בסוף השבוע, כפי שלצערי קורה מידי מספר שבועות קיבלתי אימייל כחלק מרשימת התפוצה של משטרת האוניברסיטה שבכותרתו "אונס במתחם המגורים בצד המזרחי של הקמפוס". במייל עצמו מצוין שהיתה תלונה על אונס ומפורטים הצעות לנקיטת זהירות ומה זאת הסכמה. לפני שמונה ימים התקבל מייל ממשטרת הקמפוס על תקיפה נוספת, הפעם "פונדלינג" בבניין בקמפוס שהמיקום שלו לא מפורט. זה קרה ארבעה ימים אחרי המייל הקודם, בו שוב הודיעו על אונס, שוב בבניין המזרחי. שלוש תלונות על תקיפה מינית תוך פחות משבועיים.

צוות מחקר שהוקם תחת ממשל אובמה, מצא שאחת ל4 או 5 סטודנטיות מותקפות מינית במהלך הלימודים. הפתרון הוא בטח לא לטמון את הראש בחול, להאשים את תרבות השתייה במעונות, לבטל את הנתונים על רגישות יתר או תרבות פוליטקלי קורקט, לטעון שגם גברים סובלים מהטרדות, ביריונות והייזינג כי מי מאיתנו לא חווה הורדות מכנסיים או שליקות ללא הסכמה בתיכון. שלא לדבר על חוויות ספורטיביות, שכפיבוט כושל בנוער של אס"א, כשהייתי נע סביב רחבת ה6 מטרים בין שחקני ההגנה, בירכיות קטנות או צביטות מיריבים היו דבר שבשגרה וכשהשופט לא רואה, גם גמר חפינה טובה. בצורה כזו או אחרת, אני מניח שזה קיים בכל ספורט בו יש מגע פיזי.

לגבי התעללויות, יש עכשיו פרשייה גדולה על מוות בעקבות הייזינג בפן סטייט, כשנגד מספר סטודנטים הוגשו כתבי אישום. אפרופו פן סטייט, אחת הסיבות שג'ו פטרנו פוטר בבושת פנים היתה כי דיווח על מה שידע על ג'רי סנדוסקי למשטרת הקמפוס ולא למשטרה העירונית כפי שהיה מחוייב.

פרשיות מין לא זרות לספורט המכללות. רק בשנה שעברה אוניברסיטת טנסי שילמה כמעט 2.5 מיליון דולר בעקבות תלונות על תרבות המאפשרת תקיפות מיניות והפרת טייטל 9. הסרט "האנטינג גראונד" עוסק בנושא האונס באוניברסיטאות ובאחד המקרים המדוברים סטודנטית ומעודדת לשעבר בפלורידה סטייט מתלוננת שנאנסה על ידי ג'מיס ווינסטון, אז הקווטרבאק של האוניברסיטה וכיום כוכב NFL. כמובן שגם יש את פרשיית ההטרדות המיניות בביילור שהושתקה במשך שנים ואת תכנית הכדורסל של לואיוויל (שכרגע נמצאת תחת פרשיית שחיתות אחרת) בה השתמשו בחשפניות כדי לגייס שחקנים והזרוע נטויה.

במהלך השבוע התפרסמו עדויות שבמהלך צילומים משותפים עם ג'ורג' בוש האב, הנשיא לשעבר נהג לספר בדיחות גסות לנשים שעמדו ליד כיסא הגלגלים שלו. על פי מספר מתלוננות, הוא שאל אותן "את יודעת מי הקוסם האהוב עליי? דייויד קופ-א-פיל" וחפן להן את התחת במהלך הצילום. יש המתייחסים לזה בביטול, היות ומדובר באיש מבוגר עם פרקינסון, אבל כשבבית הלבן יושב מי שהתפאר שבזכות מעמד הוא יכול טו גראב דם ביי דה פוסי ומולו התמודדה מועמדת שעמדה לצד נשיא שניצל מרות כדי לקבל מציצה ממזכירה, קיבלה מימון מהמטריד המרכזי בהוליווד והעוזרת שלה היתה נשואה עד לא מכבר לחבר הקונגרס לשעבר הידוע בכינויו "קרלוס דיינג'ר", אז בפראפרזה על ציטוט מריב מפורסם מדברי הימים של עסקנות הספורט הישראלי – משהו רקוב בראש.

בעקבות התלונות הגוברות נגד הארווי ווינשטיין החל קמפיין #MeToo הויראלי, בו בעיקר נשים מספרות על הטרדות מיניות, תקיפות מיניות ואונס שעברו. ב2012 מקיילה מרוני היתה אחת המתעמלות הטובות בעולם. היא זכתה עם נבחרת ארצות הברית בזהב הקבוצתי היוקרתי באולימפיאדת לונדון ובמדליית הכסף בסוס הקפיצות. הפרצוף הלא מרוצה שעשתה על הפודיום הפך לויראלי וכשביקרה בבית הלבן הצטלמה עם ברק אובמה כשהם עושים את ההבעה ביחד. מרוני עברה פציעות ופרשה בעקבות בעיות בריאותיות לפני אולימפיאדת ריו.

כחלק מהקמפיין נגד הטרדות מיניות, מרוני חשפה לפני שבועיים בפרטי פרטים איך ד"ר לארי נסאר, רופא הנבחרת במשך כ20 שנה, היה תוקף אותה מינית בטענה שמדובר בטיפולים שמקובלים כבר 30 שנה. על פי הפוסט שפרסמה מרוני בפייסבוק, נסאר היה מבצע בה את ה"הטיפולים" מאז שהיתה ילדה בת 13. בין היתר היא מספרת על המשחקים בלונדון 2012 בהן קיבלה טיפולים כשזכתה בזהב ובכסף ועל מקרה שקרה כשהיתה בת 15 כשנסיעה ליפן היא קיבלה ממנו כדורי שינה וכשהתעוררה מצאה את עצמה לבד איתו בחדר במלון כשהוא מבצע בה "טיפול". "חשבתי שאני הולכת למות באותו לילה", היא כותבת.

זה שמרוני מעלה לאינסטגרם תמונות שלה בחוטיני או שהיא הצטלמה בעירום והתמונות שלה דלפו לרשת, לא קשור לחלוטין לסיפור המזעזע או למהות הטיעונים. היא צודקת לחלוטין בכל מה שהיא טוענת על הצורך לשבור את השתיקה, על האחריות של המוסדות ועל צורך בשינוי לאפס סובלנות לא רק נגד המתקיפים אלא גם נגד מי שמגנים עליהם.

למעלה מ100 ילדות ונשים הגישו תלונה נגד ד"ר נסאר על תקיפות מיניות שעברו. חלקן היו קטינות בגיל יסודי, חלקן סטודנטיות, וחלק מתעמלות ומדליסטיות אולימפיות. על פי התלונות, נאסר היה מבצע במתעמלות טיפולים ואגינלים בטענה שזה עוזר לבעיות גב, לפעמים ללא כפפות. נסאר היה רופא בכיר בהתעמלות האמריקנית במשך כמעט 30 שנה. היתה לו קליניקה של התעמלות באוניברסיטת מישיגן סטייט שם גם היה חבר פקולטה והוא היה הרופא של נבחרת ההתעמלות האמריקנית במשחקים האולימפיים מאז משחקי אטלנטה הזכורים בזכות הקפיצה של קרי סטרונג הפצועה ועד למשחקים בלונדון. מאות בנות עברו תחת ידיו, למעלה מ100 התלוננו.

לא משנה מאיזה זווית אני מסתכל על זה, אני מתקשה להכיל את הפרשייה המבחילה הזאת. למעלה מ100 ילדות ונשים שמתלוננות על שהותקפו בתקופה של כ20 שנה. איפה היתה התאחדות ההתעמלות? איפה היה הוועד האולימפי האמריקני? איפה היו הבוסים שלו במישיגן סטייט? איפה היו הקארולים שאימנו את הנבחרת? זה לא מקרה בודד וזאת לא ספורטאית בודדת. למעלה מ100 ובמהלך כ20 שנה, כולל ילדות ביסודי. איפה היו ההורים? איך יכול להיות מצב שבו כל כך הרבה הורים לא יודעים איזה טיפולים הילדות שלהם עוברות? וכן, למרות שהאשמת הקרבן בעייתית מאוד, אם מתעמלות היו מדברות קודם, עשרות בנות היו ניצלות. בחודש יולי נסאר הודה בסעיף של פורנוגרפיית קטינים ואמור לשבת בכלא במשך למעלה מ20 שנה. גזר הדין אמור להינתן לקראת סוף נובמבר.

בארצות הברית יש תרבות של הטרדות מיניות, ממערכת החינוך ועד לבית הלבן, דרך המקומות הכי נוצצים בהוליווד ובספורט. עם כל הבעייתיות של הספורט הישראלי, אני לא רואה איך פרשיות כאלה יכולות לקרות בארץ. או מצב כמו בכדורגל האנגלי, בו מאות (אם לא למעלה מ1,000) תלונות הוגשו על הטרדות מיניות של ילדים. כלומר, יכול להיות מצב שבו פדופיל יקבל עבודה כמעסה, אבל לא משהו שיחזיק מעמד במשך עשורים ועם עשרות או מאות קורבנות. ההורים מעורבים מידי, למאמנים אין מעמד כה מורם מעם שאי אפשר לדרוש מהם הסברים או שקיפות וגיאוגרפית המדינה מאוד קטנה ומצריכה פחות זמן רחוק מהמשפחה. יש גם יתרונות בזה שכולם אחד בתחת של השני.

גריזלי
יחסי האקדמיה והעיתונות