וולט ומיקי מול טירת סינדרלה (צילום: יואב דובינסקי)

וולט ומיקי מול טירת סינדרלה (צילום: יואב דובינסקי)

למרות היריבות הספורטיבית עם הגייטורס, כבר תקופה שרציתי להדרים עם רוד טריפ לפלורידה. הפנטזיה המקורית היתה להשקיע שבוע שלם של נסיעה בין חופים, מהאמרלד קואוסט דרך מיאמי ועד קי-ווסט. רק שהכנות לשנת הלימודים שתיפתח בעוד פחות משבועיים מנעו ממני מלהיעדר לשבוע פלוס ובמקום החלטתי להסתפק בשלושה ימים באורלנדו. כשהייתי בלוס אנג'לס ויתרתי על דיסנילנד לטובת נסיעה על כביש אחד (מומלץ בחום), אז באורלנדו השלמתי חוסרים. או יותר נכון, אחרי 10-12 שעות נסיעה ברוטו לכל כיוון חזרתי לקיסימי, שם הייתי בפעם האחרונה לפני כמעט 20 שנה בטיולי בר מצווה משפחתיים.

לא שזה מפתיע כשזה מגיע מגבר בן 35 שהוא בעצמו גורדיטו, אבל זכרתי את הפארקים כגדולים יותר. יש כמה אטרקציות חמודות ביניהן מלחמת הכוכבים שדיסני רכשו, כל מיני סימולטורים או הקרנות תלת-מימד וכמובן מופע הסיום המפורסם "עד עצם היום הזה" שמשלב שירים מסרטי דיסני ומלווה בזיקוקים מרשימים ובווידאו ואורות על טירת סינדרלה. מצד שני, התורים הארוכים מוציאים מהכלים, המון ילדים צורחים ובוכים, ככל שהיום מתקדם הצפיפות הופכת לבלתי נסבלת ועבור חלק מהמתקנים אני תרתי משמע גדול מידי והם מכאיבים לי בברכיים.

לזרועות התמנון של דיסני יש כמובן אחיזה אימתנית בספורט האמריקני, בעיקר דרך ESPN. זה גם בא לידי ביטוי במיני-פארק אולימפי של ESPN במתחם של דיסני. זה לא פארק שעשועים, אלא יותר מתחם מלא באצטדיונים המיועד לטורנירים של קבוצות ילדים ונוער. כשהגעתי לחניה ראיתי שהיה שלט של "אקדמיית לה ליגה". יש בזה בעייתיות מסוימת שרשת שידורי הספורט הגדולה בעולם שמעצבת את תרבות הספורט באמריקה נשלטת על ידי תאגיד שעושה כסף מילדים שעושים ספורט. השימוש של דיסני בכל הפלטפורמות שלה בהקשרים ספורטיביים כמובן לא חדש. טרילוגיית "אלופים על הקרח" הופקה כדי לקדם את פרנצ'ייז המייטי דאקס באנהיים. רק שהעסק לא הניב פירות ודיסני מכרה את הקבוצה והברווזים כבר לא מייטי.

כדי בכל זאת לצרוך ספורט אמיתי ולא רק פלסטיק, נסעתי גם לדאונטאון אורלנדו, למשחק של אורלנדו פרייד, קבוצת כדורגל הנשים בליגת הNWSL (הבעלים של הקבוצה הם אותם הבעלים של אורלנדו סיטי SC, שם משחק קאקא והם משחקים באותו האצטדיון). ההחלטה לקרוא לקבוצת כדורגל נשים "פרייד" היא החלטה חברתית חשובה כדי להראות את המחוייבות של העיר לקהילה הגאה אחרי הטבח במועדון הלילה בעיר ב2015.

האווירה באצטדיון משלבת ילדות בחולצות השחקניות עם מיני מצעד גאווה, שכולל את דגל צבעי הקשת שמונף ביציע העמידה ולא מעט אוהדים בחולצות "אורלנדו יונייטד" כדי להראות שהעיר מאוחדת סביב הקהילה. הקבוצה עצמה די חדשה (מ2015), אבל בקיץ האחרון היא הפכה לסוג של פרויקט גלאקטיקוס כשלאלכס מורגן הצטרפה מרתה הברזילאית.

המשחק שהלכתי אליו היה מול ניו ג'רזי בלו סקיי, שהיה על המקום הרביעי שבסיום העונה יוביל לפלייאוף. שום שמיים כחולים – במהלך החימום חזר המבול (מזג האוויר באורלנדו בלתי נסבל – חמסין שמלווה במבול כל כמה שעות) והפתיחה נדחתה בשעה ורבע. האצטדיון לא היה מלא, אבל נחמד היה לראות שאלפי אוהדים ואוהדות הגיעו למשחק כדורגל נשים ונשארו לחכות בסבלנות למרות המבול.

הפרייד פיצו את הצופים במשחק נהדר כשכבר בדקה הרביעית מרתה בישלה לאלכס מורגן את השער הראשון. מרתה ומורגן (כבשו צמד כל אחת ובישלו אחת לשניה) בליגה משלהן, אבל יש עוד כמה שחקניות עם טכניקה טובה כמו קמילה שבישלה יפה שער נוסף או אלי קריגר, חברה קבועה בהגנה של נבחרת ארצות הברית. ליגת כדורגל הנשים המקצוענית בארצות הברית עדיין מחפשת את הנוסחה שתאפשר לה לשרוד ולהצליח כלכלית וכשלמעלה מ5,000 אוהדים מגיעים למשחק כדורגל נשים בזמן מבול זה מעודד.

רק שעם כל האופטימיות, גם הפרייד, כמו גם דיסניוורלד, מספקים בריחה ומציעים עולם פנטסטי וכפר גלובלי מכיל שמתנפץ לרסיסים כשחוזרים למציאות הגזענית והקסנופובית – לניאו-נאצים בווירג'יניה ולגינוי הרפה של דונאלד טראמפ שפעם אחר פעם מתגלה כנשיא וכמנהיג קטן מאוד.

תפסנו את העז
מורשת הדרום