כתבתי מספר פעמים בעבר על הטרדות מיניות במערכות החינוך האמריקניות בהקשרים ספורטיביים. לצערי, לא חסרות דוגמאות, לא בתיכונים, לא באוניברסיטאות ולא בענפי הספורט. אבל זה לא רק באוניברסיטאות ואלה לא רק ספורטאים צעירים שתויים, אלא גם פדופילים שמגיעים לתפקידי מרות בספורט ומנצלים את המעמד שלהם.

פעם זה סנדסקי, פעם זה בשחייה האמריקנית והפעם, על פי החשד, זה בהתעמלות. בקיץ האינדיאנפוליס סטאר חשף פרשת ניצול מיני בנבחרת ההתעמלות האמריקנית. מאז הFBI נכנס לעניינים ובשבוע שעבר גם תכנית התחקירים "60 דקות" התעמקה בפרשת ההטרדות המיניות בנבחרת התעמלות הנשים של ארצות הברית. על פי החשד, לארי נאסאר, רופא שעבד באוניברסיטת מישיגן סטייט ובנבחרת האמריקנית קרוב ל20 שנה היה מנצל מינית את הבנות בטענה שהיה מבצע בדיקות רפואיות.

על פי החשד, היו כ150 קורבנות, מקטינות ועד למדליסטיות אולימפיות. יש הרבה אצבעות מאשימות גם לעבר ההתאחדות האמריקנית, אוניברסיטת מישיגן ואפילו אל עבר הקארולים איך לאורך תקופה כל כך ארוכה לא ראו או אפילו העלימו עין.

לפני כמה חודשים נחשפה פרשת התעללות מינית בכדורגל האנגלי. המספרים על פי הגארדיאן מזעזעים, נכון לינואר 2017 מדובר בלמעלה מ1,000 תלונות, 184 חשודים וכ500 קורבנות פוטנציאליים מגילאי 4 עד 20.

הספורט או המדינה אולי שונים, אבל הסיפורים והעדויות דומים בצורה מפחידה. זה לא האיש המוזר שמסתתר בסמטה אפלה וכופה את עצמו בכוח, אלא האיש הכי נחמד במערכת. איש מקצוע כריזמטי ורגיש. האיש שהילדים סומכים עליו, שהכי קרוב אליהם, שמצליח ליצור יחסי תלות ולבנות להם בראש את הפנטזיה.

זאת לא התעללות פיזית סובייטית מאחורי מסך ברזל או סימום מערכתי, אלא הפרשות הללו קורות במדינות הכי דמוקרטיות בעולם ובענפי הספורט הכי פופולריים בעולם. כביכול, במקומות הכי פתוחים, שקופים ומקצועיים, עם מאמנים ומנהלים מוערכים שלאורך שנים בנו תכניות מנצחות.

הרי באים בטענות להורים שמעורבים מידי או שצועקים על המאמן לתת לילד לשחק ואז יוצרים חיץ בין ההורה לקבוצה. אבל אם אין השגחה מספקת, החיץ הזה יכול להפוך לפרצה מסוכנת מאוד.

משמעות הפרישה של בודפשט
מסקנות מהליכה ברובע הצרפתי