האימפריות פגיעות

חולצת קרלי לויד (צילום: יואב דובינסקי)
חולצת קרלי לויד (צילום: יואב דובינסקי)

14 החודשים שנמשכו מיוני 2015 אז נפתח גביע העולם לנשים בכדורגל ועד לאוגוסט 2016, טורניר הכדורגל האולימפי בריו, היו מיוחדים מאוד עבור כדורגל הנשים האמריקני כשריגוש רודף ריגוש. זכייה בגביע העולם בקנדה שכללה שבירת שיאי קהל ורייטינג, מסע משחקי ידידות לציון האליפות, חגיגות הפרישה של אבי וומבאק, הזכיה בטורניר She Believes Cup בבית, מאבקי שכר מתוקשרים עם ההתאחדות ואז האכזבה בהדחה ברבע הגמר בברזיל.

אחרי השנה האינטנסיבית ההיא, מאז המשחקים האולימפיים הנבחרת באנטי-קליימקס מתמשך. הופ סולו הודחה מהנבחרת בתירוץ שטותי על שקראה לנבחרת שבדיה המתגוננת "פחדניות" אחרי ההפסד בפנדלים ומי שנראתה כנבחרת איימתנית ובלתי עצירה נמצאת במצב של חיפוש עצמי, לא רק טקטי אלא גם מנהיגותי.אין טורניר גדול באופק אז המאמנת ג'יל אליס יכולה לנצל את הזמן כדי לעשות ניסויים בהרכב. בינתיים יש לא מעט שכר לימוד, כשבטורניר She Believes Cup השנה ארצות הברית סיימה במקום האחרון ואת טורניר ארבע האומות האמריקניות פתחו בהפסד ראשון בהיסטוריה לאוסטרליה, שעד אז המאזן נגדן עמד על 0-2-25.

העומק והכישרון שם, אבל העסק חורק. קרלי לויד אמנם שיחקה כמה חודשים באנגליה, זכתה בגביע עם מנצ'סטר סיטי ונבחרה לשחקנית השנה בעולם, אולם בפיפ"א כמו בפיפ"א, זו בחירה שמזכירה משהו את זו של ליאו מסי למצטיין המונדיאל. הקפטנית של הנבחרת לא מצליחה לסחוף אחריה את יתר השחקניות. הפרישה של וומבאק וההשעיה של סולו, השאירו את רוב נטל ההנהגה על כתפיה ועל כתפי אלכס מורגן. לויד אמרה שהיא רוצה להיזכר כמי שעבדה הכי קשה באימונים כי אליפות העולם ב2019 והמשחקים האולימפיים ב2020 יהיו כנראה אקורד הסיום בקריירה המפוארת והמעוטרת שלה.

גם אלכס מורגן חילקה את זמנה בעונה שעברה בין הליגה האמריקנית לכדורגל האירופי, כששיחקה בליון עימה זכתה גם בליגת האלופות. אם בהכנות למשחקים האולימפיים השילוב בין לויד למורגן (שנוסתה כחלוצה אחרי פרישתה של וומבאק) היה חלק מרכזי בנבחרת, אז בטורניר ארבע האומות הן כמעט ולא שיחקו ביחד. במשחק היחיד בו שתיהן פתחו, ארצות הברית נכנסה לפיגור 1:3, לפני קאמבק של שלושה שערים בעשר הדקות האחרונות שמעבר לדרמה החזיר משהו מהכבוד האבוד.

קריסטל דאן ומלורי פיו צעירות מבטיחות מאוד ומראות ניצוצות, אבל לא מספיק יציבות. כריסטן פרס, בקי סאבורן, סידני לרו וקלי אוהרה שחקניות שכבר צברו לא מעט משחקים במדים הלאומיים, אבל לא מנהיגות מובילות. השוערת אליסה נאהר רחוקה מהנעליים של הופ סולו. ההגנה האמריקנית לא נראית מתואמת. גם בניצחון 0:3 על יפן במשחק שסגר את הטורניר, סגנית אלופת העולם הגיעה ללא פחות הזדמנויות מהאמריקניות. את נקודת האופטימיות אפשר לשאוב ממייגן ראפינו, שהחמיצה את המשחקים האולימפיים בגלל פציעה ובטורניר ארבע האומות היתה היחידה שהתעלתה בארצות הברית ושערים ובישולים שלה תרמו לשני הניצחונות.

ההפתעה הגדולה של הטורניר היתה הנבחרת האוסטרלית, שסיימה עם מאזן מושלם, כולל כאמור ניצחון היסטורי על ארצות הברית, שלווה ב2:4 על סגנית אלופת העולם יפן וחגיגה של 1:6 על הברזילאיות. הזכייה בטורניר זו גושפנקא שההעפלה לרבע הגמר הגביע העולמי בקנדה לא היה איזה הבלחה מקרית, אלא שיש כוח עולה שם בדאון-אנדר.

יפן אמנם זכתה בגביע העולמי ב2011, הגיעה לגמר האולימפי ב2012 ולגמר הגביע העולמי ב2015 ובוודאי שמקווה להצליח במשחקים האולימפיים בבית בעוד שלוש שנים, אבל אחרי שכשלה במוקדמות למשחקים האולימפיים בריו 2016 גם בטורניר ארבע האומות היא נראיתה לא טוב עם תבוסות לאוסטרליה וארצות הברית ותיקו בודד עם ברזיל שבכלל נראית שבורה למרות שרק לפני שנה הגיעה לחצי הגמר האולימפי בבית.

אפשר להתייחס לשנה האחרונה כשנה פוסט אולימפית, שהמעצמות עושות הערכות מחדש. הרי האליפויות המרכזיות יערכו רק ב2019 וב2020 ועד אז בעיקר מעבירים את הזמן בכל מיני טורנירים מזדמנים. אולם כשמסתכלים במקביל על אליפות אירופה, שם שתי הפייבוריטיות גרמניה (האלופה האולימפית ואלופת אירופה שש פעמים ברציפות) וצרפת (מארחת אליפות העולם הבאה) לא הרשימו בבתים והודחו כבר ברבע הגמר ובגמר יתמודדו המארחת הולנד ודנמרק המפתיעה, אפשר לראות שגם באירופה יחסי הכוחות משתנים. אמנם אי אפשר להסיק מזה שום דבר על הטורנירים בעוד שנתיים, אבל השנה האחרונה מראה שגם האימפריות פגיעות ושכדורגל הנשים הופך ליותר ויותר תחרותי.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

7 תגובות ל “האימפריות פגיעות”

  1. Amir A (פורסם: 4-8-2017 בשעה 23:55)

    דובינסקי, רציתי רק שלא תחשוב שלא קוראים את הטורים שלך בגלל מחסור בתגובות. בשבילי הכותבים הנאמנים לספורט שאינו מיינסטרים, כמוך וכמו ערן לוי, עושים את דהבאזר למה שהוא.

    להגיב
    • אבי 2 (פורסם: 5-8-2017 בשעה 00:12)

      לגמרי אמיר.
      אחלה פוסט.

      דובינסקי בדיכי מההדחה של איאקס מול ניס.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 00:22)

        +1 אמיר
        אבי. זה דור מיכה. זה תמיד דור מיכה..

        להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 01:25)

      תודה. אני לא סופר תגובות וזה לא המדד עבורי לפוסט טוב או לא, אבל הלכתי לישון אתמול אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה וכשהתעוררתי ראיתי שאין תגובות. אני כותב בדה באזר מ2011 (עם הפסקות), כמה מאות פוסטים בנושאים שונים ומשונים ועדיין לא היה פוסט אחד שנשאר יתום לחלוטין מתגובות. אני מודה שדאגתי שדווקא פוסט בנושא כדורגל נשים יהיה הראשון. אז תודה לכם.

      וכן, אני מאוכזב מאיאקס. ויאללה מכבי, יאללה, יאללה דור מיכה.

      להגיב
  2. Abby Wambach בדימוס (פורסם: 5-8-2017 בשעה 04:24)

    בצורה מאוד אופטימית ציפיתי לפוסט או איזכור ממישהו ליורו שמתרחש עכשיו, והאמת הופתעתי שהחלטת לכתוב דוקא על נבחרת ארה״ב. תודה!

    מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על המאמנת שלהם, ג׳יל אליס. אני דוקא חושבת שהיא מאמנת טובה, ובעיקר בזכות העובדה שהיא מנסה המון שחקניות חדשות, חלק ברמה לא הכי גבוהה, ולא נבהלת מחוסר התיאום ומההפסדים. יכול להיות שזאת טעות, כי מה שמאפיין את האמריקאיות הוא הפייטריות שלהן, וכמה שאכפת להן מכל הפסד, בשונה מנבחרות אחרות, נניח יפן, שרואים בבירור שלא לוקחים הפסדים במשחקי ידידות קשה. ותחת הכהונה שלה, עם יותר ויותר הפסדים כאלה, יש הטוענים שזה משפיע על הנבחרת גם במשחקים חשובים. מצד שני, כשהמאמנת הקודמת פיה סונדהאגה (כמה מוזר לכתוב ולקרוא את כל השמות האלה בעברית) לא שיתפה שחקניות חדשות כמעט בכלל, גם על זה התלוננו. יש ציטוט מפורסם שלה כשהיא טענה שלדעתה אלכס מורגן (הכוכבת הנוכחית) אמורה להיות סופר-סאב, ולא יותר מזה, ולכן היא לא נותנת לה לפתוח.
    אומרים על נבחרת ישראל שהיא אלופת העולם במשחקי ידידות, אבל נראה לי שהתואר הזה שייך הרבה יותר לאמריקאיות. יש שם אובססיביות בקשר לזכיה בכל משחק שהוא, ולכן עכשיו הניסויים ובעיקר הטעיות מתקבלים בהפתעה.

    ורק הערה קטנה אחת – מהתרשמותי ההגנה היא החלק היציב היחיד בנבחרת. בקי סאוארברן וג׳ולי ארץ (ג׳ונסטון לשעבר) פשוט מצוינות, ומשפיעות על כל ההגנה המתחלפת. החלק הכי מדאיג הוא ההתקפה שפשוט לא מצליחה לשמור על יציבות, ואף אחת מהחלוצות לא הבטיחה את מעמדה בהרכב עדיין, כולל אלכס מורגן. לדעתי זה מה שגרם להדחה המוקדמת במשחקים האולימפיים.

    להגיב
    • יואב דובינסקי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 17:58)

      נבחרת הנשים של ארה"ב בכדורגל מזכירה לי את נבחרת ניו זילנד ברוגבי. מותג לאומי והפנים של הענף (לצורך העניין, אני מסתכל על כדורגל נשים כענף). הן מותג ותמיד מצפים מהן לנצח, בין אם זאת אליפות עולם, טורניר של 4 קבוצות או משחק ידידות. היות ולקהל האמריקני כמעט אין אפשרות לראות אותן מתמודדות במשחקים חשובים באמת (המוקדמות של קונקאקאפ בדיחה), אז זה לא מאוד משנה עבור הילדות הקטנות שבאות לראות את קרליטה ואלכס אם זה משחק ידידות או משחק רשמי.

      אני מעריך את ג'יל אליס. אני חושב שהיא קראה יפה את המפה שעד 2019 אין שום אתגר מהותי לנבחרת ושצריך לעשות רענון ולמצוא את הפתרונות גם ל2019-2020 וגם להכין את הקרקע לשנים שאח"כ, כשקרלי לויד תפרוש. אני גם חושב שזה טוב שארה"ב מקיימת טורנירי ידידות נגד נבחרות מהטופ העולמי ולא רק משחקי ידידות מול נבחרות קיקיוניות שניצחונות אסטרונומיים לא יתנו שום קנה מידה מקצועי.

      ההבדל בין ארה"ב לישראל שארה"ב היא גם אלופת העולם לא במשחקי ידידות.

      אני מסכים עם הניתוח שלך שההתקפה נראתה תקועה לא פעם בשנה האחרונה. הכוונה שלי בהגנה היא גם לשוערת שסופגת שערים שהופ סולו היתה עוצרת וגם בחוסר תיאום. במשחק מול ברזיל הן ספגו שלישייה וגם במשחק מול יפן, למרות 0:3 מרשים, היפניות הגיעו ללא פחות מצבים מהאמריקניות.

      אלכס מורגן קצת חידה בעיני. כל עוד אבי וומבאק שיחקה, מורגן היתה קשרית התקפית. אחרי פרישת וומבאק ניסו אותה כחלוצה בקמפיין לריו וזה לא כל כך עבד. השער שלה מול יפן שבר בצורת של לא מעט משחקים בלי שער במדים הלאומיים. היא קצת שייקי מבחינת פציעות, אבל דווקא בליון הלך לה טוב מאוד.

      להגיב
  3. מאיר (חדש בשכונה) (פורסם: 5-8-2017 בשעה 08:48)

    כשקראתי את הכותרת חשבתי שתהיה התייחסות משמעותית יותר לאליפות שנערכת כעת בהולנד ובין היתר לשלושת הלביאות שהגיעו לחצי הגמר תוך נצחונות נאים על ספרד, פורטוגל וצרפת ורק הפסד להולנד הביתית מנע מהם גמר…

    להגיב

מה דעתך?