קנדס פארקר עולה, עולה, עולה

יש אליפות למכבי

העונה ה20 של הWNBA היתה אמורה להיות אייקונית וככזו היא גם הסתיימה. במהלך מכריע במשחק החמישי בסדרת גמר הטוב מ5, כשהשחקנית הכי טובה שעדיין לא זכתה באליפות זוכה בטבעת ראשונה מול האלופה היוצאת, כשהיתרון עובר מצד לצד 4 פעמים ב24 השניות האחרונות וכשהMVP של הליגה, נקה אבומקה, קולעת את סל האליפות 3 שניות לסיום.

קנדס פארקר לא הצליחה לעצור את הדמעות אחרי הניצחון. "זה בשביל פאט! זה בשביל פאט!", היא התייפחה. פארקר, בוגרת אוניברסיטת טנסי, לקחה קשה את המוות של המאמנת האגדית והמנטורית שלה פאט סאמיט. כשנבחרה לMVP של סדרת הגמר (28 נק' ו12 ריב' במשחק החמישי) היא שוב פרצה בבכי כשסיפרה שלפני המשחק היא הקשיבה לנאום של סאמיט על לקיחת ריבאונדים. למגרש היא עלתה בנעליים כתומות, הצבע של טנסי.

פארקר מגדולות השחקניות שידע המשחק. היא זכתה באליפויות בטנסי והיתה הכדורסלנית הראשונה שמטביעה פעמיים במכללות. היא זכתה במדליות אולימפיות, בתארים באירופה, ברוקית השנה ופעמיים בMVP של הWNBA אבל לא בטבעת אליפות WNBA. בקיץ היא חוותה אכזבה כשהושארה מחוץ לסגל נבחרת ארצות הברית ובסיום העונה הסדירה של הליגה, למרות שהספארקס השוו את הפתיחה הטובה בהיסטוריה, היא לא נבחרה אפילו לחמישייה השניה של הליגה. חברתה לקבוצה אבומקה קיבלה את הMVP.

הבעיה של פארקר לאורך כל העונה וגם בסדרת הגמר היתה שהיא נעלמת. שיש דקות ארוכות או אפילו משחקים, שהיא נוכחת נפקדת על המגרש. לא אגרסיבית, לא דורשת את הכדור, מטיילת מסביב לקשת. מינסוטה לינקס שזכתה בשלוש מחמש האליפויות האחרונות, סיימה את העונה הסדירה במקום הראשון, לפני לוס אנג'לס השנייה.

השנה הWNBA שינו את פורמט הפלייאוף, כשלמעשה הדירוג לא נעשה על פי איזורים אלא על פי מאזן כללי. גם שיטת הפלייאוף שונתה. שמונה קבוצות עולות לפלייאוף. מקומות 1 ו2 עלו אוטומטית לסדרת חצי הגמר (הטוב מ5), בעוד מקומות 6-7 ו8-5 משחקות משחק נוק אאוט אחד בסיבוב ראשון, כשהמנצחות עולות למשחק נוק אאוט אחד בסיבוב השני מול מקומות 3 ו4.

סדרת הגמר בין מינסוטה ללוס אנג'לס היתה עצומה. המשחק הראשון במינסוטה הוכרע מקליעה של אליינה בירד מהספארקס עם הבאזר, שלמעשה ביטל את הביתיות של הלינקס. במשחק השני במינסוטה הלינקס דרסו והשוו ל1:1. בשלישי היה תורה של לוס אנג'לס לדרוס והכל היה מוכן לחגיגות אליפות במשחק הרביעי. רק שפארקר נעלמה, מיה מור המצוינת ממינסוטה קלעה 31 נק' ושלחה את העונה ה20 למשחק מכריע אצל האלופה.

המשחק החמישי היה נדנדה לכל אורכו, כולל בדקה האחרונה. מינסוטה עלתה ליתרון 6 במחצית והיתה לה הזדמנות לברוח, אבל לוס אנג'לס השוותה בשלישי. שלוש דקות לסיום הספארקס עלו ליתרון 8, אבל עבירה טכנית, שלשה של מור ואיבודי כדור מטופשים אפשרו למינסוטה להשוות. השיפוט בסדרה היה גרוע מאוד. במשחק הרביעי הם לא שמו לב שמינסוטה לא עברה את החצי תוך 8 שניות, מה שהיה נותן ללוס אנג'לס הזדמנות להשוות או לנצח. במשחק החמישי הם פספסו שסל חשוב של אבומקה נקלע לאחר סיום שעון הזריקות. בכל מקרה, מינסוטה עלתה ליתרון נקודה 24 שניות לסיום, קנדס פארקר הפכה 19 שניות לסיום, מור הפכה 15 שניות לסיום ואבומקה קלעה את סל האליפות 3 שניות לסיום. קשה לחשוב על סיום דרמטי יותר ממשחק חמישי ומכריע בסדרת גמר שמוכרע בנקודה הפרש מסל 3 שניות לסיום.

החיבוק העצום בין קנדס פארקר למג'יק ג'ונסון היה שובה לב. יש לשניהם חיוך מאוד מיוחד. בסיום המשחק הרביעי, אחרי ההפסד של הספארקס בלוס אנג'לס, מג'יק נכנס לחדר ההלבשה והרים את השחקניות שהיו בדאון וכבר הרגישו את הטבעת הזו בורחת. הוא אמר להן ששום דבר לא גמור ושהוא ניצח משחק שביעי בבוסטון גארדן.

*

אני מלמד הסמסטר שני קורסים, ספורט ותקשורת והיבטים חברתיים-תרבותיים בספורט. דיברתי בשתי הכיתות שלי היו על הקמפיין Watch Me Work שהליגה יצאה איתה בתחילת העונה. קמפיין שנועד גם לעורר מודעות לכדורסל נשים לWNBA לקראת העונה ה20 וגם להציג את הפן האתלטי של הספורטאיות ואת העבודה הקשה שלהן. שאלתי את הסטודנטים החביבים שלי מי מהם ידע שהערב המשחק החמישי בסדרת הגמר. פחות מ10% בכלל ידעו שסדרת גמר הWNBA בכלל מתקיימת בימים אלו.

סטודנטים במחלקה לניהול ספורט באוניברסיטת טנסי, כן? אחת האוניברסיטאות החשובות ביותר בהיסטוריה של כדורסל הנשים האמריקני, של ספורט נשים ושל התפתחות טייטל 9. אוניברסיטה עם פסל ורחובות על שם פאט סאמיט ובאנר עם השם והמספר של הבוגרת קנדס פארקר.

אז אמנם היה סיום מהאגדות לסדרת גמר קסומה (פעם ראשונה שאני עוקב אחרי כל משחקי סדרת הגמר של הWNBA), אבל המקום של כדורסל הנשים ושל הספורט המקצועני לנשים בעייתי מאוד. ארצות הברית שלטה בשני המשחקים האולימפיים האחרונים בלונדון ובריו בזכות הדומיננטיות של הספורטאיות. אבל כשאין את טייטל 9 שיאפשר לספורטאיות תנאים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר וכשהספורט המקצועני הנשי צריך להתמודד בשוק חופשי, אפילו משחק חמישי בליגה המקצוענית הכי נחשבת שיש נבלע.

*

שמחתי לראות שכוכבי NBA כמו לברון ג'ימס פרגנו לקנדס פארקר ולספארקס על ההישג. הזכייה שלה מזכירה את האליפות של ג'ימס. הורידה חתיכת קוף מהגב ועד במשחק המכריע בסדרת הגמר, בחוץ, אצל האלופה, כשהיא נבחרת לMVP. אני מאוד שמח בשביל פארקר. אני עוקב אחרי במדיה החברתית בשנה האחרונה וההתנהלות שלה אצילית. היא גם לוקחת איתה את הבת שלה למשחקי בית ותמיד מחבקת ומנשקת אותה אחר כך וזה מאוד יפה. דיברתי איתה אחרי ההפסד באטלנטה בתחילת העונה (שמנע את שבירת שיא הניצחונות הרצופים בפתיחת העונה) והיא בדיוק חשפה קעקוע שעשתה לזכרה של סאמיט. דיברנו על האהדה שהיא מקבלת מבוגרי טנסי וכמובן ששאלתי מי ינצחו היא ואנתוני או שריל ורג'י. אחות. קנדס פארקר, עולה, עולה, עולה!

ביל באוורמן - המאמן כמנהיג (או: "מטה-מאמן")
חמש דקות ממוזיאון חיל האוויר בחצרים

17 Comments

אריאל גרייזס 21 באוקטובר 2016

עם כל הטייטל 9 והכל, espn העדיפו לשדר משחק מכללות בינוני בערוץ הראשי שלהם על המשחק הזה שנדחק לespn2. כמו שאמרת, בעולם הקפיטליסטי זה פשוט לא מצליח להתחרות כי זה לא ספורט מעניין מספיק

יואב דובינסקי 21 באוקטובר 2016

תוסיף לזה שבמקביל יש פלייאוף בייסבול ומשחק NFL בערוצים מתחרים. אני לא אופטימי במיוחד לגבי ליגות מקצועניות. כלומר, הן יכולות לשרוד, אבל לא הרבה מעבר. כמעט כל השחקניות הבכירות בWNBA עוברות בשלב מסוים להשלים הכנסה בכל מיני חורים באירופה (או בסין) אחרי סיום העונה בארה"ב.

גיא זהר 21 באוקטובר 2016

אחלה פוסט. ההיעלמות לרגעים רבים אופיינית גם לאחיה למרות שהיה שחקן עצום. תיקון קל, מג'יק ניצח משחק שישי בגארדן ולא שביעי (הבייבי הוק שוט שלו הייתה מספיק קשה).

אסף שטרן 21 באוקטובר 2016

תיקון קל לתיקון הקל – משחק האליפות של הלייקרס בגארדן היה שנה לפני הבייבי הוק (שניצח את משחק 5 בסדרה שנגמרה במשחק 6 בלוס אנג'לס).
ולגבי הwnba – נשמע שהיתה סדרה מטורפת ומשחק 5 דרמטי. גם לי לא היה בכלל מושג שהאירוע מתרחש כמו לרוב הסטודנטים.

גיא זהר 21 באוקטובר 2016

אם כבר הבייבי הוק היה שנתיים אחרי. הלייקרס זכו באליפות על חשבון בוסטון ב85 ו87.

יואב דובינסקי 21 באוקטובר 2016

הפארקרים שונים מאוד באופי. אני לא ממש מסכים שאנתוני פארקר היה נעלם, בטח לא במשחקים גדולים. הוא היה שקט וצנוע, היא הרבה יותר מוחצנת ממנו. לשניהם יש חיוך מקסים.

ריצ'י מקאו 21 באוקטובר 2016

יופי של טור. תודה!

פורד פרפקט 21 באוקטובר 2016

יופי של טור. מחכה כבר שנים שגם בNBA יתפסו כבר שכל ויבטלו את הפלייאוף לפי איזורים של מזרח ומערב אלא יעשו דירוג לפי מאזן כללי. אולי אז קבוצות מהמזרח יצליחו סופסוף להשתפר ולהיות ראויות לליגה הזו, להחזיר עניין לשיעמומון הזה .

יואב דובינסקי 21 באוקטובר 2016

לא עקבתי אחרי כל הליגה וכל הפלייאוף. למעשה התעניינתי רק בפארקר וצפיתי רק בסדרת הגמר (בכל המשחקים) וככה למדתי גם על היתר. אני אוהב את הרעיון שהקבוצות שמסיימות ראשונות מעפילות אוטומטית לסיבובים מאוחרים. אני גם אוהב את הרעיון של סיבוב ראשון של נוק אאוט במשחק אחד. אני מסכים שצריך למצוא נוסחה הגיונית יותר לדירוגים, אבל לא הייתי מבטל לחלוטין את כל נושא האיזורים. אולי מעלה אוטומטית את 6 הראשונות בכל איזור ואז 4 נוספות עפ"י מאזן כללי ואת הפלייאוף מחלק עפ"י דירוג כללי או סוג של נוסחת ביניים בסגנון.

Shutzi 21 באוקטובר 2016

מעניין לקרוא, וכן גם אני לא שמעתי על הגמר. לזכות ה wnba צריך לומר, שהיציעים היו מלאים ועם מלא אנרגיה במשחק החמישי. איך כמות הקהל במהלך העונה ובמשחקי הפלייאוף באופן כללי?

יואב דובינסקי 21 באוקטובר 2016

לא ראיתי נתונים לגבי העונה הזו שרק הסתיימה אתמול. מה שכן, יש נתונים לגבי 19 העונות הקודמות. בשש השנים הראשונות של הליגה (1997-2002) ממוצע הצופים למשחק נע בין 9,000 ל-10,000. מאז יש ירידה הדרגתית ובעונה שעברה נרשם שפל של ממוצע 7,318 צופים למשחק. על פי נתוני 2015, מינסוטה ולוס אנג'לס הן שתיים מארבע הקבוצות שמביאות למעלה מ9,000 צופים בממוצע (גם פיניקס וניו יורק), ככה שהעונה היה גמר מצוין עבור הליגה.

bhr 21 באוקטובר 2016

הבעייה הבסיסית לדעתי היא שכדורסל נשים משוחק בגובה סל וגודל כדור של גברים. ההישג של קנדיס פארקר שהטביעה פעמיים כבר במכללות הוא מבחינה פיזית אקוויולנטי לאתלטיות של דומיניק וילקינס או משהו כזה אבל מבחינת שואו הוא פאטתי. זה הגרוש החסר ללירה.

יואב דובינסקי 21 באוקטובר 2016

הסלים באותו הגובה, אבל הכדור עצמו יותר קטן. אין ספק שהמשחק שונה. כדורסל גברים משוחק מעל הטבעת וכדורסל נשים משוחק מתחת לטבעת.

יוצא לי לראות יותר כדורסל נשים מאז שעברתי לטנסי. אמנם בשנים האחרונות הפסקתי לעקוב אחרי הליגה בארץ (בלי קשר למעבר לארה"ב), אבל בשנה האחרונה יצא לי ללכת לכמה משחקי מכללות, למשחק WNBA, למשחק כדורסל נשים במשחקים האולימפיים וצפיתי בכל משחקי סדרת גמר הWNBA. מבחינת היסודות והבנת המשחק הרמה מאוד מאכזבת. טעויות מאוד מביכות ובסיסיות. יש שחקניות שממש כיף לראות משחקות. מיה מור, קנדס פארקר ועוד כמה שהפעולות שהן עושות הופכות את המשחק לשוטף ומהנה לצפייה. אבל הן המיעוט. היעדר הדאנקים הרבה פחות מפריע לי מאשר יסודות לקויים.

bhr 22 באוקטובר 2016

מעניין

קלבדוס 22 באוקטובר 2016

"קשה לחשוב על סיום דרמטי יותר ממשחק חמישי ומכריע בסדרת גמר שמוכרע בנקודה הפרש מסל 3 שניות לסיום" –
משחק שביעי ומכריע בביתה של הקבוצה עם המאזן הטוב בכל הזמנים, לראשונה אחרי פיגור 3-1, בסל 3 על ראשו של קלע ה-3 הטוב בהיסטוריה? :)

יואב דובינסקי 23 באוקטובר 2016

סדרת הגמר של הNBA היתה מאוד מיוחדת. גם השוויתי בין פארקר לג'ימס בדרך הזכייה. מה שהיה קצת מוזר בגמר הNBA זה שלמעט המשחק השביעי, כל יתר המשחקים בסדרה בכלל לא היו צמודים. בסדרת גמר הWNBA שלושה מחמשת המשחקים הוכרעו על מהלך לפה, מהלך לשם.

S&M 24 באוקטובר 2016

גם אחיה אנתוני פארקר היה שחקן שנעלם לפרקי זמן. זה כנראה עניין של חינוך ואופי. אם רוצים לראות את זה מהצד החיובי, ואני רוצה, אז הפרשנות היא שהיא (והוא) שחקנית קבוצתית, שלא כופה את עצמה על הקבוצה, ולא משעבדת את המשחק הקבוצתי לצרכי הסטטיסטיקה האישית שלה.

נכון שהגדולים באמת צועדים צעד קדימה ומבטלים את השאר (ג'ורדן, קובי, לברון), ואז אנחנו אומרים שהם לוקחים אחריות, והם גדולים, אבל יש חן מסויים בשחקנים כמו האח והאחות פארקר ש"נעלמים". כיף לראות אותם אם המשחק הקבוצתי זורם, גם במחיר זה שלפעמים מפסידים כי הם "לא לקחו אחריות".

Comments closed