הזקן והגבה (צילום: יואב דובינסקי)

הזקן והגבה (צילום: יואב דובינסקי)

חגיגות סנט פטריקס דיי לא פסחו על ניו אורלינס. החל משעות הבוקר החלו מסיבות רחוב בגארדן דיסטריקט ובהמשך היום היו כמה תהלוכות בעיר, שאחת הגדולות שבהן הסתיימה ברחוב ברבן. אני הסתפקתי בפאזי לפרקון בצהריים בפאב אירי ברובע הצרפתי, כי בערב חיכה לי משחק כדורסל בין ניו אורלינס ליוסטון, שגם הוא עמד בסימן החגיגות הירוקות.

האווירה לפני המשחק היתה של סוף עונה. הטרייד של דמרקוס קאזינס לא הביא תוצאות מיידיות ועל פלייאוף השנה אין מה לדבר. מה עוד שלפני המשחק יצאה הודעה שהוא נפצע. היציעים דלילים מאוד ובכריזה מפרסמים מנויים לעונה הבאה שמתחילים מ200 דולר. רק תגיעו לראות. בחימום גי'מס הארדן מתלוצץ עם אנתוני דייויס. אין שום אווירת מתח או דריכות.

המשחק עצמו די הפתיע. ניו אורלינס פתחה חזק, נהנתה ממשחק יוצא מהכלל של סולומון היל (30 נק'), פתחה יתרון דו ספרתי ברבע הראשון ושמרה עליו עד לסיום. מפתיע בהתחשב שהעונה של הפליקנס גמורה ודווקא הרוקטס תחרותיים מאוד.

כלומר, ג'ימס הארדן תחרותי. יתר הרוקטס עומדים, מתסכלים עליו או עושים מה שהוא אומר להם. הזקן סיים משחק מפלצתי עם טריפל דאבל, כולל 41 נקודות כשאחרי כל פעולה טובה האוהדים הבודדים מיוסטון צועקים לו MVP.

יכול להיות שהוא איש מאוד נחמד ואדיב שתורם לקהילה ומתנדב, אבל לפחות על הפרקט די מתסכל לראות אותו. הוא לא רואה אף אחד ממטר, המשחק שלו לא חינני במיוחד ובכלל הdemeanor שלו מרגיז. הכל דרכו והוא מחליט אם למסור או ללכת לסל. תלוי אם הוא צריך נקודות או אסיסט. האיש משדר שהוא רוצה להיות הכוכב הבלבדי. לא טוב לו להיות שלישי לצד ווסטברוק ודוראנט. ביוסטון הוא אכל את הווארד לארוחת בוקר.

מצד שני, אנתוני דייויס האנטיתזה המוחלטת. הוא אתלט נהדר, אבל הוא בורח ממגע, מתפשר על זריקות ובלא מעט דקות מפגין רכות מרגיזה. כל כמה התקפות היה מאץ' אפ בין דייויס להארדן, שבדרך כלל נגמר לטובת הזקן. הארדן קלע שלשה על הראש של דייויס, נכנס עליו לסל וסיים בטבעת ובהגנה היה פיזי מאוד. דייויס לעומת זאת התפשר על זריקות מחצי מרחק כל פעם שהארדן שמר עליו ולא ניצל את הגובה והאתלטיות.

דייויס קולע מעל הארדן (צילום: יואב דובינסקי)

דייויס קולע מעל הארדן (צילום: יואב דובינסקי)

דייויס אתלט נפלא, אבל קשה לו לייצר לעצמו מצבי זריקה. הוא תלוי מאוד בגארדים הבינוניים שלצידו (לא כל יום היל קולע 30 נק'). לכן גם חלק מהאכזבה שקאזינס, שחקן שיכול לשחק בכמה עמדות ולהשלים את דייויס, בינתיים לא עושה את זה.

חסר לדייויס את הרוע הזה שיש להארדן. חסרה לו את החוצפה לא לראות אף אחד ולהראות שזה השואו שלו. כפי שלמשל עשה באולסטאר בפברואר כשזה בMVP כשהוא קולע 52 נקודות ומנפץ את השיא של ווילט צ'מברלין. אבל זה היה משחק אולסטאר בבית, כשאין הגנות ולא שמים עליו גוף.

ברבע האחרון המספרים של דייויס השתפרו והוא סיים עם דאבל-דאבל יפה עם 24 נק', בדרך לניצחון משכנע ולא אופייני על קבוצת פלייאוף. אבל האם הוא באמת האיש שיסחב את הNBA על הגב אחרי עידן לברון? אם ימשיך להפגין רכות ולברוח מפיזיות, מבקריו בצדק ימשיכו להרים גבה.

מסקנות מהליכה ברובע הצרפתי
באך בברוך