עשרות אנשים נגעו בי במהלך הטיסות לישראל. נגעו לי בברך, נגעו לי בירך, נגעו לי בכתף, נגעו לי בבטן, ובשום פנים ואופן זה לא היה בהסכמה. בכלל, אני לא מבין למה בן אדם נורמטיבי יחליט (או תחליט, אין כאן שום עניין מגדרי) שמבין כל המקומות במטוס לשבת דווקא לידי – גבר בקטגוריית משקל פתוח פלוס, גמלוני משהו ובדרך כלל נרגן כשמדובר בטיסות ארוכות. בכל מקרה, אחרי עוד חוויה טראנס-אטלנטית, חזרתי לפני קצת יותר משבוע לישראל עד לתחילת ינואר.

אחרי שהשלמתי פערים עם חוף גורדון (לחולירות על אופניים חשמליים לעולם לא אתרגל – מה עוד שהשבוע התבשרנו שהם הפרישו ספורטאי אולימפי) ועם חומוס, הלכתי גם לגיבושון של המשלחת הישראלית לאולימפיאדת החורף בפיונגצ'אנג בתחילת 2018. אני אוהב גיבושונים של משלחות אולימפיות. אמנם יש נאומים, אבל יש גם אווירה מיוחדת של התרגשות.

המשלחת הישראלית לפיונגצ'אנג צפויה להיות הגדולה ביותר שהיתה לישראל למשחקי החורף, הרבה בזכות היכולת של ההחלקה האמנותית להכניס נבחרת למשחקים. כרגע יש תשעה ספורטאים, אולם יכול להיות שיהיה עשירי. אם חלק מהספורטאים במשלחות למשחקי הקיץ יחסית אנונימיים לעומת כדורגלנים, אז על אחת כמה וכמה הספורטאים ממשלחות החורף. ישראל לא מדינת חורף וספורט חורף לא פופולרי כאן, כך שמראש אין חשיפה גדולה. מעבר לזה, היות והמתקנים כאן מאוד מוגבלים רוב הספורטאים מתאמנים בחו"ל. כמו כן, כשהספורטאים והמאמנים הציגו את עצמם סביב השולחן בגיבושון, הרבה עברית לא היתה שם.

תמהיל המשלחת למשחקי החורף כולל גרעין של ספורטאים שגדלו בישראל לצד עולים ממדינות ברית המועצות וארצות הברית. היות ואני לא מכיר את המשלחת ולא עוקב אחרי ספורט חורף, אני לא אכנס לסיפור הפרטי של כל ספורטאי. האם אני מרגיש בנוח שכמעט ואין עברית סביב השולחן? לא. האם אני חושב שיש משמעות למשלחת ישראל ולנבחרת? כן.

ללא ספק יש אופי שונה למשלחת החורף מזה שיש למשלחת למשחקי הקיץ. הם גם עוברים גיבושון מצומצם יותר מזה שעוברת משלחת הקיץ, שמידי מחזור אולימפי נפגשת בצורה מאורגנת ליומיים בהם גם היא מגיעה להניח זרים בכיכר הי"א בתל אביב וממשיכה לבית הנשיא. הגיבושון נערך בהיכל הקרח בחולון. אחרי מסיבת העיתונאים, נערכה תצוגת גאלה קצרה של הספורטאים, שהחליקו על הקרח וביצעו חלקים מהתרגילים שלהם.

היכל הקרח בחולון הפך למרכז של ספורט החורף בישראל, על חשבון מטולה. יש קהילת החלקה וההיכל היה מלא בצופים שבאו לראות את המשלחת מציגה תרגילי ראווה. יחד עם זאת, המתחם החדש יחסית הוקם בצורה כזו שאינו עומד בתנאים אולימפיים. אני חושב שישראל צריכה להשתתף בכל אירוע ספורט בינלאומי גדול ולכן אסור לנו להחמיץ משחקי חורף. הדגש על החלקה על הקרח הגיוני ובאמת שהיה מרגש לראות את העיניים הבוהקות של בוריס חייט שמחזיק את הענף וקיבל פרס מפעל חיים, אבל היעדר מתקנים ברמה אולימפית והיעדר תחרות מבית, מחייבים אימונים ותחרויות בחו"ל. אפשר להיות ציניים ולפקפק בקשר של חלק מהספורטאים בישראל ואפשר להיסחף בהתרגשות הניכרת ובפרפרים בבטן שחווים ספורטאים שמתכוננים ליציאה למשחקים אולימפיים. כמי שחי באמריקה בין היתר כי בישראל האפשרויות מאוד מוגבלות, אני לא חד משמעי פה ודי נע בין לבין.

היות ועד לביקור הזה לא הייתי במשחק בנתניה, הייתי חייב לחוות את הפקקים כדי לקבל חוויה ישראלית אותנטית. כלומר, אנחנו יצאנו לגמר גביע הטוטו כשעתיים לפני פתיחת המשחק אז הגענו תוך כשעה לאצטדיון שנבנה במקום חסר הגיון לחלוטין. יחד עם זאת, המשחק נדחה ברבע שעה כי הרבה אוהדים הגיעו מאוחר. מיותר לציין שכשהם נכנסו במקום לשבת בכיסאות ביציע, הם עמדו במעבר, הסתירו לי ונגעו בי ולא היה שום סדרן שיגיד להם לשבת בחלקים הפנויים ביציע שמעל דגלי הקרן.

לא הייתי ביציעים במשחקי מכבי תל אביב כבר תקופה לא קצרה (גם כי אני בחו"ל, גם כי אני קהל של ניצחונות, גם כי נתניה זה רחוק וגם כי בדרך כלל אני מעדיף אקרדיטציות), אבל לתחושתי השירים אגרסיביים ודוחים יותר מאשר בשנים של האליפויות. כלומר, אם לפני שנתיים היה רוב שהשתיק את השירה הגזענית, הפעם הרגשתי הרבה פחות בנוח.

בכל מקרה, גמר גביע הטוטו היה הזדמנות מצוינת לבוא ולתת כבוד לג'ורדי ולהגיד תודה על מה שעשה עבור המועדון. אם במשחק עסקינן, דור מיכה פתח, אז קרענו אותם. אני משתדל שלא להשוות את מיכה ללוקה מודריץ' ולפחות ב90% מהזמן אני מצליח. יחד עם זאת, אחרי שהפשוש קיפטן אותנו לתואר ולמה שאינשאללה יהפוך לשבירת קללת פאקו, קשה שלא לדמיין כמה שערים היינו מבקיעים אם במקום חלוץ ישראלי שיהרוס את הבישולים, בחוד שלנו היה שחקן כמו היגוואין למשל.

הזכייה המרהיבה בטוטו-קאפ מיצבה את מכבי תל אביב שוב פעם כקבוצה הגדולה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי עם כמות הזכיות הגדולה ביותר במפעל המפואר הזה. כמובן שהשנה המפעל מפואר בזכות הזכייה של מכבי תל אביב. במידה וחס ושלום והתוצאה היתה שונה, לא היתה הילה לגביע קבוצות המילואים. כלל הברזל הוא שאם מכבי תל אביב זוכה בתואר אזי הוא יוקרתי ואם היא לא זוכה, אז או שהתואר לא נחשב או שמדובר באליפות עם כוכבית.

הגיון עקום
פחות גרועים