בימים אלה מתקיים שלב גזר הדין במשפט של לארי נאסר, רופא המשלחת האמריקנית שעל פי התלונות תקף מינית למעלה מ100 מתעמלות. אני עוקב אחרי הפרשה הזו מתפתחת ומתגלגלת מאז שנחשפה ב2016. אחרי הזעזוע הראשוני, השאלה שמרחפת ,ואני מתקשה לענות עליה, היא: "איך זה יכול לקרות?". איך יכול להיות שבמשך 20-30 שנה רופא שעבד במערכות הספורט היוקרתיות ביותר באמריקה, בוועד האולימפי האמריקני, באיגוד ההתעמלות האמריקני, באוניברסיטת מישיגן סטייט, היה מספר לילדות שהוא מטפל להן בגב/ירכיים/אגן בזמן שה"טיפול" שהיה מבצע כלל דחיפת אצבעות לואגינה ולרקטום של למעלה מ100 ילדות, נערות ונשים מגיל היסודי ועד לאלופות אולימפיות במשך עשורים? איך אף אחד לא עשה כלום? איך אף אחד לא ידע?

אז ידעו. החל מסוף שנו ה90 ידעו. עשרות אם לא למעלה מ100 בנות היו יכולות להינצל.

שלב גזר הדין כלל סוללת מתלוננות שהתעמתו עם נאסר בבית המשפט ומסרו את העדות שלהם. כתבה מצוינת בESPN עקבה אחרי התפתחות הקריירה של נאסר וגם אחרי התלונות שהיו לאורך הדרך. אני ממליץ מאוד לקרוא אותה ולצפות בעדויות. תחושת הבחילה מחמירה ככל שמתעמקים יותר, אבל לאט לאט מצליחים לקבל תמונה איך דבר כזה קורה וכמה אנשים ידעו לאורך הדרך וכיסתחו, עצמו עיניים או גלגלו את האחריות למקומות אחרים.

הפרשה נחשפה לפני כשנתיים על ידי העיתון אינדיאנפוליס סטאר שציטט ספורטאיות עבר. ככל שעבר הזמן יותר ויותר מתעמלות וספורטאיות הצטרפו לתלונות. כל עוד היה מדובר במתעמלות אנונימיות או ספורטאיות עבר, אלה לא היו פנים מוכרות מספיק באמריקה. אבל אחרי שמקיילה מרוני פרסמה את הפוסט שלה, קפטנית הנבחרת בשני המשחקים האולימפיים האחרונים וחביבת הבלוג אלי רייזמן יצאה למתקפה.

רייזמן היתה שקטה במשך תקופה ארוכה ובהתחלה גם היססה להגיע למשפט. רק שככל שעבר הזמן היא לקחה פן יותר ויותר מוביל. בהתחלה בחשיפת הסיפור בספר שלה, אחר כך בתכנית התחקירים "60 דקות", ווקלית כמעט על בסיס יומי ברשתות חברתיות, ראיונות בכל רשת ארצית, תמיכה בכל מתעמלת שמספרת על ההתעללות כולל גבי דאגלס שצייצה לגבי הצורך של בנות לא להתלבש בפרובוקטיביות וכמובן תמיכה בחברתה הטובה סימון ביילס שיום לפני המשפט סיפרה שגם היא עברה תחת ידיו של נאסר.

רייזמן לא התחילה את הפרשה וגם היו מתעמלות שנכנסו ליותר פרטים אינטימיים איפה נגע ואיך, אבל היא הקול החזק ביותר והמוכר ביותר הקורא לשינוי. היא נכנסת חזק בנאסר, מסבירה איך זה קרה באופן שיטתי ויותר מכך, נכנסת בכל המערכת ובעיקר באיגוד ההתעמלות ובוועד האולימפי. היא הקפטנית המכהנת, היא מבוגרת יחסית ויש לה תכניות לטוקיו, אבל לא רק שהיא לא מפחדת מנקמה מהמערכת היא תוקפת את המערכות ואת העומדים בראשן ודורשת חקירה חיצונית ובלתי תלויה שתמצה את הדין גם עם המסייעים.

החשיבות של אלי רייזמן עצומה. היא הקפטנית, ספורטאית מוכרת בכל בית כבר שני משחקים אולימפיים. נאסר כבר קיבל 60 שנה בפנים והדרישה עכשיו היא ליותר מ100, סימבולי למספר המתעמלות המתלוננות. אולם רייזמן לא רק רוצה שירקב בכלא, אלא היא רוצה למחוק את הזכר שלו בהיסטוריה המפוארת של התעמלות האמריקנית ולצוד את המסייעים והשותקים. היא לא בורחת או נעלמת או מתחבאת, היא שם. היא הצטלמה למגזין הגוף של ESPN ולמגזין בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד והיא גאה בנשיות שלה ובשרירים שלה וגם זה שהיא קרבן לתקיפה מינית לא עוצר אותה.

יותר מדור מיכה, יותר מאריאל מקדולנד ואפילו יותר מיארי ליטמנן או סטיבן ג'רארד, אלי רייזמן מודל לחיקוי. תקדישו כרבע שעה מחייכם להקשיב לעדות הקרה, העצובה, הקורעת, הנושכת, הכועסת והרהוטה של ספורטאית, מנהיגה וגאווה לעם היהודי. כאן הקפטנית שלכם מדברת.

שושלת
עיניים עצומות לרווחה