ניו אורלינס עיר מכילה (צילום: יואב דובינסקי)

ניו אורלינס עיר מכילה (צילום: יואב דובינסקי)

ספרינג ברייק, מה שאומר בדיקת מבחנים, השלמת חובות ורוד טריפ. הפעם מעמיק עוד יותר דרומה, לניו אורלינס, לואיזיאנה, עם עצירה בדרך ללילה באלבמה כשבדרך עובר גם בג'ורג'יה וחוצה גם את מיסיסיפי. מדינות אדומות, הארדקור דרום.

באלבמה עברתי דרך המוזיאון לזכויות אדם בברמינגהם שלצערי היה סגור אז הסתפקתי בהליכה קצרה סביב כנסייה בה היה פיגוע גזעני והמשכתי ללילה בטוסקלוסה, העיר בה נמצאת האוניברסיטה וקבוצת הפוטבול האימתנית. הרושם המועט, מעבר לקור המפתיע והמוסכים המוזנחים, היה פודינג בננה שלא מהעולם הזה.

ממיסיסיפי אין לי יותר מידי תובנות. בדרך כלל כל פעם שהאינטרסטייט חוצה מדינה חדשה, יהיה מרכז מידע לתייר תוך כמה עשרות מייל. מקום לעצור לכמה דקות, שירותים, אולי לשתות משהו וגם לקחת קצת מפות וברושורים ולהתייעץ עם נציג/ה מקומי לגבי מה יש לעשות. אחרי התייעצות קלה עם הנציגה החביבה במיסיסיפי, העדפתי להמשיך ישר ללואיזיאנה ולא לסטות מהדרך, מעבר לתדלוק. אם היתה אטרקציה גדולה לעשות עליה וי, אולי היה שווה, אבל גם לא היה משהו שממש ריגש אותי וגם כנראה שהצפייה במיסיסיפי בוערת רגע כמה ימים לפני הנסיעה קצת הוציאה את החשק.

לואיזיאנה לעומת זאת נגעה בי, בעיקר ניו אורלינס. השפעות צרפתיות, ספרדיות, אנגליות, קאריביות, אפריקניות, אינדיאניות, איטלקיות, וודו, מה לא. שילוב של טעמים וצלילים. גאמבו, ג'אמבלייה, בינייטס, מופלטה, נגיסי תנין ואלכוהול (ממליץ על "הוריקן"). הייתי אומר שנשארו סטוקים מהמארדי גרא לפני שלושה שבועות ושהגעתי לסנט פטריקס דיי (שאחריו יש את סט ג'וזף דיי וחג אינדיאני), אבל החגיגה, התהלוכה והחרוזים שעדיין מקשטים את העצים והרמזורים זכר לתהלוכות, הם רק התירוץ.

ניו אורלינס אמיתית. כלומר, הרובע הצרפתי סופר-תיירותי ובעיקר ברבן סטריט, שלמרות השם המפוקפק שיצא לו, הרגיש לי המקום הכי בטוח שיש עם כל התאורה והאנשים והשוטרים. אבל זו עיר עם היסטוריה ועם הווה מורכב ועתיד. עיר שהתמודדה עם מלחמות ושריפות וברקים והוריקן והגיבה עם ספורט ומוזיקה. הג'אז כמובן שולט, לואי ארמסטרונג הגיבור המקומי (פארק מרכזי ברובע טרמה נקרא על שמו, כמו גם נמל התעופה) אבל יש כמובן הכל מהכל ובאיזורים התיירותיים להקות הקאברים מנגנות להיטים. אני אוהב ערים מורכבות.

ניו אורלינס משדרת צבעוניות, שהחיים ממשיכים למרות הכל. ואם בצבעוניות עסקינן, דגלי גאווה נמצאים בכל פינה ברובע הצרפתי. לא סתם אדם סילבר העביר לשם את האולסטאר אחרי שהמשחק נלקח משרלוט בעקבות חוקי השירותים בצפון קרוליינה.

ואם כבר ניו אולינס, אז למה לא לשלב קצת כדורסל. גם עבור מי שסולד ממקומות הומי אדם, מאוד נחמד להעביר ערב במעבר מבר לבר, מלהקה ללהקה ופה ושם לעצור להסתכל גם על מארץ' מאדנס (אני מתכוון לנצח את הטורניר השנה).

ניו אורלינס מול יוסטון (צילום: יואב דובינסקי)

ניו אורלינס מול יוסטון (צילום: יואב דובינסקי)

שילבתי גם משחק NBA, שעליו ארחיב בפוסט נפרד. לפני שלושה שבועות הייתי נלהב כשעמרי כספי עבר לפליקנס, אבל זה היה רומן קצר מאוד. לצערי גם דמרקוס קאזינס נפצע לפני המשחק מול יוסטון, ככה שלחלוטין הלכה כל הזווית הישראל. היו בניו אורלינס תקוות שהטרייד הזה ישדרג אותם משמעותית, אבל העונה זה כנראה כבר לא יקרה.

לא שזה הורס לאנתוני דייויס את המצב רוח. גם כשעוד עונה נראית אבודה וכשהקהל לא ממש פוקד בהמוניו את הסמות'י קינג סנטר וכנראה מעדיף את מסיבות הרחוב והגינס האירי, דייויס נראה מחויך כשהוא מתלוצץ עם ג'ימס הארדן. ארחיב על כך בפוסט הבא, אבל הגבה והזקן ממש צמד חמד. לוקחים דברים בקלות בביג איזי.

זהירות פדופילים
הזקן והגבה