מידי חודש מרץ אני מחכה שאריאל יפתח את תחרות דה-בראקט ואז אני מודיע בשחצנות שהפעם אני מתכוון לזכות. בדרך כלל את היומיים הראשונים של המשחקים אני מסיים לא רע, אבל עד לסיום סוף השבוע הראשון יקרה לבראקט שלי אסון קטן שיצריך חישובים מופרכים כיצד אני עדיין בתמונה. אחר כך מגיע שלב נוסף של אכזבות שרשמית מעיף אותי מסיכוי לזכות, בטרם הפתעה וחצי תציב אותי במקום מכובד אך רחוק מהמקום הראשון.

עונת כדורסל המכללות החלה החודש באמריקה ולשם שינוי, בסמסטר הזה מספר שחקני טנסי הם סטודנטים שלי. אני משתדל מאוד ללכת לראות סטודנטים שלי משחקים לפחות פעם אחת בסמסטר וכמובן שגם אותם לא אכזבתי. יחד עם זאת, השיטה אצלנו היא שבסמסטר הסתיו משחקי הבית הם בדרך כלל מול קבוצות מדרג נמוך ובסמסטר האביב נערכים משחקי הSEC. דווקא בדצמבר, בזמן שאהיה בביקור מולדת בישראל, טנסי תארח את האלופה צפון קרוליינה. ככה שאחמיץ משחק שהייתי רוצה לראות. אחזור לטנסי יממה לפני המשחק מול קנטאקי, שאליו אני מקווה להגיע. בכל מקרה, ביתרון של למעלה מ30 הפרש במחצית ואחרי שראיתי את הסטודנטים שלי משחקים וקולעים, החלטתי שמיציתי וחתכתי הביתה מהמשחק השבוע.

יחד עם זאת, היות ומדובר כנראה בשנה האחרונה שלי בטנסי, אני מתכוון לנצל את כל הידע המצטבר לכדי זכייה היסטורית בטורניר הדה-בראקט היוקרתי. שכן, להבדיל מרוב כותבי, גולשי האתר, עכברי מקלדת וטרולים למיניהם, אני איש מקצוע מוסמך מטעם מדינת ישראל לאמן נערים בני 16 לשחק לכדורסל. כמו כן, אין לי יכולת לספור בכמה משחקי כדורסל הייתי, ברמה מקומית, לאומית, בינלאומית, יורוליג, מכללות, NBA ומשחקים אולימפיים. שוחחתי על כדורסל עם מיטב מוחות הענף בעולם, לרבות אלופי NBA כמו פופוביץ' או קר, אלופי מכללות כמו ששבסקי ואוריימה ואלופי יורוליג כמו בלאט, גרשון ומסינה.

כל הידע הנצבר הביאו אותי להגיע לכמה מסקנות מקצועיות, שחלקן הלכו כנגד רוח הזמן. רק כמה מהמסקנות המקצועיות שחלקתי ברשתות החברתיות היו: קליבלנד יותר טובה עם לברון מאשר בלעדיו, כשכולם היללו את הגעת קווין דוראנט לגולדן סטייט טענתי בתוקף שהווריורס לא יסיימו את העונה הסדירה במאזן 0-82 וכשהקונצנזוס היה לצחוק על ניו יורק ניקס – טענתי שלא רק שהניקס לא יסיימו במאזן 82-0, אלא שהם ינצחו מספר משחקים. כמו כן, לפעמים אני מרשה לעצמי להגיע לתובנות מקצועיות בענפי ספורט אחרים, כמו שאם נבחרת ישראל לא תפתח עם דור מיכה לצד ערן זהבי ושרן ייני לא נעפיל למונדיאל 2018. הפלא ופלא, כל זה קרה.

למען הגילוי הנאות, יש לציין שהיו מקרים בודדים בהם היו סטיות תקן ועיוותים במטריקס שהובילו לכך שהמציאות לא התיישרה עם התחזיות המדויקות שלי, כמו במקרי ואן חאל או הפוטש. כמו כן, אולי בן סימונס לא אוברייטד.

בכל מקרה, אם למדנו משהו מהניצחון של טראמפ זה שכדי לנצח לא מנהלים משא ומתן בתקשורת ולא חושפים את הטקטיקה. גם אם זה מוביל לבאקלאש בתגובות. לכן אין בכוונתי לפרט כיצד אבחר את הקבוצות שיובילו אותי לניצחון המרהיב או את מי אני רואה כמועמדת בשלב זה של העונה. אל תצפו לבלוגים קבועים שלי על כדורסל מכללות או שאשתף אתכם בתובנות שלי.

אפרופו טראמפ, בסוף השבוע האחרון הוא אירח בבית הלבן קבוצות ספורט שזכו באליפויות המכללות במהלך 2017. את אלופת הNCAA בכדורסל נשים, דרום קרוליינה, הבית הלבן התעכב מלהזמין וכשכבר עשה זאת, הן נאלצו לסרב מטעמי לוחות זמנים. את צפון קרוליינה הבית הלבן הזמין מוקדם, אולם הטאר-הילס גם כן סרבו כשהשתמשו באותו תירוץ. בין לבין, תדמית האמריקני המכוער בתפוצות קיבלה משנה תוקף, הפעם בזכות שלושה שחקני כדורסל מUCLA שנעצרו בסין בחשד שגנבו משקפי שמש מחנות של לואי ויטון. בין אם טראמפ התערב או לא, הוא דרש בטוויטר את התודה של השחקנים, קיבל אותה במסיבת העיתונאים ומפה לשם נפתחה חזית עם לאבאר בול. מצא מין את מינו.

בכל מקרה, אני יודע שיש שיפקפקו ויחשבו שבשלב הזה, מלבד את הסטודנטים שלי, ספק אם אני יכול לנקוב בשם אחד של שחקן בNCAA שאני גם אזהה ברחוב. תמיד יהיו דאוטרס והייטרס. ראו הוזהרתם, הרגע הנוצץ שלי מתקרב.

יהודיות השרירים
עד הסוף המר