ניקלבק בקובייה כשדוראנט זורק עונשין (צילום: יואב דובינסקי)

ניקלבק בקובייה כשדוראנט זורק עונשין (צילום: יואב דובינסקי)

אוהיו לחלוטין מידל אמריקה. אי אפשר לצבוע אותה מראש בכחול או אדום, להפך, היא ממדינות המפתח שצריך לקחת כדי לנצח את הבחירות. סינסנטי הרב תרבותית עם צ'ילי חמש שכבות נהדר, קולומבוס בנויה על אוניברסיטת אוהיו סטייט עם תרבות הספורט המפוארת ולא להתבלבל עם אוניברסיטת אוהיו שבאת'נס, שם יש את תכנית ניהול הספורט הכי טובה באמריקה.

אוהיו גם קאנטרי וגם רוקנרול (היכל התהילה נמצא בקליבלנד). בבחירות האחרונות היא הלכה עם דונאלד טראמפ, אבל כשג'סי אואנס רצה לבחור מהגזענות במדינת מולדתו אלבאמה, הוא בחר באוניברסיטת אוהיו סטייט.

בין משחק 3 למשחק 4, ניצלתי את הזמן לנסיעה למחוז האמיש במדינה כדי לראות עוד חלק בארצות הברית שמוכר לי רק מהסרטים. מזוקנים על כרכרות עם סוסים, לבוש של המתיישבים, כאילו נלקח מזמן אחר. את רוב הנסיעות אני עושה על האינטרסטייט, ככה שאני רואה המון נופים מרהיבים, אבל לא את היישובים, העיירות והבתים של התושבים. הנסיעה למחוז האמיש עברה גם בעיירות קטנות אחרות באוהיו שמציינות שמשם הגיע אלוף המדינה בדיבייט, שזה משהו שאני תמיד אוהב לראות. מה שכן, לנסוע אחרי כרכרה עם סוס, בנתיב צר אחד, כשאתה לא רואה מה קורה ממול, די מלחיץ עבור מי שלא מכיר את האזור. היה יופי של אחר צהריים, ראיתי מה זה אמיש, נקסט.

המוניטין שיצא לקליבלנד כעיר אפורה ומשעממת קצת לא הוגן בעיני. נכון, הפועלים של פיטסבורג שטראמפ כל כך דואג להם בפרישה מהסכם פאריז והבוכנות של דטרויט לא רחוקות והיא צווארון כחול ולא מעניינת תרבותית כמו ניו יורק, סן פרנסיסקו או ניו אורלינס, אבל מרכז העיר שלה תוסס. יש מסעדות טובות, אגם נחמד ובכלל לא באמת חסר שם משהו. בטח לא כשהאולם של קליבלנד קבאלירס והאצטדיון של קליבלנד אינדיאנס ממוקמים במרחק חצי רחוב אחד מהשני, ממש בדאונטאון.

מבחינת אוהדים, חוויית NBA בקליבלנד מהנה יותר מאשר בכל אולם אחר שהייתי בו. השילוב של הוידאו-ארט של הקבוצה עם הרעש שהאוהדים עושים, מייצר חיבור מיוחד ואווירה שלא מקבלים באולמות אחרים. לפני המשחק יש שני קליפים, אחד לצלילי "דרים און" של אירוסמית' שבו מראים קטעים מההיסטוריה של הקאבס עד הזכייה באליפות שנה שעברה ומייד אחריו מנוגן "אין דה אייר טונייט" של פיל קולינס, שבו מראים קטעים מהעונה הנוכחית. כל המשחק מלווה בקטעי וידאו של נאומי מוטיבציה מסרטים על לא לוותר ואנחנו נגד העולם. כשנשרקות זריקות עונשין ליריבה, מוקרנים על הקובייה תמונות של בן רות'לסברגר, פיטסבורג סטילרס, אוניברסיטת מישיגן או ניקלבק, כדי שהקהל ישרוק בוז.

יש דם רע עם הווריורס. בראש ובראשונה כמובן עם דריימונד גרין, שכשכל פעם שהוא נוגע בכדור הקהל שורק בוז. גרין גם לא חף מפשע במערכת היחסים הזו. גם סטף קרי מתגרה פה ושם. את קווין דוראנט יותר מכבדים, אבל כשהוא על הקו הקהל קורא "ראסל ווסטברוק". המשחק עצמו עבר פה ושם לפסים של בושידו. כבר שני משחקים שהשופטים נונתנים לפוצץ וברבע השני וברבע השלישי זה יצא משליטה.

גולדן סטייט עצבנה את קליבלנד. קיירי איירוינג אמר בסיום שאחרי המשחק השלישי הם שמעו את החגיגות בחדר ההלבשה של גולדן סטייט ואת ההתבטאויות של שחקני הווריורס שהם רוצים לחגוג בקליבלנד. זאת המוטיבציה שהקאבס היו צריכים כדי להרים ראש ולא לתת לעוד גולדן שאוור לקרות אצלם בבית. 49 נק' ברבע, דאנק אול-סטאר של לברון, ניהול משחק פנטסטי של טיי לו, קיירי בלתי עציר, מטווח שלשות וקליבלנד שלחה את האוהדים הביתה בראש מורם ובידיעה שגם אם זה כנראה המשחק הביתי האחרון של העונה וביום שני באוקלנד יפתחו שמפניות, האוהדים בQ ראו תצוגה של אלופה מכהנת.

כבר לא הספלאש בראדרס
העצמה