טקס הקבלה להיכל התהילה של כדורסל הנשים 2017 (צילום: יואב דובינסקי)

טקס הקבלה להיכל התהילה של כדורסל הנשים 2017 (צילום: יואב דובינסקי)

בבוקר שאחרי הניצחון של קליבלנד נסעתי כ8 שעות חזרה לנוקסוויל, טנסי, אבל לא ישירות הביתה אלא לתיאטרון טנסי במרכז העיר שם נערך טקס היכל התהילה של כדורסל הנשים 2017. הטקס עצמו נערך בתיאטרון המכובד ואחריו כל האורחים המשיכו להיכל התהילה של כדורסל הנשים, הממוקם לא רחוק גם כן במרכז העיר. נוקסוויל לא עיר מרכזית במיוחד, בטח לא ביחס לממפיס או נאשוויל, אבל גם לא עיירה קטנה. התיאטרון נחשב למקום הכי מכובד בעיר ומוזיאון היכל התהילה של כדורסל הנשים לאטרקציה תיירותית.

היכל התהילה נבנה לא מעט בזכותה של פאט סאמיט, המאמנת האגדית של אוניברסיטת טנסי שמגלמת את התפתחות טייטל 9 ששינה את ספורט הנשים באמריקה. ההיכל עצמו כולל מוזיאון, חנות מזכרות, וכמובן קיר שאליו נוספים שמות חדשים מידי שנה. הטקס של 2017 היה מיוחד, כי זו היתה השנה הראשונה שבה הוא נערך לאחר מותה של פאט סאמיט בקיץ הקודם. כמובן שהיא קיבלה הוקרה מיוחדת בטקס, גם כאחת המייסדות של ההיכל כשעמדה בראש גיוס כספים שהוביל להקמתו, גם כחברת דירקטוריון וגם כמי שנבחרה להיות חברה בהיכל.

לא רק שחקניות ומאמנות נבחרות להיכל התהילה, אלא גם שופטים ומנהלים שקידמו את כדורסל הנשים, כולל גברים. השנה נוספו שישה שמות חדשים להיכל: שופטת הכדורסל סאלי בל, מנהלת הכדורסל כריסטין גרנט, המאמן ריק אינסל, המאמנת והמנהלת לואיס אוניל ושחקניות העבר שריל סוופס וקארה וולטרס. בנוסף קבוצות הכדורסל של אוניברסיטת דלתא סטייט משנים 1975, 1976 ו1977 קיבלו פרס על היותן פורצות דרך.

גם חובבי כדורסל שלא עוקבים אחרי כדורסל נשים בצורה סדירה ודאי נתקלו בשמה של שריל סוופס, משחקניות העבר המפוארות של הWNBA, שזכתה באליפות הWNBA בכל ארבע השנים הראשונות של הליגה עם יוסטון קומטס וזכתה בשלוש מדליות זהב אולימפיות ובשתי מדליות זהב באליפויות עולם. סוופס גם חברה בהיכל התהילה של הכדורסל (גברים ונשים) במסצ'וסטס, ככה שללא ספק היא היתה השם הגדול של הערב.

יחד עם זאת, מי שהרשימה אותי במיוחד היתה קארה וולטרס הגמלונית שכמעט שברה את הפודיום. דווקא כי לא היתה כוכבת גדולה כמו סוופס, היא דיברה בצורה צנועה מאוד ומלאת הומור על היותה "שחקנית משלימה" בנבחרת, כפי שקראה לה סאמיט. וולטרס, יוצאת קונטיקט, בחורה גדולה המתנשאת לגובה 2.01 מ' ולא דקיקה במיוחד. לדבריה, היא לא מהירה, לא אתלטית, ילדים צחקו עליה כשהיתה ילדה ולאורך כל החיים שלה היא פקפקה בעצמה, כולל כשהודיעו לה שהיא נבחרה להצטרף להיכל התהילה. יחד עם זאת, היא מהשחקניות הבודדות שזכו במדליית זהב במכללות, בWNBA, באליפות עולם ובמשחקים האולימפיים. היא סיפרה על הילדות שלה, שחזרו מאימון ואמרו שהן לא אתלטיות כמו הבנות האחרות ושווטרס, בזכות עבודה קשה, הרבה צעקות מג'ינו אוריימה ושמירה על גישה חיובית, הגיעה להישגים שמעטות הגיעו אליהם. זה לא היה נאום על הגדולה הספורטיבית שלה, אלא נאום מאוד יפה שכמעט כולו מכוון לבנות שמפקפקות בעצמן.

וידאו של תדרוך של פאט סאמיט במוזיאון היכל התהילה של כדורסל הנשים (צילום: יואב דובינסקי)

וידאו של תדרוך של פאט סאמיט במוזיאון היכל התהילה של כדורסל הנשים (צילום: יואב דובינסקי)

קהילת כדורסל הנשים גדלה, אבל אפילו המפלס התחתון של התיאטרון לא היה מלא לחלוטין. אחרי הנאומים, החגיגה עברה להיכל התהילה עצמו, שכלל גם אוכל קל ובר משקאות פתוח. החיבור ההיסטורי לסאמיט ולשורשים של כדורסל הנשים הופכים את נוקסוויל למקום ראוי ביותר כמקום מושבו של המוזיאון. במפלס העליון של המוזיאון מסופר התפתחות כדורסל הנשים בארצות הברית, כולל גופיות של שחקניות בולטות לאורך ההיסטוריה, מזכרות היסטוריות וכמובן קיר התהילה אליו מצטרפות ומצטרפים שמות חדשים מידי שנה. במפלס התחתון יש סלים מתקופות שונות כדי שילדים יוכלו לזרוק קצת לסל וללמוד על התפתחות הענף, החל מסל מתחילת המאה ה19 כשהרשת לא נתנה לכדור לעבור כדי להאט את המשחק כי מורים לחינוך גופני טענו שכדורסל לא בריא לנשים ועד לסלים שמשתמשים בהם היום.

אני לא כותב על כדורסל נשים ועל המשמעויות השונות של טייטל 9 מתוך איזה רצון ליברלי לאזן עם סיקור גמר NBA או להיראות כמכיל או פוליטקלי קורקט. אני כותב על זה כי כדורסל נשים זה חלק מהDNA של נוקסוויל ואם משהו אותנטי, אז זה באמת מעניין אותי. שלצד אצטדיון פוטבול עם 100,000 מקומות באוניברסיטה, נמצא אולם כדורסל ומולו פסל של סאמיט. טנסי אמנם ירדה מגדולתה בעשור האחרון, אבל היא עדיין אחת משתי האוניברסיטאות היחידות (אחרי קונטיקט) שתכנית כדורסל הנשים רווחית.

בימים שבהם נבחר נשיא שנתפס מתגאה שאנשים בעלי כוח יכולים לכפות את עצמם על נשים, כשכמעט בכל אוניברסיטה גדולה באמריקה היה איזה סקנדל שקשור באונס והטרדות מיניות ולא פעם בהקשרים של קבוצות הספורט, כשבודי-שיימינג ובריונות מכות מדינה כאן וכשברחבי ארצות הברית יש עשרות צעדות לגבי זכויות נשים וזכויות הקהילה הלה"טבית, אני רואה חשיבות חברתית גדולה לא רק בשימור המורשת הספורטיבית ופורצות הדרך, אלא בחיבור בין העבר להווה תוך העצמת העתיד.

אלופת המדינה פה
מורשת בלאט