מסקנות מהליכה בחוף הכרמל

כדורעף חופים במכביה (צילום: יואב דובינסקי)
כדורעף חופים במכביה (צילום: יואב דובינסקי)

בשבועיים האחרונים אני עסוק כמעט מידי יום במחקר על המכביה. אבהיר מראש כי אין לי שום תלות כלכלית במכביה והכל ממומן על ידי אוניברסיטת טנסי או מכיסי הפרטי. מה שכן אני מקבל זה אקרדיטציות וגישה לאירועים (כפי שקורה עם רוב אירועי הספורט שאני הולך אליהם) ועל כך אני מודה לארגון. אם יש משהו שהמכביה גרמה לי הקיץ, זה לצאת מחוצות מדינת תל אביב. דבר שאני בקושי עושה כשלא מדובר בנסיעות לנתב"ג ואת יום חמישי בצהריים העברתי בהליכה מתחנת הרכבת חוף הכרמל שבחיפה על הטיילת עד לחוף לאונרדו, שם נערכות תחרויות כדורעף החופים. צמוד למתקן הכדורעף נמצא "חוף המכביה", איזור המיועד בעיקר לנוער, כשחיפה העיר המרכזית בה נערכות מרבית תחרויות הג'וניור.

כפי שפרטתי בעבר, החשיבות המרכזית של המכביה היא כמפעל ציוני. קרי, חשיבות ציונית, תרבותית, חינוכית, הסברתית, חברתית, כלכלית ותיירותית, הרבה יותר מחשיבות ספורטיבית. היות ומידי מכביה מגיעים יותר יהודים מיותר מדינות, כנראה שלא רק שזמנו של המפעל לא עבר, אלא שהרלוונטיות שלו גוברת. גם אם בישראל מעדיפים ללגלג, לגחך את לגמד, בעיקר דרך דוגמאות לגבי הרמה הספורטיבית שברובה המוחלט חובבנית.

המכביה מתייחסת לעצמה כאירוע הספורט השלישי בגודלו בעולם אחרי המשחקים האולימפיים והאוניברסיאדה, אבל האם זה אירוע ספורטיבי? הנטייה בדה באזר זה לקבוע ספורט על פי שידור בESPN. מבחינת האקדמיה, ספורט צריך לענות על שלושה תנאים: פעילות גופנית (נתון לויכוח אם שח או ברידג" עומדים בקטגוריה הזו), תחרות (קרי לא היאבקות מבוימת או מטקות) וארגון ממוסד (לא פיק-אפ 3 על 3 בספורטק). התחרויות ממוסדות (יש נהלים, חוקים, הנהלה ורוב התחרויות מאורגות בצורה כזו או אחרת בשיתוף עם האיגודים), יש פעילות גופנית (ברידג' ושח נתון לדיון) ויש בהן תחרות עם מנצחים ומפסידים כשבסוף הבראקט יש מדליות. לכן אני מקבל את ההגדרה שמדובר באירוע עם תחרויות ספורטיביות.

עכשיו השאלה מה החשיבות הספורטיבית (כשהכוונה היא לספורט ממוסד, לא עממי) של תחרויות בהן הרוב המוחלט של המתחרים חובבני מאוד, למעט ישראל ששולחת ספורטאים מקצוענים או תחרותיים ולכן גם דומיננטית בפודיום. במכביה ה20 כ40 ענפי ספורט, המאורגנים ברמות שונות של מתקנים מקאנטרי קלאב או מגרשי אימונים, דרך אולמות בתי ספר, אולמות של ליגות מקומיות ועד למתקנים ברמה בינלאומית בהם ישראל ארחה אליפויות אירופה. מהרוב המוחלט של התחרויות קשה לזקק משמעות לספורט התחרותי בישראל, ועדיין אם מחפשים, אפשר ללמוד לא מעט מאירועי המכביה ולהשתפר.

כמובן שהנושא הראשון הוא אזרוח ספורטאים מוכשרים שידחפו את הספורט הישראלי קדימה. אני לא איש מקצוע, לא איש מטעם איזה איגוד עם עין מיומנת שיכול לראות קרב טקוואנדו ולהעריך טכניקה של ספורטאי, לא סקאוט וגם לא היחידה לספורט הישגי.

מה שכן, במקצועות עם תוצאות כמותיות, ההשוואה לקריטריונים למשחקים אולימפיים ולאליפויות עולם מדיד. בבריכה למשל, הרמה בהחלט תחרותית ואפשר היה לראות מספר סטודנטיות אמריקניות מאוניברסיטאות עם תכניות ספורט איכותיות כמו דיוק, פלורידה וטקסס, שלא רק זכו במדליות מול שחייניות שייצגו את ישראל בתחרויות בינלאומיות כולל משחקים אולימפיים, אלא הן לא התקשו לעשות תוצאות טובות יותר מקריטריון B לריו. אין לישראל יותר מידי עומק בשחייה הנשית לדוגמא. הוספת שחייניות איכותיות לסגל רק תגביר את התחרויות באימונים ותמשוך את השחייה הישראלית כלפי מעלה. כך שכאן בוודאי שיש חשיבות למכביה.

למכביה גם חשיבות עבור הספורטאים הישראלים. באתלטיקה למשל מרגריטה דורוז'ון השיגה את הקריטריון לאליפות העולם בהטלת כידון. זה פן נוסף לחשיבות הספורטיבית של המכביה כתחרות נוספת שיש לספורטאים ישראלים מול קהל ביתי כדי לשבור שיאים אישיים ולאומיים או להשיג קריטריונים לתחרויות בינלאומיות.

ברוב התחרויות כמובן שישראל היא זו שדומיננטית, אבל בענפי ספורט מסוימים בהם לישראל אין מסורת ספורטיבית או בענפים מתפתחים, המכביה מהווה הזדמנות ללמוד ולהתפתח. רוגבי, קריקט, כדורעף חופים, אלה ענפים בהם ישראל יכולה לצבור הרבה ידע מספורטאים ומאמנים שמגיעים ממדינות עם מסורת של הצלחות, שם הספורט ממוסד יותר וברמה גבוהה יותר. למשל, עבור טורניר הוקי שדה הנשים במכבייה, הוקמה נבחרת ישראלית על ידי יהודיה שייצגה את ארגנטינה באחת המכביות הקודמות. קרי, ענף חדש נולד בזכות המכביה. גם אם הטורניר עצמו כולל רק ארבע נבחרות ובמשחק על הארד ישראל הפסידה להולנד 11:0. אבל ככה מתחילים.

בנוסף, חלק מהתחרויות במכבייה משלבות בתוכן גם את אליפות ישראל, ביניהן ההתעמלות וההתעמלות האומנותית (ענף בלי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל). קרי, תחרות ברמה הלאומית הכי גבוהה שהמדינה יכולה להציע עם כל המשמעויות וההשלכות המקצועיות של אליפות המדינה. כך שגם כאן למכביה יש חשיבות ספורטיבית.

לא פשוט לארגן אירוע ספורט רב ענפי. משחקים אולימפיים נודדים בין ערים ומדינות כל ארבע שנים. אני לא יודע אם יש עוד מדינה שמארחת אירוע בסדר גודל מורכב כזה כל ארבע שנים. הארגון לא מושלם, יש חריקות שלפעמים מאוד מעצבנות, אבל יש עקומת למידה בין משחקים. השנה נוספו חידושים נוספים, כשתחרות רכיבה על סוסים אורגנה באצטדיון וינטר והארנה בירושלים הפכה לזירת הוקי קרח. רוצה לומר, ישראל מכוונת לארח אירועי ספורט נוספים והמכביה מוכיחה שיש יכולת אירוח מורכבת ויצירתית.

הדיון פה הוא על ספורט תחרותי, אבל ההשפעה של המכביה גדולה גם לגבי ספורט חובבני או עממי, כשכל יהודי בתפוצות יכול לראות את עצמו מועמד לייצג את המדינה. השאיפה לייצג את המדינה במכביה יכולה להיות המוטיבציה לעסוק בספורט ובכך יש רווח. לישראלים שאינם ספורטאים תחרותיים קשה יותר לייצג את ישראל במכביה, אבל עדיין אפשר היה לקחת חלק בריצת הלילה בירושלים (5 ק"מ, 10 ק"מ וחצי מרתון).

רוצה לומר, המכביה אירוע בו החשיבות הספורטיבית משנית לחשיבות הציונית-תרבותית-חינוכית-הסברתית ולחשיבות הכלכלית-תיירותית. ועדיין, האירוע עומד בקריטריונים של ספורט תחרותי ובעל השפעה קצרת טווח וארוכת טווח על הספורט הישראלי. הנטייה לזלזל ולהחליט שאנחנו כאימפריית ספורט גלובלית יודעים כבר הכל ואין לנו מה ללמוד מכ10,000 יהודים שמגיעים לפה מאפיינת את תרבות השיח הספורטיבי בתקשורת הישראלית. למכביה יש חשיבות ספורטיבית וצריך לזקק את מקורות הידע והיכולת שדרכם הספורט הישראלי יכול ללמוד ולהשתפר.

*

הבלוג מסיים את השבוע בפרידה מהיהודי היקר צ'אק בלייזר שהלך לעולמו. בלייזר היה עסקן מושחת שתיחמן ורימה ושיכן את חתוליו בדירה במגדלי טראמפ עד שנתפס על ידי הFBI, הפך למודיע והפיל את פיפ"א. שבת שלום.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

44 תגובות ל “מסקנות מהליכה בחוף הכרמל”

  1. אריאל גרייזס (פורסם: 14-7-2017 בשעה 13:25)

    בוואלה השבוע התפרסמה כתבה: "עשרת הרווקים הלוהטים במכביה". אמרתי ניחא, גם זה חלק מבניין. ואז ראיתי – "במימון המכביה". כלומר, אפילו הארגון עצמו רואה את עצמו כארגון שידוך יהודי יותר מאשר ארגון ספורט. לא שיש לי בעיה עם זה אבל ככה זה נראה – ארגון שמכוון הרבה יותר החוצה ליהודי התפוצות מאשר לישראלים. אתה בקושי רואה פרסומת לאירועי ספורט של המכביה, אין שידורים בטלוויזיה של כמעט אף אירוע. זה כאילו יש פה אירוע חיצוני שאף אחד לא טרח לערב את הנייטיבס בו. פספוס גדול

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 13:31)

      אני לא חושב שיש מישהו שיחלוק על זה שהחשיבות המרכזית של המכביה היא לא חשיבות ספורטיבית, לרבות המארגנים.

      להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:09)

        אפילו בתור משהו שהספורט זה לא העיקר בו יש פה פספוס מבחינת המעורבות של הישראלים. הציניות שבה מסתכלים על זה גם נובעת מהעובדה שבכלל לא מסתכלים עלינו. בתור ילד אני זוכר שנבחרת ישראל בכדורסל היתה משתתפת בהרכב מלא (ומפרקת את כולם, אני זוכר משחק שג'מצ'י קלע מיליון נקודות) והיו שידורים בטלוויזיה וכו'. היום זה כאילו אירוע של יהודי התפוצות שנערך בישראל. פספוס ולו ברמת החיבור בין ישראל ליהודים בעולם

        להגיב
        • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:20)

          אני חלקית נוטה להסכים, למרות שבאירועים משולבים שהייתי בהם כמו ריצת הלילה בירושלים או אירועי בילויים ביפו העתיקה, היו גם המון ישראלים. אתייחס לזה בפוסט סיכום מכביה בשבוע הבא.

          להגיב
  2. אריאל גרייזס (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:10)

    דרך אגב, לא רואה למה פיקאפ בספורטק זה לא ספורט. ספורט לכל דבר גם אם לא ברמה גבוהה

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:14)

      כי זה לא ממוסד. אין NCAA או פיב"א וכו'. 3 על 3 אולימפי כן.

      להגיב
      • יאיר אלון (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:19)

        אריאל זה כל מיני הגדרות אקדמאיות לדעתי מקורן בהוזינגה או באלן גוטמן

        להגיב
        • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:39)

          המקורות יותר מכיוון של פילוסופים של ספורט (אלן גוטמן הוא יותר היסטוריון), אבל כן, זה בעיקר כדי ליישר קו באקדמיה. למרות שיש ויכוחים והרבה תחומים חופפים ובעיקר עניין של תפיסה. בכל מקרה, ל3 על 3 בספורטק מתייחסים יותר כחלק מתרבות פנאי, או Recreation.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 15-7-2017 בשעה 08:35)

            נראה לי שההגדרה שנתת יותר מתאימה לא לספורט, כי אם לספורט תחרותי ממוסד, אכן ההגדרה חסרת הגיון לחלוטין.

            להגיב
          • יאיר אלון (פורסם: 21-7-2017 בשעה 14:49)

            מעשיר

            להגיב
  3. Amir A (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:13)

    בנוגע לתמונה שהעורך שם על הכתבה שלך, ולמרות שברור שאני נכנס למלכודת שנבנתה על מנת להביא ל-100 תגובות, כדורעף חופים זו הזניה של הספורט. הרי ברור שהפופולריות של הספורט היא בגלל שהוא מאפשר לצופים לבהות בישבן של בחורות חטובות בביקיני בלי להרגיש רגשות אשם. שלא תבינו לא נכון, אני לא איזה שמרן מתחסד או משהו כזה. רק תודו שהמטרה היתה לייצר רייטינג באמצעות סקס ולספורט אין שום רגל ויד בעניין. מה השלב הבא? ריקוד על עמוד באולימפיאדה?

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:17)

      אין תמונת עורך, זה אני שמתי כולל הקרדיט. שמתי כי האירוע מתקיים בחוף הכרמל ויש לי בערך מיליארד פוסטים על הליכות בכל מיני חופים ולכן זה התאים לפוסט על המכביה. לא תמונה מחיצה בכלל. תמונה שרואים את המשחק ואת הים.

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:21)

        נו, אז התמונה שאתה שמת תביא לך 100 תגובות. או 100 צפיות לפחות (-:
        שוב, אין לי בעיה עם בחורות שמשחקות בביקיני כדורעף חופים. זה בטח ובטח יותר אסתטי מהרבה ענפי ספורט אחרים. אבל זה שפרנסי הספורט איפשהו בעולם הרגישו שהדרך להמציא ענף חדש חייבת לעבור דרך סקס קצת צורמת. מבזה את הספורט. אמנם לא ברמה של משחקי הפוטבול של דוגמניות הלבשה תחתונה שרואים בארה"ב, אבל העקרון אותו עקרון.

        להגיב
        • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:35)

          זה לא בדיוק נושא הפוסט, אבל בכל מקום בעולם בערך משחקים כדורעף חופים. הוא לא הומצא עבור הביקיני. אני גם לא רואה בעיה בהערכת היופי של ספורטאים. בעיני זה חלק מתרבות גוף וגם המקורות של זה ביוון העתיקה. יחד עם זאת, אני מצטרף לטענות לגבי קוד הלבוש שהאיגודים מחייבים. רוצה לומר, רוצה לשחק בביקיני, תשחקי בביקיני. רוצה לשחק במכנסיים קצרים וחולצת דריי-פיט, סבבה. רוצה לשחק עם חיג'אב, אהלן וסהלן. אני מסכים שזה לא בטעם טוב לחייב לבוש חושפני.

          להגיב
    • אלעד כץ (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:36)

      אני לא מסכים בכלל, אמיר.
      הכדורעף הרגיל הפך להיות כל כך אתלטי ועוצמתי, ורוב הנקודות מסתיימות עוד לפני שמתחילות, שלי לפחות כבר אין שום ענין לצפות בו.
      בכדורעף החופים, גם של הגברים, המאבק הרבה יותר מעניין בתור צופה.

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 14-7-2017 בשעה 14:43)

        אלעד, כמו שיואב היטיב לבטא הרבה יותר ממני, הבעיה היא באיגודים שמחייבים את המתחרות לשחק בביקיני.
        עם הספורט עצמו אין לי בעיה.

        להגיב
        • Tom (פורסם: 14-7-2017 בשעה 17:06)

          כדורעף חופים לא התחיל בתור ספורט אולימפי והוא שוחק מאז ומעולם בחוף הים ע"י גברים ונשים בבגדי ים, בין השאר, מפני שבמסגרת המשחק מזיעים ומתפלשים בחול ואין דבר יותר טבעי מאשר ללכת לטבול בים או להשטף במקלחת חוף בין המערכות. אין צורך לחפש מאבק חברתי בכל מקום.
          ד"א אתלטיות בכל העולם מתחרות באיצטדיונים בתלבושת דומה מאוד ושם זה נקרא בגדי ספורט. נדמה לי שרובן מעדיפות את זה על פני מכנסיים קצרים וגופיה אן.בי.אי סטייל.

          להגיב
          • מיקו גוטליב אהלן סבבה (פורסם: 14-7-2017 בשעה 18:22)

            אז הן היו בוחרות בזה גם בלי חוקים שמכריחים אותן. אני לא יודע אם זה נכון אבל אם כן, יש בזה הרבה טעם לפגם.

            להגיב
        • אלעד כץ (פורסם: 14-7-2017 בשעה 20:43)

          אוקי, זה לא היה ברור מהתגובה שלך.

          להגיב
        • איציק (פורסם: 15-7-2017 בשעה 08:42)

          Amir A,
          תגיד תודה שלא מחייבים לשחק בלי ביקיני.
          לגבי ריקודי עמוד, אם זה יהיה ממוסד עם חוקים ברורים זה יכול להצטרף לטרמפולינות ולעוד ענפי ספורט שנראים לנו מוזרים אבל זה ספורט קשה ומרהיב, גם כשנשים עושים אותו, גם גברים וגם בקבוצות. הוא יכול להיות ספורט לא פחות משחיה אמנותית. ראיתי זוג רוקד על שני עמודים, פשוט מדהים, והיו לבושים במין טוקסידו מחומרים שמאפשרים כמובן לנוע בחופשיות ולא איזה חוטיני עם ציצי בחוץ.

          להגיב
        • אביאל (פורסם: 15-7-2017 בשעה 17:18)

          לא הבנתי, פעם ביקיני היה הסממן המרכזי לשחרורה של האישה והיום זה בעצם עושה את ההפך ? אני חייב להודות שהפמיניזם תמיד בילבל אותי בנקודה הזאת, זה לעיתים מצטייר כמו מרקסיזם, אי אפשר לצאת שם בסדר ותמיד יש קורבן ותוקף, לא משנה מה עושים.

          להגיב
  4. דורון (אחר) (פורסם: 14-7-2017 בשעה 15:15)

    זה הפוסט שקיוויתי לקרוא בשבוע שעבר אתל קרמר. תודה!

    להגיב
    • דורון (אחר) (פורסם: 14-7-2017 בשעה 15:22)

      אצל

      להגיב
      • אנונימוס (פורסם: 14-7-2017 בשעה 19:15)

        אם זה ממש חסר לך, תדחוף כמה לכלוכים על שמאלנים וליברלים כל שתי פסקאות

        להגיב
  5. רעענרט (פורסם: 14-7-2017 בשעה 16:35)

    א. יש ספר של האופ שנקרא במגרש המשחקים וכל הפרק הראשון מוקדש לשאלה מה הוא ספורט?
    ב. המכביה בהחלט אירוע ספורט רציני (ללא קשר לרמתו) ולו בשל מספר המשתתפים בו.

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 17:00)

      במגרש המשחקים, של יאיר גלילי, אמיר בן פורת ורוני לידור. שלושתם מחוקרי הספורט המובילים בישראל ב10-15 השנים האחרונות אם לא יותר. בעיני ספר אקדמי חשוב בעברית, שמהווה בסיס מצוין בעיקר לקורסי מבוא על ספורט וחברה.

      להגיב
      • D! פה ועכשיו (פורסם: 14-7-2017 בשעה 17:03)

        ספר נהדר וקורס מעולה. היחיד אולי בכל התואר שבו חשתי מעט צער על זה שנהנתי לא להגיע כלל לשיעורים

        להגיב
  6. אנונימוס (פורסם: 14-7-2017 בשעה 19:18)

    סליחה שאני שוב יוצא נגטיבי בתגובה שלי (אני באמת לא נהנה מזה), אבל אני חייב להתעכב על המשפט הזה – "אני לא יודע אם יש עוד מדינה שמארחת אירוע בסדר גודל מורכב כזה כל ארבע שנים. הארגון לא מושלם, יש חריקות שלפעמים מאוד מעצבנות, אבל יש עקומת למידה בין משחקים".
    לא חשבתי על זה אבל אתה צודק – זה אירוע שמתקיים כבר קרוב למאה שנה, כן? מאה שנה! אפשר היה לצפות שעקומת הלמידה תסתיים כבר מזמן, ויתקתקו את זה על אוטומט. במקום זה, כולנו אומרים "תודה לאל" כשכולם חוזרים הביתה בשלום ואף אוסטרלי לא מסיים את זה במים או עם פגיעה מוחית.
    זה אומר הרבה על תרבות הספורט בישראל, ובכלל על ישראל.

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 20:16)

      הזמנים משתנים והצרכים מתעדכנים כל הזמן. למשל במשך שנות ה90 והעשור הקודם, ר"ג ות"א היו המרכז של המשחקים. מאז 2013, ירושלים הפכה למארחת המרכזית – גם כאמירה פוליטית. זה מצריך שינוי לוגיסטי מהותי ושינוי תפיסתי. הוחלט לעבור לשיטת של מקומות מרוכזים לנוער, שבמכביה הקודמת זה היה בוינגייט ועכשיו חיפה. כילד פחות התעניינתי במכביות, אבל בארבע המכביות האחרונות או שעבדתי בעיתונות הספורט או שהלכתי לאירועים ולתחרויות וניסיתי להבין איך העסק הזה עובד. יש חידושים ועדכונים והסקת מסקנות. הביקורת של אריאל על התעלמות מהקהל הישראלי היא ביקורת במקום וזה דורש שיפור. ביקורות מסוימות על אתר האינטרנט הן גם ביקורות נכונות. זאת אומרת, בוודאי שיש דברים שאפשר היה לעשות יותר טוב. הפוסט הבא שלי לסיכום המכביה יוקדש למסקנות שלי מה אני הרגשתי שאפשר לשפר.

      להגיב
  7. no propaganda (פורסם: 14-7-2017 בשעה 20:10)

    המכביה יותר גדולה מהמשחקים האירופיים?

    להגיב
  8. ויכסלפיש (פורסם: 14-7-2017 בשעה 21:06)

    ראשית, יש בעיה גדולה בהגדרת "האירוע השלישי בגודלו" כי מספר המשתתפים גדל השנה ולא ברור למה אפשר להשוות את המכביה, כלומר האם כל MULTI SPORT EVENT בר השוואה? אם כן אז גם ב-2013 שמעתי שזה האירוע השלישי אבל במקרה בדקתי וגם משחקי אסיה משחקי אפריקה והמשחקים הסיניים ועוד כמה תחרויות היו יותר גדולות. פרט לכך מכביה כוללת 3 קבוצות גיל שונות ולא אחת, כמקובל, מדוע לא להשוות אותה ל"משחקי המשטרה הבינלאומיים" או משהו דומה שכמות המשתתפים גדולה בהם גם מהמשחקים האולימפיים?

    ויחד עם זאת, אני חושב שההסתכלות הצינית על המכביה מופרזת ומיותרת. באים יהודים וגם לא יהודים (ערבים ישראלים וחברי מועדונים יהודיים כמו הבן של רונאלדו מסאו פאולו) משלמים מכספם וכנראה שנהנים מהחוויה, אז בשבילם זו חגיגה. מצד שני בתקשורת מחפשים בעיקר מלכודות קליקים ואת זה אוראל דגני שזועם על הנהלת הפועל ת"א יודע לספק.

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 14-7-2017 בשעה 21:16)

      כמות משתתפים, כמות מדינות וכמות ענפי ספורט. זאת לא טענה חדשה, אלא מיתוג של כמה מכביות. במשחקים קונטיננטליים יש פחות מדינות מיוצגות. לגבי משחקי משטרה, משחקי צבא, משחקי העולם או משהו כזה, לא אתפלא אם יעברו את המכביה בשלב מסוים. אבל זה יותר עניין של מיתוג.

      להגיב
  9. ויכסלפיש (פורסם: 14-7-2017 בשעה 21:10)

    שכחתי להוסיף שהפרסום על "80 מדינות" כולל גם פנסיונר חביב ממדינה זו או אחרת שנחשב "משלחת" כי החליט לשחק כאן טניס או סקווש ומן הסתם לטייל ו/או לפגוש חברים/משפחה, אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר במישהו שבא ושילם עבור החוויה

    להגיב
    • איציק (פורסם: 15-7-2017 בשעה 08:48)

      אם יש פנסיונר חביב שעדיין מסוגל לשחק סקווש, אז הוא ספורטאי לכל דבר. ספורט דורש מאד.

      להגיב
  10. תומר חרוב (פורסם: 15-7-2017 בשעה 10:27)

    איך בדיוק יבוא ספורטאים מארה"ב תורם לקידום הספורט הישראלי? נניח שיגיעו להישגים, אלו הישגים של מערכת הספורט האמריקאית.
    והתרומה הכי גדולה של המכביה לספורט הישראלי זה ליאו קרופניק.

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 15-7-2017 בשעה 11:00)

      או טל ברודי ודייויד בלאט.

      להגיב
  11. רעענרט (פורסם: 15-7-2017 בשעה 10:28)

    אפרופו במגרש המשחקים, יכול להיות שויכסלפיש גם היה מעורב?

    להגיב
    • ויכסלפיש (פורסם: 15-7-2017 בשעה 16:44)

      מודה בעובדות, בדקתי נתונים שם

      להגיב
  12. ויכסלפיש (פורסם: 15-7-2017 בשעה 16:46)

    וגם השחיינית אנדראה מורוז ששחתה בריו ותשחה בקרוב בבודפשט, אני מנחש שיש עוד כמה אתלטים/שחיינים שעשו עלייה

    להגיב
  13. זיו (פורסם: 15-7-2017 בשעה 22:13)

    יואב, תודה על הטורים. מסכים עם כל מילה על חשיבות המכביה. אחד המפעלים הספורטיבים-לאומיים החשובים.

    בטור הקודם שלך רשמת בתגובות: "דיברה יפה אחת מבנות המשפחה של הרוגי גשר המכביה כשאמרה שהקשר של רוב יהודי אוסטרליה ליהדות הוא דרך מכבי אוסטרליה והקשר לישראל הוא דרך המכביה".

    זה ציטוט מעניין. יש לינק לכתבה בה היא אמרה את זה או שהיא אמרה את זה לך אישית?

    תודה!

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 16-7-2017 בשעה 00:09)

      היא אמרה את זה בנאום בטקס כשדיברה בשם המשפחות.

      להגיב

מה דעתך?