בעלי ערך

המשחקים הפאראלימפים מראים עד כמה ספורט חשוב לשיקום פיזי ומנטלי של בני אדם, אבל לא בטוח שאיחוד עם המשחקים האולימפיים לא יפגע בכולם. לא צריך להתייחס לספורטאים כמוגבלים או כסופר-אנושיים, אלא כחלק מהחברה

תמונה משותפת של המשלחת האולימפית והפאראלימפית של ישראל לריו 2016 (צילום: יואב דובינסקי)
תמונה משותפת של המשלחת האולימפית והפאראלימפית של ישראל לריו 2016 (צילום: יואב דובינסקי)

מהמעט שיצא לי לראות בטלויזיה, ריו דה ז'ניירו עמדה יפה במשימת אירוח המשחקים הפאראלימפיים. היו חששות שהיציעים יהיו ריקים, אבל פעילות שיווקית נכונה שהשתמשה ברשתות חברתיות הגבירה את קצב המכירות ורק בלונדון 2012 נמכרו יותר כרטיסים. למרות שNBC בעלת זכויות השידור, כמעט ואין שידורים ישירים בערוצי הטלויזיה בארצות הברית. מידי ערב יש כשלוש שעות שידור של המשחקים, אבל כמעט הכל מוקלט. קצת קשה להתחבר למשחקים ככה.

יש דיון נרחב האם המשחקים האולימפיים צריכים לבלוע את המשחקים הפאראלימפיים או להתאחד איתם לאירוע אחד, בו כל הספורטאים ישהו ביחד בכפר האולימפי ויתחרו במקביל. אינטואיטיבית זה נשמע רעיון נהדר. חגיגה של המין האנושי כולו, ללא הפרדה. פרקטית, זה דורש היערכות לוגיסטית שונה, שתוביל לכל מיני השלכות שלאו דווקא יועילו לשני הגופים כמו הגדלת ההשקעה המוגזמת גם ככה במתקנים או הפיכת המשחקים למסטיק נמרח שייפגע בעניין.

התנועה האולימפית רואה בדרישה שכל עיר מתמודדת על אירוח משחקים אולימפיים מחוייבת לשלב בהתמודדות את התכנית לארח גם את המשחקים הפאראלימפיים שבועיים אחר כך באותם המתקנים, כמעשה הצדקה הגדול שלהם. כלומר, התנועה האולימפית תשרוד בלי משחקים פאראלימפיים שיערכו שבועיים אחרי המשחקים האולימפיים. לא בטוח שהתנועה הפאראלימפית תשרוד באותה צורה אם הביד לא יהיה משולב.

התנועה הפאראלימפית לעומת זאת טוענת שהיא זאת שמביאה את הערכים החינוכיים בספורט. שבעוד המשחקים האולימפיים, נגועים בסימום, פוליטיקה, בזבוז כספים ופגיעה בזכויות אדם, המשחקים הפאראלימפיים מוכיחים עד כמה פעילות גופנים וספורט חשובים לשיקום פיזי ומנטלי של אנשים. הערך החינוכי שיש במשחקים הפאראלימפיים מתכתב מצוין עם אידיאולוגיית האולימפיזם של התנועה האולימפית והערכיות שאיתה גם ספונסרים רוצים להיות מזוהים ומוכנים לשלם מאות מיליוני דולרים בשביל זה. כך שלמרות שאין ספק שהמשחקים האולימפיים הם אלה שמייצרים את מרבית ההכנסות, צריך לקחת בעירבון מוגבל את הטענות לגבי מעשי צדקה.

למרות שיש השקה מסוימת בין הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) לוועד הפאראלימפי הבינלאומי (IPC), מדובר כמובן בשני גופים שונים. השוני בלט במיוחד בריו 2016, כשבמשחקים האולימפיים המשלחת הרוסית הורשתה להתחרות ואילו במשחקים הפאראלימפיים לא.

ישראל באופן מסורתי חוזרת ממשחקים פאראלימפיים עם יותר מדליות מאשר במשחקים האולימפיים. ישראל הבינה את החשיבות בספורט ובפעילות גופנית כפעילות שיקומית בשלב מוקדם מאוד אחרי קום המדינה, בעיקר עבור נכי צה"ל וחולי פוליו. ד"ר לודוויג גוטמן, הרופא היהודי-גרמני שברח מהנאצים וטיפל בפצועי קרב בבית החולים בסטוק מנדוויל דרך תחרויות ספורט שהיוו את הבסיס להקמת התנועה הפאראלימפית, היה בקשר טוב מאוד עם ישראל ותרם מהידע שלו לגופים כמו מכון וינגייט, איל"ן וארגון נכי צה"ל והיה בקשר עם אנשים כמו גרשון הוברמן וד"ר רלף שפירא שפעלו בארץ בכל הקשור לשיקום דרך פעילות גופנית. כמו כן, ישראלים השתתפו בתחרויות בסטוק מנדוויל עוד בשנות ה50, לפני הקמת המשחקים הפאראלימפיים.

בעשורים הראשונים לתנועה הפאראלימפית, ישראל הצטיינה במשחקים הפאראלימפיים כשסיימה פעמיים במקום השלישי בטבלת המדליות: ב1968 כשתל אביב ארחה את המשחקים הפאראלימפיים וב1976 בטורונטו אז זכתה המשלחת הישראלית ב69 מדליות, 40 מזהב. הישג ששום משלחת ישראלית לא הצליחה לשבור או לשחזר. מאז התפרקות ברית המועצות ועם התמקצעות הספורט העולמי, ישראל התדרדרה בדירוגי המדליות או שאפשר לומר שירדה למקום ריאלי יותר בין העשירייה הרביעית לשישית. ישראל זכתה במדליות בכל מהדורת קיץ של משחקים פאראלימפיים וכך קרה גם בריו.

הסיפורים האנושיים מעוררי השראה. כל ספורטאי וספורטאית שמתחרים במשחקים הפאראלימפיים התגברו על קשיים והפגינו תעצומות גוף ונפש שקשה לדמיין. יחד עם זאת, אני יכול להבין רתיעה מלתמוך בספורטאי שנפצע קשה כשנלחם מול המדינה שלך או שהיה לו חלק בתאונת דרכים בה נהרגו אנשים אחרים. גם הניסיון לצייר אותם כסופר-אנושיים כפי שנעשה בכמה ערוצים, בעייתי ברמה מסוימת כי הוא מבדל ספורטאים פאראלימפיים מאוכלוסיית בעלי מוגבלויות שלא מצליחים לירות חץ וקשת בעזרת אצבעות הרגליים והסנטר ויוצר מצג שווא של מה מצופה מאנשים בעלי מוגבלויות.

חשוב להמשיך לקיים את הדיון לגבי מקום התנועה הפאראלימפית בספורט העולמי ובספורט הישראלי גם בסיום המשחקים. לתנועה הפאראלימפית תפקיד חשוב לא רק בשיקום האדם והספורטאי, אלא גם בהעלאת מודעות לאוכלוסיית בעלי מוגבלויות, לסטיגמות שצריכות להישבר ולנגישות שצריכה להשתפר. נושא הטרמינולוגיה חשוב בדרך שבה מציגים את המשחקים והספורטאים. לא האולימפיאדה הרגילה ואולימפיאדת הנכים, כי מה זה רגיל? לא ספורטאים מוגבלים, אלא ספורטאים בעלי מוגבלויות כי בעוד המוגבלות קיימת, לא היא מגדירה את מהות הספורטאי או הבן אדם.

הכדורגל הוא כבר לא משחק פשוט
הכדורסל הסוציאליסטי של ארז אדלשטיין

10 Comments

אלעד כץ 18 בספטמבר 2016

יפה.
החשיבות של המשחקים ביצירת מודעות אצל האוכלוסיה הרחבה לגבי האפשרויות והיכולות של בעלי מוגבלויות, ומתן השראה ועידוד לבעלי המוגבלויות עצמם.
לגבי תזמוו המשחקים, אני הייתי מקיים אותם לפני האולימפיאדה ולא אחריה. כמו להקת חימום לפני האירוע המרכזי. אני חושב שזה יכול ליצור יותר עניין , כולם הרי מחכים לאולימפיאדה, בעוד שאחריה ישנה תחושת ריוויון מסויימת.

יואב דובינסקי 18 בספטמבר 2016

זה רעיון מעניין שאני מודה שלא חשבתי עליו.

אני רואה פלוסים ומינוסים בזה שהוועדה המארגנת "תתגלח" על המשחקים הפאראלימפיים ותגיע מוכנה יותר למשחקים האולימפיים.

אריאל גרייזס 18 בספטמבר 2016

רק שלוש מדליות ארד לנבחרת הישראלית, מתי תהיה הסקת מסקנות?

עדי אבני 18 בספטמבר 2016

אל תדאג, בדרגים העליונים כבר עובדים על מלחמה כוללת ליצירת עתודות לספורט הפראלימפי

אריאל גרייזס 18 בספטמבר 2016

ובתגובה ישראל כץ עובד על תוכנית משלו

יואב דובינסקי 18 בספטמבר 2016

ציניות בצד, באמת משחקים לא מוצלחים לישראל.

ד"ר רזי הופמן 18 בספטמבר 2016

אין כמו ספורט להעלאת ההרגשה הטובה של אדם. בריא או נכה.
כגולש, בהרבה ענפי גלישה, קשה להסביר למי שלא עוסק בספורט איך הגוף מגיב. איך תסביר הרגשה עילאית כשהגוף מפריש אנדורפינים ואדרנלין למי שלא חווה את זה? זו התמכרות בריאה.
שאלתי פעם מפקח ספורט מבוגר במשרד החינוך ובווינגייט שחזר מסקי בשוויץ עם רגל שבורה אם לקחת את הסיכון לאופ-פיסט באזור המסוכן עם כל הכאבים אחרי כן היה שווה את זה? והוא אמר, כמובן שכן (לא שיכנע אותי). אני אחלים ואסע שוב זה מה שאמר:)
אני מסכים אתו בדבר אחד, ספורט מביא לפציעות אבל ההנאה מבטלת את הכאב, עד רמה מסויימת כמובן, ויעידו על כך כל הפציעות כולל אחת חדשה כשדפקתי את המרפק על הבורד בגלישה אתמול בבוקר.כואב אבל היה שווה את זה.

D! in Leipzig 18 בספטמבר 2016

בעלי ערך

זה סיכום תמציתי וטוב

ק. 18 בספטמבר 2016

יפה כתבת

רותם 19 בספטמבר 2016

סיכום מצויין. המונח המקובל הינו אנשים עם מוגבלות ולא בעלי מוגבלות. ניתן להרחיב ולפרט מדוע מצב המדליות של ישראל לא מחמיא…יש מעט מאוד תשתיות עירוניות קהילתיות שמעודדות פעילות של ספורט לאנשים עם מוגבלות. כמעט כל הפעילות מתקיימת במעט מתקנים הסגורים לאנשים עם מוגבלות ורובם לנכי צהל

Comments closed