מבשלת ג'ק דניאלס בלינגצ'בורג טנסי (צילום: יואב דובינסקי)

מבשלת ג'ק דניאלס בלינגצ'בורג טנסי (צילום: יואב דובינסקי)

חזרתי לטנסי אחרי שלושה שבועות פרודוקטיבים מאוד בישראל. הרבה מכביה, כמה הליכות בחוף גורדון וקצת קום והתהלך בארץ. מצד אחד, הכל אותו דבר. אותו סכסוך נפיץ בלתי נגמר, אותו חום, אותם טיעונים מעייפים, אותם פקקים, אותם אופניים חשמליים כשרק החולירות מתחלפות. מצד שני, השכונה השתנתה. זה הארומה שראיתי לראשונה במרכז בטאגור, אנשים שהיו יקרים לי והקשר איתם נותק ואפילו בית הקפה השכונתי שלי כבר עושה פרצופים כשאני בא לשבת. תחושה שרמת אביב כבר לא שלי ושרמת אביב כבר לא שולטתתתת.

כבר ביום הטיסה לישראל התאכזבתי לקרוא שגיא פניני שוחרר ממכבי תל אביב. בוגר אליאנס, בשר מבשרנו, שגדל על מרצפותינו והניף את גביע אירופה, שוחרר. לא הספקתי לעכל את הבשורה המרה והופ, גם גל מקל בחוץ. עוד בוגר אליאנס. השחקן השני בNBA. עוד שחקן שהגיע רחוק יותר ממה שייעדו לו וגם הוא מחוץ למערכת. בנוסף גם אס"א תל אביב, לשעבר דאבליסטית וקבלנית גביעים סדרתית, יורדת ליגה בגלל עניינים תקציביים. כל מורשת רמת אביב בסכנה. איפה 2014, כשפניני הניף גביע אירופי, שרן ייני חגג אליפות ומקל עשה וי על הNBA?

עם השנים למדתי קצת להרפות. להיות קצת יותר פתוח לשחקני בית שגדלו גם בשכונות אחרות או שחס ושלום למדו בבתי ספר אחרים. תקופות של יובש בכלל מערערות אותי ובשנים האחרונות אהדתי אפילו הרחיקה לפריפריה, לגבעות מהצד המזרחי של יגאל אלון, שם נולד הפשוש. אלישע לוי לא פתח עם דור מיכה בקמפיין הנוכחי ולכן אני בכלל לא מופתע שלא נעלה למונדיאל ושהובסנו בבית על ידי אלבניה. אני מעריך שאם הנבחרת תתבסס על שרן ייני, דור מיכה וערן זהבי בקמפיין מוקדמות יורו 2020, לכל הפחות נגיע לפלייאוף.

אם כבר אני מחלק עצות מקצועיות, אשתמש בסמכותי המקצועית כבעל תעודת מדריך כדורסל כדי לנתח את אליפות אירופה לצעירות. ראיתי כמה משחקים של העתודה ולמרות שהופתעתי שהגענו לגמר, לא התרשמתי בכלל מהשחקנים, מהטכניקה, מקבלת ההחלטות או מהתפקוד תחת לחץ. את הגמר כבר ראיתי בנוקסוויל בסטרימיניג. באה יוון, נבחרת מוגבלת כשלעצמה וכמו שיוון תמיד עושה, נותנת לנו את התחושה שאנחנו קרובים בזמן שהיא נותנת לנו בראש. זאת יוון, עם כל בעיותיה הכלכליות והפוליטיות, יש לה פור עלינו של 2,500 שנה של בספורט.

אחרי טיסה ארוכה (11 שעות ליד אישה מבוגרת שכל הזמן נגעה לי בבטן עם המרפק הימני שלה) ועוד קונקשן, חזרתי לנוקסוויל. לא פחות חם, אבל לא כולם אחד בתחת של השני. הצד השלילי של המרחק והפרטיות זה שכל יום שומעים בחדשות על כל מיני טיפוסים ואירועים כדבר שבשגרה. לפעמים דקירות או יריות, פעם זה התעללות בחמור, פעם אדם נעצר בחשד שתכנן לפוצץ כנסייה או פעם זה טריילר שנמצא מחוץ לוולמארט בסן אנטוניו עם שמונה גופות בפנים.

אם יש משהו שארצות הברית שינתה בי זה את תפיסת הזמן והמרחק. מעבר לעניין הפסיכולוגי של יציאה ממדינת תל אביב, בישראל כל נסיעה לירושלים או חיפה או כמובן רחוק יותר זה חצי פרויקט עבורי. כאן בטנסי, כל מה שנמצא ברדיוס של שלוש-ארבע שנות נסיעה, לגיטימי לדיי טריפ.

כבר באחד הימים הראשונים כאן נסעתי לדיי טריפ ללינצ'בורג, טנסי, למבשלת ג'ק דניאלס. זה אחד הצדדים היפים של טנסי שמאוד חסרים לי בישראל. שאפשר לקחת את הרכב, לבחור נקודה שעדיין לא הייתי בה ופשוט לנסוע שלוש שעות לכל כיוון בנופים ירוקים, כמעט בלי פקקי תנועה (למעט במחלפים ליד ערים גדולות), עם תחנות רדיו שמשדרות קאנטרי, הטפות נוצריות או פופ אייטיז ולהגיע לכל מיני עיירות נידחות שאפילו מפגינות הומור עצמי שלא היו נותנות לעצמן קבוצת NBA.

הצלחה מפוספסת
הסכם לוס אנג'לס 2028