ליקוי החמה בנוקסוויל (צילום: יואב דובינסקי)

ליקוי החמה בנוקסוויל (צילום: יואב דובינסקי)

בפוסט הקודם ציינתי שבעקבות אירועי שארלוטסוויל, הושחת פסל של חיל קונפדרציה בנוקסוויל בשכונה הסטודנטיאלית פורט סנדרנס, הנקראת על שם קרב קשה במלחמת האזרחים. למרות שטנסי פרשה מהאיחוד עם פתיחת מלחמת האזרחים, הדעות היו מאוד חלוקות וכך גם בנוקסוויל. בעקבות הוונדליזם הגיעה תגובת הנגד של הווייט-סופרמסיסט שהודיעו שיצעדו בנוקסוויל במהלך השבת. כמובן שזה יצר תגובת נגד נוספת של הפגנת שמאל, מה שהכניס את כל האזור לכוננות.

לא נסעתי להפגנה (אני גר במערב העיר, כרבע שעה נסיעה מאזור האוניברסיטה), אבל ממה שראיתי בחדשות המקומיות וממה שסיפרו לי, בודדים מתומכי הכוח הלבן הגיעו להפגין בעד הפסל מול מאות שהפגינו נגד גזענות. בכל מקרה, צלבי קרס לא נצפו, דגלי קונפדרציה כמובן שכן, אבל המשטרה למדה מאירועי שארלוטסוויל, יצרה חיץ בין הקבוצות, העבירה את כולם בדיקות ביטחוניות קפדניות ואסרה על הכנסת נשק ואפילו חילקה למפגינים מים כדי שלא יתייבשו. אני לא חושב שההפגנה משקפת את מה שהמקומיים חושבים על סוגיית הפסלים, אבל אני בהחלט חושב שהבושה הפומבית בלהיות משויך לאלט-רייט, KKK או ניאו-נאצים מרתיעה מלהפגין לצידם. בצד אחר של מרכז העיר נערכה הפגנת נגד לשתי ההפגנות, הקוראת לאהבה וסובלנות ולא לשנאה. כמובן שאני מעדיף שלא יהיו נאצים ברחובות וכמובן שרווח לי שאירועי נוקסוויל עברו בשלום ושלא היה פה שארלוטסוויל נוסף.

מה שכן, אמריקה קצת איבדה את זה בכל הקשור להגיון בריא. אפשר לבוא בטענות לדונאלד טראמפ כמה שרוצים על ההתקפות על התקשורת והפייק ניוז, אבל סתימת הפיות קיימת גם מהצד השמאלי. במדינה שבה חופש הביטוי מעוגן בתיקון הראשון בחוקה, צריך להקפיד על כל מילה וכל משפט כדי שחס ושלום לא יהיה איזה ניסוח שהוא לא פוליטקלי קורקט ויפגע באיזה קבוצת אוכלוסייה. ESPN יצרה פארסה כששינתה שיבוץ של שדר ממוצא אסייתי שאמור היה לשדר משחק פוטבול מכללות בווירג'יניה רק כי קוראים לו רוברט לי. בCNN אמרו שיש כ11,000 אנשים בשם רוברט לי באמריקה. עכשיו בממפיס בית קולנוע היסטורי יפסיק להקרין את הסרט הקלאסי "חלף עם הרוח" כי יש בו "חוסר רגישות".

אין רגע דל עם האיש הזה. עד שנגמר שארלוטסוויל, אז הוא נותן בפיניקס נאום מפלג שבו הוא משמיט את הסיבה לכל הביקורת שהיתה עליו ותוקף את התקשורת. CNN מצידה תקפה חזרה חזיתית ולראשונה ממה שאני זוכר מאתגרת ישירות את כשירותו הנפשית של טראמפ בגיבוי פרשנים ומומחים. פול ראיין לעומת זאת נראה מאוד נשיאותי בטאון-הול בCNN, כשמצד אחד היה לצד טראמפ בנוגע לנאום על אפגניסטן ומנגד טען שהנשיא Messed Up בנאומי שארלוטסוויל.

רק שאם היה איזה חשש או איזה סיכוי שהרפובליקנים עומדים לאתגר את הנשיאות של טראמפ שמכפיש את חבריו למפלגה לא פחות מאת יריביו מהמפלגה המתחרה, באה הילרי קלינטון ותוקעת לדמוקרטים עוד גול עצמי. דווקא בשיא המשבר, היא החליטה שזה הזמן להקריא פרק מהספר שלה שבו היא מתארת את טראמפ כ"קריפ" במהלך דיון בבחירות. ספק אם יש משהו שמאחד את השורות במפלגה הרפובליקנית כמו הטינה לקלינטונים.

אם כבר שואו, טראש טוק ומעט תוכן, אז בשבת חיפשתי איך לצפות במייוות'ר-מקגרגור. אני בוודאי לא עמדתי לשלם 100 דולר לפיי-פר-ויו על השטות הזאת, אבל חשבתי לצאת לאיזה בר או מסעדה ולראות שם. רק שכשהגעתי להוטרס (אם כבר חוויה טראשית אז עד הסוף) שנמצאת חמש דקות נסיעה מהבית, גיליתי שעוד לפני הזמנת אוכל או שתיה, הם גובים 50 דולר לכיסא. כמובן שעשיתי אחורה פנה, אבל מבדיקה באינטרנט ראיתי שזאת דרך מקובלת וגם מקומות אחרים בנוקסוויל גבו עשרות דולרים לכניסה.

חוסר הפרופורציות מרגיז, אבל צריך לקחת נשימה עמוקה ואולי לאמץ חלק ממשנתו של הפילוסוף האירי החבוט ק. מקגרגור: "פוק איט". זה לא סוף העולם. זה לא שהוריקן משתולל, מלחמה גרעינית באופק, טרור בלתי נשלט, הירח מכסה את השמש ואיאקס קורסת. בשרן נתנחם.

מורשת הדרום
מפונקים, לכו ליורובאסקט