רודיאו

כי הכרטיסים להוקי יקרים מידי

כשנאשוויל פרדטורס ניצחה את המשחק השישי בסדרת גמר המערב מול אנהיים דאקס ועלתה לראשונה בתולדותיה לסדרת הגמר של הסטנלי קאפ, פי קיי סובאן, כוכב הקבוצה שהגיע ממונטריאול ואחד השחקנים השחורים היחידים בליגה, דיבר על הבאז מסביב לריצת הפלייאוף של הפרדטורס וביקר את כל מי שטען שנאשוויל זה שוק דרג ג להוקי קרח. כשחושבים על טנסי, הוקי קרח זה באמת לא הספורט הראשון שעולה לראש. אצלי בנוקסוויל יש פוטבול מכללות עם 100,000 צופים, בנאשוויל יש NFL ובממפיס NBA. לא הייתי במשחק של הפרדס עדיין, אבל בחודש האחרון יצא לי לעקוב אחריהם קצת והאווירה סביבם נראית מיוחדת מאוד. שנה שעברה האולסטאר של ההוקי נערך באולם שלהם והשנה הם העפילו לגמר הNHL, מול האלופה המכהנת פיטסבורג פינגווין וסיד קרוסבי הכוכב הגדול של הענף.

כשגרתי באוטווה הייתי הולך לא מעט למשחקים, כולל לאולסטאר שנערך שם, אבל מאז שעזבתי את קנדה אני לא עוקב יותר מידי אחרי הוקי קרח. כאן בנוקסוויל יש קבוצה בליגה מחוזית, האייס-ברז, אבל גם לשם לא יצא לי להגיע. מה שכן, זכור לי מקנדה שלקהילת ההוקי יש שריטה מסוימת שקשה להסביר. לכן למשל לא מפתיע אותי שבנאשוויל יש מסורת של לזרוק שפמנונים למגרש.

קית' אורבן וניקול קידמן חגגו בברידג'סון ארנה את הניצחון של נאשוויל במשחק השלישי בסדרה מול פיטסבורג והראשון שלה בכלל בסדרת גמר NHL, אני לא הצלחתי להשיג כרטיסים. בעונה הסדירה לא יצא לי לתכנן נסיעה לנאשוויל (כשעתיים וחצי נסיעה לכל כיוון) סביב משחק ובפלייאוף מאוד ניסיתי להשיג כרטיס לגמר המערב או לסטנלי קאפ, אבל ללא הצלחה. המחיר הכי זול שכרגע אפשר לקנות בו כרטיס גובל ב1,000 דולר וזה קצת מוגזם עבורי. אז יש לי רגשות אשם שדווקא מאירוע הספורט הכי גדול שקורה הקיץ בטנסי אני לא יכול לכתוב לדה באזר.

*

מתחם הרודיאו (צילום: יואב דובינסקי)
מתחם הרודיאו (צילום: יואב דובינסקי)

כדי בכל זאת לכתוב פוסט על ספורט מקומי ושורשי יותר שמאפיין את דרום ארצות הברית קצת יותר מהוקי קרח, נסעתי בסוף השבוע לתחרות מסבב הרודיאו שנערכה בפארק האיזורי של העיירה את'נס, המרוחקת כ50 דקות מנוקסוויל. הרעיון לנסוע לרודיאו אגב החל מתגובה של אחד הגולשים בדה באזר שאחריה התחלתי לנבור קצת בנושא ולראות מה יתקיים קרוב אליי ומתי. אז מסתבר שבאת'נס מקיימים כל שנה תחרות רודיאו שלפחות חלק מההכנסות נתרמות בין היתר למכבי האש.

יש את תחרויות והופעות הרודיאו הגדולות, שנערכות באצטדיוני ענק בערים מרכזיות עם עשרות אלפי צופים. התחרות שהגיעה לאת'נס היתה מסבב צנוע בהרבה, שנודד בין ערים קטנות וקהילות מקומיות. האקספו-סנטר הפך לאסם, כמה גדרות כדי שתהיה זירה ובליצ'רס מתפוררים הוצבו כדי שיהיו יציעים משני הצדדים. כמה מאות מקומיים הגיעו, 15 דולר כניסה ומחירים מאוד נוחים במזנון. יי-הא!

אווירה פטריוטית כמו בסרטים. ההופעה נפתחת עם הכרוז על הסוס שדבר ראשון מבקש מכל מי ששרתו בכוחות המזוינים של ארצות הברית לקום כדי שכולם יוכלו להריע להם. אחר כך יש כמה דקות בהן קאוגירל רוכבת על סוס סביב הזירה ומנופפת בדגל בזמן שהכרוז ידבר על כמה שהוא אוהב את ה"אולד גלורי" ואיך כל בוקר צריך להניף אותו וכל ערב להוריד אותו ובשום פנים ואופן אסור שהדגל יגע בקרקע. אחרי כך ההמנון כמובן ואז מתחילים.

הכרוז על הסוס (צילום: יואב דובינסקי)
הכרוז על הסוס (צילום: יואב דובינסקי)

הכל מאוד משפחתי ומאוד נגיש. ילדים, משפחות, תיכוניסטים, זוגות, הקאובויז והקאוגירלז וכולם מסתובבים ביחד במתחם. רוב החיות במרחק נגיעה וכמובן שברקע מוזיקת קאנטרי. מבחינה אתנית לעומת זאת, קהל מאוד לבן, רק בודדים לא.

ההופעה מתחילה עם תחרות ג'וניורז לרכיבה על פרים צעירים. גודל הפר מותאם לגודל הנער הרוכב, אבל אף אחד לא מצליח להחזיק מעמד. מי שמקבל את מירב תשומת הלב של הכרוז הוא נער שאבא שלו כנראה קאובוי מפורסם שמתחרה גם בסבבים גדולים יותר.

מלבד הרוכבים והחיות, בזירה מסתובבים ליצנים שמנסים להצחיק את הקהל. פה ושם יש קטעי מעבר ברמת כתיבה והומור של תחילת יסודי.

אחרי רכיבת הג'וניורס הקאובויז נכנסים לפעולה, עם פעולות בוקריות יותר של רכיבה על סוס, תפיסת העגל עם הלאסו, היאבקות עם העגל וקשירת הרגליים שלו. הניקוד נקבע על פי זמן הביצוע. לקאוגירלז מוותרים על ההיאבקות והן צריכות תוך כדי הרכיבה להעיף את הלאסו סביב הצוואר של העגל הבורח. למען האמת, אם הייתי בקר כנראה שלא הייתי נהנה מהעסק.

לא בטוח שהחיות נהנות (צילום: יואב דובינסקי)
לא בטוח שהחיות נהנות (צילום: יואב דובינסקי)

אחרי עוד הפנינג לילדים המקומיים שכלל רכיבה על כבשים ותחרות קאוגירלז של רכיבה על סוסים בין חביות, מגיעים למיין אבנט וזה רכיבת הבוקרים על שוורים. בין לבין, הקריין מציג כמה מהשוורים המפורסמים שבחבורה, כשהוא קורא להם Animal-Athletes והשור עושה סיבוב בזירה לקול מחיאות כפיים. גם הקאובויז לא ממש הרשימו בבול-ריידינג. אפילו אלוף העולם לשעבר שהבן שלו התחרה בפתיחת האירוע לא מחזיק מעמד יותר מכמה שניות בודדות ואחרי שנזרק באוויר הוא ירד מתוסכל והכה בגדרות במוחצנות מאוד מופגנת.

שלוש שעות שהעסק הזה נמשך. לוקח הרבה מאוד זמן בין תחרות אחת לשנייה, יש הרבה מאוד זמן מת לעומת כמה שניות של אקשן ורוב הזמן די משעמם. אני חובב המבורגרים גדול וזה לא עומד להשתנות בקרוב ואני בטח לא בא להטיף, אבל מבחינה מוסרית יש לי לא מעט בעיות עם כל החוויה הזו.

מפגן ההבקעה המדהים בכדורגל ברמות הללו
כמה טענות סותרות שמתפוצצות בפלייאוף הזה

30 Comments

אורן השני 4 ביוני 2017

מעניין שבשנים האחרונות אוהדים ופרשנים דיברו על להחליף את הפרנצ'ייז של נאשוויל באחד נוסף בקנדה (על רקע תרבות ההוקי לעומת רדנקים וכו), ועכשיו רואים שאוהדים בנאשוויל חולים לגמרי לעומת אלה באוטאווה שלא הצליחו למלא את האולם הביתי במשחקי הפלייאוף, אפילו לא במשחק 6 מול פיטסבורג.

יואב דובינסקי 4 ביוני 2017

את דעתי על אוטווה הבעתי לא מעט כשגרתי שם. אוטווה עיר מאוד בירוקרטית ובירה שהיא פשרה פוליטית בין טורונטו ומונטריאול ואת המרכז שלה מאכלסים אנשים שמגיעים לתקופות קצובות. כלומר, פקידי ממשל שמתחלפים מידי בחירות או סטודנטים שעוזבים אחרי שמסיימים. רובם לא גדלו שם ולא באמת אוהדים את הסנטורס. פיזור האוכלוסייה בקנדה מאוד בעייתי ולרוב הערים הגדולות כבר יש קבוצה בNHL ולמרות התשוקה הגדולה, לא תמיד היא מצליחה להחזיק את עצמה כלכלית.

אורן השני 4 ביוני 2017

רק אומר שזו צביעות של אנשים עם סטריאוטיפים על הדרום. אם כל כך דחוף להם, שיעבירו את הסנאטורס לקוויבק

austaldo 4 ביוני 2017

זה נכון בעוד מקומות. כשהייתי בטמפה הלכתי למישחקים של הלייטנינג והאצטדיון היה מלא, אווירה מטורפת כשרוב הקהל זה משפחות עם ילדים. הקטע לפני תחילת המשחק כשהשחקנים עוברים ודופקים על הזכוכית עם המחבטים כשהמוני ילדים יורדים מהיציע למטה ודופקים על הזכוכית מהצד השני זה פשוט אדיר.
בסך הכל היה מישחק טוב והפרדטורס הראו שהם לא מתכוונים להיות שטיח. השפמנונים זה בטח חיקוי של זריקת התמנונים למגרש במשחקי הפלייאוף של דטרויט רד ווינגס.

אה, כן – רודיאו זה לא באמת ספורט.

אורן השני 4 ביוני 2017

במשחק הראשון הם החזיקו את הפנס על 37 דקות ברצף בלי shot. שטיח הם לא, מקווה שגם יקחו את הגביע

ניינר / ווריור 4 ביוני 2017

חבל, הפסדת אחלה משחק
במציאות של היום אלף דולר לכרטיס זה לא חריג

יואב דובינסקי 4 ביוני 2017

הלכתי לרודיאו בשישי בערב. ראיתי את השליש האחרון במשחק השלישי שנערך הלילה.

ניינר / ווריור 4 ביוני 2017

דה באזר לא מארגנים לך אקרדיטציה למשחק הרביעי?

רונן דורפן 4 ביוני 2017

ספרד: ״בענף הספורט״ (אסור לקרוא לו כזה) לחיות – החיות נטבחות. ובכדורגל מתפתלים על הריצפה מכל נגיעה ומטופלים על ידי החובשים.
ארה״ב: בענף הספורט לחיות, החיות נשארות בחיים (דווקא אנשים נפצעים). ובפוטבול בני אדם מתים.

יואב דובינסקי 4 ביוני 2017

כמובן שזה פחות ברוטלי ממלחמות שוורים ועדיין לא נראה לי שהחיות מבסוטות.

אוריה 4 ביוני 2017

מה זה אלף דולר לעומת המשכורת החודשית שלך מדה-באזר? :)

ניינר / ווריור 4 ביוני 2017

מה זה אלף דולר כדי לראות את קרוסבי מקבל בראש?

YG 4 ביוני 2017

אין הרבה ענפי ספורט יותר רדנקס מרודאו.
אולי רק נאסקאר ותחרות שתיית בירה..

אם היית שותה דוקטור פפר תוך כדי הרודאו- היית הופך לאל בעיניי כמה מהאנשים כאן :-)

יוסי מהאבטיחים 4 ביוני 2017

ויוצא עם בחורה עם שם כפול, כמו ביילי-אן או בטי-סו.

יואב דובינסקי 4 ביוני 2017

היו לי כמה סטודנטיות עם שם כפול, בעיני אלה שמות ממש מקסימים. בכלל, שמות דרומיים קסומים בעיני.

וכן, שתיתי ד"ר פפר ברודיאו.

נפתלי חד העין 4 ביוני 2017

מוטוקרוס ומאנסטר טראקס גם מאוד חזקים

חדי העין בכלל יבחינו בקשר ההדוק בין רדנקיות לספורט מוטורי

אמיתי 4 ביוני 2017

רק לי הפוסט הזכיר את באסקטס?
זה יותר סוג של קרקס או הופעה מאשר ספורט הרודיאו

יואב דובינסקי 4 ביוני 2017

נכון. הם מודדים זמנים אז יש מימד תחרותי, אבל זה קרקס נודד לכל דבר.

אלון 4 ביוני 2017

גם בקרוליינה ההוקי לא תפס בהתחלה. האליפות שינתה הכל. אני מניח שגם לנשוויל זה יעזור.

נפתלי חד העין 4 ביוני 2017

ניצול ציני של חיות לצרכי שעשוע חייב לחלוף מן העולם.
לא שתעשיית החלבון שאני חלק ממנה מן החי היא בסדר, אבל לראות בעלי חיים בגני חיות, קרקסים, אקווריומים וכו' משועבדות כדי להעביר לנו שעתיים שלוש פשוט שובר את הלב.

יואב דובינסקי 4 ביוני 2017

אני חושב שלגן חיות יש ערך חינוכי. איפה עוד ילד יוכל לראות מה זה ג'ירפה או היפופוטם? לא זורקים להם לאסו על הצוואר רק לשם השעשוע.

נפתלי חד העין 4 ביוני 2017

בטלוויזיה? בספרים? ביו טיוב? הילד גם כנראה לא יראה לעולם במציאות אבוריג'ינים, אלא אם יסע לאוסטרליה, אז לא נצוד אחד בטבע ונשים אותו בכלוב בגן החיות התנכ"י..

כמו כל דבר בחיים זה לא שחור ולבן, יש ספקטרום ענק באמצע ואיפה אנו ממקמים את עצמנו על הספקטרום:
– זה תלוי בהרבה דברים כמו חינוך מהבית, הרגלים והחלטות ערכיות
– יש גני חיות ברמה גבוהה עם מרחב לבעלי החיים, רובם המוחלט כנראה שלא.
– יש חיות שהשפעת השבי פחות קריטית לגביהם כמו דגים, חרקים וזוחלים, לעומתם רוב העופות והיונקים היבשתיים והימיים זקוקים נואשות למרחב מחיה (מי שקרא את "חיי פאי" יטיל ספק)

ילדים מרוויחים בענק ממפגשים בלתי אמצעיים עם בעלי חיים, אך בשביל זה ישנן חיות שהמפגשים הללו יותר טבעיים עבורן (כמו חיות מבויתות).

מלבד ההתרגשות מצפייה בבע"ח אקזוטית (בידור נטו), ספק כמה מעשירה או חינוכית הצפייה בטיגריס נמק מאחורי סורגים. להיפך לדעתי, זה מקהה את היכולת של הילד לפתח אמפתיה ורגישות לסבל של האחר.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 4 ביוני 2017

זה לא שהאלטרנטיבה לחיות זה חיים בשלווה. בעולם שאנחנו חיים בו גני חיות הם מהמקומות הבודדים שבעלי חיים מסויימים יכולים לשרוד.

נפתלי חד העין 4 ביוני 2017

מיקו נתת פה אמירה כל כך כללית ולא מנומקת שאני לא יודע אפילו איך להתייחס אליה

D! פה ועכשיו 5 ביוני 2017

תשובה מעולה נפתלי. תודה

עפיף אבו מוך 4 ביוני 2017

דובינסקי הסובל ומסעו בעולם

אריק י. 4 ביוני 2017

איזו מן הצדקה יש לספורט כזה שבוחר להתעלל בבעל חי חסר ישע? זה כמו שמישהו ירכב על ילד עם פיגור שכלי.

רונן דורפן 5 ביוני 2017

פה הרוכב הוא עם פיגור שכלי

רטקסס 6 ביוני 2017

כמדומני אני זה ששאלתי אותך על רודיאו באחד מפוסטי העבר שלך – אני שמח שבסוף כן הצלחת להגיע למופע כזה.
חייב לציין שהשתמשתי בביטוי "מופע" באופן אינטואיטיבי, כי אני לא יודע עד כמה זה ספורט. נכון זה משודר בESPN והכל, אבל לא סגור על האלמנט הספורטיבי שם. צריך לחשוב על זה.
מטרה הבאה – תחרות חטיבת עצים/דיג. ;-)

יואב דובינסקי 7 ביוני 2017

אני לא זוכר מי, אבל בכל מקרה זה היה רעיון טוב. גם אני חושב שזה יותר קרקס מספורט.

Comments closed