קלאסיקה ישראלית

נטע ריבקין פורשת (צילום: יואב דובינסקי)
נטע ריבקין פורשת (צילום: יואב דובינסקי)

אני לא חבר של ספורטאים. שילוב של האישיות שלי ושל דיסטנס מקצועי. יש לי מעט מאוד חברי פייסבוק שהם ספורטאים, אני לא הולך לימי הולדת או חתונות של ספורטאים והם לא באים לשלי. לחיצות יד לפעמים, תכתובות ברשתות חברתיות, עוקב אחרי פרופילים פומביים כדי להתעדכן, אבל דיסטנס קיים. לכן למשל אני מעריך שספורטאים שראו את הפרצוף שלי לא פעם בעשור האחרון, לא מסוגלים לחבר אליו את השם שלי. גם אם דיברנו פה ושם אחרי תחרויות או התכתבנו.

זה לא תמיד היה ככה. אני חושב שחלק נכבד מחברי המשלחת האולימפית לבייג'ין היו חברי פייסבוק שלי לפני המשחקים, אבל ככל שהשנים עברו וככל שהפוקוס שלי עבר יותר לכיוונים מחקריים ופחות לעיתונות, בין אם מכורח הנסיבות והזמן או בין אם כהחלטה מודעת או חצי מודעת, הקשר החברי עם ספורטאים ישראלים פסק.

לאורך המשחקים בריו, כל הזמן שמתי לב מי הספורטאים שראיתי בכל שלושת המשחקים האולימפיים שכיסיתי בבייג'ין, בלונדון ובריו. בולט, פלפס, אוצ'ימורה, דיברתי עם קואוץ' קיי בכולם, כרמלו, חלק משחקני נבחרות ספרד וארגנטינה בכדורסל התחרו במשחקים שהייתי בהם בשלושת האולימפיאדות ואולי פה ושם אתלטים או שחיינים נוספים וספורטאים נוספים שהתחרו בשלושתם ולא ראיתי.

למרות הניסיון להתרחק רגשית מספורטאים ישראלים, יש ספורטאים שסדקו את השריון הזה. בעיקר אלו שליוויתי בשלושת המשחקים האולימפיים: אלכס שטילוב ונטע ריבקין (גם אליס שלזינגר התחרתה בשלושת המשחקים הללו אבל בבייג'ין לא הייתי ביום הקרבות שלה, בלונדון כן ובריו צפיתי בה במרכז התקשורת והגעתי לאולם הג'ודו רק אחרי שהודחה). אני לא אובייקטיבי לגבי ריבקין ושטילוב. הקריירה שלהם, ההצלחות האדירות, הפספוסים, נוגעים בי. אני מקשר את הקריירה שלהם להצלחות ולפספוסים שלי.

הפרישה של ריבקין היתה מרגשת מאוד. בהישגים שלה ובהתנהלות האצילית, הקלאסית, הסופר-מקצועית והבלתי מתפשרת, היא היתה חלק מפריחה של ענף ההתעמלות האומנותית. ממקום של ענף צנוע בישראל, היא היתה זו שבהישגים ובדוגמא האישית למתעמלות אחרות, הובילה את הפיכת ישראל לאימפריה בינלאומית. היו מתעמלות לפניה שהעפילו למשחקים ואירה ריסנזון למעשה היתה הראשונה שהעפילה לגמר אולימפי, אבל ריבקין היתה זו שביססה את ישראל בטופ העולמי במשך כעשור.

מדליות באליפות עולם, אליפות אירופה, משחקים אירופאים, עשרות מדליות בתחרויות בינלאומיות, שלושה משחקים אולימפיים שזה הישג כמעט חסר תקדים בענף הקשה הזה ומקום שביעי בגמר האולימפי בלונדון, הישג השיא של מתעמלת ישראלית. יש גם אלמנט שנקרא על שמה, שזה כבוד עצום בענף.

אני זוכר את התחרות שלה בלונדון, כשאחרי יום ראשון מאכזב בו הפילה את הכדור, עשתה תרגילים מצוינים ביום המוקדמות השני והעפילה לגמר שם סיימה במקום השביעי, הישג שיא של מתעמלת אמנותית ישראלים במשחקים אולימפיים. זכור לי במיוחד החיבוק בינה לבין גילי לוסטיג בסיום המוקדמות. בשלב זה כבר היה די ברור שישראל תסיים את המשחקים ללא מדליה. לכן דווקא על רקע האכזבה הזו, היה יפה לראות את המשלחת לא כבויה, אלא חוגגת הישג. לוסטיג דיבר על כמה שהגיע לה ועל העבודה הקשה שלה.

העבודה הקשה של ריבקין (10 שעות אימון ביום, כולל לקום בחמש בבוקר או להתאמן בשתיים בלילה) והיותה מודל לחיקוי למתעמלות אחרות, היו מוטיבים שחזרו כמה פעמים במסיבת העיתונאים המרגשת. לא סתם היא קיבלה את הכבוד להיות נושאת הדגל גם בטקס הסיום בלונדון וגם בטקס הפתיחה בריו. זה מראה כמה הערכה מקצועית ואישית היא קיבלה ממנהלי הספורט בארץ ומהקולגות. אם מחפשים לדחוף ביקורת בכוח, אז אפשר לטעון שהיא אותרגה על ידי הסובבים אותה שגוננו עליה כדי שלא תתלכלך בפוליטיקה המכוערת של הספורט הישראלי.

מסיבת העיתונאים בה הודיעה על פרישה היתה מלאת אמוציות. נטע בכתה כשהחלה לדבר על אביה ארקדי ז"ל שנפטר. אלה סמופלוב שאימנה את נטע במשך 20 שנה, מגיל 5 דיברה מאוד יפה וגם כן הזילה דמעות. גם בין היושבים מסביב היו שבכו מהתרגשות, אבל היה גם הרבה צחוק ושמחה. יעל ארד ואסתר רוט שחמורוב הנהדרת וחברתה אילנה קרטיש ואלכס שטילוב וורד בוסקילה עשו כבוד וברכו. בשביל להשלים חיים שכאלה לצעירה בת 25, גם המחנכת מהתיכון הגיעה וכן, גם נאומי עסקנים. חלק מהעסק. התרגשתי מאוד בשביל ריבקין וההערכה המקצועית העצומה שקיבלה הפכה את הפרידה למכובדת מאוד.

נטע שברה תקרות זכוכית, אבל יש עוד כאלו שלא נשברו. ישראל עדיין לא זכתה במדליות אולימפיות, תמיד יותר קשה לישראל בתחרויות הקרב-רב ויש הרבה פוליטיקה בענף, גם בארץ וגם בעולם.

לגבי היום שאחרי, המאמנת סמופלוב הזכירה מספר פעמים שיהיו מתעמלות ומדליות אחרי נטע ריבקין. היא אמרה את זה בשני הקשרים. גם שאף ספורטאית לא תהייה עבורה בת כמו נטע, אבל גם שיש עתיד לענף ושהוא ימשיך להיות תחרותי. אם אני קורא בין השורות, זה גם היה מסר לחברי ההנהלות ועסקני הספורט שהיו במסיבת העיתונאים. שאם נראה שההתעמלות האומנותית בצומת דרכים, שיש חוסר ודאות לגבי איך תיראה הנבחרת הבאה, טענות הבעיטה ובדק הבית, ועכשיו כשריבקין המשתנה הבלתי-תלוי של הענף בעשור האחרון פרשה אולי תם העידן התחרותי של ישראל – אז זהו, שלא.

שאיפה בלתי מתפשרת למצוינות עם דגש על המשכיות ודאגה לדור העתיד, זו היתה הקריירה של נטע ריבקין ובשאיפה גם המורשת שלה. תודה נטע, עלי והצליחי.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

27 תגובות ל “קלאסיקה ישראלית”

  1. Oded (פורסם: 28-12-2016 בשעה 08:39)

    יפה ומרגש
    ובכלל, כיף לקרוא פוסט חיובי

    • יואב דובינסקי (פורסם: 28-12-2016 בשעה 09:09)

      מגיע לה שיתנו לה כבוד.

      • מאשקה (פורסם: 29-12-2016 בשעה 18:16)

        +1 !!!!

  2. איציק (פורסם: 28-12-2016 בשעה 08:53)

    אם יש ספורטאי/ספורטאית שאף פעם לא התחברתי אליו/אליה, זו נטע ריבקין. מאד הערכתי אותה, אבל תמיד היה בה סוג של ריחוק (ואולי זה גם חלק מגורמי ההצלחה). מה שכן, היא אף פעם לא עשתה לעצמה הנחות, ואני חושב שזה צריך להיות הסמן לאחרים. קיצורי דרך זה לא לצמרת, זה מקסימום לבינוניות. אם היא תצליח להעביר את זה הלאה, היא כבר תעשה הרבה מאד בקריירה השנייה שלה.
    שיהיה בהצלחה.

    • יואב דובינסקי (פורסם: 28-12-2016 בשעה 09:08)

      אני מאוד מסכים איתך, כולל לגבי זה שהיא משדרת ריחוק מסוים. רק שאני מאוד אהבתי את זה.

    • ר.בקצה (פורסם: 28-12-2016 בשעה 09:33)

      זה חלק מהקסם שלה ב"שטיסל".
      אה, רגע..

      • איציק (פורסם: 28-12-2016 בשעה 09:57)

        זו היתה תגובה לצביקה?

      • עדי אבני (פורסם: 28-12-2016 בשעה 14:14)

        +1

  3. אריאל (פורסם: 28-12-2016 בשעה 09:23)

    מדהים להיות בן 25 עם כל כך הרבה מאחוריך. מצד אחד אני בכלל לא מבין את רמת האחריות האישית, האמביציה והבגרות שנדרשים לספורטאי ברמה הזאת, מצד שני יש לזה גם מחיר. בהתחשב באתגרים שהיא התמודדה אני מאמין ומקווה שהיא תמשיך להצליח.

  4. Ivan Pedroso (פורסם: 28-12-2016 בשעה 09:38)

    ספורטאית גדולה. הלוואי ויהיה דור המשך מוצלח.

    • אלכס דוקורסקי (פורסם: 28-12-2016 בשעה 15:39)

      מצטרף לדברים.

  5. היסטוריון של ספורט (פורסם: 28-12-2016 בשעה 10:50)

    מצד אחד כל ספורטאי אינדיבידואלי שפורש אני מעריך אותו.
    מאידך אני חייב לומר שלא ראיתי בה משהו פורץ דרך.
    היא עשתה גמר אולימפי….אך לפניה הייתה את ריזנסון שעשתה זאת ( ואגב שידרה הרבה יותר חינניות ).
    אשר לכל המדליות וההישגים חוץ מהאולימפיאדות איני מזלזל לרגע….אך יש לציין שברובם המוחלט הם לא במקצועות אולימפיים….הכוונה בקרב רב.
    באולימפיאדה רק קרב רב קובע ומעניק מדליות …בשאר התחרויות גם התרגילים האישיים ומשם המדליות ברובם המוחלט.

    • יואב דובינסקי (פורסם: 28-12-2016 בשעה 16:48)

      ההמשכיות של שלושה מחזורים אולימפיים בענף הזה זה משהו שכמעט ולא רואים. יש בודדות שעשו את זה. בישראל היתה לזה משמעות אדירה, גם מבחינת ההישגים של ריבקין ועשרות המדליות הבינלאומיות שזכתה בהן (אתה צודק שרובן בתרגילים בודדים) אבל גם בהיותה מודל לחיקוי לספורטאיות צעירות ולספורטאיות בנבחרת, שהתחלפו מידי מחזור אולימפי.

  6. ד"ר רזי הופמן (פורסם: 28-12-2016 בשעה 10:57)

    כל הכבוד לה. לדעתי פרשה בשיא ואני חושב שהיא הבינה את זה וידעה שמפה תבוא רק ירידה.
    מה שכן אני חשוב שמה שהנבחרת עברה בגלל זוטות פגעה בכולן, כולל נטע. מקווה שהענף ישתקם וימשיך לבעוט אבל אני קצת פסימי בנקודה הזו.

    • איציק (פורסם: 28-12-2016 בשעה 17:41)

      זה התעמלות אומנותית ולא כדורגל או קיק בוקסינג. מזה ימשיך לבעוט? איך זה קשור בכלל? בעיטה אחת חננה של מאמנת וכבר כאלו הכללות. ממש לא במקום.

      • ד"ר רזי הופמן (פורסם: 29-12-2016 בשעה 02:55)

        איציק

        נחייה ונראה. עכשיו נראה מה הנבחרת יכולה לעשות בלי ויגדורציק. כמה מדליות יגיעו בטורנירים ואליפויות עולם בשנים שעד האולימפיאדה הבאה.
        מותר לי להיות אופטימי או פסימי. לא?

        • יואב דובינסקי (פורסם: 29-12-2016 בשעה 03:12)

          מה שהנבחרת עשתה במחזור האולימפי האחרון לא עשתה שום נבחרת ישראלית בשום מגדר ובשום ענף. מצד אחד גאווה גדולה שהגענו לגמר אולימפי שלישי ברציפות, אבל גם יש אכזבה שבגלל הפרשה הלא ברורה הזאת, לא נדע אם הן היו שוות מדליה אולימפית או לא. שיהיה ברור, לא פספסנו מדליה בגלל שיפוט, אלא בגלל יכולת. בלי קשר לפוליטיקה בשיפוט, רמת התרגילים שלהן בריו היתה רחוקה מהרמה שהציגו במהלך המחזור ואני מקבל את הטענה שזה קשור לפרשה ולפגיעה בתכנית האימונים.
          אני גם שותף לתחושת חוסר הוודאות לגבי עתיד הענף. ישראל התגלתה כרגישה וכרכה מידי כדי להצליח בהתעמלות אומנותית, בלי קשר אם היתה או לא היתה בעיטה. לי אין מושג איך תראה הנבחרת שתתחרה במחזור טוקיו, מי יהיו המתעמלות, מי תהיה המאמנת, כמה יתנו לה לעבוד או כמה יושקע בענף.

          • ד"ר רזי הופמן (פורסם: 29-12-2016 בשעה 10:38)

            מסכים שהם הגיעו ב 4 השנים האחרונות לשיאים יפים ואין אף ספורט אתלאי עם מוציאים את הג'ודו שהגיע לכך בישראל. מקווה שהפסימיות שלי תתבדה.

  7. 7even (פורסם: 28-12-2016 בשעה 12:27)

    ספורטאית גדולה ודגולה. כן ירבו כמוה.
    הפסד לכולנו.

  8. רטקסס (פורסם: 28-12-2016 בשעה 16:07)

    חשוב לציין גם שהיא אגדה פתח תקוואית. תודה נטע על השנים הנהדרות!

    • איציק (פורסם: 28-12-2016 בשעה 17:42)

      לא גם, הכי חשוב…

    • Ivan Pedroso (פורסם: 29-12-2016 בשעה 17:32)

      +1

  9. משה (פורסם: 28-12-2016 בשעה 16:30)

    ספורטאית גדולה, התרגשתי בשבילה.

  10. austaldo (פורסם: 29-12-2016 בשעה 10:14)

    ספורטאית גדולה, בהצלחה במה שתבחר לעשות.
    לגבי דור ההמשך – יש מתעמלות מאוד מוכשרות, אני רק מקווה שתהיה תחרות הוגנת.

    • יואב דובינסקי (פורסם: 29-12-2016 בשעה 15:21)

      יש את טורי פילנובסקי ולינוי אשרם שתחרותיות ברמה בינלאומית ויש עוד מתעמלות צעירות עם פוטנציאל.

      • austaldo (פורסם: 29-12-2016 בשעה 21:44)

        אני יודע.
        יש עוד המון זמן עד טוקיו אבל הגיע הזמן שבתחרות ליחידות יהיו שתי מתעמלות מישראל, זה יהיה ההמשך הראוי אחרי ספורטאיות גדולות כמו ריבקין וריזנסון. החשש הגדול שלי זה הפוליטיקה של האיגודים. לא הייתי רוצה לראות עוד מיקרה אליס שלזינגר או משהו בסיגנון הזה

  11. רומן (פורסם: 29-12-2016 בשעה 21:41)

    לא הבנתי אף פעם מה הקשר בין הענף הזה לספורט.

לא ניתן להגיב.