על הניסים ועל הנפלאות

אורי ששון, שלומי חיימי ומישה זילברמן מדליקים נרות חנוכה בחוויה האולימפית (צילום: יואב דובינסקי)
אורי ששון, שלומי חיימי ומישה זילברמן מדליקים נרות חנוכה בחוויה האולימפית (צילום: יואב דובינסקי)

החוויות הספורטיביות שלי ב2016 היו אולי המגוונות והמעשירות שחוויתי. בראש ובראשונה ריו 2016 עם הרבה מאוד רגעי שיא מידי יום, אבל גם הגשמת חלום ילדות עם משחק בסדרת גמר NBA אייקונית וניצחון רדמפשן של קליבלנד על גולדן סטייט, משחקי פלייאוף בNBA, משחקי פוטבול מכללות מול למעלה מ100,000 צופים כולל קאמבק אדיר ושבירת נאחס של יותר מעשור מול פלורידה ותבוסה לתכנית היסטורית מאלבמה, משחק NFL ב11 בספטמבר טעון במיוחד כשברקע ויכוחים על מחאות ופטריוטיות, טורניר כדורגל גדול ראשון – קופה סנטנריו, כדורגל נשים למכביר, כדורסל מכללות נשים וגברים, האחות קנדס במשחק WNBA, בייסבול וכמובן תחרויות ספורט בישראל, מכבי-צסק"א, אליפויות ישראל באתלטיקה ושחייה ועוד. צברתי הרבה תובנות בשנה האחרונה, אבל היות ואני בביקור מולדת, אקדיש את הסיכום יותר לספורט הישראלי.

התקופה שאחרי מחזור אולימפי, מלווה בחוסר ודאות. חלק מהספורטאים לא סגורים על עצמם או לא משקיעים הכל בשנה לא אולימפית, חלק פורשים, בעקבות התוצאות במשחקים יש בדקי בית והסקת מסקנות ושינויים. כמו כן, יש בחירות באיגודים, בוועדים ובהתאחדויות, שמוציאים את המיטב מעסקנות הספורט הישראלית בדמות בחירות פה אחד במועמד יחיד, אדם אחד בשלושה איגודים שונים, דילים סיבוביים שאי אפשר לעקוב אחריהם מרוב הכובעים שהחברים לובשים וכל הטוב הזה, הרוגלך, הבורקסים והקרואסונים ששיטת המרכזים מורישה לנו. יש מי שמנסים לעשות סדר בברדק הזה, אני הרמתי ידיים. את ניהול הספורט בארץ עברתי לשפוט על פי מבחן ההתנהלות, לא על פי שיטת בחירת המנהלים.

זה לא פופולרי להחמיא לניהול הספורט בארץ, אבל אני התרשמתי מהדרך שבה יגאל כרמי, יעל ארד וגילי לוסטיג הובילו את הוועד האולימפי במחזור ריו 2016 ואני חושב שטוב שיש המשכיות ושהצוות הזה יוביל את הספורט גם במחזור האולימפי לטוקיו. נושאים כמו דגש על אולימפיזם ועל התפתחות עסקית של ספורטאים שיהיו מכוונים גם ליום שאחרי, השתפרו מאוד במחזור האחרון. השימוש במדיה חברתית אפקטיבי ונעשו דברים יפים גם מבחינת שיווק ומיתוג (פה גם מגיעה מילה טובה לברוריה ביגמן הדוברת, שעזרה מאוד בריו).

מורגש השיפור ביחסים עם הוועד האולימפי, שבא לידי ביטוי בהנצחת חללי מינכן בריו. דיברתי עם אילנה רומנו לא מעט סביב המשחקים, גם בהכנות בישראל וגם אחרי הטקסים ואני שמח בעיקר עבור המשפחות על סגירת המעגל. היחסים עם תומאס באך ללא ספורט טובים יותר מאשר עם ז'ק רוג. יחד עם זאת, הIOC עדיין לא יודע איך להפסיק את המחאות הספורטיביות או את ההחרמות הספורטיביות כנגד ספורטאים ישראלים. ההחלטה של האו"ם בטח לא תעזור לנו בנושא הזה. חשוב מאוד בעיני שבמשלחת לטוקיו יהיה ספורטאי ערבי, כי מאז ג'ימי טורק במונטריאול 1976, לא ייצג את ישראל ספורטאי ערבי במשחקים האולימפיים.

רגעי השיא של הספורט הישראלי היו המדליות של ירדן ג'רבי ואורי ששון. הפסטיבל במיקס זון אחרי הזכייה של ג'רבי היה מיוחד מאוד. חיבוקים של ראשי המשלחת כמו אחרי שיגור בנאס"א, משה פונטי מגיע בכפכפים, שרת הספורט מירי רגב כמובן, כל איזור הראיונות הפך לקרנבל ישראלי על מדליית ארד מרפסאז'. אחר כך היתה קבלת פנים במלון מכובד בריו, שגם זו היתה הרפתקה בפני עצמה.

פונטי בכפכפים, הרשקו בחליפה וקרנבל ישראלי במיקס זון אחרי הזכייה של ג'רבי בארד (צילום: יואב דובינסקי)
במיקס זון קרנבל (צילום: יואב דובינסקי)

עם אורי ששון זה היה מיוחד, אבל שונה. ג'רבי היתה מוכנה למדליה, עם ששון זו היתה הפתעה. הוא היה צנוע מאוד, קצת נבוך מהמעמד. הייתי איתו השבוע בהדלקת נרות חנוכה בוועד האולימפי ונראה שהוא גדל לתוך המעמד. אם בימים שאחרי הזכייה בארד הוא היה נבוך כשביקשו להצטלם איתו, הפעם נראה שזה בא לא יותר בטבעיות כשילדים מבקשים איתו סלפי.

ששון גם הפך לפנים של פתיחת אירועי המכביה שתיערך בקיץ הקרוב כשהזניק את הלפיד והעביר אותו לנשיא המדינה רובי ריבלין. יש הגיון שכשמכבייה אייקונית (20 במספר) נערכת בירושלים בשנה בה מציינים 50 שנה לאיחוד העיר, לבחור את המדליסט האולימפי הירושלמי הראשון לעמוד בפרונט לצד נשיא ירושלמי. מה עוד שריבלין חוזר ואומר שהנכד שלו רוצה להיות כמו אורי.

שנה פוסט-אולימפית היא מצד אחד שנה של התארגנות והתאפסות, אבל מצד שני יש גם אליפויות עולם. מה שכן, יש את משחקי החורף בתחילת 2018 בפיונגצ'אנג שבדרום קוריאה, ככה שעבור ספורטאי החורף המעטים של ישראל 2017 שנה קריטית. אני מקווה שהספורטאים שייצגו את ישראל גם יהיו בקשר אמיתי עם הארץ ולא כאלה שפתאום נזכרו שיש להם סבתא יהודיה ופעם ביקרו בכרמל ויברחו דקה ורבע אחרי סיום המשחקים. כי דווקא יש לנו כמה מחליקים טובים, שלהם מגיע לתת כבוד.

שבועיים וחצי בישראל מזכירים את הבעיות של הספורט הישראלי, אבל גם את החן השכונתי. אפשר וצריך לשפר מבלי להעריץ את כל מה שקורה בחוץ. אין סימום מערכתי בספורט הישראלי, אין עבדות מודרנית ומאות הרוגים בבניית אצטדיונים, האלימות במגרשים זניחה ביחס למזרח אירופה ואין השתקת ניצול מיני בקבוצות ילדים או בנבחרות התעמלות או תרבות הטרדות מיניות סביב ספורט במערכת החינוך. גם תקשורת הספורט בארץ, וולגרית ככל שתהיה, לא צריכה להעריץ כל תכנית קצבית עם מבטא. שיח צעקני ומפלג יש גם בESPN, כמו למשל בבוקר שאחרי הבחירות באמריקה.

*

עבור הוועד האולימפי הבינלאומי, 2017 שנה מאוד חשובה. את הסימום השיטתי בספורט הרוסי כבר אי אפשר להשקיט או לטייח. אני חושב שטוב עשו שם שלא השעו את כל הספורטאים הרוסים מריו, אבל הבעיה דורשת פתרון רציני יותר, כי העדויות רק מתרבות. היחסים בין הIOC לWADA עכורים מאוד ויש חוסר אמון מוחלט בכל מה שקשור בניקיון הספורט העולמי.

יש גם חוסר ודאות לגבי איך ייראו האולימפיאדות הבאות. מכבסי המילים יאמרו שמשחקי ריו 2016 שיקפו את המציאות בברזיל. הבוטים יותר יגדירו את הארגון כבלגן וכמאכזב, בטח ביחס לסטנדרטים שהוצבו קודם. אין ספק שעל התנועה האולימפית להיות יעילה יותר. אג'נדה 2020 אמורה לתת יותר מרווח תמרון לערים המתמודדות והמארחות, אולם בינתיים תושבי ערים במדינות דמוקרטיות ממשיכים להתנגד.

אחד השיאים של התנועה האולימפית ב2017 יהיה בספטמבר כשהוועד האולימפי הבינלאומי יבחר את המארחת של משחקי 2024: לוס אנג'לס, פאריז או בודפשט. שלושת הבידים מעניינים, אולם לכולם יש גם חולשות.

היו הרבה מאוד סיפורים ספורטיביים מרתקים השנה, זכיות, קללות שנשברו, משברים, אכזבות, מוות של ענקיים ופרישות של אייקונים. עבור בוגרי אליאנס, ידענו שנים יפות יותר בהן הנפנו גביעים וצלחות בכיכר ובפארק. עבור אוניברסיטת טנסי זו היתה שנה מלאת אמוציות. קאמבקים מופלאים, ניצחון אייקוני על פלורידה, התפרקות וסיום עונה סדירה צולע, אבל ניצחון במיוזיק בול על נברסקה שמשאיר טעם טוב. עבור גאוות היחידה בבוגרים, זו היתה שנה מאוד משמעותית שהחלה עם פרישה מהאגדות של פייטון מנינג, המשיכה עם המוות של פאט סאמיט ולקינוח הזכייה המתוקה של קנדס פארקר.

בחירות הבלוג:
ספורטאי השנה: לברון ג'ימס
ספורטאית השנה: סימון ביילס
קבוצת השנה: לסטר סיטי
מנהל השנה: תיאו אפשטין (שהציל את הבלוג מבחירה בדיויד גריפין)
מאמן השנה: קלאודיו ראניירי
ספורטאי/ת השנה באתלטיקה: יוסיין בולט
ספורטאי/ת השנה בשחייה: מייקל פלפס
ספורטאי/ת השנה בהתעמלות: סימון ביילס
ספורטאי/ת השנה בכדורגל: כריסטיאנו רונאלדו
ספורטאי/ת השנה בכדורסל: לברון ג'ימס
ספורטאי/ת השנה בטניס: אנדי מארי
הספורטאי/ת היהודי/ה של השנה: אלי רייזמן
הספורטאי/ת החברתי/ת של השנה: קולין קופרניק

**

הרבה אייקונים ספורטיביים ותרבותיים מתו ב2016, אבל אם מתסכלים קדימה ומתמקדים בהמשכיות, השנה שודרה העונה ה20 של סאות' פארק, שחזרה להיות נושכת אחרי כמה שנים של דשדוש. אני ממעריציה. העברתי פרזנטציות עליה כתלמיד תיכון בסוף שנות ה90 באליאנס, כסטודנט באוניברסיטת תל אביב בעשור הקודם ואני משתמש בה גם בהרצאות שלי באוניברסיטת טנסי. העיסוק בספורט ובחברה הפך לחלק בלתי נפרד מהתכנית כמעט בכל עונה מאז החלה במחצית השניה של שנות ה90. סימום, רמאות, זעזועי מוח, מגדר ולהט"בים, גזענות, אלימות וסתירות פנימיות בתרבות הספורט האמריקנית והעולמית. לטוב ולרע, 2016, היית שנה משמעותית.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

48 תגובות ל “על הניסים ועל הנפלאות”

  1. פה איתמר

    בחירות מעניינות
    ובתור ״אולימפיסט״ מפתיע שבחרת את לברון לספורטאי השנה ולא את אחד המדליסטים (ולא מנבחרת אמריקה בכדורסל)

    להגיב
    • יואב דובינסקי

      גם בתור מכביסט זה קשה לי.

      להגיב
    • משה

      אני התפלאתי יותר שדור מיכה לא זכה בספורטאי השנה, ספורטאי השנה בכדורגל, הספורטאי היהודי של השנה ואולי בספורטאי החברתי של השנה כי הוא היה בוועדת קישוט באליאנס.

      להגיב
      • יואב דובינסקי

        תגובה מביכה שמראה על בורות וחוסר מושג. דור מיכה לא למד באליאנס.

        להגיב
  2. רומן

    מביך הדרך בה מדינה מערבית בת 8 מיליון תושבים חוגגת מדליית ארד בג'ודו.
    לא יודע מי זה לברון ג'יימס או מה הקשר שלו לספורט תחרותי, אבל ספורטאי השנה שיחק שנה שעברה בלסטר, אני עוד לא החלטתי אם זה וארדי או מאחרז

    להגיב
    • Matipool

      יש לא מעט בדבריך .

      להגיב
    • dk

      אני לא נמנה עם אוהדי לברון (ואפילו די להיפך) אבל ההופעה שלו בגמר (חזרה מ3:1, הובלת שחקני שתי הקבוצות בכל מדד רלוונטי) די נתנה נוק-אאוט בהקשר של 2016 והכניסה אותו לדיון ההיסטורי בעמדה מספר 3 (מול לארי בירד כמובן).

      להגיב
      • רומן

        אני לא מחשיב כדורסל אמריקאי לספורט תחרותי.
        זו הצגה של אתלטי על עם סוף ידוע מראש.

        להגיב
        • ניינר / ווריור

          זה בסדר, הם גם לא מחשיבים את דעתך

          להגיב
          • רומן

            גם פפאלוקאס ספניוליס ודיאמנטידיס שפירקו את חבורת הכרכס המקפצת העליזה הזאת( יחד עם הליצן הזה ג'ימס והליצן השני כרמלו משהו) חשבו כמוני.

            להגיב
        • יוסי מהאבטיחים

          הניגוד ל 100 מ' באולימפיאדה למשל?

          להגיב
          • ניינר / ווריור

            לא כי בליגת הכדורסל הרוסית המהוללת יש כל שנה אלופה אחרת

            להגיב
  3. רומן

    ועל מה בדיוק פלפס זכה בתואר ספורטאי השנה בשחיה? על עוד כמה מדליות במקצים איזוטריים שבקושי מוצאים 20 איש בעולם שיודעים לעשות את התנועות נכון?

    להגיב
    • אלגב

      הכי טוב מבין ה 20 איש

      להגיב
    • Matipool

      הפעם אין משהו בדבריך . מה שפלפס עשה השנה בגילו ואחרי כל ההיסטוריה שלו , זה לא אנושי .

      להגיב
      • רומן

        למה לא ארווין או צ'למרס? שזכו במקצים אמיתיים?

        להגיב
  4. Matipool

    בגיל 31 , אחרי שהשיג את ( כמעט ) כל השיאים האפשריים , אחרי שכבר פרש ולא היה בכלל בעניינים , אחרי שכבר הוכתר כספורטאי המעוטר אי פעם באולימפיאדות , הבן אדם מחליט לחזור לפעם אחרונה ולוקח 5 מדליות זהב ועוד אחת בפרפר .
    גיל 31 בשחייה זה כמעט זקן . פלפס לקח זהב ב-200 מעורב אישי ! מדהים .
    מי יכול נגד זה ?

    להגיב
    • אורן השני

      רומן, כמובן. לוקח את כל המשחים הללו בהליכה.

      להגיב
      • Dr.van nordstrand

        מצטרף. מבחינתי גם רומן הוא ספורטאי השנה.

        להגיב
    • רומן

      מה לגבי ארווין, שלקח זהב ב 50 חופשי(!!!) בגיל 35 (!!!!!)?
      בלי קשר הבעיה של עם פלפס היא שהוא סמרטוט. הוא העדיף להיות ראש לשועלים מאשר להתחרות עם האריות , העדיף להתחרות במקצעות איזוטריים ונתן למכונת התעמולה האמריקאית להאדיר את שמו.
      בפועל, יש לו מדלית זהב אחת בלבד במקצוע מכובד (200 חופשי) כל השאר, מעניין רק את בוקי צ'יש.

      להגיב
      • דני

        וואו, בוא תדריך אותי קצת בהסקה הלוגית שלך. איך אתה מגדיר מקצוע מכובד? 100 חופשי נראה לך מקצוע מכובד כי זה מה שאמרו במבזק החדשות ששמעת? ומכאן הסקת ש200 חופשי יותר מכובד מ200 פרפר?

        להגיב
        • רומן

          כי המטרה היא לשחות כה שיותר מהר את המרחק הנתון למי אכפת איך אתה מזיז את גפיים?

          להגיב
          • איציק

            גם הכי חשוב להכניס את הכדור לסל, מה זה משנה עם עשית צעדים.
            בקפיצה במוט אסור לתפס על המוט ולדלג מעל הרב, למה?
            בהדיפת כבור ברזל יש חוקים איך אסור להדוף, למה? הרי המטרה שהכדור יעוף הכי רחוק שאפשר.
            המטרה היא לא לעבור את המרחק הכי מהר, לזרוק הכי רחוק, לקפוץ הכי גבוה, אלה לעשות זאת בכפוף לחוקים. חוקים שונים מאפשרים תוצאות שונות.

            להגיב
            • צביקה

              מה הבעיה לדלג מעל הרב?

              להגיב
              • איציק

                זה הרב רף. הוא נמצא מאד גבוה הרב הזה, קשה לדלג מעליו, אבל אפשר להפיל אותו.

                להגיב
            • רומן

              אין שום הגיון בלשחות פרפר.
              לספורט תחרותי יש הגיון, לרוץ הכי מהר/לשחות הכי מהר/לקפוץ הכי גבוה.
              תהיה בטוח שאם באתונה העתיקה היו עושים תחרות שחיה אף אחד לא היה מכריח אותך לסגנון מסוים.
              "הבעיה' שאין מספיק מקצועות בגרעין האמיתי, לכן ממציאים כל מני קשקושים בשביל למשוך זמן.

              להגיב
              • איציק

                לכן אנחנו לא באתונה העתיקה, וגם מאז המהפכה הצרפתית התקדמנו.
                אתה עדיין לא עונה על השאלה, למה בהאבקות יש חוקים ולא מי שמרביץ הכי חזק מנצח? למה בהדיפת ברזל יש חוקים ולא מי שזורק הכי רחוק מנצח, וכנ"ל בקפיצה במוט? בכדורגל האהוב עליך יש מיליון חוקים וזה בסדר מבחינתך. ככה גם בשחיה יש חוקים, והם סיגנונות שונים.

                להגיב
                • רומן

                  א. הדיפת דור ברזל איזוטרית אפילו יותר משחית פרפר.
                  ב. לא הבנתי את מה שאתה אומר על קפיצה המוט.
                  ג. בהאבקות המטרה ברורה, והחוקים מאו הגיוניים.
                  ד. וכדורגל שהוא המחקר הטהור בעולם יש חוקים מאד מאוד בסיסיים

                  להגיב
                  • איציק

                    בקפיצה במוט יש חובת הרצה, אסור להעמיד את המוט אלה לנעוץ ולקפוץ בתנועה אחת. פעם זה לא היה ככה, החוק שונה. אף אחד לא מתלונן על זה.
                    למה זריקה/הדיפה איזוטרי? זה אחד הדברים היותר טיבעים שיש. כל ילד זורק מקלות, אבנים (לא על אנשים אחרים), בודק כמה רחוק זה יגיע, כמה פעמים יקפיץ על המים, האם יפגע בעצם כלשהו.

                    להגיב
                    • רומן

                      גם קפיצה במוט זה מסוג המקצועות שקיימים בשביל שהלבנים יוכלו לקבל מדליה באתלטיקה

          • דני

            מי קבע שזו המטרה? ואם כבר למה לא 50 מטר?
            אם כבר חופשי זה הדיפולט של השחייה. כל אחד יכול לשחות באיזה סגנון שהוא רוצה ואין הגבלות או פסילות לטכניקה (זה שכולם שוחים סוג אחד של חתירה, זה נטו הידרודינמיקה). רוב האימונים מבוססים על חתירה כי זה סגנון השחייה שהכי מעט שרירים מופעלים ולכן הוא הכי מהיר.
            שאר הסגנונות, אם כבר, הם-הם מהות התמקצעות השחייה. לכל אחד מן הסגנונות יש כללים נוקשים בנוגע לטכניקה, ואם לא עומדים בהם, ישר נפסלים. על אחת כמה וכמה שחייני המעורב הם בין המוכשרים שיש, כולל פלפס ששלט ב200 ו -400.
            אני יודע שתגיד שמעורב זה מקצה למי שלא טוב בכלום, ובכן זה המקצה למי יכולות השחייה שלו כל כך הגבוהות שהוא יכול להתמקצע במספר סגנונות ולא בסגנון החתירה הגנרי.
            אבל כל זה מיותר, כי אפשר לזרוק טיעונים כמו אתונה עתיקה ולהסתנוור מ100 מטר חתירה.

            להגיב
    • Matipool

      הכוונה כמובן ל-5 זהב ואחת ארד .

      להגיב
  5. ניינר / ווריור

    ספורטאי השנה בספורט המוטורי – ג'ימי ג'ונסון.

    להגיב
    • יואב דובינסקי

      אני לא מתחבר במיוחד לספורט מוטורי, למרות שהייתי במרוצי פורמולה ונסקאר במונטריאול.

      להגיב
      • ניינר / ווריור

        ואתה חי בנאסקאר קאנטרי

        להגיב
  6. austaldo

    ספורטאי השנה באתלטיקה ובכלל לדעתי הוא ווייד ואן-נייקרק – עם כל הכבוד ללברון ג'יימס ויוסיין בולט ועוד רבים וטובים. פעם בדור רואים ריצה כזו.
    ספורטאי השנה בשחייה – אם איחדת גברים ונשים אז זו קייטי לדקי ואת זה אמר גם מייקל פלפס בעצמו. אין צורך בהסברים, רק להסתכל על המישחים שלה מריו, ביחוד המישחה ל 800 מטר ולראות איפה היא ואיפה שאר העולם

    להגיב
    • יואב דובינסקי

      טיעונים ראויים, אולם נשאר בבחירה שלי מהסיבות הברורות.

      להגיב
      • austaldo

        כמובן. כמו שציינתי – זו דעתי ולכל אחד יש את הסיבות שלו

        להגיב
    • איציק

      קטי לדקי לא ראויה בכלל. היא לא זכתה לא ב-100 חופשי ולא ב-50 חופשי, היא ראש למקקים.

      להגיב
      • austaldo

        אם כבר הזכרת את ה 100 חופשי בריו זה היה אחד האירועים היותר יפים באולימפיאדה. לראות את פני אולקסיאק וסימון מנואל מסתכלות אחת על השניה ולא מאמינות שהן ניצחו במשותף כשלפני האולימפיאדה אף אחד לא ספר אותן זה מסוג הדברים שהופכים את האולימפיאדה לאירוע הספורט הכי גדול

        להגיב
  7. היסטוריון של ספורט

    יואב נראה לי שהיה מתאגרף ערבי בסיאול
    88.

    להגיב
    • יואב דובינסקי

      היו לא מעט מתאגרפים ערבים בסיאול 88', אבל הם לא ייצגו את ישראל.

      להגיב
  8. היסטוריון של ספורט

    והבחירות שלי .
    ספורטאית השנה ישראל.
    מקום 3. מעיין דוידוביץ.
    מקום 2. חנה מיננקו.
    מקום 1. ירדן ג'רבי.

    מאמן השנה ישראל .
    3. משותף דראביץ ושיבק.
    2.. סמדג'ה.
    1. ברק בכר.
    קבוצת השנה ישראל.
    3. ראשון סל.
    2. נבחרת ההתעמלות האומנותית .
    1. הפועל באר שבע.
    פרישת השנה.
    נשים נטע רבקין .
    פרישת השנה גברים.
    3. יניב גרין
    2. מאיר טפירו.
    1. עידן מימון.
    שגריר השנה.( גברים ונשים ).
    10 נבחרת ההתעמלות האומנותית נשים.
    9. רפאלוב
    8. אלמוג כהן
    7. ננו גינצבורג
    6. ירדן ג'רבי
    5. אורי ששון ( הקדים את גרבי בגלל לחיצת היד ).
    4. ערן זהבי ( בכל זאת כדורגל בשוק הסיני ).
    3. חנה מיננקו( גמר באתלטיקה תודעתי יותר ממדליה בגודו )
    2. עומר כספי ( העונה הכי טובה שלו ).
    1. דיוויד בלאט ( אמנם פוטר אך ידע לא להתלכלך היה ג'נטלמן ובגלל זה זכה להכרה בדמות טבעת האליפות …הלך בשקט לטורקיה הבעייתית לישראלים ובנה קבוצה מצליחה מאפס….יש כסף אך זה לא מספיק ) תמיד.

    ספורטאית השנה בעולם.
    3. קרבר טניסאית גרמניה
    2. ליזלי שחייינית ארה"ב.
    1. בילס מתעמלת ארה"ב.

    ספורטאי השנה בארץ.
    10. שטילוב ( בכל זאת מדליה באליפות אירופה ).
    9. נאתכו .( אליפות ברוסיה ).
    8. רפאלוב ( אליפות בבלגיה ).
    7. דורמן טריאתליסט ישראלי עם הישג היסטורי באולימפיאדה.
    6. שון דאוסן .( אליפות היסטורית לראשון).
    5. אליניב ברדה ( אליפות לב"ש ותואר כדורגלן השנה ).
    4. שגיא מוקי טופ 5 עם פציעה בריו .

    ולפודיום .
    3 מדליית ארד : עומרי כספי בעונת הנ.ב.א הטובה בקריירה ( ממוצע דאבל פיגרס*.
    2. מדליית כסף .ערן זהבי ששבר את הדומיננטיות של כדורגלן ליגה ישראלי שהצליח יפה גם בסין.
    1.מדליית זהב.
    אורי ששון מופת התנהגותי וספורטיבי .
    בא קטן יצא גדול.
    כירושלמי אני גאה ושמח שהוא המדליסט הירושלמי הראשון.
    …ספורטאי השנה בעולם שווה תגובה נפרדת.

    להגיב
  9. היסטוריון של ספורט

    קבוצת השנה בעולם.
    3. ג.ס.
    2. פורטוגל.
    1. לסטר.
    מאמן השנה בעולם.
    3 זידאן .
    2.סאנטוס.
    1. רניירי.
    פרישת השנה בעולם .
    8. בולט ( כי לא באמת יפרוש ).
    7.סטיבי ג'י.
    6. דאמיינטינטייס.
    5. פייטון מאניניג..
    4.קרטר .
    3. פלפס ( כי פרישה של שחיין פחות מרגשת ).
    2. קובי בריינט .
    1. טים דאנקן .
    האגדות
    1 משותף מוחמד עלי ויואן קרויף.
    …..ספורטאי השנה בעולם בתגובה הבאה.

    להגיב
  10. היסטוריון של ספורט

    טופ 20 .

    20 . וורוניאקה טניסאי שוויצרי אלוף ארה"ב.

    19 .סילבה ( נראה לי ) אתלט ברזילאי שהדהים בזהב בקפיצה במוט. בריו עם שיא אולימפי.

    18.לי ( נראה לי ) שחיין. פרפר מסינגפור שהיה היחיד שניצח את פלפס בריו עם זהב אולימפי היסטורי לסינגפור.

    17. ראמוס כדורגלן ספרדי בתפקיד הבלם מריאל מדריד והנבחרת הספרדית. זכה בצמפיון ולמרות תפקידו ההגנתי כבש בגמר ובקלאסיקו.

    16. קיירי אירוויניג כדורסלן מארה"ב רכזה של קליבלנד שקלע את הסל (שלשה ) המכריע בסדרת הגמר שהביאה לקליבלנד אליפות היסטורית.
    היה שותף גם לזהב האולימפי עם נבחרת ארה"ב.

    15. פאראח .רץ קנייתי שמייצג את בריטניה שהגן על תאריו האולימפיים ב 5000+10000 מטר וזכה בתואר אבירות המלוכה הבריטית ( מה שמזכיר לי שבדירוג הנשים חלה טעות ובמקום השלישי צריך לשבץ את הקנייתית שניפצה את שיא העולם בריו וזכתה כמובן בזהב…ברח לי שמה ).

    14. דיוקביץ טניסאי סרבי שהיה רחוק מישאו בחצי השני אך בחצי הראשוו זכה באוסטרליה וברולאן גרוס.
    הגיע גם לגמר ארה"ב ומאסטרס סוף השנה.

    13. איטון : אתלט מארה"ב הגן על תארו כאלוף הקרב עשר מלך האתלטים.

    12. רוזנברג .נהג מירוצים גרמני.
    זכה באליפות העולם פורמאלה 1 וכן שותף באליפות היצרנים….עוד פורש.
    11. חותר ארגנטינאי שכחתי שמו שבגיל 54 ובאוליפיאדה שישית זוכה לראשונה בזהב אולימפי …כמובן המבורגר ביותר לזהב בריו …עם סיפור חיים יוצא דופן שכלל מחלת לב בתחילת השנה ועוד כמה דרמות/טרגדיות….גם בניו התמודדו בריו אך לא עלו על הפודיום.

    10. סטפן קרי כדורסלן אמריקאי מג.ס.
    פישל בפליאוף והיה גם פצוע.
    אך לא ניתן לקחת ממנו עונה סדירה אגדית שהסתיימה בתואר אם וי פי פה אחד ( לראשונה בהיסטוריה ) ,במלכות הסלים וכמובן במאזן היסטורי של 9-73 לטופ 10 של ההיסטוריון זה מספיק.

    9. דל פוטרו : טניסאי ארגנטינאי.
    שביצע אולי את קאמבק השנה ממעמקי המאייה השלישית ואחרי פציעה ממושכת העפיל לגמר האולימפי בריו תוך שהוא מדיח את דיוקוביץ מספר 1 בעולם בעת הטורניר ( בסיבוב הראשון ) ואת נאדל בחצי הגמר.
    נתן פייט פנטסטי למרי בגמר ולאחר מכן סחף סוף סוף את ארגנטינה לזכייה היסטורית בגביע דיוויס לאחר 5 הפסדי גמר שוברי לב.
    (בין לבין העפיל לחצי גמר ארה"ב ).
    הלוואי ויהיה ברשימה גם ב 2017.

    8. פרום : רוכב אופניים בריטי .
    שהגן על תארו בטור דה פראנס תוך כדי שליטה אבסולוטית….זכה גם בארד בריו במירוץ נגד השעון.

    7. אצמורה : מתעמל יפני שהיה השני בהיסטוריה שהגן על תארו בקרב רב לאחר תחרות דרמטית במיוחד ותרגיל מתח מרטיט ( אחרי שנכשל במכשיר זה גם במוקדמות הקרב רב וגם בקבוצתי ).
    היה שותף בכיר גם לזהב הקבוצתי החשוב כל כך ליפן.

    6. ואן דה קרייק. אתלט דרום אפריקאי שזכה בזהב ב 400 מטר בריו תוך כדי שניפץ את שיא העולם של מייקל גונסון האגדי …בעיני תוצאת השנה בספורט העולמי.

    5. לברון גיימס : כדורסלן מארה"ב בתפקיד הפארפוורד מקליבלנד אותה הוליך לזכייה היסטורית באליפות הנ.ב.א תוך כדי שמוחק פיגור 3-1 בסדרת הגמר ונבחר לאם וי פי של הגמר ללא ערער לאחר שהוביל את קליבלנד ולמעשה את הסדרה כולה בכל הקטגוריות הנחשבות.

    4. אנדי מארי טניסאי בריטי .
    שזכה בווימבלדון ואז באולימפידת ריו .
    לפני כן הגיע לגמר באוסטרליה ובצרפת.
    קינח במאסטרס סוף השנה וסיים העונה לראשונה כמדורג 1 בעולם .
    קינח בתואר אבירות הממלכה הבריטית.

    ולפודיום.
    3 והארד לכריסטיאנו רונאלדו.
    הכדורגלן היחידי ב 16 שזכה גם ביורו וגם בצמפיון.
    בצמפיון סחף את ריאל עם 16 שערים לא כולל הפנדל המכריע בדו קרב הפנדלים בגמר.
    ביורו פחות בלט אך עדיין כבש 3 שערים והיה הדומננטי בנבחרת עד הגמר .שם נפצע בתחילת המשחק ועודד מהספסל.
    שחקן השנה של הפראנס פוטבול ,אופ"א ואוטוטו של פיפ"א .אלוף עולם לקבוצות ומלך שערי הצמפיון.

    2.מדליית כסף אוסיין בולט אצן מגמייקה שהגן על תארו ב 100 ו 200 מטר ושליחים 100.
    היחיד לזכות בריצה 3 פעמיים ברצף ועוד בשני מקצועות האתלט המעוטר בכל הזמנים ( במדליות זהב אולימפיות ).
    1. ומדליית זהב למייקל פלפס שחיין פרפר,מעורב וחתירה מארה"ב.
    5 זהב וכסף בריו כולל 2 זהב וכסף יחידים.
    הספורטאי המעוטר ביותר בריו ( כולל נשים ).
    בפעם הרביעית ברצף!!!!!
    הראשון לזכות באותו משחה 4 פעמיים ברצף.
    וכמובן המעוטר בכל הזמנים ללא תחרות ( מדליות אולימפיות ).

    להגיב
    • Dr.van nordstrand

      סחתיין על ההשקעה… במיוחד עם השמות והאירועים שלא מוכרים לכולנו.
      מעניין לקרוא, תודה

      להגיב
      • היסטוריון של ספורט

        תודה רבה

        להגיב

מה דעתך?