מסקנות מהליכה בחוף תל ברוך

אופניים חשמליים בחוף תל ברוך (צילום: יואב דובינסקי)
אופניים חשמליים בחוף תל ברוך (צילום: יואב דובינסקי)

חזרתי לישראל לביקור מולדת, לסגור קצת קצוות לגבי המחקר בריו וגם להכין את הקרקע למחקר הבא שבו אלווה את הדרך שבה ישראל משתמשת בספורט לצרכי מיתוג ודיפלומטיה – המכבייה ה20 שתיערך בקיץ.

אחרי צעידת ערב בחוף גורדון, צעידת שישי מרמת אביב, דרך הספורטק לנמל שכבר מתכונן לאירוח היורובאסקט וצעידה ארוכה מחוף תל ברוך, הגעתי לאותה מסקנה נושנה שהולכי הרגל בתל אביב הופקרו לתוהו ובוהו שיוצרת החולירע שנקראת אופניים חשמליים.

הטרמפיסטים עושים תוהו ובוהו ודמם של הולכי הרגל מופקר. המדרכות צרות מאוד וגם בחורף כשיש מעט מאוד אנשים שצועדים או רצים, עדיין יש תחושת צפיפות. התרבות הזו שכולם נוגעים בכולם לא לטעמי. אלה לא רק המדרכות, אלא שיטת המשפך שהקהל מתנקז לאותו פתח, שנכנסים ויוצאים מאותה דלת בקניון, הכיסאות והשולחנות בבתי קפה שמאוד קרובים אחד לשני, שכולם נאלצים לשמוע את השיחות בשולחנות הסמוכים, שאין טיפת פרטיות ושאין מספיק תאי שירותים. אז כשהכל צפוף וכולם נוגעים בכולם וכולם אחד בתחת של השני ואין דין ואין דיין, באמת פלא שחצי מדינה מוטרדת מינית.

*

אירוע הספורט היחיד שהלכתי אליו עד כה היה משחק כדורגל בליגת הנשים, בין אס"א תל אביב לסכנין במגרש באוניברסיטה (בסכנין יש שחקנית אחת שמשחקת עם כיסוי ראש). נשארתי כחצי שעה ועזבתי כשאס"א הובילה 0:3. כשהייתי בתיכון היינו עוברים ליד קבוצת הנשים לא מעט. חלק מאימוני הכדוריד שלנו נערכו במגרש האספלט שצמוד לאצטדיון ולפעמים גם היינו נפגשים לשחק במגרשים שם קטרגל. לא פעם כשהיינו מסיימים, בדרך החוצה היינו עוברים ליד קבוצת הנשים והיינו מבקשים מהמאמן הזמנות לשחק נגדן. עניין אותנו לראות האם אנחנו כתיכוניסטים שלא מתאמנים בכדורגל יכולים להתמודד מול קבוצת בוגרות נשים. תמיד נפנפו אותנו, בתירוץ שלא מוכנים מטעמי ביטוח.

יצא לי לראות לא מעט משחקי כדורגל נשים בשנתיים האחרונות. במונדיאל הנשים ראיתי לא מעט משחקים בטלויזיה, בארצות הברית הלכתי לטורניר הכנה של הנבחרת האמריקנית, בריו הלכתי לגמר הנשים וגם הלכתי למספר משחקים של אוניברסיטת טנסי. בכל המקומות האלה, התייחסו למשחקים מאוד ברצינות. לא הוגן לשפוט את כדורגל הנשים בישראל מחצי שעה רנדומלית במשחק שלא היה תחרותי. הרמה הטכנית של רוב השחקניות לא להיט, אבל נראה שהן מחויבות ונהנות. כמובן שאין מה להשוות לליגת הגברים, כשהשחקניות עורכות חימום במגרש צדדי כדי לא להפריע לאימון ילדים של מכבי ת"א במגרש המרכזי שמסתיים רק כרבע שעה לפני שמשחק הליגה הבכירה לבוגרות אמור להתחיל.

**

די התעדכנתי במה שקורה בספורט הישראלי. בפעם הראשונה העונה ראיתי שידור של מכבי ת"א סל בתצוגה מביכה בבלגרד מול הכוכב "אנחנו מכבי, הו דה פאק אר יו" האדום. האמת, הגיע לנו לקבל מהם בראש על השלט הזה. קארמה וזה. גם מחלקת הכדורגל לא מעודדת. כפי שצפיתי מראש, מאז ששרן עזב הכל מתרסק. גם הצרות של הפועל תל אביב לא מעודדות אותי. אופתע מאוד אם בסופו של דבר היא לא תישאר בליגה.

לא שהקבוצות בחו"ל נותנות עבודה. ליברפול תחת קלופ אחלה, אבל הפיגור אחרי צ'לסי מתחיל להיות משמעותי. גם איאקס עושה קולות של צלחת כשסופגת שער מאוחר מול איינדהובן ועוד מהקפטן שלה לשעבר סיים דה יונג, שנותן לפיינורד פער של 5 נק' בכניסה לפגרת החורף. לא מאוד מעודד המצב.

***

מה שכן, לאורך התקופה בארצות הברית אני מקטר רבות על מחסור בשידורי ספורט שמעניינים אותי. אז יצא שתפסתי בארץ פנינה וצפיתי במחצית השנייה הנהדרת של גמר אליפות אירופה בכדוריד נשים, נורבגיה נגד הולנד. שחזור המשחק על הארד האולימפי בריו וגמר אליפות העולם הקודמת. לראות את הנורבגיות זה תענוג גדול. הייתי במשחקים שלהן גם במשחקים האולימפיים בלונדון ובריו וזה כדוריד מעולם אחר. השטף של המשחק, החן והאתלטיות זה משהו מיוחד. מה בין זה לבין הכדוריד בישראל, כשאבא של שחקן תוקף בוגר אליאנס במשחק ליגה באוניברסיטה.

כל פעם שאני רואה כדוריד או קורא על כדוריד, אני חושב על לימור שפיגל ז"ל. יפה מאוד בעיני הדרך שבה היא הונצחה במגרשי הספורט. היא היתה ראויה לזה מאוד. גם האהבה וההערכה שהיא קיבלה מעיתונאי ספורט בארץ היתה מאוד מרגשת וגם הפוסט היפה שכתב עליה דורפן בדה באזר עשה לה כבוד. מאוד עצוב לי על לימור, איבדנו לוחמת.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

77 תגובות ל “מסקנות מהליכה בחוף תל ברוך”

  1. אורי

    זה לא האופניים זה החארות שרוכבים עליהם

    להגיב
    • צור שפי

      זה גם לא (רק) החארות. זה היעדר התכנון העירוני שחייב היה לייצר הפרדה נאותה בין הולכי רגל ורוכבי אופניים וכמובן גם היעדר אכיפה של מה שמתקרא, בהעדר שם אחר, רשויות החוק.

      להגיב
      • יואב דובינסקי

        מסכים לגבי היעדר אכיפה.

        להגיב
  2. אופיר

    לא ראיתי את הזבל הזה בשום מקום אחר בעולם. איך זה יכול להיות?

    להגיב
    • יואב דובינסקי

      אני גם לא נתקלתי בזה בחו"ל. בטח לא בתדירות של זה בארץ.

      להגיב
    • צביקה

      בחו"ל יש כזה דבר שנקרא תחבורה ציבורית. פה עדיין לא.

      להגיב
      • יואב דובינסקי

        אז זו סיבה להפקיר את הולכי הרגל? שיסעו באופניים בלי מנוע.

        להגיב
        • צביקה

          זה ממש לא תחליף, אתה מגיע לעבודה (למשל) כמו אחרי ריצת מרתון.
          הפתרון הוא שביל לאופניים, ואכיפה גם על אלו שנוסעים על המדרכה הרגילה, וגם על אלו שהולכים על שביל האופניים.
          כל פתרון אחר יהיה או לא הוגן או לא מעשי.
          למעשה יש הרבה יותר נפגעים (בטח מבחינת חומרת הפגיעה) מבין נהגי האופניים על ידי רכבים, מאשר הולכי רגל ע"י אופניים.

          להגיב
          • יואב דובינסקי

            גם אין תשתית לרחפות פרטיות או למנחתים למסוקים פרטיים, אז לא משתמשים בהם ככלי תחבורה. בטח לא על חשבון הולכי רגל. אין בי שום חיבה או אמפטיה לנוסעים באופניים חשמליים. סכנה ציבורית במקרה הרע ומעיקים על החיים בעיר במקרה הטוב. התחבורה הציבורית בת"א בעייתית מאוד, אבל עדיין טובה יותר מאשר בלא מעט ערים שהייתי בהם באירופה וצפון אמריקה. כמובן לא בהשוואה ללונדון אתונה או ניו יורק, אבל הרבה יותר טובה מאוטווה או נוקסוויל למשל. שבילי אופניים לרוכבי אופניים, לא לכלי רכב עם מנוע שנוסעים 50 קמ"ש בלי רישיון.

            להגיב
            • צביקה

              מכיוון שהמהירות המותרת היא 25 קמ"ש, אז בטח מי שנוסע במהירות של 50 קמ"ש חייב לקבל קנס.
              מכיוון שאני משער שאתה נוהג על רכב, אז בטח שלא תהיה לך אמפטיה כלפיי רוכבי אופניים, הרי לא יוצא לך לנסוע מתל אביב לפתח תקווה במהירות של שעה וחצי נסיעה (עדיף כבר ללכת ברגל).

              לא יוצא לי לבקר הרבה בתל אביב ואולי שם המצב יותר חמור, אבל בעיר שבה אני גר אני הרבה יותר סובל מנהגים ביחס שלהם כלפיי הולכי הרגל מאשר מרוכבי האופניים.
              וזה בלי לדבר על איכות הסביבה.
              ואופיר התגובה מיועדת גם לך.

              להגיב
              • vered s

                אמנות רכיבת האופניים בעיר ניפגעת קשות מאופניים חשמליות. ואם זה לא מספיק הפכו אותנו לשותפים שלהם בחקיקה ואכיפה. מדובר בטוסטוס לכל דבר שזוכה לפריבילגיות על חשבון החלשים במרחאות ובלי. הם צריכים לסוע רק על הכביש. אין קשר בין הנהיגה שלהם לאופניים ולהישתלבות של אופניים במרחב הציבורי.

                להגיב
                • יואב דובינסקי

                  מסכים לחלוטין. עם אופניים ללא מנוע בוודאי שאין לי בעיה מהותית.

                  להגיב
                • ערן (המקורי)

                  בול, ורד

                  להגיב
      • אופיר

        צביקה, מנסיון – אין שום דבר יחודי לבעיות התחבורה הציבורית בישראל. ליתר דיוק: במרכז ומערב אירופה המצב (בערים הגדולות) טוב יותר, ובצפון אמריקה על פי רוב המצב גרוע (במקרה הטוב) באותה המידה. אין הצדקה להפקרות הזאת, איך שלא ינסו לתרץ את זה.

        אני בכלל לא מבין למה הבעיה הזאת קיימת: כל מי שנתפס נוסע על הדבר הזה שישלם קנס של 50,000 ש"ח וגמרנו.

        להגיב
        • Ljos

          הפתרון הכי פשוט, במקום לטפל בתשתיות, להרחיק כלי רכב שלא יכולים לחיות אחד ליד השני אחד מהשני או מהולכי רגל, פשוט להעיף אותם. אין דבר רע באופניים חשמליות (חוץ מאשר כשילדים רוכבים עליהם. ילדים זה השטן ולא תרצה לתת לשטן כלי ממונע, נכון?), הבעיה היא שהם נאלצים לחלוק מדרכה צרה במיוחד עם הולכי רגל והולכי רגל ממונעים במהירויות שונות ומגוונות. זה כמו לדחוף את האוטובאן באמצע כביש שכונתי.

          להגיב
          • אופיר

            Ljos, אני בעד שאוטובוסים, רחפות, מצנחים, אופניים חשמליים, אופני קיטור וחמורים מעופפים יתקיימו במקביל, אבל עד שהמחוקק ישב וימצא את הפתרון המסובך (רישוי, תקנות, תשתיות), אני בעד הפעלת הפתרון הקל: איסור גורף.

            איכשהו אף אחד לא מדמיין לשחרר תרופה חדשה לשוק בלי ניסוי קליני, אבל אמצעי תחבורה ממונע נהנה מהספק עד שיחליטו מה עושים איתו?

            להגיב
            • Ljos

              הבעיה היא שהאיסור הגורף יישאר לנצח. הדרך היחידה להכריח את הרשויות להתייחס הוא להמשיך להשתמש בהם. אני לא יכול לצאת מהבית שלי מבלי לעבור 3 מכוניות שחוסמות את הדרך, למרות תקנות נגד זה. הבלאגן בתחבורה הישראלית לא ימנע על ידי רישוי או תקנות, רק תשתית שלחלוטין לא קיימת. אז נאסור על מכוניות עד שיבנו תשתית נורמלית?
              אל תחשוב על תחבורת ישראל כאל אדם שצריך תרופה ומחכה לאישור של ניסויים, אלא בתור חולה סופני שנשארו לו יומיים לחיות שצריך להחליט אם לקחת את הסיכון.

              להגיב
              • יואב דובינסקי

                לא התחברתי. לא לטיעונים ולא לאנלוגיה.

                להגיב
                • Ljos

                  תראה, אני לא רוכב על אופניים חשמליים, אפילו לא על רגילים. הולך ברגל לכל מקום שאפשר ובאוטובוס לאן שלא.
                  מעולם לא נתקלתי בבעיה עם אנשים שרוכבים על אופניים חשמליים. הרבה יותר עם נהגי מכוניות שחושבים שהרבה יותר פשוט לעבור דרכי, גם אם אני על המדרכה. ועדיין אני לא חושב שצריך לאסור על כל כלי הרכב.
                  אופניים חשמליים נראים לי כמו אופציה זולה וטובה להתנהל בעיר. נדמה לי שעיקר ההתנגדות לאופניים חשמליים התחילה מאנשים שהמצב הנוכחי, של רכבים יקרים ותחבורה ציבורית נוראית ויקרה, הוא טוב להם והם מתנגדים לכל שינוי שעלול לפגוע להם בפרנסה. זה בדיוק אותו דבר כמו לפני שנים רבות שכרכרות התחילו לרכב ברחבי העיר – אז קבעו מקום להולכי רגל ומקום לכרכרות שהפכו למכוניות לאחר מכן. זה לא הפתרון הפשוט, אבל זה הפתרון הלגיטימי.

                  להגיב
                  • אופיר

                    אתה יכול אולי לדבר על תחבורה ציבורית נוראית, אבל יקרה?? באיזה קנה מידה?
                    אני נוסע בכל יום שעה לכל כיוון לעבודה (מצב זמני, אני מקווה) בתחבורה ציבורית בעלות שהיתה מוציאה ישראלים לרחובות, ומצב התחבורה הציבורית כאן נחשב טוב בקנה מידה צפון אמריקאי. כשרוצים לשפר כאן את מצב התחב"צ אתה יודע מה עושים? מייקרים את עלות הנסיעה ומטילים אגרות על אוטוסטרדות שנכנסות לעיר כדי להשיג מימון.

                    דרך אגב, אף אחד כאן לא מכריז כל אנרכיה ומתחיל לנסוע עם טוסטוס על המדרכות. כולם מבינים שזה אחד הקשיים המרכזיים בחיים בעיר גדולה (מטרופולין גוש דן הוא עיר גדולה).

                    להגיב
                    • Ljos

                      יקרה ביחס למה שמקבלים.

                      כאן אנשים נוסעים עם מכוניות על המדרכות. ולא רק בערים הגדולות.

  3. ערן (המקורי)

    אופיר, הזוועה הזו של אופניים חשמליים מתרחשת כאן, בעיניי, בשל צירוף של מספר גורמים:
    – משטרה אימפוטנטית וזה רק מידרדר. מפכלים נוראים; ירידה תקציבית למשואתתהצהועה
    – ראש עיר אטום, יותר מדי שנים בתפקיד, לא מעוניין לשמוע את האזרחים. מחכה שסמכויות אכיפה יגיעו לפקחים שלו. עד אז- כלום.
    – סגנית ראש עיר, מיטל להבי, סגנית ראש עיר, ואחראית על התחבורה בתל אביב. ואם ארצה להיות עדין אגיד שעושה עבודה גרועה ביותר.
    – שחיתות בכל הקשור לרגולציה: אין צורך ברישיון, אין חובת ביטוח, אין מס׳ רישוי לכל כלי. אני אומר שחיתות ולא חלמאות, מאחר שבכל מקום בו היו ״טמטום״ או ״חלמאות״ שלטונית, גיליתי בסוף שמישהו הרוויח מזה הרבה כסף. כלומר, שום טמטום; הרבה תיחמון ותיחכום.
    – המדרכות מייצגות אובדן מוחלט של סולידריות: החיים כאן כמשחק סכום אפס, אם אתה מנצח = האחר הפסיד. מכאן הכוחנות וחוסר ההתחשבות
    – צריך להיות ערס, אלים, קולני, לא מתחשב, לא מתנצל- כדי להפוך לחבר כנסת בכיר או שר. ולשרוד כאן.
    – עונשים מגוחכים על עבירות תנועה, ומרתיחים במיוחד על פגע וברח.
    – הורים מותשים בעבודה; היעדר תחבורה ציבורית יעילה; לחץ חברתי- גורמים להמשך התפשטות התופעה הנוראה הזו.

    זוועה.

    להגיב
    • ערן (המקורי)

      בשורה השנייה צריך להיות: ירידה תקציבית למשטרת התנועה

      להגיב
    • אופיר

      מסכים ערן, יש תרבות ערסית דומיננטית שמחרבת את ההישגים של שורה של גאונים שהפכו את ישראל לנס שהיא, בתנאים בלתי אפשריים.

      להגיב
      • ר.בקצה

        זו לא רק תרבות ערסית, אלא גם פשיטת רגל הורית, שמאפשרת לילדיהם הדגנרטים ללבוש את המכנסיים בבית.

        להגיב
        • duncan

          בעיה תרבותית.
          שום כביש ושום תשתית לא תפתור את הבעיה.
          תמיד יהיה מקום שנגמר השביל המיוחד וצריך להשתלב עם הולכי רגל ושאר ירקות.

          להגיב
          • אופיר

            שניכם צודקים, ועוד בעיה גדולה היא הצפיפות: חיה בישראל (על השטח האפקטיבי = זה שראוי למחיה) אוכלוסיה גדולה בערך פי 3 ממה שהשטח יכול לאכלס בלי שכולם יצאו מדעתם.

            להגיב
            • צביקה

              עיקר הבעיה היא במרכז, אנשים פשוט לא מוכנים לגור בפריפריה.

              להגיב
              • Ljos

                תהפכו את הפריפריה לערים גדולות ויש לנו על מה לדבר. בינתיים אין מה לעשות שם או איך לתנייד למקומות שכן.

                להגיב
                • צביקה

                  מה זה אין מה לעשות מה אתה מחפש לעשות?
                  לגביי התניידות, אתה צודק אבל הבעיה שגם אלו שיש להם רכבים נשארים במרכז.

                  להגיב
                  • אמיתי

                    אין עבודה. ואין גם הרבה דברים אחרים שמתקשרים עם מה
                    שמכונה "חיים". אבל גם בגליל הכבישים עמוסים ואנשים נוהגים
                    וחונים כמו פאנקיסטים. בעייה חברתית – תרבותית.

                    להגיב
                    • צביקה

                      אני מכיר כאלו שעברו לגור ב"שטחים הכבושים" ;-) ורמת החיים שלהם השתפרה פלאים, כמובן שזה לא מתאים לכל אחד.
                      ברור שחייבים רכב בשביל זה ומפסידים הרבה דברים, אבל מצד שני מרוויחים הרבה אחרים.

                    • אמיתי

                      אני מכיר כאלה שמפנים אותם מהשטחים הכבושים.
                      לדעתי זה לא מתאים לאף אחד..

                    • צביקה

                      אני מדבר על הגושים, אפרת אריאל ועוד.
                      ושנינו יודעים שהם יישארו שם עוד הרבה זמן.

                    • אמיתי

                      התלוצצתי..והנקודה היא תמיד עבודה או המרחק ממנה.
                      שם הבעיה בפריפריה. אנשים הולכים לאיפה שיהיה להם
                      טוב. בלי עבודה או קריירה זה קשה

                    • אמיתי

                      וצביקה. תתמרכז. במקום לדאוג לזוטות כמו תחצ
                      תדאג שאברטון ישיגו שלוש נקודות חשובות במאבקי
                      המיקום לפני היום הולדת של היהודי המפורסם בעולם

                    • צביקה

                      אם אתה מתכוון אליי אז יש עוד זמן עד היום הולדת שלי.
                      לגביי עבודה אז זה לא כלכך נכון אם יש לך רכב ואתה יוצא לפניי הפקקים, אחרת זה באמת אומר לבלות את רוב החיים שלך ברכב.

  4. duncan

    עכשיו תמדיין איך אתה עם עגלה וילדים….
    גם בתור תייר שאני מגיע לישראל אני מתחיל להלחץ מללכת ברחוב.
    הבעיה שהישראלים הם צפרדעים בתוך סיר. הם אפילו לא מבינים מה הבעיה

    להגיב
    • ערן (המקורי)

      מבינים, מבינים. אבל, לרבים מאד- זו המדינה שלהם, לטוב ולרע. וקשה מאד, בטח לאדם הבודד, לשנות את הכוון שהמדינה הולכת אליו.

      להגיב
      • duncan

        אני לגמרי מבין שזו המדינה שלך ואין גם מדינה מושלמת.
        שלא תבין לא נכון. ישראל היא די נס. מדינה צעירה שהשיגה המון. מספיק להסתכל על שכנותיה שקיבלו עצמאות באותן שנים.

        אבל ,וזה אבל גדול. אני אישית לא רואה שאנשים מבינים. כלומר יש את הבודדים שהיו בחו"ל והתרגלו לחיים אחרים וזה נראה להם הזוי שכולם נצמדים אחד לשני, ושתור זה לא תור. אבל הרוב די חי עם זה בסדר ושאני מציין זאת, אני מקבל מבטים של "טוב יאללה מה הסיפור. בסדר מזרח תיכון, חם לחוץ". לא כי טקסס לא חמה.

        הסיכוי היחיד לטפל בבעיה זה להבין שיש בעיה.

        להגיב
        • Oded

          לגמרי מסכים
          חזרתי לפני כחודשיים לארץ אחרי תקופה בארהב ואנשים פה פשוט מקבלים אלימות ואגרסיביות כנתון
          מישהו מדבר בצורה לא מכבדת בעבודה – לגיטימי
          מישהו חונה באמצע הנתיב להוריד את הילדים לגן – סביר
          והכי נורא – מרביצים לילד בבית ספר – הוא לא הבין את הסיטואציה (זה מהמורה שלו ולא מסתם מישהו ברחוב)
          אני אמשיך לגור פה כי כאן המשפחה והחברים שלי וזה מספיק חשוב לי בשביל לוותר על דברים אחרים אבל לי זה ברור לחלוטין שהתרבות הערסית השתלטה לחלוטין על המרחב הציבורי פה

          להגיב
          • פנדה

            אני לא רוצה להאמין שדבר כזה באמת נאמר ע"י מורה, אבל מנסיוני העגום זה בהחלט אפשרי בארץ.
            מה יש לילד לא להבין בסיטואציה שמרביצים לו?
            זה כמו האמירה המפגרת של מורים כבר 25 שנה של "צריך שניים לטנגו" כששני ילדים הולכים מכות, כאילו הסיטואציה וההקשר ומה קרה לפני פתאום לא קשור.

            להגיב
            • Oded

              גם אני לא האמנתי אבל לצערי שמעתי את זה במו אזני וראיתי במו עיני את המייל אז קצת קשה לי להדחיק…

              להגיב
              • פנדה

                זה הילד שלך?

                ויותר חשוב: מה עשו עם זה?

                להגיב
                • Oded

                  כן, שלי
                  המורה לא עשתה כלום, היינו צריכים להגיע פיזית למנהלת בשביל שיתייחסו לעניין
                  יש לנו עוד פגישה מחר ואז נדע אם הם שינו תקליט ומתכוונים לטפל או שימשיכו למרוח אותנו ונצטרך להמשיך להלחם במערכת כדי שיתנו אוזן קשבת לילד שמרביצים לו…
                  בגדול כל מה שביקשנו היה שיאמינו לו וישדרו לו שיש לאן לפנות ושישמרו עליו, כנראה שזה יותר מידי

                  להגיב
                  • פנדה

                    בתור אבא טרי, העניין הזה מרתיח. אני לא חותם שלא הייתי נותן להם "סיטואציה" משלהם להבין לא נכון…

                    להגיב
                    • צור שפי

                      אתם באים מזווית הראיה של ההורה לילד ואני מצטרף מזווית הראיה של בן לאם בשנות השמונים לחייה (עד מאה ועשרים) שכל הזמן מספרת על החוויות המפחידות והיום-יומיות שהיא עוברת מהמפגשים עם אופניים (חשמליים או רגילים) שנוסעים על המדרכה. אני בד"כ נוהג ברכב ולכן אולי פסול לעדות אבל היא משתמשת רק ברגליה ובתחבורה ציבורית והדו-גלגלי הרבה יותר מפחיד אותה ממכוניות. וזה לא שהתרבות המוטורית שלנו מצטיינת, ממש לא, אלא שבינתיים מכוניות נוסעות על הכביש, לא על המדרכה וגם כשהן חונות שלא כדין על המדרכה (מרתיח) הן לא מתנגשות בך כמו הדו-גלגליים.

                    • Oded

                      בעיקר חוסר אונים
                      הילד שלך מבלה כמה שעות טובות ביום עם האנשים האלה ואתה צריך לסמוך שהם יטפלו בו כמו שצריך…

                    • Amir A

                      עודד, לא הבנתי למה הכוונה ב"לא הבין את הסיטואציה". מישהו ניסה לתת לילד שלך חיבוק והוא התבלבל וחשב שהמישהו הזה מנסה להרביץ לו?

                    • Oded

                      הלוואי ;)
                      כמה ילדים מהכיתה המקבילה (ממה שנקרא – מוכרים למערכת…) ראו ילד חדש והחליטו להתנכל לו, בהתחלה זה היה ממש מכות – סטירות, דחיפות, בעיטות, אחרי שבילינו שתי הפסקות בחצר בית הספר זה עבר לדברים אחרים אך בשבוע שעבר חזר להיות דחיפות וכדומה עד שהבן שלי אמר שהם דחפו אותו עד שהרגיש בכלא. כמובן שהם לא עושים את זה כשהמורים מסתכלים אז כשהבן שלי ואחכ אנחנו פנינו למורה היא אמנם אמרה לנו שהיא מבינה ומטפלת בזה אבל בשיחה עם הבן שלי היא אמרה לו שהוא צריך סבלנות ושהוא כנראה לא הבין איך הילדים משחקים בישראל.
                      במילים אחרות (אינטרפרטציה שלי) – היא לא חושבת שאלימות זה כזה ביג דיל ושאם ילדים קצת דוחפים וקצת מרביצים זה לא נורא כי ככה זה בארץ. זה חוץ מהעובדה שהיא פשוט לא מאמינה לו, ילד מספר להורים שלו שהוא מפחד להגיע לבית ספר והמורה אומרת לו שהיא לא מבינה למה הוא אומר לנו את זה כי היא לא רואה בעיה.
                      אנחנו כמובן היינו מזועזעים לחלוטין. אתה, כמי שגר בארהב, בטח מכיר כמה דגש שמים בגילאים האלה על פרסונל ספייס ופרסונל סייפטי. לא מאמין שמישהו בבית ספר שלו בארהב היה מעיז לזלזל בתלונה כזו של ילד.
                      ברור הרי שהסיבה שהילדים האחרים החליטו להיטפל אליו זה כי הוא החדש והחלש ועוד אין לו חברים (הוא אמר למנהלת – בפילדלפיה לא הרביצו לי כי היו לי חברים) אבל האם זה לא בדיוק תפקיד הצוות? להגן על החלשים, לחנך את הילדים לקבל את האחר. פשוט הזוי

                    • Amir A

                      הרגת אותי עכשיו. סיפור קטן מבית הספר התיכון כאן. באיזה יום בשבוע שעבר, בשעה 7 בבוקר, אשת צוות הלכה במסדרון. היא שמעה רעש מאחוריה וכשהסתובבה ראתה תלמיד קופץ לעברה ומנפנף באגרוף. היא פתחה בהליכה מהירה כדי להתרחק ממנו ודיווחה על זה למישהו בהנהלה. ב-7:30 קיבלנו הודעה שבית הספר בהסגר. תלמידים שהגיעו נצטוו להישאר בכיתות ואילו תלמידים שעדיין לא הגיעו הופנו לבית הספר היסודי בעיר (כולל אוטובוסים שזה חתיכת אופרציה). בעודי נוסע לבית הספר היסודי להוריד שם את ביתי ראיתי ארבע ניידות משטרה של העיר חולפות בנסיעה מהירה לכיוון בית הספר עם אורות מהבהבים וצופרים שזועקים בקולי קולות. אחרי כשעה קיבלנו הודעה על חזל"ש ושבידי המשטרה נמצא חשוד.
                      הסיפור בסופו של דבר? תלמיד מהתיכון רץ במסדרונות ודימה לעצמו שהוא שחקן כדורסל ב-NBA. בדיוק שאשת הצוות הסתובבה הוא קפץ ל"דאנק" מדומיין ונפנף באגרוף כאילו הוא הרגע קבר הטבעה על הראש של שאקיל אוניל. זה היה מספיק בשביל להקפיץ את כל המערכת.
                      יש כאן אפס סובלנות לאלימות או ניצנים של אלימות. לפעמים זה מוביל למצבים גרוטסקיים כמו בסיפור למעלה, אבל באופן כללי לא תמצא כאן סיטואציות כמו שתיארת. ואם איש צוות יתן את התגובה שקיבלתם מהמורה אז באותו יום הוא ישלח לשבת בבית עד לבירור העניין, ורבים הסיכויים שהוא יקבל כרטיס חד כיווני ללשכת העבודה.

                    • אלעד כץ

                      עודד, סיפור מזעזע. אני מקווה שאתם לא מרימים ידיים ופונים לכל מי שצריך בסיפור. אגב, מה התגובה של המנהלת?

                    • Oded

                      אמיר – I rest my case…
                      זה גם היה הניסיון שלנו מהשהות בארהב

                      אלעד – אין מה להרים ידיים, זה הביטחון של הבן שלי. או שיפתרו את זה בשיתוף פעולה או שיפתרו את זה בלי שיתוף פעולה. נראה היום מה יגידו בפגישה

                      המנהלת ביקשה לבחון את הנושא כמה ימים ובין היתר ביקשה מהיועצת לצפות בבן שלי במהלך ההפסקות. התחושה שלנו הייתה שזה בשביל לנפנף אותנו אחכ אבל היום נדע יותר

      • ערן (המקורי)

        חברים, בהמשך לדבריי למעלה: חייתי מספיק בארה״ב ואירופה, כדי שארגיש עד עולם ביאוס ומיאוס בישראל מהיעדר תרבות (עמידה בתורים, אי חדירה למרחב על ידי רעש) ויותר מכך- האלימות האיומה שבאה לידי ביטוי באלף דרכים שונות.
        כתבתי לא מזמן שאנחנו משויכים לגמרי בטעות לתחתית ה OECD (מדד עוני, ועוד). אנחנו לא שייכים לליגה הזאת, הפרמייר ליג. ישראל כיום היא בין מדינת עולם שני לשלישי אסור לתת לבועת ההיי-טק מחד ולעבר המפואר של ישראל מאידך, לבלבל אותנו.

        להגיב
  5. קורא

    הבעיה עם אופניים חשמליות היא לא העדר תשתיוצ אלא סדר חשיבות הפוך שבו כלי הרכב קודמים לבני אדם. אמסטרדם למשל לא תוכננה מראש טוב מתל אביב אבל שם הוחלט שבמרכז העיר אין מקום למכוניות והאופניים ובני האדם קודמים להן בכל דבר. מה היה קורה אם היו סוגרים את מרכז תל אביב למכוניות? או מפקיעים נתיב תנועה אחד בכל מקום לאופניים? אנשים היו מבינים שמרכז העיר הוא לא מקום לכלי רכב, התחבורה הציבורית היתה הופכת למהירה ויעילה באזורים האלה, והיה הרבה פחות זיהום אוויר.

    להגיב
    • duncan

      זה גם זה וגם תרבותית.
      רכיבה על אופניים חשמליות במהירות מטורפת על מדרכות זה בעצם לומר על הז^% שלי כולם. וזו תרבות של אני ואני ואני.

      להגיב
      • קורא

        זה שאנשים בישרטל מתנהגים כמו בהמות בכל פורמט של תנועה זה גם נכון, אבל אפשר גם לנסות להקל. אותו אדם שנוהג כמו מניאק גם נוסע כמו מניאק עלהאופניים וגם עובר באדום בתור הולך רגל וחוסם את כל המכוניות.

        להגיב
    • גל

      אמסטרדם היא דוגמא בעיתית, אופניים ככלי תחבורה קודמות לכל

      1. אופניים קודמות להולכי רגל – בפעם השלישית שאופניים כמעט עלו עליי די הבנתי את הפואנטה
      2. טוסטוסים נוסעים בנתיבי אופניים וזה יותר ממטריד
      3. במקרה של תאונה בין רכב לאופניים הרכב תמיד אשם – בכנות זה מפחיד לנהוג באמסטרדם ויש צורך ברכב לפעמים
      4. ההולנדים הם לא גרמנים :-), הם "מגמישים" את החוק שנוח להם. לדוגמא רכבים\אנשים עוברים באדום מה שבארץ עדיין די נדיר
      5. ובכלל יש שם המון הולנדים

      להגיב
      • Ollie Williams

        1. באמסטרדם בניגוד לישראל, אופניים הם כלי תחבורה לגיטימי ומתייחסים אליו כאחד, במקום בתור מטרד. ד"א אין להם כמעט אופניים חשמליים, וגם לא אופני הרים עם הילוכים. לרובם יש אופני ברזל פשוטים, בלי הילוכים ושכדי לבלום צריך לפדל אחורה. אם שלוש פעמים כמעט נכנסו בך, אולי הבעיה לא רק ברוכבי האופניים?
        2. זה קורה לא מעט גם בארץ. וגם על המדרכה ובמעברי חציה. הכל כדי לא לחכות ברמזור
        3. חווית הנהיגה בישראל עדיפה? הפסקתי לספור את כמות הפעמים שרכב כמעט מרח אותי כשאני רכבתי לפי כל החוקים.
        4. נדיר שבארץ "מגמישים" את החוק? אתה כותב את זה ומאמין לעצמך?
        5 .מההולנדים שיצא לי להכיר, זה לאו דווקא שלילי

        להגיב
        • גל

          :-(
          1. לתחושתי באמסטרדם יש היפוך, לא שאופניים הם לא כלי לגיטימי, הוא היחיד שלגיטימי
          2. תזכור שבהולנד לא מקפידים על קסדה ל50 סמ"ק – די מזכיר את איטליה עד לפני עשור. וזה ממש לא דומה לשישראל
          3. זה לא שאלה של טוב או רע, בהולנד נתנו העדפה חוקית לאופניים, אני מכיר לא מעט הולנדים שלא מעיזים לנהוג באמסטרדם, זה דורש יותר מדי מאמץ
          4. בכל מקום מגמישים את החוק. וכמובן כל מקום ומידותיו שלו – אבל כתבתי על דבר מאוד מסוים נהיגה באדום, אני ממליץ בחום לקרוא את הכתוב ולא להשלים לבד את מה שלא נכתב :-)
          5. תעבוד איתם קצת, המקום היחיד בעולם שפגשתי בדיחות אנטישמיות שהם לא טאבו – אתם היהודים טובים בעסקים וכו..

          להגיב
          • Ollie Williams

            1. אני אמנם לא חי באמסטרדם, אבל בפעמים שהייתי לא היו לי התקלויות עם רוכבי אופניים. לרוב עניין של תשומת לב והתחשבות פותר 98% מהמצבים האלה. אבל ביקור של מס' ימים שונה מלגור שם באמת אז אזרום איתך על זה. לעומת זאת, אני אישית, כל עוד המרחקים ומזג האוויר מאפשר, להעביר כמה שיותר תחבורה בערים הגדולות לדו גלגלי (חשמלי או לא) ותחב"צ כך שאני לא רואה את זה כמשהו שלילי מדי.
            2. יכול להיות, וזו אכן בעיה. למרות זאת לא רואה איך זה קשור לאשמת רוכבי האופניים במשהו.
            3. את מה שאתה אומר על נהיגה באמסטרדם אני מכיר לא מעט שאומרים על תל אביב, ולא רק בגלל חיפושי החניה.
            4. קראתי את הכתוב והבנתי מצוין. אז אפרט: כאן הולכי רגל עוברים חופשי באדום, ולא רק כשהכביש פנוי אלא סתם כשלא בא להם להסתכל או שלא מכבודם לחכות חצי דקה. רכבים הרבה פחות אבל גם זה קורה, תלוי איפה.
            5. גם כאן אאלץ להאמין לך, נתקלתי פעם אחת בבורות אנטישמית מצד הולנדים אבל הנחתי שזה נקודתי לזוג מבוגר ולא בעיה גורפת.

            להגיב
  6. גל ד

    אם אנחנו כבר מקטרים, אני אגיד לכם מה משגע אותי, השילוב המנצח של אופניים חשמליות וסמארטפון. כל פעם שאני רואה איזה עייר בא מולי על המדרכה באופניים חשמליים עם העיניים במארטפון בא לי לדחוף אותו לכביש על הפרינציפ.

    להגיב
  7. אנונימוס

    בעיניי זה בסה"כ סימטום לתרבות שהחליטה שאין יותר הפרדה בין טוב ורע, ואין הפרדה בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה. במצב כזה הכל מותר, כל דאלים גבר, ואין יכולת להעיר למישהו על משהו כי אז אתה "מתנשא", ו"יפה נפש".
    זה נכון כמעט לכל תחום חיים שתסתכלו עליו.

    להגיב
    • ר.בקצה

      פחות בשל החשש מהוקעה כמתנשא, יותר בכיוון של הימנעות מתגובה אלימה.

      להגיב
  8. Ollie Williams

    *מתנצל מראש על השפה, אבל כותרות כאלה מביאות לי את הסעיף.

    הבעיה העיקרית עם אופניים חשמליים, היא שבמדינת ישראל כל אחד מתנהל איך שבזין שלו וכאילו הוא האדם היחיד בעולם. שכל שאר האנשים יתיישרו לפי הרצונות שלו ושיזדיין העולם.

    כן, גם הולכי רגל. אלה שהולכים עם הראש עמוק איפושהו בין הסמארטפון לתחת, מסתובבים לכל הכוונים בלי להסתכל אם מישהו אולי מגיע, נתקעים באמצע שבילי אופניים ומתעלמים בהפגנתיות מהקריאות לפנות את הדרך כי זה פאקינג-שביל-אופניים.
    כן, גם רוכבי אופניים חשמליים שמזגזגים על המדרכה במהירות פסיכית, שמים זין על חוקי תנועה, נדחפים להולכי רגל, אופניים אחרים ומכוניות ללא שום הבדל באמצע החיים.
    כן, גם נהגים ברכבים שעליהם אין צורך להרחיב כי כולם יודעים שבמדינת ישראל רק אם תנהג כאילו אמא שלך זונה תצליח להגיע ליעד.

    יש לי מקלחות בעבודה אז אני רוכב על אופניים רגילים חצי מת"א כל יום (כיכר רבין עד רמת החייל) כשרוב הנסיעה גם בפארק. ב 90% מהרחובות שביל האופניים חסר תועלת ורכיבה על כביש? עדיף שאופניים חשמליים יפגעו בך במדרכה, מאשר שמשאית או אטובוס יורידו אותך בכביש.
    הבעיה היא לא אופניים חשמליים.
    הבעיה היא אנשים חארות – בצורה שהם מתנהלים או בזה שהם קנו לילד חרא בן ה 12 שלהם אופניים חשמליים – ומשטרה פופוליסטית ועצלנית כמעט כמו הממשלה שמפעילה אותה. אכיפה סלקטיבית וחד צדדית שמשאירה את מעט הרוכבים (רגיל או חשמלי) שמנסים לשמור על החוק והמרחב הציבורי הפקר, חוקית ובטיחותית כאחד.
    קרה לי לא פעם שבאותה רכיבה, הולך רגל צעק לי לרדת לכביש ונהג צעק לי לעלות למדרכה. סביר להניח שאותו הולך רגל שצעק לי לרדת מהמדרכה, יצעק לי לעלות אליה כשהוא יעבור לידי עם אוטו.

    אופניים חשמליים הם כלי נהדר, אידיאלי למזג האוויר הישראלי שבחלק נכבד מהשנה פשוט חם מדי להתניידות ללא מקלחת ביעד. שבשימוש נכון יכול ואמור לפתור ה-מ-ו-ן בעיות תחבורה, לפחות בערים הגדולות. אבל עם ישראל הפופוליסטי, כרגיל, מעדיף לשים פלסטר (אופניים חשמליים זה השטן!!!!) במקום לרפא את הפצע (אנשים שמים זין אחד על השני, אפס חינוך, אפס תשתיות).

    להגיב
    • אנונימוס

      במדינה כמו ישראל צריך הפרדה ברורה – שביל אופניים על הכביש, מסומן ומופרד היטב. לצפות שאנשים יכבדו אחד את השני לא עובד.
      אני בזמנים שהייתי עושה נסיעה דומה לשלך הייתי נוסע עם האופניים (לא חשמליות ר"ל) על הכביש ברחוב ויצמן במקום ב"שביל האופניים" השקרי באבן גבירול. כי באבן גבירול נסיעה על המדרכה מסוכנת יותר מאשר על הכביש, שהיא בעצמה מסוכנת בטירוף עם האוטובוסים המכוניות והאופנועים שדוהרים שם. בויצמן לפחות לאורך רובו חנו בצד אחד של הכביש ואפשר היה לנסוע במה שנשאר מנתיב המכוניות החונות.

      להגיב
      • Ollie Williams

        אתה צודק לגמרי, אני עברתי לרכב על סוקולוב בהלוך ושלמה המלך בחזור. עדיין לא תמיד פשוט אבל לפחות מדובר על כביש חד סטרי של נתיב אחד ובלי אוטובוסים.

        הבעיה היא שגם במקומות שבהם יש הפרדה, שביל האופניים הוא המלצה בלבד. כשזה על המדרכה אנשים הולכים עליו/מחכים עליו לאוטובוס/שמים עליו פחי זבל, ספות שרוצים לזרוק, ומה לא. כשזה על הכביש, זה פשוט נתיב שאפשר לעמוד עליו "רק שתי דקות" או לחנות עליו בהתאם לצורך.

        להגיב
        • Ollie Williams

          שלא לדבר על זה שגם בפארק, כשאני עובר על שביל האופניים רצים לי אנשים בין הגלגלים, וכשאני רץ על הצד של הולכי הרגל רוכבי אופניים כמעט דורסים אותי. הבעיה היא באנשים, לא בכלים.

          להגיב
      • Trailblazer

        מנסיוני(בסין),שביל לאופניים ודו גלגלי על הכביש הופך למקום חנייה או עצירה להתעסקות בסמארטפון לנהגי המכוניות,או לנתיב לעקיפה מימין

        להגיב
  9. צביקה

    לסיכום, במשפט אחד "הדשא של השכן ירוק יותר".

    להגיב
    • אמיתי

      וגם אין עליו חרא של כלבים ושאריות מנגל.
      קיצר הדשא שלנו חום צהבהב

      להגיב
      • צביקה

        לא מכיר את הדברים שדיברת עליהם באופן אישי אבל כן שמעתי שהם קיימים, החכמה היא להסתכל על החיובי, הרי אם היית מסתכל רק על השלילי אני משער שהיית מחליף בת זוג כל חצי שנה וכן מקום עבודה איזור מגורים ועוד, הסיבה שאתה לא עושה זאת (אני מקווה שלא) היא שרב המלא על החסר, ובאותה צורה צריך להסתכל על המדינה שלנו, נכון לא הכל מושלם, אבל הרוב טוב וזה מה שחשוב, כמובן שצריך גם לרצות לשפר את הטעון שיפור.

        להגיב
        • אמיתי

          צריך פרספקטיבה בחיים. רק אז אפשר להעריך או לבקר משהו בצורה טובה. אני באמת חושב שבקלות אפשר לשפר פה דברים כמו שבקלות הורסים. הרבה בגלל שראיתי שאפשר במקומות אחרים עם דשא ירקרק ונקי ועם כדורגל טיפה יותר טוב

          להגיב
          • צביקה

            אם מטרת התלונה היא לשיפור אתה צודק, העניין הוא שאצל רוב המתלוננים זה בעיקר בשביל להתלונן ופחות בשביל לשפר.
            לגביי כדורגל – אני יודע שלא התכוונת ברצינות אבל דווקא כן אענה לך ברצינות – אז כדורגל בכלל וכדורגל ישראלי בפרט הוא בעיני ממש מותרות, אם היה ביכולתי הייתי לוקח את תקציב הספורט כולו ומעביר אותו לחינוך תחבורה וביטחון (לא שחסר שם).

            להגיב
  10. משיח

    הבעיה היא לא באופניים החשמליות שהם כלי תחבורתי ליגטימי שנותן מענה מצויין לנידות וההוכחה לכך היא הפופלריות הגבוהה שלהם
    הבעיה היא באופן השימוש ופה המדינה מגלה (כרגיל) אוזלת יד.
    אין חוקים ברורים, אין הגבלות לשימוש (רשיון הגבלת גיל וכול') אין אכיפה מכיוון שהחוקים עצמם אינם ברורים
    נער בלי רישיון ומודעות שנוסע מהר מדי על המדרכות כאשר הוא מרכיב מישהו על האופניים או/ו משחק בטלפון בזמן הנהיגה זו בעיה שצריך להתמודד איתה ולא לפסול שימוש באופניים חשמליות.

    להגיב
  11. בבא

    התחברתי מאוד לכתבה. אני לא גר כרגע בישראל ובצעירותי שיחקתי כדוריד, אוהד מכבי, ליברפול ואייקס.
    לרגע אחד התבלבלתי :-)

    להגיב

מה דעתך?