אטלנטה יונייטד אף סי נגד ניו יורק סיטי אף סי (צילום: יואב דובינסקי)

אטלנטה יונייטד אף סי נגד ניו יורק סיטי אף סי (צילום: יואב דובינסקי)

לא אשקר, שבוע שעבר לא ענה על הציפיות. ההופעה האנמית של איאקס, האכזבה לראות את מנצ'סטר יונייטד מניפה על הראש שלנו גביע אירופי, מכבי תל אביב שוב מפסידה בגמר הגביע וכדי לסובב את הסכין המאמן עוד מוציא את דור מיכה כדי להכניס את מי שיחמיץ את מה שאמור היה להיות פנדל הניצחון. כדי להתאושש מהיממה הטראומתית ההיא, ניצלתי משחק של אחר צהריים כדי לנסוע לאטלנטה, לראות את המצטרפת החדשה לMLS אטלנטה יונייטד אף סי נגד היאנקים הנובורישים ניו יורק סיטי אף סי.

להבדיל מהחוויה הדי מעיקה בלוס אנג'לס, הפעם דווקא מאוד נהניתי. להבדיל מהגלאקסי שמשחקים במגרש שנמצא במרחק של כמעט שעה מהעיר ואין אליו תחבורה ציבורית נורמלית וצריך לחזור בנסיעה לא נעימה דרך קומפטון, אטלנטה משחקת במגרש הפוטבול של ג'ורג'יה טק שנמצא בחלק מרכזי בעיר. בדאונטאון של אטלנטה ליד הסנטניאל פארק, עולם קוקה קולה ומגדל CNN נמצאים הפיליפס ארנה של ההוקס והמרצדס בנץ סטדיום שיחליף את הג'ורג'יה דום הסמוך. ג'ורג'יה טק נמצאת כשני קילומטרים משם ומגרש הפוטבול שלה שנמצא במתחם הקמפוס משמש בזמן הפגרה את קבוצת הכדורגל החדשה. היות ובקיץ הפיליפס ארנה עובר מתיחת פנים, אולם הכדורסל של ג'ורג'יה טק משמש את אטלנטה דרים מהWNBA. רוצה לומר, זה לא איזה חור שצריך לעשות שמיניות באוויר כדי להגיע אליו, אלא חלק מהלב הפועם של אטלנטה וחלק מהDNA של העיר.

אני ביקורתי מאוד כלפי כדורגל הגברים בארצות הברית שבעיני כבר שני עשורים לא מתרומם להיות תחרותי מספיק וכשקבוצה חדשה מצטרפת לאזור הדרום-מזרחי, למדינת פוטבול מכללות כמו ג'ורג'יה ומשחקת באצטדיון של פוטבול מכללות, היו לי ספקות אם הסיפור יצליח. אטלנטה יונייטד אף סי מנסה למתג את עצמה לא רק כקבוצה של העיר אלא של כל האזור הדרום מזרחי. יש עוד קבוצות בדרום, כולל אורלנדו של קאקא בפלורידה, אבל המיקום של אטלנטה מרכזי יותר.

ההליכה ממגרש החנייה לאצטדיון היתה נעימה מאוד, לצד משפחות עטופות בדגלים של ATL. בדרך יש משפחות עם אוהלי הטיילגייט, מסורת של משחקי פוטבול שכוללת שתיית בירה ומשחק מטופש של זריקת שק לתוך ארגז עם חורים. כך שתרבות אהדת הפוטבול משתלבת עם אוהדי כדורגל. הגעתי למגרש בדיוק כשהגרעין של אוהדי אטלנטה הגיע למתחם. אלפים מילאו את הרחוב המוביל למגרש ונעצרו כמה עשרות מטרים לפני האצטדיון כדי להפגין חלק מרפטואר השירים, הקפיצות, הצבעים והתופים. הרבה מאוד נשים ונערות ביניהם ומסביב האוהדים המזדמנים מצטרפים בשירה ומצלמים.

חוויה מאוד נעימה ולא מלחיצה. בלי התלהמות, בלי הקבוצה הגזענית של המדינה, בלי יד ושם, רק תופים ומחולות. הם לא יפסיקו לעודד לאורך כל המשחק. באצטדיון העידוד יכלול גם כרזות, דגלים ושלט תמיכה בנפגעי הטרור במנצ'סטר. כמעט 45,000 צופים הגיעו למשחק, כשבפעם החמישית ברציפות כל הכרטיסים נמכרו.

כדי להכניס את הצופים לחוויה, לפני פתיחת המשחק מקרינים על המסך הענק את תקציר המשחק הקודם, כולל השערים וכולל שילוב ילד בן 16 שגדל שעלה מקבוצת הנוער וקיבל דקות בכורה. המודל של הMLS מאוד ייחודי. יש בו גם דראפט וליגה סגורה ללא עליות וירידות ושיטת פרנצ'ייז, גם את המודל הקלאסי של קבוצת כדורגל אירופאית עם קבוצות נוער, גם יש את הסיפור הזה של החתמת מספר כוכבים שאיתם אפשר לחרוג מתקרת השכר וגם הקבוצות משתתפות במפעלים נוספים במקביל (תחרויות יבשתיות או אליפות קנדה).

ההשפעות הלטיניות ניכרות מאוד בMLS ובכדורגל הגברים האמריקני. במשחקי הקופה סנטנריו שהייתי בהם בפילדלפיה כמובן שספרדית תהיה דומיננטית בגלל כמות המשתתפות מדרום אמריקה וגם בקליפורניה התרבות ההיספנית מאוד דומיננטית והשתקפה גם במשחק של הגלאקסי. לא זכור לי יותר מידי ספרדית במשחק הידידות של נבחרת ארצות הברית מול ג'אמייקה שהייתי בו בצ'טנוגה, אבל באטלנטה, ההשפעה הלטינית ניכרת מאוד בזהות השחקנים, זהות המאמן, בקהל ובעיתונאים.

הכדורגל עצמו לא היה ברמה גבוהה במיוחד, אבל המשחק ענה על הציפיות. ניו יורק סיטי אף סי, ללא אנדראה פירלו, אבל עם הקפטן דויד וייה והמאמן ופטריק ויירה, התפרקו לחלוטין במחצית הראשונה. שלושה שערים ב23 דקות (שניים בגלל טעויות מביכות בהגנה), הכריעו את המשחק מאוד מוקדם. ניו יורק צימקה לקראת הסיום, אבל לא הרבה מעבר. אחרי ה0:0 המאכזב שראיתי בלוס אנג'לס, 1:3 זו תוצאה נהדרת והמשחק עצמו שיפר את הרושם שיש לי לגבי הכדורגל המקומי.

המשחק התקיים בסוף שבוע יום הזיכרון, אז כמובן שתהיה הצדעה לחיילים, כולל קצין שיקבל כבוד ותזמורת צבאית שתנגן את ההמנון בזמן שחיילים יפרשו דגל ענק. בסיום, המשחק, כשהחיילים התקבצו מחוץ לאצטדיון כדי להתארגן לעזוב בצורה מסודרת את המתחם, אוהדים עברו לידם, לחצו להם יד והודו להם על שירות המדינה. נוהג שראיתי לא פעם אצלנו בדרום מזרח ארצות הברית.

אוף גוזל
פרצופה של המדינה