi באוטובוסים. בכלל, להבדיל ממשחקים קודמים בהם לקחו מאות דולרים כדי שאפשר יהיה להתחבר לאינטרנט במתקנים, כאן אחרי הרשמה מהירה השימוש בחינם. מה שחסכוני מאוד גם עבור העיתונאים ובסופו של דבר גם עבור הוועדה המארגנת שיכולה להפנות לכל מיני אפליקציות ולגלישה באינטרנט במקום להדפיס דפי סטטיסטיקה ולאייש עוד כוח אדם.

עבורי ועבור המחקר שאני עורך על ישראל והתנועה האולימפית אלה משחקים מצוינים שמספקים הרבה מאוד חומר. הנצחה רשמית של י"א חללי מינכן כמובן וגם כמה אירועים פוליטיים כמו האוטובוס הלבנוני, החרמה של ספורטאית סעודית מחשש שאם תנצח תפגוש את גילי כהן ואי לחיצת יד של הג'ודוקא המצרי. גם הפגת הלאומיות סביב הזכייה במדליות לא מזיקה.

יחד עם זאת, אני קצת אשנה אסטרטגיה בנוגע להמשך המשחקים. עד כה הייתי הולך ל3-4 אירועי ספורט כל יום. 1-2 אירועים מרכזיים שבהם הייתי מתמקד ועוד 1-2 על הדרך, מה שהכי קרוב ואיפה שהיה זמן. אני מרגיש שלא יוצא לי לחוות את ריו ואת ברזיל מחוץ לבועה האולימפית, כך שבעשרת הימים הקרובים שנשארו לי כאן אשקיע יותר גם בזה. גם אם המשמעות תהיה שיהיו ימים שאלך בהם רק לאירוע ספורטיבי אחד או שניים. למשל האמנתי מספיק בחנה מיננקו שתעבור את המוקדמות, כדי לקחת בשבת בבוקר טיול מאורגן לפסל של ישו ולהר הסוכר.

אתלטיקה תעמוד במוקם המשך המשחקים, אבל יש עוד הרבה מאוד למה לצפות. ענפי הספורט הקבוצתיים סיימו או מסיימים את שלבי הבתים ויכנסו לתחרויות הנוק אאוט. עבור ישראל, יש עוד כמה ספורטאים מעניינים שיכולים לעשות משהו. מעיין דוידוביץ' נכנסת לשיוט מדליות כשהיא תלויה בעצמה וניצחון בשיוט יבטיח לפחות ארד אם לא יותר. אם חנה קנייזבה תהיה בשיאה בגמר היא יכולה להפוך לאתלטית הראשונה של ישראל שזוכה במדליה אולימפית. ימי התחרויות של אילנה קרטיש בהיאבקות ורון אטיאס בטקוואנדו יכולים להתפתח להיות מעניינים וכמובן לפינאלה יש את נבחרת ההתעמלות האמנותית שתנסה להתחרות על מדליה ביום האחרון של המשחקים. עד כה ריו 2016 היתה טובה מאוד וגם יש עוד הרבה למה לצפות.