הטקס הקבוע שלפני כל משחק של אוניברסיטת טנסי כולל תפילה המונית בהשתתפות למעלה מ100,000 איש. יש משפטנים שטוענים שזה נוגד את התיקון הראשון לחוקה האמריקנית והSEC והNCAA דרשו מהאוניברסיטה להפסיק עם זה, אבל כאן בדרום מסורת זו מסורת ואם זה יעלה בקנס, שיהיה.

יש כמה מסורות קבועות לפני כל משחק. הליכת השחקנים מפסל נושא-הלפיד (הטורצ'ברר) לכניסה לאצטדיון לקול תרועתם של עשרות אלפי אוהדים, מעגל החיים בו השחקנים רצים בעיגול בסיום החימום כשהם מוקפים במעודדות ובתזמורת ואחר כך צעדת התזמורת והדגלנים לעמדה הקבועה שאחריה יגיעו התפילה וההמנון.

איש דת (נוצרי) נושא תפילה קצרה לשלום השחקנים, החיילים והשיבה הביתה של כולם מהאצטדיון. לא משהו יותר מידי שנוי במחלוקת והמילים ישו או נצרות לא מופיעות, אבל זו עדיין תפילה. מייד אחר כך, הקהל מתבקש לעמוד ולהסיר את הכובע לשירת ההמנון. במשחק מול ג'ורג'יה קריאות "יו אס איי, יו אס איי" בסיום היו מורגשות במיוחד, כדי להבהיר מה חושבים כאן על מי שרק יעז לחשוב לעשות פרובוקציה. אחרי ההמנון הדגלנים, המקהלה וחלק מהמעודדות יצעדו עוד קצת עד שייצרו את הפאואר טי, שדרכו השחקנים ייכנסו למגרש. בזמן ההמנון הם במילא בחדרי ההלבשה, ככה שכל נושא כריעת הברך פחות רלוונטי במשחקי הפוטבול של טנסי.

רק שתפילה לא הספיקה מול ג'ורג'יה. למעשה, השחקנים אולי עלו על הדשא, אבל למשחק הם לא הופיעו. אחרי ההפסד המעצבן ליריבה הגדולה פלורידה בהייל מארי והניצחון הלא מרשים על אוניברסיטת מסצ'וסטס המשחק מול ג'ורג'יה בולדוגס (קבוצה אותה ניצחנו בשנתיים האחרונות בזכות שני קאמבקים והייל מארי אחד), היה הזדמנות לשנות את הטעם המר מהעונה הזאת.

זה היה אמור להיות יום חג. אצטדיון נילנד נצבע בצבעי כתום-לבן ופייטון מנינג קיבל כבוד כשנבחר להיכל התהילה של פוטבול המכללות. רק שקללת צ'קרס-נילנד (הפעם היחידה בשנה בה האצטדיון נצבע בצבעי כתום-לבן על פי יציעים) הכתה פעם נוספת. המשחק נפתח באינטרספשן שלנו ומשם העסק רק החמיר (ליבי ליבי עם הקווטרבאק ששומע שריקות בוז מ100,000 אוהדי טנסי). התוצאה: 41-0 לבולדוגס ואחד ההפסדים הגדולים בהיסטוריה של טנסי, גם מבחינת הפרש, גם מבחינת תבוסה ביתית וגם כי לא קלענו שום גול.

עבדכם הנאמן, שבלי עין הרע יצר מוניטין של מי שיקדים את הפקקים, רשם היסטוריה משלו כשיצא עוד לפני סיום הרבע הראשון. בגלל הוותק המצטבר אני זוכה כמעט בכל הגרלת רכישת כרטיסים ב10$, אבל לשבת עם הסטודנטים זה כבר לא בשבילי. אולי יש אנשים שנהנים מזה שסטודנטים מרעישים ושסטודנטיות בנות 20 קופצות עליהם, אבל עבורי זה מעיק. היו שתי סטודנטיות מאחוריי שכל הזמן נשענו עליי ונגעו לי בגב וזה הוציא אותי מהכלים. אז כשהבנתי לאיזה כיוון המשחק הזה הולך, החלטתי שמיציתי ואת מרבית המחצית השנייה כבר ראיתי מהבית.

בעונה הקודמת כבר היינו בעשירייה הראשונה בדירוג והיתה תחושה שהנה התכנית בדרך לחזור לימי עבר גדולים ולהסתערות על תארים. אחרי התבוסה לג'ורג'יה, התחושה שהתכנית לא הולכת לשום מקום ושימיו של המאמן בוטש ג'ונס (עובד הציבור שמשתכר הכי הרבה במדינת טנסי) ספורים. בקולג' גיים-דיי, התכנית האייקונית בESPN שפותחת את שבת משחקי המכללות, דיברו על המשחק הביתי הקרוב מול דרום קרוליינה כמה שעשוי להיות המשחק האחרון בעידן ג'ונס אם הוולז יפסידו.

הוולז כבר לא מדורגים (קרי לא ב25 הראשונים), כשעל פי הפרשנים הם נמצאים אי שם בעשירייה הרביעית, מרחק שנות אור מקונטנדריות. בכלל זה היה שבוע לא מוצלח במיוחד לטנסי, כשהאחות קנדס פארקר ולוס אנג'לס ספארקס איבדו יתרון 1:2 בסדרת גמר WNBA למינסוטה לינקס שניצחו את שני המשחקים הבאים וזכו באליפות.

בכלל זה לא היה שבוע מוצלח בארצות הברית. הטבח הנורא בלאס וגאס הפך לירי ההמוני הקטלני ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארצות הברית. אני לא מצליח להתחבר למכירת האקדחים והשוטגאנז בוולמארט. או להבין מה בין הגנה עצמית לבין אנשים פרטיים שרוכשים עשרות נשקים ביניהם רובי סער וגרסאות שונות של M16 חצי אוטומטיים שעם שפצור קל יכולים לירות 600 כדורים בדקה.

הנאום הראשוני של דונאלד טראמפ אחרי הטבח היה דווקא נשיאותי יחסית, כי הוא קרא מהטלפרומפטר. רק שיממה אחר כך הוא נסע לפורטו ריקו, שם זרק מגבוני נייר על התושבים המסכנים ובפאסיביות-אגרסיביות שלא היתה מביישת שום יוצא פולניה הוא קיטר על ההוצאה הכלכלית שעולה לעזור לאזרחים אמריקנים. בהמשך השבוע הוא יספיק לשחק צ'יקן עם הגנרלים בנושא צפון קוריאה, בזמן שהתקשורת מתדיינת אם הדיפלומט הבכיר של אמריקה קרא לנשיא ארצות הברית מורון או פאקינג מורון.

השיח על התיקון השני לחוקה מזמן הפך לשיח של חרשים. עוד באותו היום פוקס ניוז התעסקו בביקורת על התקשורת הליברלית (שם הכולל את CNN, MSNBC, ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט ושות') על העלאת הנושא אחרי הטבח. אחד הדברים שלמדתי מהחיים בטנסי זה שפוקס ניוז לא מייצגים אורח חיים רפובליקני. כלומר, הם משתמשים בטיעונים שמרניים המזוהים עם המפלגה הרפובליקנית כדי לנגח את התקשורת הליברלית ואת הדמוקרטים, אבל זה לאו דווקא מייצג את אורח החיים בטנסי האדומה. שיח של חרשים לא משפר את המצב. אמריקה מתקשה להכיל כזה טבח, אבל להתפלל לשלום הפצועים/המשפחות/השוטרים ולהתעלם מהבעיה זה לא הפתרון.

המסר נחנק
הצד השני של טייטל 9