מסקנות מהליכה בטיילת טמפה

למחאת קופרניק יש השלכות על ישראל

הטיילת בטמפה, פלורידה (צילום: יואב דובינסקי)
הטיילת בטמפה, פלורידה (צילום: יואב דובינסקי)

את סוף השבוע האחרון העברתי בכנס של סוציולוגי ספורט בצפון אמריקה שנערך השנה בטמפה, פלורידה. לצערי לא יצא לי ללכת על חופי קלירווטר הצלולים, לבקר באיבור-סיטי האיזור הקובני של טמפה או חס ושלום לנסוע כשעה וחצי לדיסניז שמסביב לאורלנדו. פה ושם יצא לי לעשות טיול רגלי בטיילת סביב הנהר שחוצה את מרכז העיר, אבל כמעט את כל 48 השעות בטמפה העברתי בהרצאות במלון.

הנושא החם השנה היה אקטיביזם של ספורטאים. פרופ' הארי אדוארס הוא סוציולוג ואקטיביסט והשפיע על הלך הרוח שהובילה למחאה של טומי סמית' וג'ון קרלוס במשחקי מקסיקו סיטי ב1968. אדוארדס כתב לא מעט ספרים ומלבד עבודה אקדמית, מרצה גם בפני קבוצות ספורט על אקטיביזם. לדבריו, עם קולין קופרניק הוא מדבר פעם ביום.

אדוארדס נתן הרצאה נהדרת על גלי ההתפתחות של ספורטאים שחורים אקטיביסטים. ג'סי אואנס ומתאגרפים שחורים לפני מלחמת העולם השנייה, ג'קי רובינסון אחרי המלחמה, הגל של טומי סמית'-ג'ון קרלוס-קארים-ראסל-עלי כמובן ואז לדבריו הפסקה של עשורים עד לתנועת Black Lives Matters, לברון, המחאות באוניברסיטאות וכמובן קופרניק שהוביל למחאה ברחבי אמריקה. הוא מאוד לא התרשם מהדור של ג'ורדן (גם רפובליקנים קונים נעלי התעמלות) ובארקלי (אני לא מודל לחיקוי). לדבריו, המחאות בלתי נמנעות, אבל אי אפשר לדעת שדווקא קווטרבאק מחליף בקבוצה מפסידה יצית תנועה לאומית. התחושה הרווחת היא שהספורטאים המוחים מקבלים רוח גבית מהאקדמיה.

למחרת בהרצאה הקצרה שלי, הצגתי ממצאים ראשונים מהמחקר שלי במשחקים האולימפיים בריו, על הפוליטיקה סביב ההשתתפות הישראלית: התגובות השונות בישראל לתקרית האוטובוס הלבנוני, התקריות בג'ודו עם הסעודית שפרשה לפני התחרות וכמובן תקרית אי לחיצת היד בין אורי ששון והג'ודוקא המצרי ועד להנצחות השונות של חללי מינכן.

זה לא הכנס הראשון שלי בנושאים טעונים. כבר דיברתי על הקשרים ספורטיביים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בכנסים באנגליה, ספרד, ארצות הברית וברזיל, אבל השנה הופתעתי גם מכמות השאלות וגם מהכיוון. אני מצפה בכנסים האלה לקבל שאלה-שתיים, שלפחות אחת מהן תיקח את הצד הפלסטיני/ערבי, לפעמים בניסוח קצת מתריס. אז אני כבר מצפה לזה ולרוב יודע איך לנטרל את המוקש ולדבר לעניין מבלי להתעצבן או להעליב את השואלים. אז היו כמה כאלה כמובן והיו גם כמה שאלות פרו-ישראליות, אבל היתה כמות חריגה של שאלות כולל מזווית שקצת הפתיעה אותי.

בכמה מהשאלות ומהתגובות של החוקרים בקהל ובדיון שנוצר, נעשתה ההקבלה בין הספורטאי המצרי שלא לחץ יד לאורי ששון למחאה של קולין קופרניק. להבדיל מהספורטאים האיראנים או הסעודים שמחרימים, הג'ודוקא המצרי, לפחות באופן רשמי, עשה זאת על דעת עצמו ולא על דעת הוועד האולימפי המצרי שדווקא די התנער מהמקרה והפיל הכל על הספורטאי. זה שונה לחלוטין מהספורטאים המחרימים,שנאלצים לפרוש מקרב בגלל החלטה של ראש המדינה אחר כך מקבלים פיצוי. כמו כן, מדובר במחאה שקטה ולא אלימה.

מחאת קופרניק התקבלה בסובלנות על ידי הNFL וההתפשטות לענפים האחרים לא הובילה לסנקציות כנגד הספורטאים. הלקח מהיחס המחפיר של הוועד האולימפי האמריקני לטומי סמית' ולג'ון קרלוס אחרי מקסיקו סיטי נלמד. רק לפני כמה חודשים מת מוחמד עלי, גדול האקטיביסטים שספג לא מעט סנקציות מהממסד במהלך הקריירה. גופי הספורט חוששים להיות בצד הלא נכון של ההיסטוריה והפכו לזהירים יותר בכל הקשור בקנסות והשעיות.

אז נכון שהמצרי לא מגלם את רוח הספורט ונכון שטומי סמית' וג'ון קארלוס וגם עלי, מחו כנגד המדינה שלהם ושילמו על זה מחיר וזאת חכמה הרבה יותר קטנה למחות נגד מדינה אחרת, אבל המחאה השקטה של המצרי קיבלה הד בכל העולם. התגובה הראשונית שקיבל באולם הג'ודו בריו היה בוז אדיר מהקהל, התקשורת הבינלאומית ביקרה את חוסר הספורטיביות והוועד האולימפי הבינלאומי שלח אותו הביתה אחרי התחרות. אז אולי היו לו כמה ימים לא נעימים, אבל אין שם איזה נזק לטווח ארוך. להפך, מה שייזכר זה שהוא שם את ישראל במקום שבו ישראל לא רוצה להיות, כמי שמזוהה בספורט עם הסכסוך וכיבוש וכו' וכו'. באקדמיה, פה באופן מובן חוששים מהתערבות שלטונית בתכנים ותומכים בחופש ביטוי, רואים באופן חיובי פעילויות חברתיות של ספורטאים וזהירים לגנות מחאות שקטות שעשויות להיתפס בצורה שונה לחלוטין בפרספקטיבה היסטורית.

איך זה תמיד קורה לנו
מכתב מארץ דונלד טראמפ (דווקא באירופה)

64 Comments

7even 9 בנובמבר 2016

זה שספורטאי מצרי לא לחץ יד לספורטאי ישראלי שהגיש לו יד אומר שזה "שם את ישראל במקום שבו ישראל לא רוצה להיות, כמי שמזוהה בספורט עם הסכסוך וכיבוש וכו' וכו'" ?

מה?

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

זה אומר שהשיח על ישראל בהקשר אולימפי הופך לשיח על מחאה כנגד הכיבוש.

Shadow 9 בנובמבר 2016

איזה כיבוש? של העם המיצרי? אני דווקא חושב שהמחאה שלו הראת את הפרצוף האמיתי. שריקות הבוז שהוא ספג מחזקות את זה שהוא יצא המפסיד בסיפור הזה(וגם הפסיד בקרב).

אני חושב שהאירוע הזה עשה יופי של שירות לישראל.

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

בזמן אמת גם אני חשבתי ככה ואני חושב שהתגובה הראשונית היתה תגובה מאוד אוהדת כלפי ששון וכלפי הספורטיביות הישראלית. אחרי שההתלהבות ירדה ובטווח של כמה חודשים, רואים את זה יותר ממקום של מחאה שקטה ולא אלימה כנגד ישראל בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי וכפועל יוצא גם כנגד הכיבוש.

no propaganda 9 בנובמבר 2016

לדעתי בפרספקטיבה של כמה חודשים זה נשכח לגמרי חוץ מאשר בישראל ובמצרים

shadow 9 בנובמבר 2016

לגמרי. מה ששוב לדעתי מראה שהוא יותר הפסיד מאשר הרוויח בפעולה הזו.

בזמן אמת הוא יצא הנבל ובטווח הארוך זה כבר לא מעניין אף אחד.

7even 10 בנובמבר 2016

האמת שגם פה ושם

ר.בקצה 9 בנובמבר 2016

הזיכרון שלי מהאירוע מעט שונה- אורי ששון מטיל את בן האספסוף המצרי על גבו, כמו שק תפוחי אדמה..

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

ברמת הג'ודו כן ובזיכרון הישראלי כן.

אסף the kop 9 בנובמבר 2016

דובינסקי
זה רק אומר שמי שלומד באוניברסיטאות הוא לא חכם גדול

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

לא כל מי שיש לו ד"ר לפני השם הוא גאון גדול, אבל זאת עוד קהילה ליברלית שישראל מותקפת בה.

אסף the kop 9 בנובמבר 2016

ליברליות מוערכת יתר על המידה

Vered s 10 בנובמבר 2016

אז גש למחנה דעש הסמוך למקום מגוריך ושם אולי תילמד להעריך ליברליות ואת חשיבותה להרגשת הנינונוחת הכללית שלך.

אסף the kop 10 בנובמבר 2016

מי שתומך בהבאת גדודים של דעאשסיטים וסתם ג'יהאדסטים בשם הליברליות אל אזור מגורייך הם דווקא החברים השמאלנים שלך

גיל שלי 10 בנובמבר 2016

ורד שמאלנית בערך כמוך אסף

יוני (המקורי, מפעם) 10 בנובמבר 2016

יפה. או ליברל או דאעש. במקום נטול טיפשים. כמה תרבות הדיון שלנו חולה.

איתמר 9 בנובמבר 2016

צו המצפון קודם לרוח הספורט.
אני משער שהג׳ודוקא המצרי היה מושפע בעיקר מהלכי רוח אנטי ישראלים ברשתות החברתיות במצרים וזו הסיבה המרכזית לפרישתו אבל אולי יש סיבות נוספות שאנו לא מודעים להן.
אנחנו נוטים להשליך מהיכולת שלנו לסלוח ולמחול (עם הגרמנים זה קרה לנו די מהר) על עמים וחברות אחרות שהיו או עדיין במצב של סכסוך מדמם עימנו.

אני בעד שימוש בספורט ככלי פוליטי למחאה ולשינוי.
כבר שנים אני סבור שמכל החרמות שבהן מאויימת מדינת ישראל (רובן מתקיימות בפועל אבל באופן לא מוכרז – חרם אפור) חרם ספורטיבי יהיה היעיל ביותר לקדם את סיום הכיבוש.

אגב, איך היה נוהג ספורטאי ישראלי אילו היה נדרש להתמודד מול ספורטאי פלסטיני שאחיו היה מחבל מתאבד שהרג עשרות ישראלים בפיגוע והוא עצמו, כמו שאר בני המשפחה, הביע תמיכה במעשה.
איך אותו ספורטאי ישראלי היה מגיב לתביעה ברשתות החברתיות (בעידוד פוליטיקאים מהימין) לא להשתתף בתחרות.

ר.בקצה 9 בנובמבר 2016

טיעון אווילי אופייני- ישראל והדיקטטורה המצרית לא נתונות בסכסוך, וספורטאי פלסטיני לא היה עולה כלל לקרב מול ישראלי, כפי ששקל לעשות אותו בן אספסוף מצרי.
השאלה הנכונה היא, כיצד אתה ודומיך הייתם מגיבים לו אורי ששון היה מסרב ללחוץ את ידו של האספסופאי המצרי?

אגב, אילו חרמות מתקיימים בפועל, מלבד ההמצאות של שותפיכם מהבי.די.אס.?

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

חלק מהעניין במחאה שלו, זה שזאת לא מחאה של הוועד האולימפי המצרי או של הממשל המצרי, אלא מחאה של ספורטאי בודד (שכמובן מושפע מהתקשורת ומהסביבה שלו). מחאה של מדינה או מחאה מערכתית שגורמת לספורטאי לפרוש לפני קרב, לא מתקבלת באמפטיה.

shadow 9 בנובמבר 2016

רק אנשים מנותקים יקבלו את המחאה הספציפית שלו באמפטיה.

shadow 9 בנובמבר 2016

לצערי אתה מקשקש – ואי אפשר לחשוד בי בימניות.

מקרי העבר מוכחים שבסיטואציות האלה ישראלים הם הרבה יותר ספורטיבים מערבים. והאמת – לא רק בספורט.

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

אם להיות כנים עם עצמנו, הרמנו הפקה בסיום הקרב, כן? אורי ששון הלך ללחוץ למצרי את היד די בהפגנתיות. בכירים בג'ודו הישראלי די אמרו לששון ללכת ללחוץ למצרי את היד. הוא לא עשה שום דבר רע, אבל אפשר היה גם לסיים את הקרב בקידה מרחוק ושום דבר לא היה קורה. אז התגובה הראשונית באמת היתה בוז למצרי שלא נהג בספורטיביות ולא זרם עם הסיטואציה. כשזה מחלחל ומנותח, זאת לאו דווקא המסקנה היחידה שמגיעים אליה.

ר.בקצה 9 בנובמבר 2016

ששון נהג כפי שנהגו כל הג׳ודאים שעלו על המזרון באולימפיאדה. כניעתו של שק התפודים המצרי לאספסוף היא עניינו שלו.

Shadow 10 בנובמבר 2016

נו באמת.

7even 10 בנובמבר 2016

ואוו…יואב…מי השתלט לך על הניק?

אמוץ כהן-פז 9 בנובמבר 2016

יום מעניין לפרסם את הפוסט.
אינני יודע עד כמה משפיעה האקדמיה על קבלת ההחלטות ברמת המדינה אבל נראה לי ש׳הקהילה הליברלית׳ הזו ספגה היום תבוסה מוחצת.

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

אני צריך לעכל עוד כמה ימים את המחשבות שלי מהבחירות. לכן העדפתי לכתוב משהו אחר על אמריקה ולתת למה שקרה בלילה לשקוע ולחלחל. יש הרבה מאוד בדק בית לעשות.

אמוץ כהן-פז 9 בנובמבר 2016

יואב, תיזהר עם בדק הבית, אם תבצע אותו לעומק ובכלים רציונלים אתה עשוי (ולא ׳עלול׳) למצוא עצמך מתקרב מעט למאפיה הימנית בדבאזר!

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

בכל זאת טנסי מדינה אדומה שהוכרזה טראמפ בערך 3 שניות אחרי סיום ההצבעה.

אמוץ כהן-פז 9 בנובמבר 2016

המפסיד, בתסכולו, תמיד נתפס לפרטים הקטנים.
העולם פונה ימינה, זו כנראה כבר עובדה.

אסף the kop 9 בנובמבר 2016

העולם לא פונה ימינה.
זאת הליברליות שהפכה לאולטרה-שמאלית.

Amir A 9 בנובמבר 2016

אני חושב ששניכם קצת מפספסים. העולם לא בהכרח פונה ימינה. אנקטודה קטנה – ווסט וירג'ניה שטראמפ לקח בגדול בחרה אתמול גם מושל. דמוקרטי. ורק להבהיר, למושל יש השפעה הרבה יותר גדולה על חיי היום יום של האזרחים במדינה שלו מאשר הנשיא. לדעתי הצנועה והלא חשובה, מה שהולך להתפתח אלו בועות סגורות של קהילות בעלות ערכים של אמצע המפה. יותר ימינה כלפי חוץ, דהיינו קשה יהיה יותר לעבור מקהילה לקהילה, וקהילות שונות יהיו יותר אגרסיביות כלפי קהילות אחרות, אבל בתוך הקהילה עצמה נמצא יותר ערכים של ערבות הדדית ושיתוף.

Amir A 9 בנובמבר 2016

לא שונה מכל אותם רדנקס מטקסס שצועקים שטקסס צריכה לעזוב את האיחוד. צד שני של אותה מטבע.

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

כפי שכתבתי, אני לוקח כמה ימים לעכל את מה שקרה ואז אכתוב את דעתי. כרגע אין לי ספק שאני מפספס לפחות חלק ממה שהתרחש אתמול. לכל הפחות, זה היה שיעור בצניעות.

מיקיג' 9 בנובמבר 2016

למה שיעור בצניעות אלוהים? גם הסחף המקראתיסטי גם צריך היה ללמד את הליברל שיעור בצניעות? וניצחונו של פרנקו? או התמיכה העממית בראשית ימיה של החונטה? והבדלנות המאואיסטית? ופינושה מה? ושנחזור לפשיזם של מוסולני?
יש תור ארוך של אנשים שהצליחו לסחוף אחריהם את העם באמצעת הפחדה עקבית וסימון חץ ברור על אויב נורא ואכזר, רובם מימין אך כמה מהם גם באו מהשמאל המאד אלים.
חלקם הגדול הובילו לטרגדיה בהיקף גדול יותר או פחות. אני מאמין שטראמפ רחוק מזה, אבל הקמפיין שלו עשה שימוש קלאסי בשוביניזם לאומני בדלני שעובד יופי על בעלי זכות הבחירה.
שום שיעור בצניעות ושום חשבון נפש לא רלבנטי כאן. צריך לתת למדינאי שנבחר לממש את ההצהרות שלו, כך בישראל, וכך בארה"ב. רק התוצאה הנוראית של מדיניות כזו יכולה לתקן משהו בנפשה של אומה שהופחדה למוות על ידי המנהיג שלה.

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

שיעור בצניעות כי לא היה סקר אחד שראיתי שהיה אפילו קרוב לחזות את התוצאות האלה.

אריאל גרייזס 10 בנובמבר 2016

Hear hear!

Amir A 10 בנובמבר 2016

מיקיג', את מישיגן, פנסילבניה, ויסקונסין ואוהיו קלינטון לא הפסידה בגלל הפחדות של טראמפ או השוביניזם הלאומני שלו או איך שלא תקרא לזה. את המדינות הללו היא הפסידה כי הלבנים במדינות הללו כפי הנראה הרגישו שמספיק, והמפלגה הדמוקרטית לא נתנה להם תקווה למשהו טוב יותר בעתיד.

אורן השני 10 בנובמבר 2016

אמיר,
ואיך אתה מסביר את פלורידה?

7even 10 בנובמבר 2016

אמיר….כל מילה!

מיקיג' 10 בנובמבר 2016

נו באמת, לאלה יש נימוקים כלכליים, ולאלה בטחוניים, נימוקים תמיד יש לבחירה בלאומנות הקיצונית. גם בגרמניה של ווימאר הבחירה במפלגה הנאצית נבעה בחלקה הגדול ממשבר כלכלי עמוק ומתיעוב כלפי השלטון. המקרתיזם התבסס על פחדי עומק עצומים בתקופת המלחמה הקרה, שלא היו מופרכים בכךך. הפחד מהשלכות ההגירה באירופה גם הוא אינו מופרך, אבל מרקל למשל מקפידה להילחים באלה שמנסים לנתב אותו לתגובה לאומנית קסנופובית. טראמפ עשה כל מה שהוא יכול כדי להעצים את תחושות העלבון כלפי השיטה ושנאת זרים כדי להגדיל את התמיכה בו. זה מה שכל כך מפחיד וכל כך נורא באיש הזה. השאלה איך הוא יתנהל כנשיא היא עדיין פתוחה, אבל כל עוד הוא לא מראה שהוא יתנהל אחרת מהותית מדרכו כמועמד, יש סיבה גדולה מאד לחשוש ממנו.

אריאל גרייזס 10 בנובמבר 2016

אמיר, אתה מודע לעובדה שאלו בדיוק המדינות שהאבטלה בהן ירדה הכי הרבה בתקופת אובמה? הבעיה היא לא המפלגה הדמוקרטית לדעתי אלא העובדה שזאת מפלגה בשלטון במשך תקופה ארוכה (גם אחרי שלטון קלינטון המצוין היתה החלפה דומה מאוד לעכשיו, בלי בעצם רוב) ושקלינטון עצמה היא דמות בעייתית. וטראמפ? כמו שמיקיג' כתב – הוא מעולה בלפרוט לאנשים על הפחדים הקמאיים ביותר שלהם

אסף the kop 10 בנובמבר 2016

אריאל,

טראמפ לא מעולה בלפרוט לאנשים על הפחדים הקמאיים ביותר.
להרבה אנשים יש שכל ישר ועיניים טובות ולכן הם בחרו בו.
אל תהפוך אותם לעדר, הם לא השמאל הישראלי.

באבא ימים 10 בנובמבר 2016

מה זו הבדלנות המאואיסטית?

באבא ימים 10 בנובמבר 2016

אמיר,

השמאל הליברלי יגיד לך שקהילתיות והתמקדות במה שנקרא ״הערכים שלנו״ הוא סוג של קסנופוביה וגזענות או במילים אחרות – הליכה ימינה.

שי 9 בנובמבר 2016

קפרניק הוכיח שהוא יזם מחאה דה-לה-שמטה בעובדה שהוא לא הצביע אתמול. אני עוקב באדיקות אחרי כל מה שמתרחש איתו והמחאה שלו שנראה הייתה שיכולה ללכת לכל מיני כיוונים הולכת לכיוון של כיתה ג'…
אין לי מושג איך נתפס המצרי כיום אבל אני לא מאמין שחוץ מבאקדמיה, הדעה של מישהו על המעשה השתנתה.

7even 10 בנובמבר 2016

גם שם זה רק כדי שיהיו עוד כנסים ועוד כסף ציבורי שייכנס מהם

yaron 10 בנובמבר 2016

אין מחאה גדולה יותר או FU גדול יותר מהחרמת בחירות!

קירקגור 9 בנובמבר 2016

קיימת גם האופציה שהוא לא באמת תכנן מחאה שקטה או שהוא עד כדי כך מעורה פוליטית. שיח האנטי-נורמליזציה במצרים בקרב צעירים הוא מאוד חריף ויש סיכוי לא מבוטל שהטריד אותו מה שיעשו לו יותר בבית (פלוס הכעס הטרי מההפסד) יותר ממה שהוא ביקורתי כלפי ישראל.

ההבדל בינו לבין קפרניק זה שהוא עשה מעשה לא ספורטיבי כלפי קולגה מתחרה, וקופרניק ביצע מחאה פוליטית במסגרת אירוע ספורטיבי, אבל לא כחלק מהספורט והתחרות עצמה. הפער הוא די גדול בעיניי.

אריאל 9 בנובמבר 2016

שתי נקודות,

א. המחאה שלו היתה הכל חוץ ממחאה של ספורטאי בודד. להיפך, מסורתית ספורטאים ערבים כלל לא עולים נגדנו וכל העולם הערבי הפציר בו שלא יעלה, אבל היה קשה לו לוותר על המעמד אז עלה ולא לחץ יד בסוף. עוד גיבור כזה ואבדנו.

ב. אני מתאר לעצמי שאתה יודע את מה שכתבתי למעלה אבל היום לצערי אנשים מפחדים לומר את האמת מתוך תחושה שאין אמת, יש נראטיב לכל אחד. נראטיב הוא סובייקטיבי אז הוא מעולה לויכוחים ולתהיות אבל הוא רחוק מהמציאות כרחוק מזרח ממערב. מספורטאי עלוב ופחדן (גם מנקודת מבט ערבית) לגיבור.

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

בתגובות כאן אני משחק קצת את פרקליט השטן, כי אני גם חושב שיש כמה הבדלים שבעיניים הפרו-ישראליות שלי חשובים, אבל בעיני חוקרים מבחוץ נתפסות כשוליות. וגם כי בגדול, מעבר לאנקדוטה, למי שלא חוקרים את התחום לא ממש אכפת מקרב ג'ודו בין מצרי לישראלי.

אבל, הסיבות שהצגת לא שונות משמעותית מהרקע למחאה של טומי סמית' וג'ון קרלוס. לחץ גדול מצד תנועות זכויות אזרח, חלקן אלימות, לרבות מנהיגים רוחניים דתיים, על ספורטאים אפרו-אמריקנים שלא לייצג את ארה"ב. חלק החרימו את המשחקים (קארים, אז לו אלסינדור) וחלק לא רצו לוותר על התחרות. סמית' וקרלוס גם הגיעו לסיטואציה שהיו יכולים למחות, אז השתתפו ומחו.

צור שפי 9 בנובמבר 2016

שתי הערות:
1. צריכה להיעשות הבחנה כלשהי (כולל במישור הדיון האקדמי) בין סוגים שונים של אקטיביזם. מצד אחד יש הסוג המנומק והעיקבי כמו של מוחמד עלי, כזה שגם מלווה לרוב בתשלום מחירים. מצד שני יש כל מיני מופעי אינסטנט שהם יותר בגדר הצטרפות לטרנד רווח וכמובן שאין מאחוריהם שום מישנה סדורה ולרוב הם גם אינם מלווים בתג מחיר אלא להפך, בונים על לייקים מההמון.
2. יכול להיות שמעשה המצרי שם את ישראל בהקשר של כיבוש אבל הניחוש המושכל שלי הוא שזה בעיקר בעיני אנשים שאצלם ישראל נמצאת שם בלאו הכי. הם לא היו צריכים את המצרי בשביל זה והם מן הסתם, ישבצו כל ארוע נקודתי מהסוג הזה בתוך התמונה הגדולה באופן שיתאים להטיה האפריורית שלהם.

יואב דובינסקי 9 בנובמבר 2016

יש אבחנה. אני חושב שישראל מפספסת אותה או קוראת אותה אחרת. אנחנו שמים את המחאה של המצרי על הרצף של ההחרמות של האיראנים והסעודים כשבמקום הכי קיצוני נמצא טבח מינכן. חוקרים בינלאומיים מתייחסים אליה כמושפעת מהסכסוך הישראלי ערבי, אבל כחלק מרצף שעליו נמצאים גם קופרניק והאקטיביסיטים האפרו-אמריקנים. אפילו אם לא מדובר בפילוסוף גדול או בטראש-טוקר לירי.

כן, סובייקטיביות משחקת פה תפקיד.

צור שפי 9 בנובמבר 2016

בהמשך לסיפא בתגובתך: בפוסט של אלפסי כתבתי לאסף שבראייתי ככלל, עובדת היותו של אדם משכיל הינה משמעותית, בהשוואה לאדם חסר השכלה, ביחס ליכולתו לנתח נכונה את העולם בו אנחנו חיים (ניסחתי את זה טיפה אחרת).
That said, צריך בכל זאת להודות שיש כיום ענפים שלמים באקדמיה שבהם, כמו שניסח נכון גדי טאוב, פשוט אסור לומר את האמת. דוגמה בולטת אחת היא מישנתו של אדוארד סעיד, רעל שפשה בעוצמה רבה בחוגים אקדמיים והפך כל תביעה לאחריות מעמים שהיו נתונים בעבר לשלטון קולוניאליסטי, לבלתי לגיטימית. יש הרבה דוגמאות נוספות.
אתה קראת לזה ״סובייקטיביות״. אני אקרא להגדרה שלך ״אנדרסטייטמנט״.

yaron 10 בנובמבר 2016

כמו שכתבתי בדיון אחר.
כשלבנים חסרי השכלה בוחרים בטראמפ זה בגלל שהם בורים שמצביעים מהבטן.
כששחורים חסרי השכלה בוחרים בקלינטון זה בגלל שהם שחורים…

Amir A 10 בנובמבר 2016

שמע, אני צריך לתת לך קרדיט באופן אישי. לפני שהפנת את תשומת הלב בדיון האחר לכך שנשים לבנות הצביעו לטראמפ יותר מאשר לקלינטון ושמשכילים לבנים הצביעו יותר לטראמפ מאשר לקלינטון לא חשבתי מספיק על הנקודה הזו. מאז שציינת את זה והלכתי לבדוק את הנתונים, העמדה שלי לגבי הבנת תוצאות הבחירות השתנתה מעט (מ-לבנים עניים ובורים הם אלו שהעלו את טראמפ כי קל לעשות עליהם מניפולציות ל-ללבנים יש קושי שלכולם נוח להתעלם ממנו). יש לך הרשאה ממני להזכיר את זה בכל פעם שישאלו אותך אם הצלחת לשנות את דעתו של מישהו בדיונים באינטרנט (-:

yaron 10 בנובמבר 2016

תודה ובכיף :-)

yaron 10 בנובמבר 2016

דרך אגב, זה שקרוב לשליש מההיספנים הצביעו לטראמפ לא פחות מדהים וגם על זה הדמוקרטים והתקשורת מסרבים לתת את הדעת.
מה זה היה, הצבעה שבטית? בורות?

צביקה 10 בנובמבר 2016

מישהו פה באתר הזכיר את זה שהם שמרנים ובטח מתנגדים להפלות ונישואים חד מיניים.

yaron 10 בנובמבר 2016

אמיר, אחד העם העלה את הבלוג הזה של מייקל מור בדיון אחר בדה באזר.
מייקל מור מסביר למה טראמפ ינצח (זה לא הקטע מהסרט)
מרתק!
http://michaelmoore.com/trumpwillwin/

אורן השני 9 בנובמבר 2016

ממש לא נכון. הבוז אליו נשאר, ומי שרוצה לחשוב שזו מחאה נגד ישראל והכיבוש זה המיעוט שבמיעוט.

7even 10 בנובמבר 2016

לחלוטין.
בישראל בעצמה שכחו את זה ואם לא הפוסט של דןבינסקי אף אחד גם לא היה זוכר.

Yavor 10 בנובמבר 2016

זה לא נכון, כי ביבי בעצמו הזכיר את זה בנאום החזרה של הכנסת מהפגרה (ממנו כולם זוכרים רק את האמירה על הבראת רשות השידור).
עם זאת, מעניין אותי לדעת מה יואב ענה לאותן טענות לפיהן פעולת המצרי היא ביטוי דומה לזה של קפרניק וסמית וקרלוס. האם הנהנת בהסכמה? האם הדגשת את ההבדלים הברורים? האם אתה בכלל מסכים עם האנלוגיה הזו? אתה מתאר פה מצב כאילו ממעוף הציפור, כאשר מה שבאמת חשוב הוא מהי עמדתך בנושא, הן באותו רגע בכנס והן עתה.

Comments closed