שושלת

אלבמה שוב אלופה ושברון לב נוסף באטלנטה

בעקבות מזג האוויר הקשה בניו יורק, הטיסה שלי לארצות הברית בוטלה והועברתי לטיסה אחרת עם קונקשן בפאריז שנחתה בשבת בלילה במקום בצהריים. המשמעות היא שלא הייתי יכול להגיע למשחק הכדורסל של טנסי מול קנטאקי ולראות את הוולז מנצחים את החתולים של ג'ון קליפרי בבית שנה שלישית ברציפות. יש לנו קבוצה לא רעה השנה עם סיכוי סביר להגיע למארץ' מאדנס. אז אמנם הסקאוטינג שלי לקראת תחרות הדה-בראקט נפגעו, אבל כדי בכל זאת לצרוך קצת ספורט אוניברסיטאי החלטתי לנסוע לאטלנטה למשחק גמר אליפות המכללות בין ג'ורג'יה לאלבמה. כנראה משחק הפוטבול הטוב ביותר שהייתי בו וחוויה שלא אשכח בקרוב.

מאז המעבר לטנסי אני בהדרגה לומד להכיר ולחבב את פוטבול המכללות בSEC ואת התרבות הנלווית. את אלבמה וג'ורג'יה יצא לי לראות כאן אצלנו בנילנד סטדיום, כשבכל אחד מהמשחקים יצאתי באמצע. העונה צפיתי בהן לא מעט בטלויזיה ודי בצדק אחת משתיהן הובילה את הדירוג הארצי לאורך כמעט כל העונה. עד שכמובן הגיע אובורן וטרפה את הקלפים והכניסה את כל הליגה והוועדה לסחרור.

אלבמה שם. היא אמנם הפסידה לקלמזון בגמר שנה שעברה, אבל היא חברה קבועה במשחק האליפות. מאז ההפסד בגמר היה ברור שהמטרה של ניק סייבן היא לנקום ולתקן את הרבע האחרון העגום מאשתקד ולהחזיר לטוסקלוסה את תואר האליפות. ג'ורג'יה לעומת זאת השתפרה ממשחק למשחק. זו היתה העונה השנייה של קירבי סמארט, עוזרו של סייבן לשעבר, כמאמן הבולדוגז.

אלבמה טוחנת אותך בפוטבול דרומי קלאסי של משחק קרקע שמוציא מההגנה את הרוח מהמפרשים ואת הכוח מהרגליים. ג'ורג'יה פחות מפחדת למסור, אבל יכולת הכתישה הקרקעית לא מושרשת כמו אצל הקרימזון טייד. לפחות במחצית הראשונה זה בכלל לא הורגש כשג'ורג'יה הצליחה לעצור את הקווטרבאק המצוין של אלבמה ג'ילן הרץ ולרדת ביתרון 0:13 להפסקה.

המשחק נערך במרצדס בנץ סטדיום החדש באטלנטה, שהחליף את הג'ורג'יה דום כבית של אטלנטה פלקונס. על הנייר היה מדובר במשחק באווירה ביתית עבור אוניברסיטת ג'ורג'יה כמובן, אבל היות ומדובר בSEC, כמה שעות נסיעה לא הפריעו גם לאוהדי אלבמה להגיע לאצטדיון החדש. אם בפלקונס עסקינן, הרי שהחל מהמחצית רצו שני תסריטים אפשריים: סצנריו חלומי של אליפות לאומית ראשונה לאוניברסיטת ג'ורג'יה מזה עשורים או סיוט שאין כדוגמתו ושחזור כאב הלב מהסופרבול.

היה ברור שאלבמה לא תוותר בקלות, אבל מה שניק סייבן עשה במחצית היה מהלך הרפתקני שנדיר מאוד לראות. הוא הוציא את הקווטרבק המצטיין שלו והכניס פרשמן מהוואי בשם טואה Tagovailoa שאף אחד לא היה מוכן אליו. משום מקום הגיע הילד הזה שגם יממה אחרי המשחק בתקשורת הלאומית מתקשים לבטא את השם שלו, והפך את המשחק. לצד ריצות קאם ניוטוניות, אלבמה התחילה למסור. אז נכון, היה לו אינטרספשן אחד כי לא הבין את התרגיל ובמקום לתת את הכדור לשחקן שירוץ בין חסימות הוא החליט למסור לג'ורג'יה, אבל טואה הפיח רוח חיים באלבמה, כולל טאצ'דאון בדאון רביעי שהשווה את המשחק ומסירה ל41 יארד שהביאה לטאצ'דאון הניצחון בהארכה אחרי שהבועט של אלבמה החטיא פילד גול בשניית הסיום.

מסכנים אטלנטה, שום תופסים את הראש ואוכלים את הלב. פעמיים תוך שנה, לאבד יתרון מבטיח בגמר הכי יוקרתי שיש ולהפסיד בהארכה. בתכניות הרדיו ששמעתי בנסיעה חזרה לנוקסוויל למחרת בבוקר, אמרו שההפסד כואב אפילו יותר מהסופרבול בו איבדו יתרון של 25 נקודות מול ניו אינגלד. עבור אלבמה, זו אליפות מדינה שישית בתשע השנים האחרונות. נכון שיש הטוענים שלאלבמה שהפסידה לאובורן ולא היתה בגמר הSEC בכלל לא הגיע להיות בפלייאוף וכי לאוהיו סטייט שניצחה את וויסקונסין הגיע. יש בעייתיות בשיטה כשיש 5 קונפרנסים חזקים ורק 4 מקומות בפלייאוף (מה עוד שלSEC היו 2 נציגות העונה).

אני חושב שאחרי שאלבמה הביסה את קלמזון ללא תנאי בשוגר-בול, הביקורות נרגעו. בכלל, אני אוהב את זה שחצאי הגמר הם משחקי בול יוקרתיים. זה מרכך במשהו את תחושת ההפסד בגמר, שכן למרות כאב הלב בג'ורג'יה, כשהם יש להם זכייה יוקרתית ברוז-בול להתגאות בה אחרי ניצחון בהארכה על אוקלהומה.

מסיבת העיתונאים של המפסידים עמדה בסימן "אנחנו כאן כדי להישאר". לג'ורג'יה היתה תענוג של עונה. היא השתפרה ממשחק למשחק, גם את הפדיחה מול אובורן היא תיקנה בנקמה בגמר הSEC. לא רק שהיא לא האטה את המשחק מול אוקלהומה, אלא ג'ורג'יה ניצחה את הסונרס במשחק שלהם 48-54 בהארכה. גם את משחק הריצה המפורסם של אלבמה ג'ורג'יה הצליחה להכיל. אפשר למצוא סיבות לאופטימיות, ובשנתיים האחרונות הקבוצה שהפסידה בגמר חזרה בעונה שאחריה לנצח (מה שקרה גם בכדורסל שנה שעברה). רק שג'ורג'יה משחקת בSEC. פלורידה תתעורר וטנסי החתימה עוזר מאמן נוסף של סייבן ובצד השני טקסס A&M החתימה מאמן על חוזה של 75 מיליון ל10 ויש גם את LSU ואת אובורן וכמובן שאלבמה לא הולכת לשום מקום, אז בכלל לא בטוח שלבולדוג תהיה הזדמנות נוספת בקרוב.

היה בגמר הזה את כל מה שאפשר לבקש. קבוצות אדירות, אימון נהדר, הגנות, התקפות, החטאות דרמטיות, אינטרספשנים, טאצ'דאונים נפלאים מ80 יארד ו40 יארד, וגיבור לא צפוי. אה, כן, והיה גם טראמפ. סביר להניח שהSEC לא יקבלו כל שנה שתי קבוצות בפלייאוף, אבל אין ספק שהגמר הביא הרבה מאוד כבוד לשתי הקבוצות ולגאוות היחידה בקונפרנס הדרום מזרחי.

פחות גרועים
כאן הקפטנית שלכם מדברת

תגובות

  • NoOne

    אולי תוסיף קצת על הבעיות הלוגיסטיות שהיו.

    אני יודע שפה אוהבים לרדת על ישראל בתחום הזה ולאמר שבארה"ב/אנגליה/ספרד וכדומה זה לא היה קורה .
    לפני המשחק בגלל מזג אוויר גשום ובתוספת הגעתו של טראמפ נסגר אחד משערי הכניסה הגדולים וחלק גדול מהצופים המתינו בחוץ שעתיים - שלוש בתור בגשם רק כדי להיכנס לאיצטדיון כשחלקם פיספס את פתיחת המשחק .

    לפני תחילת המשחק התגלו נזילות מהגג על קו ה 21 ו ה 25 של המגרש וזה באיצטדיון חדש טופ אוף דה ליין שנבנה בעלות של מאות מליוני דולרים רק לפני כשנה .

    למי שהיה אוהד הפועל חולון בשנות השמונים אולי זה מזכיר את בלפור עם הזקן מתושלח שלו מטפס באולם הפחים עד הגג כמעט ומתקין דליים שהפרקט לא ירטב .

    הגב
    • יואב דובינסקי

      המשחק החל בשמונה וחצי או משהו כזה ולאורך כל היום היתה אזהרה שלא להתקרב לדאונטאון החל מ2 בצהריים. אני הגעתי מאוד מוקדם לאצטדיון, בערך חמש שעות לפני המשחק, ככה שהפקקים עדיין לא היו נוראיים ולא הרגשתי עיכובים למעט באבטחה הקפדנית. כל הזמן הודיעו להגיע מוקדם. האצטדיון ממוקם בלב אטלנטה. למי שלא מכיר את העיר, תחשבו מיקום של מדיסון סקוור גארדן בניו יורק. כן? אז אם משחק ליגה תוקע את כל העיר, על אחת כמה וכמה גמר מכללות שמגיע אליו נשיא ארה"ב. לגבי הנזילה אני לא יודע. לא שמתי לב. אמנם האצטדיון חדש ומאוד משוכלל, אבל זה גג שנפתח ונסגר. ככה שאני לא יודע אם הוא נסגר הרמטית או לא. עם כמה שאני קוטר, היה כיף חיים.

      הגב
    • 7even

      לדעתי בשנות ה 90 הוא הוחלף באדם בשם ירח.

      בתור אחד שהיה בבית ספר לכדורסל שם :)

      הגב
      • אלון

        ירח היה גם בשנות השמונים. חתיכת נוסטלגיה זה ירח ובלפור

        הגב
  • עסק שחור

    יואב - אני לא עוקב אחרי פוטבול מכללות אבל מאוד נהניתי לקרוא את הפוסטים שלך. תודה!

    הגב
    • יואב דובינסקי

      זה לחלוטין משהו נרכש. כשאתה נמצא באוניברסיטה עם אצטדיון של 100,000 איש אז אין איך לברוח מזה. מדינת טנסי חיה ונושמת פוטבול מכללות וכך גם רוב מדינות הדרום. הרבה יותר מהמקצוענים. יחד עם זאת, יש הרבה דברים מוזרים בעסק הזה.

      הגב
      • 7even

        הייתי לא מזמן בארהב.
        פשוט מדהים כמות הסיקור שפוטבול מכללות מקבל שם...יש לזה אשכרה ערוץ נפרד.
        אני עדיין עם המקצועיים כי פשוט אי אפשר לעקוב בצורה מסודרת אחרי פוטבול מכללות.
        כל עניין העולות שם הוא בלאגן אחד גדול.

        הגב
        • יואב דובינסקי

          לפאואר קונפרנסים יש ערוצים משלהם שכל הזמן משדרים ספורט מכללות. משחקים גדולים כמובן משודרים גם בESPN וברשתות הלאומיות. פה בדרום ספורט מכללות ובעיקר פוטבול מכללות זה ה-דבר. זה לא בהכרח טוב.

          הגב
  • רונן

    יצאת באמצע אפסוס?

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *