שבעה שחקנים מטנסי חתמו בNFL בעונה שעברה שישה נבחרו בדראפט ושחקן נוסף, סטודנט שלי לשעבר, חתם כשחקן חופשי (למרות פיק 6 בקדם עונה, הוא שוחרר מהריידרס). איבדנו את מרכז הקבוצה, מדרק בארנט שנבחר במקום ה14 בסיבוב הראשון ועד לקווטרבאק ג'וש דובס שנבחר במקום ה28 בסיבוב הרביעי כמחליף של בן רות'לסברגר.

בהיעדרם, זו קבוצה חדשה כמעט לחלוטין. במשחק פתיחת העונה באצטדיון מרצדס בנץ החדש באטלנטה ניצחנו בחאווה בהארכה שניה את ג'ורג'יה טק, אחרי שאיכשהו חזרנו מפיגור דו ספרתי, הם החמיצו פילד גול בשניות הסיום ובהארכה השנייה אחרי הטאצ'דאון שלהם הם ניסו ללכת על 2 ולהכריע אבל איכשהו נעצרו. שיחקנו רע מאוד, הקווטרבאק שלנו היה מאוד שייקי, אבל איכשהו שרדנו.

אחרי ניצחון קל במשחק ביתי מול יריבה מחוץ לSEC, הגענו למשחק על העונה כולה – בפלורידה, מול התנינים השנואים. בגלל אירמה, אפילו לשנוא אותם כמו שצריך אי אפשר. שוטרים מטנסי הצטרפו כדי לאבטח את המשחק, שחקני שתי הקבוצות עלו עם כיתוב "פלורידה סטרונג" על הקסדות, ככה שלא היתה את אווירת המתח הרגילה כפי שבדרך כלל יש ב"שבוע פלורידה". שבוע שבו נערכת תחרות תרומת דם בין האוניברסיטאות ובדרך כלל כל מהדורת חדשות וכל תחנת רדיו חופרת לגבי המשחק.

למעשה האירוע המכונן השבוע באוניברסיטה לא היה משחק הפוטבול (וגם לא ההרצאה של הסוכנים פנייה ומרפי שתפסו את פאבלו אסקובר) אלא ההחלטה להחזיר את מותג הליידי וולז לכל קבוצות הנשים באוניברסיטה. כשפאט סאמיט אימנה את קבוצת הכדורסל של טנסי, כל קבוצות ספורט הנשים של טנסי נקראו ליידי וולז כשהלוגו עצמו קצת שונה מהלוגו של הוולונטירז ושל האוניברסיטה – הפאוור T. ב2014 האוניברסיטה החליטה לבטל את המותג כמעט לחלוטין ושרק קבוצת הכדורסל תמשיך עם השם ליידי וולז, בעוד כל יתר קבוצות האוניברסיטה ישחקו תחת שם הוולז. זו היתה החלטה מאוד שנויה במחלוקת ובשנים האחרונות היו דעות לכאן ולכאן.

השבוע כונסה מסיבת עיתונאים בה האוניברסיטה הודיעה שכל שחקניות קבוצות הנשים יוכלו להיקרא ליידי וולז והספורטאיות יוכלו לבחור אם הן רוצות להיות ליידי וולז או וולז. יש לזה גם השלכות לגבי כמות המרצ'נדייס בחנות האוניברסיטה, כמות הבאנרים ועוד. לפי מה שראיתי, סטודנטיות-אתלטיות שלי מאוד מרוצות ממנה. אולם גם בקבוצות הנשים יש דעות חלוקות לגבי ההפרדה ממותגי קבוצות הגברים ובעיקר קבוצת הפוטבול היוצרת עניין רב הרבה יותר. ביום שישי הקרוב פייטון מנינג מגיע להעביר הרצאה על מנהיגות.

פלורידה ניסו. הם באמת השתדלו לשחק גרוע ולעשוות עבירות ולהבקיע רק 6 נק' בשלושת הרבעים הראשונים ולא להתקרב יותר מידי לרדזון. רק שאנחנו ניסינו בחזרה. כל כניסה לרדזון הסתיימה במפח נפש. החמצנו שלושה פילד גולז, מסרנו שלושה אינטרספשנס, כשהאחרון שבהם ברבע הרביעי הפך לפיק 6. במהלך שאחרי, ריצה של מיליארד יארד של פלורידה כמעט גמרה את המשחק, אבל מילימטרים לפני שהגייטור נכנס לאנדזון שחקן הגנה שלנו איגרף את הפוטבול ובמקום טאצ'דאון, טאצ'בק.

יש לנו שחקן אחד גדול, ג'ון קלי. אבל חוץ ממנו, הכל שייקי. כרגיל בחאווה, טנסי חזרה למשחק. דקה לסיום נעמדנו על קו ה10 יארד שלהם, פירסט דאון, בפיגור 3. איכשהו במקום לרוץ פנימה ולהיכנס לאנדזון בשניות הסיום, מסרנו שלושה אינקומפליטס תוך 10 שניות, מה שהשאיר להם 50 שניות אחרי הפילד גול המוצלח לשם שינוי. על הקטסטרופה אחר כך אין צורך להרחיב.

לא רק שלא ייבשנו את הביצה, ההפסד לפלורידה די מחסל את סיכויי טנסי לעלות לגמר הSEC גם השנה. לגבי הפלייאוף או משחק בול איכותי כמובן שאין מה לדבר וגם מול אלבמה (שתגיע לגמר הקונפרנס דרך הSEC מערב) אין הרבה מה למכור, אבל לפחות אם היינו מגיעים לגמר דרך הSEC מזרח היה יכול להיות מעניין. משמעות ההפסד לגייטורס זה שנצטרך לנצח שני משחקי SEC יותר מהם עד לסיום העונה. בהנחה המאוד סבירה שנפסיד באלבמה, גם אם ננצח את כל יתר המשחקים בקונפרנס (שגם זו הנחה מאוד אופטימית כי יש משחקים מול ג'ורג'יה וLSU), פלורידה לא תפסיד שלוש פעמים.

זו טנסי, לפעמים הדרמה לטובתך, אבל לרוב זה מתנקם. סוג של שגרה מעצבנת שבה כל הזמן יש עניין אבל לא באמת ממצים את הפוטנציאל. בכלל, הלהבות ממחאות פסלי הקונפדרציה נשכחו מזמן והילרי קלינטון עשתה לטראמפ טובה גדולה כשיצאה עם ספר חדש שכמובן גרם לרפובליקנים להתאחד. שדרנית של ESPN צייצה בטוויטר שטראמפ הוא ווייט סופרמסיסט ולמרות שהרשת התנערה ממה שכתבה, בין ביקורי הוריקן הנשיא החל לצייץ על ירידת רייטינג של רשת הספורט ומה לא. בקיצור, בחזרה לשגרה המוזרה של השנה האחרונה. לפחות פייטון מגיע לבקר השבוע.

החזרה לקנדה
מצטייני התשע"ז