כשמפארים בינוניות

כשמנציחים הפסדים בבאנרים לא יוצרים מסורת של אליפויות

Georgia Dome

כואב הלב על אטלנטה פלקונס. הצד החוגג מפאר את ההישגיות והמסורת והשנאה להפסדים, אבל למטבע הזה יש שני צדדים והצד השני זה אטלנטה, חסרת המסורת. קבוצה שקורעת את היריבה שלושה רבעים ואז נחנקת. קווטרבאק שזוכה בMVP, מתעלה במעמד, אבל שלוש פעמים לא מצליח להשיג דאון ראשון מתוך יארד או שניים שכנראה יגמור את המשחק ומחזיר את ניו אינגלנד עם איבוד קריטי. מאמן ראשי חדש יחסית שהגיע עם תכנית משחק מדוייקת ובמשך שלושה רבעים היה מוכן לאתגר ומתעלה על מקבילו השועל הוותיק, קופא גם כן ולוקח פסק זמן מיותר שלא משאיר סיכוי לדרייב אחרון מכריע.

בין הפרסומות שודרה גם ספירה של האליפויות באזורי בוסטון ואטלנטה. חוץ מאליפות בודדת של אטלנטה ברייבס, אין שם תארים. זה גם מה שמחלחל כשעל התקרה בפיליפס ארנה תולים דגל לכל פעם שההוקס מסיימים כראש בית במזרח המביך או באנרים בג'ורג'יה דום על ניצחונות בשלבים מוקדמים בפלייאוף.

ככה זה כשהמורשת המרכזית של המשחקים האולימפיים שנערכו לפני 21 שנים לציון 100 שנים למשחקים המודרניים הראשונים, מתבטאים בקשר של הספונסרית קוקה קולה לתנועה האולימפית. ואם כבר יש רגע מרגש, כמו קרי סטרונג שקופצת פצועה כדי שארצות הברית תזכה בזהב הקבוצתי בהתעמלות, אז האצטדיון שבו זה קרה, הג'ורג'יה דום, מפורק לטובת אצטדיון חדש שהוקם במרחק חצי רחוב.

מנציחים בינוניות בפיליפס ארנה (צילום: יואב דובינסקי)
מנציחים בינוניות בפיליפס ארנה (צילום: יואב דובינסקי)

באטלנטה יש יופי של ספורט. כיף לי ללכת למשחקים של ההוקס, בג'ורג'יה דום נהניתי מאוד, למרות שאני לא חובב בייסבול אפילו במשחק של הברייבס היה נחמד והחודש קבוצת הMLS החדשה אטלנטה FC יונייטד תחל להתחרות. הסנטניאל פארק חביב מאוד (למרות שמלא הומלסים) ובקהילה היהודית יש הנצחה לחללי מינכן.

אחד הדברים השונים בין הספורט האירופאי לספורט האמריקני זה האחווה בדרום. כלומר, אוהד ליברפול לא יהיה בעד מנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות. פה בדרום, היריבות הפנימית גדולה ושורשית, אבל בדרך כלל אנשי טנסי יהיו בעד הקבוצות מהדרום כשיתחרו על תארים לאומיים. יש כמה יוצאים מהכלל, אבל הגאווה באיכות הSEC מתבטאת גם בתמיכה ביריבות מרות.

לכן חבל לי על תושבי אטלנטה. בשנה הראשונה שלי כאן, טנסי הפסידה כמה משחקים צמודים אחרי שהובילה בפער דו ספרתי. אני זוכר בצעידה החוצה מהאצטדיון אחרי ההפסד המרגיז בהארכה שנייה לאוקלהומה, ילד מתייפח על הכתפיים של אבא שלו "היינו ביתרון והפסדנו". חבל לי מאוד גם על ארתור בלנק, יהודי חביב שעושה הרבה עבור העיר והריקודים שלו בחדר ההלבשה של הפלקונס הכניסו צבע לפלייאוף המשעמם הזה. ההפסד הזה יכאב לאטלנטה ואני לא יודע אם יש שם את מה שנדרש כדי לחזור למעמד הזה, או שהם בדרך להצטרף לקרוליינה פנתרס שאחרי עונה אדירה נתנה עונת נפל. כי השורה התחתונה מהסופרבול הזה, היא שלמסורת של ניצחונות יש משמעות שאי אפשר לטאטא בדגל שמייצג הישגים בינוניים אלא רק בתארים.

רייטינג של סופרבול
היסטוריים

4 Comments

ניינר/ווריור 6 בפברואר 2017

ארתור בלנק , לא בנקס. והאמת, כואב הלב על היהודי החביב הזה

יואב דובינסקי 6 בפברואר 2017

תודה, תוקן. כן, חביב מאוד.

ברימא 6 בפברואר 2017

דובינסקי זה מדהים כמה אתה לא מבין את תרבות הספורט האמריקאית

שי אורן 6 בפברואר 2017

דגלי אליפות על ראשות בית וראשות קונפרנס (שזה בעצם הפסד בסופרבול) קיימים בהרבה איצטדיונים.
דוגמא מסיאטל למשל:
https://twitter.com/SeahawksSunday/status/507960278093295616/photo/1

Comments closed