זהירות פדופילים

בין אם זה בפוטבול, בשחייה, בכדורגל או בהתעמלות, הספורט לא מקום בטוח

כתבתי מספר פעמים בעבר על הטרדות מיניות במערכות החינוך האמריקניות בהקשרים ספורטיביים. לצערי, לא חסרות דוגמאות, לא בתיכונים, לא באוניברסיטאות ולא בענפי הספורט. אבל זה לא רק באוניברסיטאות ואלה לא רק ספורטאים צעירים שתויים, אלא גם פדופילים שמגיעים לתפקידי מרות בספורט ומנצלים את המעמד שלהם.

פעם זה סנדסקי, פעם זה בשחייה האמריקנית והפעם, על פי החשד, זה בהתעמלות. בקיץ האינדיאנפוליס סטאר חשף פרשת ניצול מיני בנבחרת ההתעמלות האמריקנית. מאז הFBI נכנס לעניינים ובשבוע שעבר גם תכנית התחקירים "60 דקות" התעמקה בפרשת ההטרדות המיניות בנבחרת התעמלות הנשים של ארצות הברית. על פי החשד, לארי נאסאר, רופא שעבד באוניברסיטת מישיגן סטייט ובנבחרת האמריקנית קרוב ל20 שנה היה מנצל מינית את הבנות בטענה שהיה מבצע בדיקות רפואיות.

על פי החשד, היו כ150 קורבנות, מקטינות ועד למדליסטיות אולימפיות. יש הרבה אצבעות מאשימות גם לעבר ההתאחדות האמריקנית, אוניברסיטת מישיגן ואפילו אל עבר הקארולים איך לאורך תקופה כל כך ארוכה לא ראו או אפילו העלימו עין.

לפני כמה חודשים נחשפה פרשת התעללות מינית בכדורגל האנגלי. המספרים על פי הגארדיאן מזעזעים, נכון לינואר 2017 מדובר בלמעלה מ1,000 תלונות, 184 חשודים וכ500 קורבנות פוטנציאליים מגילאי 4 עד 20.

הספורט או המדינה אולי שונים, אבל הסיפורים והעדויות דומים בצורה מפחידה. זה לא האיש המוזר שמסתתר בסמטה אפלה וכופה את עצמו בכוח, אלא האיש הכי נחמד במערכת. איש מקצוע כריזמטי ורגיש. האיש שהילדים סומכים עליו, שהכי קרוב אליהם, שמצליח ליצור יחסי תלות ולבנות להם בראש את הפנטזיה.

זאת לא התעללות פיזית סובייטית מאחורי מסך ברזל או סימום מערכתי, אלא הפרשות הללו קורות במדינות הכי דמוקרטיות בעולם ובענפי הספורט הכי פופולריים בעולם. כביכול, במקומות הכי פתוחים, שקופים ומקצועיים, עם מאמנים ומנהלים מוערכים שלאורך שנים בנו תכניות מנצחות.

הרי באים בטענות להורים שמעורבים מידי או שצועקים על המאמן לתת לילד לשחק ואז יוצרים חיץ בין ההורה לקבוצה. אבל אם אין השגחה מספקת, החיץ הזה יכול להפוך לפרצה מסוכנת מאוד.

לא נרד!
הניצחון על ארסנל

32 Comments

אסף the kop 5 במרץ 2017

הבעיה היא בעיקר קשר השתיקה או יותר נכון קשר ההשתקה.
פדופיליה לא תעלם והיא כאן להישאר. פדופילים ינסו להתברג דווקא בסוגי עבודה הכוללים מגע עם ילדים ונוער.

יואב דובינסקי 5 במרץ 2017

לא נתפס בעיני שרופא יכול לעבוד כ20 שנה במערכת מבלי שיש עליו השגחה.

ר.בקצה 5 במרץ 2017

במערכת ה״אזרחית״ מטופל יכול להיכנס לטיפול עם בן-לוויה, ובדר״כ עושה זאת. אולי זו התשובה

אריאל גרייזס 5 במרץ 2017

זה בדיוק העניין, שהוא נמצא כל כך הרבה זמן במערכת שאף אחד בכלל לא חושד

ולאדק 5 במרץ 2017

אסף אתה רוצה לספר לנו איך אתה יודע שהם מנסים לעבוד דווקא עם ילדים? זה כמו להגיד שהטרוסקסואלים עובדים עם נשים.
אתה קשקשן

אסף the kop 6 במרץ 2017

תעבוד על הבנת הנקרא שלך
נודניק

איציק 5 במרץ 2017

מזוויע, אבל אני תוהה האם ארה"ב היא החריג בתחום זה או שאצלה זה יצא לאור. יש לי הרגשה שאם נבדוק נראה את זה גם באנגליה, גרמניה, ספרד, אוסטרליה,…, ישראל. אישהו מוזרה לי ההנחה שזה מתאפשר רק במסגרת האירגונית של ארה"ב.

אריאל גרייזס 5 במרץ 2017

לדעתי בארהב המודעות פשוט הרבה יותר גבוהה. אני רואה בארץ עד כמה המודעות לדברים מהסוג הזה נמוכה

איציק 5 במרץ 2017

כלומר החשש שלי מוצדק.

אריאל גרייזס 5 במרץ 2017

אני חושש שכן

אריאל גרייזס 5 במרץ 2017

ממליץ לראות את הסרט ספוטלייט, אמנם על התעללות מינית של כמרים אבל העקרון דומה. רק אז אתה מבין עד כמה התופעה נרחבת (ומה אנשים יעשו כדי להסתיר אותה, אפילו במחיר פגיעה בילדים)

יואב דובינסקי 5 במרץ 2017

באמת חשבתי על ההתעללויות בכנסיות ועל ספוטלייט כשכתבתי את הפוסט.

יואב דובינסקי 5 במרץ 2017

אני לא חושב שזה קורה רק בארצות הברית, אבל אני רוצה להאמין שזה לא קורה בספורט הישראלי ובטח לא בסדרי הגודל האלה.

אופיר מ 5 במרץ 2017

בניגוד לדעתם של איציק ואריאל, אני חושב שבספורט הישראלי מקרים כאלה קיימים בתדירות ובהישנות נמוכה יותר, ובצורה ספורדית יותר ושיטתית פחות, ולו בגלל התרבות השונה לחלוטין של מעורבות הורית צמודה ולוחצת, ובגלל הנטייה הישראלית 'לדחוף את האף' ולדעת הכל על כולם.. אולי יש יתרונות מסוימים לפרובנציאליות.

גיא זהר 5 במרץ 2017

איציק, היה עוזר מאמן בבוגרת של באר-שבע סל שהורשע בפדופליה. ויש עוד לפחות שלושה סיפורים נוספים שיצאו החוצה. מי שחושב שאצלנו המצב טוב יותר טומן את ראשו בחול.

איציק 5 במרץ 2017

אתה אומר במפורש את מה שאמרתי ברמיזה. רק אני רומז שזה קיים בכל העולם.
להבדיל אופיר מ. מאמין שאנחנו שונים.אני לא חולק איתו אופטימיות זו.

אופיר מ 5 במרץ 2017

סחטיין איציק, הלוואי עלי חוסר המורכבות הזה, להבין מתוך התשובה שלי שחור ולבן. אמרתי שהאופי האחר של החברה הישראלית מאפשר הישנות פחותה של מקרים כאלו במערכות הספורט (חוגי הילדים, קבוצות הנערים וכו'). לא אמרתי שמקרים כאלו לא קיימים, כי לצערי זה לא משהו שאפשר פשוט לומר

איציק 5 במרץ 2017

לא אמרתי שאמרת לא קיימים. הטענה שלך על פחותים לא מקובלת עלי. אני חושב שאתה אופטימי. אצלנו יש פחות כי יש לנו כמה מיליונים פחות אנשים. לנו יש הרבה פחות פעילות ספורט של ילדים באופן יחסי אני מניח. אך אני לא מאמין שיש לנו אחוז מופחת של התרדות.

אופיר מ 5 במרץ 2017

טוב שכנעת אותי שכדאי לבדוק את זה באופן יחסי ולא באופן כמותי טהור, לא הייתי עולה על זה לבד.. בכל אופן, מהסיבות שמניתי (ומניתי כמה) אני מוצא יסוד סביר להאמין שהמקרים היחסים פחותים. (כמי שעוסק בחינוך כבר לא מעט שנים, ופוגש את הילדים והנוער גם במסגרות ספורטיביות אני מסוגל להעריך ולחוות דעה). אגב, זה לא גורע מהצורך ליצור עוד ועוד מנגנוני פיקוח, בקרה ודיווח לטובת הילדים והנוער, להעלות את המודעות לנושא וכדו'

איציק 5 במרץ 2017

את כל זה הבנתי ומאד מסכים עם הסייפה, רק אני פחות אופטימי. מותר לי, אני אופסימיסט.

גיא זהר 5 במרץ 2017

אופיר אתה שוכח שאצלנו יש לא מעט אוכלוסיה שמרנית (או להבדיל קהילות סגורות כמו קיבוצים) ואז הדברים נסגרים בפנים. בתור אחד שגם מכיר קצת את הדברים (מכיוונים אחרים), ההנחה שהפדופליה בארץ פחותה ממקומות אחרים בעיניי מופרכת.

אופיר מ 5 במרץ 2017

כמי שעובד כרגע מול המערכת הקיבוצית אני מכיר את הנטייה לסגור דברים בפנים (וכמו שאמרת – גם בקרב אוכלוסיות שמרניות). שמע, תימכתי את דעתי בטענה מסוימת, מקובלת עליך או לא, זו טענה.. אני לא ראש בקיר, בוא תציג את הדברים מהכיוון שלך, אדרבא, ארחיב אופקים. לבוא להגיד ככה סתם שזו טענה מופרכת זה קל, אבל אין מאחורי זה ממש. ישראל היא אמנם מדינה מערבית כרגע בבריאות ובחולי מה שנקרא, ואני לא טוען שאנחנו בריאים יותר.. אני אומר שדווקא בגלל שמערכות הספורט פחות שיטתיות, שיש נוכחות ומעורבות הורית גבוהה יותר -לפחות בגילאי הילדים- האפשרות של פדופיל להוציא את זממו לפועל היא ספורדית יותר ושיטתית פחות. שוב, אני מדבר רק על מערכות הספורט לילדים. אני לא מדבר על מקרי פדופיליה במקרו, על פדופילים שחושפים את עצמם בפני ילדים ברחוב או בחדרי מדרגות וכו'.

איציק 5 במרץ 2017

אני רק לא מבין למה אתה טוען שבארץ מעורבות הורים גדולה יותר. לי נראה שבארה"ב וממה שראיתי בשווץ ששם המעורבות לא פחותה, רק פחות צעקנית.

אופיר מ 5 במרץ 2017

תאמין לי איציק גם אני לפעמים לא מבין למה אתה לא מבין… בכל מקרה פה בארץ המרחקים הגיאוגרפים הקטנים יוצרים שוני גדול. האקדמיות פה ברובן המובהק הן לא על בסיס פנימיה, מה שמייצר פחות אפשרות (שעדיין קיימת כמובן) לפגיעה ההורים פיזית נמצאים קרוב יותר למערכת, הסמכות והמעורבות ההורית חזקה מאוד מול הצוות המקצועי (בניגוד לארה"ב כמו שכתב יוסי למטה). אני שוב אומר, זה לא שחור ולבן. היו מקרים ולצערי כניראה יתגלו גם בעתיד מקרים של פדופילים במערכות הספורט, יש ילדים וילדות שנפגעים, אני לא מקטין ראש בזה וחושב שבאופן כללי חינוך ובקרה לצורך מניעה פגיעה בילדים ובחסרי ישע הוא נושא שצריך לעמוד בראש סדר העדיפויות החינוכי הלאומי. רק אומר שלדעתי התנאים בארץ – למזלנו – פחות מאפשרים זאת במערכות הספורט לילדים.

איציק 5 במרץ 2017

לא נותר לי אלה לקוות שאתה צודק ולפחות בזה המצב שלנו טוב יותר, הגם שמהסיבות הלא נכונות.

אופיר מ 5 במרץ 2017

רק חשוב לי להבהיר שאני מבין את הדאגה שלך – דעות כאלו יכולות להביא לא פעם למנוחה על זרי דפנה ולתחושה ש'הכל מתקתק' ושלא צריך לפעול בנושא. זה ממש לא הכיוון שלי. מה גם שאני חושב שבאופן כללי במערכות החינוך האינטרניות (פנימיות, מוסדות נוער וכו') יש מקרים לא מעטים של הטרדות או העלמות עין מצד צוותי חינוך, נחשפתי למקרים מסוימים, ויש המון עבודה בנושא. התייחסתי ממש לספורט הילדים ברמת המיקרו.

ערן (המקורי) 5 במרץ 2017

נושא מפחיד מאד להורים.
לדעתי הטובה ביותר להתמודד הינה הגברת מודעות של הורים וילדים לסכנות. על ידי חשיפה של ארועים והצגת סימני אזהרה. יראת הכבוד להם זוכים מאמנים ובעלי תפקידים שיש להם השפעה רבה על חיי ואף עתידו המקצועי של הילד (ממורים לאמנות דרך רופאים ועד כמרים/רבנים) וההערכה הרבה לה הם זוכים מעצם הכשרתם ותאריהם, גרמו להורים לתת אמון עיוור במקרים רבים. בעיניי הצפת הנושא ותשומת לב הורית הינם חסרי תחליף.

יואב דובינסקי 5 במרץ 2017

אני גם חושב שזה נושא שחשוב להעלות. אני חושב שזה נושא מאוד כואב שלא מדברים עליו מספיק, בטח לא בישראל.

S&M 5 במרץ 2017

אם היה לי ילד במקצועות ספורט שמחייבים הרבה מגע גופני (התעמלות, ג'ודו), לא הייתי מפקיר אותם בלי השגחה. ענף התעמלות בנות נולד, קיים ומשומר כאילו במיוחד עבור פדופילים. לא הייתי נותן לגבר לאמן ילד/ה שלי בלי מצלמה או נוכחות פיזית.

זינק 5 במרץ 2017

אם הילד מתאמן ברמה מקצוענית זה כמעט בלתי אפשרי להיות סביבו כל הזמן.
אם תקח את ענף ההתעמלות שהוזכר מדובר על כשמונה שעות אימון ביום, שבעה ימים בשבוע. צריך לקרות באמת משהו יוצא דופן כדי שיהיה לילד ליווי קבוע.
אל תשכח שבמקרים רבים מדובר באנשים שכבר נוצרה איתם מערכת אמון מסויימת, מצד הילד והמשפחה.

יוסי מהאבטיחים 5 במרץ 2017

יש גם את העניין של "מעמד הסמכות".
בארה"ב המאמן נחשב כגורם סמכות פר סה, והמתאמנים אצלו רוחשים לו המון המון כבוד.
ככל שאתה עולה ברמה זה יותר קיצוני (תחשבו פן סטייט), ואנשים מפחדים להתלונן.

יניר 5 במרץ 2017

בכל מקום היררכי עם משמעת גבוהה והערצה לגורם בעל סמכות יש חשש להטרדה מינית. ראו את הכתבה על גרי בילו וההטרדות של סטודנטים למשחק בבית צבי.
השילוב של גורם בעל עצמה ואנשים צעירים עם רצון עז להצליח שתלויים באותו גורם – נוסחה קטלנית.

כמו שזה קיים בקבוצות ספורט זה קיים בבתי ספר למשחק

Comments closed